שו"ת במראה הבזק חלק תשיעי מ״גB'Mareh HaBazak Volume IX 43
א׳יוהנסבורג, דרום אפריקה
1
ב׳שבט תשע"ג
2
ג׳מג. היתרה לכהן של בת שהורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה
3
ד׳שאלה: אישה שהייתה בתהליכי גיור והתעברה מיהודי, ובמהלך ההיריון התגיירה ולאחר מיכן ילדה בת, האם הבת מותרת לכהונה?
4
ה׳תשובה: הבת אסורה לכהונה1במשנה בקידושין (ד, ו) נחלקו התנאים אם בת גר וגיורת כשירה לכהונה, ונפסק להלכה (שם עח ע"ב) שאם כהן בא להימלך – אסור לו לשאת בת גר וגיורת, כדעת רבי אליעזר בן יעקב. אך אם נשא, אינו חייב לגרשה כדעת ר' יוסי. וביארו בגמרא (שם עח ע"א) שמחלוקת התנאים תלויה בפרשנות הפסוק: "ואלמנה וגרושה לא יקחו להם לנשים כי אם בתולות מזרע בית ישראל" (יחזקאל מד, כב). ולדעת ר' יוסי, שהלכה כמותו, כוונת הפסוק היא: "מי שנזרעו בישראל", ופירש רש"י: "שתהא הורתה בקדושה". נמצא שלדעת ר' יוסי, מי שהייתה הורתה בקדושה כשרה לכהונה, אלא שלכתחילה אנו מחמירים כשיטת ר' אליעזר בן יעקב, שאף אם הייתה הורתה בקדושה, אם שני הוריה הם גרים, לא תינשא לכהונה. אולם אם הייתה הורתה שלא בקדושה, אף לר' יוסי היא אסורה לכהן. כדברי רש"י כתבו ראשונים נוספים, וביניהם הריטב"א (יבמות ס ע"א, ועיין שם שלדעתו הירושלמי [קידושין ד, ו; ביכורים א, ה] חולק על הבבלי בעניין זה, וסובר שלר' יוסי לידתה בקדושה מותרת לכהונה. אמנם מפרשי הירושלמי פירשו את דברי הירושלמי כשיטת הבבלי, שכדי שהבת תהיה כשרה לכהונה צריכה שתהיה הורתה בקדושה), הרי"ד (פסקי הרי"ד קידושין עח ע"א) והריא"ז (קידושין פרק ד הלכה ב אות ז).
וכן עולה מלשון הרמב"ם (הלכות איסורי ביאה יט, יב): "גרים ומשוחררים שנשאו אלו מאלו והולידו בת אפילו לאחר כמה דורות, הואיל ולא נתערב בהן זרע ישראל – הרי אותה הבת אסורה לכהן, ואם נשאת לא תצא, הואיל והורתה ולידתה בקדושה". ומבואר מדבריו שמי שהורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה – אסורה לכהונה. וכן דייקו בדבריו החלקת מחוקק (אבן העזר סי' ז, ס"ק כט), הבית שמואל (שם ס"ק מב) והעצי ארזים (שם ס"ק לז), שאם הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה אסורה לכהן. וסיים הבית שמואל: "ואם יש צד אחד ישראל – נראה דבעינן גם הורתה ולידתה בקדושה". ונראה שכוונתו שאף אם האב ישראל, מכל מקום אם בא על האישה קודם שהתגיירה הוולד אינו מתייחס אחריו, מכיוון שבא עליה בעודה גויה (כמבואר בקידושין סו ע"ב, וברמב"ם הלכות איסורי ביאה טו, ד, ושולחן ערוך אבן העזר ד, ה; ח, ד), וממילא דינה ככל מי שהורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה, שאסורה לכהונה, וכפי שכתב הבית שמואל בתחילת דבריו (וכן כתב באפי זוטרי שם, וכן כתב בספר בית משה ס"ק לו, הובא גם באוצר הפוסקים, וכן כתב במחצית השקל שם)..
וכן עולה מלשון הרמב"ם (הלכות איסורי ביאה יט, יב): "גרים ומשוחררים שנשאו אלו מאלו והולידו בת אפילו לאחר כמה דורות, הואיל ולא נתערב בהן זרע ישראל – הרי אותה הבת אסורה לכהן, ואם נשאת לא תצא, הואיל והורתה ולידתה בקדושה". ומבואר מדבריו שמי שהורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה – אסורה לכהונה. וכן דייקו בדבריו החלקת מחוקק (אבן העזר סי' ז, ס"ק כט), הבית שמואל (שם ס"ק מב) והעצי ארזים (שם ס"ק לז), שאם הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה אסורה לכהן. וסיים הבית שמואל: "ואם יש צד אחד ישראל – נראה דבעינן גם הורתה ולידתה בקדושה". ונראה שכוונתו שאף אם האב ישראל, מכל מקום אם בא על האישה קודם שהתגיירה הוולד אינו מתייחס אחריו, מכיוון שבא עליה בעודה גויה (כמבואר בקידושין סו ע"ב, וברמב"ם הלכות איסורי ביאה טו, ד, ושולחן ערוך אבן העזר ד, ה; ח, ד), וממילא דינה ככל מי שהורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה, שאסורה לכהונה, וכפי שכתב הבית שמואל בתחילת דבריו (וכן כתב באפי זוטרי שם, וכן כתב בספר בית משה ס"ק לו, הובא גם באוצר הפוסקים, וכן כתב במחצית השקל שם)..
5