שו"ת במראה הבזק חלק תשיעי ג׳B'Mareh HaBazak Volume IX 3
א׳ניו יורק, ארצות הברית
1
ב׳שבט תשע"ב
2
ג׳ג. חיוב נשים בתפילה וסדר קדימה של קטעי התפילה בתפילת שחרית
3
ד׳שאלה: כמה תפילות ביום מחויבת אישה להתפלל?
4
ה׳מהו סדר הקדימה בתפילת שחרית שעל פיו אדע איזו תפילה להתפלל לפי הזמן שיש בידי?
5
ו׳תשובה: לדעת הרמב"ם יש מצוות עשה מן התורה להתפלל תפילה אחת ביום. את מניין התפילות, זמנן ונוסח התפילה תיקנו חכמים1ספר המצוות מצוות עשה ה, והלכות תפילה פרק א.. לדעת הרמב"ן2השגות למצוות עשה ה. אין מצווה מן התורה להתפלל, וחיוב התפילה הוא תקנת חכמים.
6
ז׳מבואר במשנה (ברכות ג, ג) שנשים חייבות בתפילה. לדעת הרמב"ן נשים חייבות בתפילת עמידה כתקנת חכמים, כלומר שחרית ומנחה. לדעת הרמב"ם נשים חייבות במצווה מן התורה להתפלל, וגם בחיוב התפילה כתקנת חכמים, כלומר שחרית ומנחה3מבואר בגמרא בברכות (כ ע"ב) על המשנה שקבעה שנשים חייבות בתפילה: "וחייבין בתפלה דרחמי נינהו. מהו דתימא: הואיל וכתיב בה 'ערב ובקר וצהרים', כמצות עשה שהזמן גרמא דמי, קמשמע לן".
הרמב"ם והרמב"ן נחלקו האם המצווה להתפלל היא מן התורה או מדרבנן, ויש שכתבו שנחלקו גם בפירוש הגמרא (ראה מאירי שם). לפי דעת הרמב"ן, שמצוות התפילה היא מדרבנן, כוונת הגמרא היא שלמרות שחכמים תיקנו להתפלל בזמנים מסוימים, ובדרך כלל נשים פטורות ממצווה שהזמן גרמא כמבואר במשנה (קידושין א, ז), מצווה זאת יוצאת דופן, ונשים חייבות בה. הטעם לכך הוא "דרחמי נינהו". נמצא שלשיטת הרמב"ן נשים חייבות בתפילה כתקנת חכמים.
לעומתו, לדעת הרמב"ם, שסובר שחיוב התפילה הוא מן התורה ומן התורה אין זמן קבוע לתפילה, לא מובן מדוע הגמרא הטעימה את חובת התפילה "דרחמי נינהו", הרי תפילה היא ככל מצוות עשה שלא הזמן גרמן, שנשים חייבות! מדברי הרי"ף (ברכות יא ע"ב-יב ע"א בדפיו) נראה שהוא לא גרס תיבות אלו בגמרא (וכן משמע מהמאירי ברכות כ ע"ב), וכן כתב הב"ח (או"ח סי' קו, בסופו). וראה דקדוקי סופרים (שם אות ב-ג) על אודות הגרסאות השונות בגמרא.
ולפי זה, הטעם שנשים חייבות בתפילה הוא משום שזו מצוות עשה שלא הזמן גרמא, וכן כתבו הרי"ף (שם) והרמב"ם (תפילה א, ב), ויש שאף גרסו כך בגמרא (ראה דקדוקי סופרים שם).
ולשיטתם יש לברר, האם נשים חייבות רק במצווה מן התורה, היינו תפילה אחת ביום שאין לה נוסח או זמן קבוע, או שהן חייבות אף בתקנת חכמים שתיקנו שלוש תפילות ביום, ולהם זמן ונוסח קבועים.
ונראה שאפשר להביא כמה ראיות שאף לשיטה זו נשים חייבות בתפילה כתקנת חכמים.
ראשית, המשנה והגמרא בדרך כלל דנים בחיוב התפילה כתקנת חכמים, ועל כן, אם מבואר במשנה שנשים חייבות בתפילה - בפשטות נראה שהכוונה היא לחיוב התפילה כתקנת חכמים.
וכן משמע מדברי הרמב"ם בפירוש המשנה בקידושין (א, ז), בעניין הגדרת מצוות עשה שהזמן גרמן: "הלא ידעת שאכילת מצה ליל פסח, ושמחה במועדים, והקהל, ותפלה, ומקרא מגלה, ונר חנוכה, ונר שבת, וקדוש היום, כל אלו מצות עשה שהזמן גרמה, וכל אחת מהן חיובה לנשים כחיובה לאנשים...". נראה שכוונת הרמב"ם היא לחלק התפילה שמדרבנן, שהרי הרמב"ם מגדיר את התפילה כמצוות עשה שהזמן גרמא, ובהלכות תפילה כתב הרמב"ם שמצוות התפילה שמן התורה היא מצוות עשה שלא הזמן גרמא, ועל כורחינו כוונתו היא לחיוב התפילה מדרבנן, שהוא תלוי בזמן, ואף על פי כן נשים חייבות בו.
נוסף לכך, לא מצינו בשום מקום שהרמב"ם כתב במפורש שנשים פטורות מחיוב התפילה מדרבנן, ואדרבה, כתב סתם שחייבות, ומשמע שחייבות גם בחיובי התפילה מדרבנן. כמבואר בלשון הרמב"ם (הלכות תפילה ו, י): "נשים ועבדים וקטנים חייבים בתפלה, וכל איש שפטור מקריאת שמע פטור מן התפלה...". הרי שלא חילק בין החיובים.
ראיה נוספת שכוונת הרמב"ם בהלכה זו אינה על חיוב התפילה מן התורה בלבד אפשר להביא מדבריו לגבי הפטור של האיש: "וכל איש שפטור מקריאת שמע פטור מן התפילה", והרי ודאי שהפטור מקריאת שמע פטור אף מחיוב התפילה מדרבנן ולא רק מחיוב התפילה מדאורייתא, ואם כן גם תחילת ההלכה, הקובעת שנשים חייבות בתפילה, עוסקת בחיוב התפילה מדרבנן.
אמנם השולחן ערוך (או"ח קו, א-ב) ניסח את ההלכה מעט שונה מהרמב"ם, וזה לשונו: "כל הפטורים מקריאת שמע פטורים מתפלה, וכל שחייב בקריאת שמע חייב בתפלה, חוץ מהמלוין את המת שאין לַמִּטה צורך בהם, שאף על פי שהם חייבים בקריאת שמע פטורים מתפלה. ונשים ועבדים שאף על פי שפטורים מקריאת שמע חייבים בתפלה, מפני שהיא מצות עשה שלא הזמן גרמא. וקטנים שהגיעו לחינוך חייבים לחנכם".
ההבדל המרכזי בין הניסוח של השולחן ערוך לבין הניסוח של הרמב"ם הוא שהרמב"ם כתב שהתפילה היא מצוות עשה שלא הזמן גרמא בתחילת הלכות תפילה (א, ב), בביאור חיוב הנשים להתפלל מן התורה: "ולפיכך נשים ועבדים חייבין בתפלה, לפי שהיא מצות עשה שלא הזמן גרמא", ואילו השולחן ערוך כתב טעם זה גם על החיוב מדרבנן.
ונראה שכוונת השולחן ערוך היא שמכיוון שהחיוב מדרבנן הוא הרחבה של החיוב מדאורייתא, ובחיוב מדאורייתא נשים חייבות מכיוון שזו מצות עשה שלא הזמן גרמא – הרי שהן חייבות אף בחיוב מדרבנן. וייתכן שזו גם כוונת הרי"ף (ברכות יא ע"ב בדפיו), שכתב שנשים חייבות בתפילה משום שאין זו מצוות עשה שהזמן גרמא.
מכל מקום, יש לציין שדעת השולחן ערוך אינה ברורה לגמרי, והאחרונים נחלקו בדעתו (ראה יחוה דעת חלק ג סי' ז, ושו"ת מחזה אליהו סי' יט עמ' נח).
אמנם, המגן אברהם (שדבריו צוטטו למעלה בתשובה, סי' קו ס"ק ב) כתב: "כן כתב הרמב"ם, דסבירא ליה דתפלה מצות עשה דאורייתא היא, דכתיב: 'ולעבדו בכל לבבכם וכו'', אך מדאורייתא די בפעם אחד ביום ובכל נוסח שירצה, ולכן נהגו רוב נשים שאין מתפללות בתמידות, משום דאומרים מיד בבוקר סמוך לנטילה איזה בקשה ומדאורייתא די בזה, ואפשר שגם חכמים לא חייבום יותר. והרמב"ן סובר תפלה דרבנן, וכן דעת רוב הפוסקים, ועיין בתוספות ברכות (כ ע"ב). ובסמ"ק כתב שמצוה להתפלל בעת צרה".
אף שביאור זה ברמב"ם אינו נראה מהמקורות שצוינו לעיל, ואף מלשון המגן אברהם נראה שלא החליט כן, אלא רק כתב שאפשר לומר כן (ומדברי המגן אברהם סי' רצט ס"ק טז נראה שדעתו היא שנשים חייבות בשחרית ומנחה), כיוון שהמגן אברהם ציין שכך נוהגות רוב נשים, מנהג ישראל דין הוא. אך מי שבידה לקיים את חיוב התפילה כתקנת חכמים, תבוא עליה ברכה.. אולם המגן אברהם (סי' קו ס"ק ב) העיד שמנהגן של בנות ישראל הוא לקיים רק את המצווה מן התורה, וייתכן שלשיטת הרמב"ם די בזה, "ולכן נהגו רוב נשים שאין מתפללות בתמידות, משום דאומרים מיד בבוקר סמוך לנטילה איזה בקשה, ומדאורייתא די בזה, ואפשר שגם חכמים לא חייבום יותר".
הרמב"ם והרמב"ן נחלקו האם המצווה להתפלל היא מן התורה או מדרבנן, ויש שכתבו שנחלקו גם בפירוש הגמרא (ראה מאירי שם). לפי דעת הרמב"ן, שמצוות התפילה היא מדרבנן, כוונת הגמרא היא שלמרות שחכמים תיקנו להתפלל בזמנים מסוימים, ובדרך כלל נשים פטורות ממצווה שהזמן גרמא כמבואר במשנה (קידושין א, ז), מצווה זאת יוצאת דופן, ונשים חייבות בה. הטעם לכך הוא "דרחמי נינהו". נמצא שלשיטת הרמב"ן נשים חייבות בתפילה כתקנת חכמים.
לעומתו, לדעת הרמב"ם, שסובר שחיוב התפילה הוא מן התורה ומן התורה אין זמן קבוע לתפילה, לא מובן מדוע הגמרא הטעימה את חובת התפילה "דרחמי נינהו", הרי תפילה היא ככל מצוות עשה שלא הזמן גרמן, שנשים חייבות! מדברי הרי"ף (ברכות יא ע"ב-יב ע"א בדפיו) נראה שהוא לא גרס תיבות אלו בגמרא (וכן משמע מהמאירי ברכות כ ע"ב), וכן כתב הב"ח (או"ח סי' קו, בסופו). וראה דקדוקי סופרים (שם אות ב-ג) על אודות הגרסאות השונות בגמרא.
ולפי זה, הטעם שנשים חייבות בתפילה הוא משום שזו מצוות עשה שלא הזמן גרמא, וכן כתבו הרי"ף (שם) והרמב"ם (תפילה א, ב), ויש שאף גרסו כך בגמרא (ראה דקדוקי סופרים שם).
ולשיטתם יש לברר, האם נשים חייבות רק במצווה מן התורה, היינו תפילה אחת ביום שאין לה נוסח או זמן קבוע, או שהן חייבות אף בתקנת חכמים שתיקנו שלוש תפילות ביום, ולהם זמן ונוסח קבועים.
ונראה שאפשר להביא כמה ראיות שאף לשיטה זו נשים חייבות בתפילה כתקנת חכמים.
ראשית, המשנה והגמרא בדרך כלל דנים בחיוב התפילה כתקנת חכמים, ועל כן, אם מבואר במשנה שנשים חייבות בתפילה - בפשטות נראה שהכוונה היא לחיוב התפילה כתקנת חכמים.
וכן משמע מדברי הרמב"ם בפירוש המשנה בקידושין (א, ז), בעניין הגדרת מצוות עשה שהזמן גרמן: "הלא ידעת שאכילת מצה ליל פסח, ושמחה במועדים, והקהל, ותפלה, ומקרא מגלה, ונר חנוכה, ונר שבת, וקדוש היום, כל אלו מצות עשה שהזמן גרמה, וכל אחת מהן חיובה לנשים כחיובה לאנשים...". נראה שכוונת הרמב"ם היא לחלק התפילה שמדרבנן, שהרי הרמב"ם מגדיר את התפילה כמצוות עשה שהזמן גרמא, ובהלכות תפילה כתב הרמב"ם שמצוות התפילה שמן התורה היא מצוות עשה שלא הזמן גרמא, ועל כורחינו כוונתו היא לחיוב התפילה מדרבנן, שהוא תלוי בזמן, ואף על פי כן נשים חייבות בו.
נוסף לכך, לא מצינו בשום מקום שהרמב"ם כתב במפורש שנשים פטורות מחיוב התפילה מדרבנן, ואדרבה, כתב סתם שחייבות, ומשמע שחייבות גם בחיובי התפילה מדרבנן. כמבואר בלשון הרמב"ם (הלכות תפילה ו, י): "נשים ועבדים וקטנים חייבים בתפלה, וכל איש שפטור מקריאת שמע פטור מן התפלה...". הרי שלא חילק בין החיובים.
ראיה נוספת שכוונת הרמב"ם בהלכה זו אינה על חיוב התפילה מן התורה בלבד אפשר להביא מדבריו לגבי הפטור של האיש: "וכל איש שפטור מקריאת שמע פטור מן התפילה", והרי ודאי שהפטור מקריאת שמע פטור אף מחיוב התפילה מדרבנן ולא רק מחיוב התפילה מדאורייתא, ואם כן גם תחילת ההלכה, הקובעת שנשים חייבות בתפילה, עוסקת בחיוב התפילה מדרבנן.
אמנם השולחן ערוך (או"ח קו, א-ב) ניסח את ההלכה מעט שונה מהרמב"ם, וזה לשונו: "כל הפטורים מקריאת שמע פטורים מתפלה, וכל שחייב בקריאת שמע חייב בתפלה, חוץ מהמלוין את המת שאין לַמִּטה צורך בהם, שאף על פי שהם חייבים בקריאת שמע פטורים מתפלה. ונשים ועבדים שאף על פי שפטורים מקריאת שמע חייבים בתפלה, מפני שהיא מצות עשה שלא הזמן גרמא. וקטנים שהגיעו לחינוך חייבים לחנכם".
ההבדל המרכזי בין הניסוח של השולחן ערוך לבין הניסוח של הרמב"ם הוא שהרמב"ם כתב שהתפילה היא מצוות עשה שלא הזמן גרמא בתחילת הלכות תפילה (א, ב), בביאור חיוב הנשים להתפלל מן התורה: "ולפיכך נשים ועבדים חייבין בתפלה, לפי שהיא מצות עשה שלא הזמן גרמא", ואילו השולחן ערוך כתב טעם זה גם על החיוב מדרבנן.
ונראה שכוונת השולחן ערוך היא שמכיוון שהחיוב מדרבנן הוא הרחבה של החיוב מדאורייתא, ובחיוב מדאורייתא נשים חייבות מכיוון שזו מצות עשה שלא הזמן גרמא – הרי שהן חייבות אף בחיוב מדרבנן. וייתכן שזו גם כוונת הרי"ף (ברכות יא ע"ב בדפיו), שכתב שנשים חייבות בתפילה משום שאין זו מצוות עשה שהזמן גרמא.
מכל מקום, יש לציין שדעת השולחן ערוך אינה ברורה לגמרי, והאחרונים נחלקו בדעתו (ראה יחוה דעת חלק ג סי' ז, ושו"ת מחזה אליהו סי' יט עמ' נח).
אמנם, המגן אברהם (שדבריו צוטטו למעלה בתשובה, סי' קו ס"ק ב) כתב: "כן כתב הרמב"ם, דסבירא ליה דתפלה מצות עשה דאורייתא היא, דכתיב: 'ולעבדו בכל לבבכם וכו'', אך מדאורייתא די בפעם אחד ביום ובכל נוסח שירצה, ולכן נהגו רוב נשים שאין מתפללות בתמידות, משום דאומרים מיד בבוקר סמוך לנטילה איזה בקשה ומדאורייתא די בזה, ואפשר שגם חכמים לא חייבום יותר. והרמב"ן סובר תפלה דרבנן, וכן דעת רוב הפוסקים, ועיין בתוספות ברכות (כ ע"ב). ובסמ"ק כתב שמצוה להתפלל בעת צרה".
אף שביאור זה ברמב"ם אינו נראה מהמקורות שצוינו לעיל, ואף מלשון המגן אברהם נראה שלא החליט כן, אלא רק כתב שאפשר לומר כן (ומדברי המגן אברהם סי' רצט ס"ק טז נראה שדעתו היא שנשים חייבות בשחרית ומנחה), כיוון שהמגן אברהם ציין שכך נוהגות רוב נשים, מנהג ישראל דין הוא. אך מי שבידה לקיים את חיוב התפילה כתקנת חכמים, תבוא עליה ברכה.. אולם המגן אברהם (סי' קו ס"ק ב) העיד שמנהגן של בנות ישראל הוא לקיים רק את המצווה מן התורה, וייתכן שלשיטת הרמב"ם די בזה, "ולכן נהגו רוב נשים שאין מתפללות בתמידות, משום דאומרים מיד בבוקר סמוך לנטילה איזה בקשה, ומדאורייתא די בזה, ואפשר שגם חכמים לא חייבום יותר".
7
ח׳מנהג ישראל דין הוא, ויסודו בהדרכה שטיפול בילדים קודם לכל דבר. ועוד מצד הדין, נשים שמטפלות בילדיהן פטורות מן התפילה מחמת טרדתן4אמרו בעירובין (דף סה ע"ב): "אמר רבי אלעזר: הבא מן הדרך אל יתפלל שלשה ימים", וכתב הרמב"ם בהלכות תפילה (ד, טו): "כוונת הלב כיצד? כל תפלה שאינה בכוונה אינה תפלה, ואם התפלל בלא כוונה חוזר ומתפלל בכוונה, מצא דעתו משובשת ולבו טרוד אסור לו להתפלל עד שתתיישב דעתו, לפיכך הבא מן הדרך והוא עיף או מיצר – אסור לו להתפלל עד שתתיישב דעתו. אמרו חכמים: ישהה שלשה ימים עד שינוח ותתקרר דעתו, ואחר כך יתפלל". אמנם בשולחן ערוך (או"ח צח, ב) כתב: "לא יתפלל במקום שיש דבר שמבטל כוונתו ולא בשעה המבטלת כוונתו. ועכשיו אין אנו נזהרין בכל זה מפני שאין אנו מכוונים כל כך בתפלה". אמנם אפשר לומר שהנשים נהגו כעיקר הדין, ומחמת הטרדה לא התפללו, כדי להימנע מלהתפלל בלא כוונה, וכן כתב בתשובות והנהגות חלק א סי' עד., וכן משום שהעוסק במצווה פטור מן המצווה5הטיפול בילדים הוא עיסוק במצוות חסד מתמשכת, ועיסוק זה פוטר את האישה מלהתפלל כדין עוסק במצווה פטור מן המצווה (אור לציון חלק ב פרק ז אות כד)..
8
ט׳נשים שיצליחו להקפיד להתפלל שחרית ומנחה למרות הטיפול בילדים – תבוא עליהן ברכה.
9
י׳נשים אינן חייבות בתפילת ערבית, מכיוון שהיא רשות, ובניגוד לגברים – הנשים לא קיבלו אותה על עצמן כחובה6מגן אברהם (סי' רצט ס"ק טז), משנה ברורה (סי' קו ס"ק ד)..
10
י״אחיוב נשים בשאר חלקי התפילה:
11
י״בברכות השחר – שנוי במחלוקת, ונראה שראוי שיברכו, מפני שגם הן בכלל הדברים שעליהן תיקנו ברכות השחר7ראה במשנה ברורה (סי' ע ס"ק ב) שהסתפק בזה. ובערוך השולחן (שם ס"ק א) כתב שחייבות מעיקר הדין, ולעומת זאת הגרב"צ אבא שאול (שו"ת אור לציון חלק ב פרק ד אות א) כתב שפטורות..
12
י״גפסוקי דזמרה – פטורות, ומכל מקום יכולות לאומרם בברכה, תחילה וסוף8ערוך השולחן (או"ח סי' ע ס"ק א) כתב שהן פטורות, וכן משמע מדברי שולחן ערוך הרב (שם ס"ק א). במשנה ברורה (שם ס"ק ב) למד מדברי ר' עקיבא איגר (בהגהותיו לשולחן ערוך או"ח סי' נב) שפסוקי דזמרה נתקנו כמבוא לתפילה, ולפי זה רצה לחדש שכיוון שנשים חייבות בתפילה (לרוב הדעות כפי שנתבאר בהערה 3) – הן חייבות גם בפסוקי דזמרה. וביחוה דעת (ג, ג) דחה ראיה זו, והסיק שנשים פטורות מפסוקי דזמרה. ולמעשה נראה שפטורות מפסוקי דזמרה, כי לדעה שהנשים חייבות רק במצוות התפילה מן התורה ודאי שפטורות מפסוקי דזמרה, אלא אף לסוברים שנשים חייבות בתקנת חכמים, ייתכן שחכמים חייבו אותם רק בתפילה עצמה, ולא בכל סדר התפילה, וכפי שהם פטורות מקריאת שמע כדלהלן.
מה שכתבנו שיכולות לברך אף שאינן מחויבות נכון לכל העדות והמנהגים כמבואר בהערה הבאה..
מה שכתבנו שיכולות לברך אף שאינן מחויבות נכון לכל העדות והמנהגים כמבואר בהערה הבאה..
13
י״דקריאת שמע וברכותיה – פטורות, ונכון ללמדם שיקבלו עליהן עול מלכות שמים באמירת פסוק ראשון של קריאת שמע9נשים פטורות מחובת אמירת קריאת שמע מכיוון שהיא מצות עשה שהזמן גרמא (משנה ברכות ג, ג). וכתב המגן אברהם (סי' ע ס"ק א) שמטעם זה הן פטורות גם מברכותיה. אך למרות שאינן חייבות – פסק השולחן ערוך (או"ח ע, א): "ונכון הוא ללמדם שיקבלו עליהן עול מלכות שמים". וכתב הרמ"א: "ויקראו לפחות פסוק ראשון". ועוד כתב המגן אברהם (שם) שאף על פי שפטורות מברכות קריאת שמע, הן חייבות בברכת 'אמת ויציב' משום שמצוות זכירת יציאת מצרים היא מן התורה, וממילא גם צריכות לסמוך גאולה לתפילה. ודעת הפרי מגדים (אשל אברהם שם) היא שנשים חייבות בזכירת יציאת מצרים מדרבנן. אמנם השאגת אריה (סי' יב) חלק על המגן אברהם, וכתב שזכירת יציאת מצרים היא מצוות עשה שהזמן גרמא, ונשים פטורות, וכן מסקנת ערוך השולחן (אורח חיים שם ס"ד).
אמנם אף שאינן חייבות, מכל מקום יכולות לומר את הברכות בשם ומלכות, ואין חילוק בזה בין הנוהגים כפסקי השולחן ערוך ובין הנוהגים כפסקי הרמ"א, מפני שזה אינו תלוי במחלוקת אם יכולות לברך על מצוות עשה שהזמן גרמא שאינן מחויבות בהן, מכיוון שטעם הסוברים שאין לברך הוא מפני שבנוסח הברכה נאמר 'וציוונו', והרי הן לא נצטוו, ברם בברכות קריאת שמע לא נאמר 'וציוונו', ראה שו"ת מחזה אליהו (סי' טז עמ' נג), ציץ אליעזר (חלק ט סי' ב), ואור לציון (חלק ב עמ' נה) שחלקו על היביע אומר (או"ח חלק ב סי' ו וחלק ג סי' ו) שפסק שלא יברכו..
אמנם אף שאינן חייבות, מכל מקום יכולות לומר את הברכות בשם ומלכות, ואין חילוק בזה בין הנוהגים כפסקי השולחן ערוך ובין הנוהגים כפסקי הרמ"א, מפני שזה אינו תלוי במחלוקת אם יכולות לברך על מצוות עשה שהזמן גרמא שאינן מחויבות בהן, מכיוון שטעם הסוברים שאין לברך הוא מפני שבנוסח הברכה נאמר 'וציוונו', והרי הן לא נצטוו, ברם בברכות קריאת שמע לא נאמר 'וציוונו', ראה שו"ת מחזה אליהו (סי' טז עמ' נג), ציץ אליעזר (חלק ט סי' ב), ואור לציון (חלק ב עמ' נה) שחלקו על היביע אומר (או"ח חלק ב סי' ו וחלק ג סי' ו) שפסק שלא יברכו..
14
ט״ותפילת מוסף – כדין שחרית ומנחה10המשנה ברורה (סי' קו ס"ק ד) כתב שהאחרונים נחלקו בדין זה, הצל"ח כתב שפטורות מכיוון שזו מצות עשה שהזמן גרמא, והמגן גיבורים כתב שחייבות. ולפי מה שהתברר לעיל בהערה 3 משמע שדין תפילת מוסף הוא כדין כשחרית ומנחה, וכמסקנה זאת כתב הגרב"צ אבא שאול באור לציון (חלק ב עמ' עא)..
15
ט״זסדר הקדימויות בין חלקי התפילה הוא:
16
י״זתפילת עמידה, קריאת שמע, ברכות השחר11ראה לעיל הערה 7 שהאחרונים נחלקו אם חייבות או לא. ומכל מקום אף לדעת הסוברים שחייבות נראה שלא תיקנו חכמים ברכות השחר למי שעקב כך לא יוכל לקבל על עצמו עול מלכות שמים באמירת 'שמע' וכדומה., אמת ויציב שלאחר קריאת שמע, ברכות קריאת שמע שלפניה, פסוקי דזמרה12לגבי סדר הקדימה במזמורים יש לנהוג על פי דברי השולחן ערוך (או"ח נב, א)..
17
