שו"ת במראה הבזק חלק חמישי כ׳B'Mareh HaBazak Volume V 20

א׳ מילאנו, איטליה, תמוז תש"ס

ב׳כ. ביוש ברבים של מי שמעל בכספי הקהילה והתחייב להחזירם

ג׳שאלה:

ד׳בקהילה מסוימת בצפון איטליה קרה מקרה בלתי טהור: אחד מצוות משרד הרבנות מעל בכסף שנמסר לו כדי שיעבירנו לקהילה, וכשנתגלה הדבר לאנשי ועד הקהילה מיד פטרוהו מכל משרותיו ופרסמו הדבר ברבים וגרמו לו בושות גדולות מאוד.

ה׳שאלותיי הן:

ו׳1. היות והאדם הזה התחרט על מעשיו וקיבל על עצמו להחזיר את הסכומים שלקח, האם היה מותר לביישו על ידי הפרסום ברבים? ואם לא, מה דינם של אנשי ועד הקהילה?

ז׳2. והאם מגיע לו לאדם איזה עונש בנוסף להחזרת הכסף?

ח׳תשובה:

ט׳א. עובד במשרה ציבורית שמעד אין לביישו ברבים¹שולחן ערוך חושן משפט סימן תכ סעיף לח מביא שתי דעות בבושת דברים אם פטור או שבי"ד צריך לנדות עד שיפייס המתבייש. אבל כאשר הבושת בעבירה שבאמת עשה נחלקו בו האחרונים "פתחי תשובה" (שם ס"ק ז) ו"חוות יאיר" (סימן סב) פסקו שאסור לבייש ואבל "שבות יעקב" (ח"א סימן קעט) פסק שדוקא אם העבירה דבר שאפשר לתקנו אסור לבייש אבל אם הוא עבד, או ממזר מצוה לפרסמו כדי שיפרשו ממנו מפני שאי אפשר לתקן מה שאין כאן בנדון דידן שחזר בתשובה, וכך פירש ה"שבות יעקב" את פסק הרמ"א שפטר את הקורא לחבירו עבד או ממזר אם הדבר אמת. אומנם המהרש"ל פרק החובל סובר שאם באמת עבר עבירה פטור המביישו, בכל מקרה. ובמיוחד כשהוא מתחרט ומתחייב להשיב את הכסף שמעל. יתר על כן, ראוי להיזהר בכבודו יותר מאדם אחר²עיין בשו"ע שם ס"ק ט שדין מבייש ממונים של הקהל כמבייש תלמיד חכם..

י׳ב. כיון שבאמת עבר העבירה ויש דעה שמותר לביישו³דעת המהרש"ל הנ"ל. וכן ה"שבות יעקב" כל זמן שלא משיב את הכסף. אי אפשר לנקוט בצעדים כלפי הועד, אע"פ שלכתחילה לא נהגו כראוי⁴"חוות יאיר" (סימן סב) וכן מסקנת "פתחי תשובה" (שם) ובפרט כאשר רוצה לתקן את העבירה ולהשיב את הכסף..

י״אג. עובד במשרה ציבורית שמעל בכסף⁵בבא בתרא דף כא ע"ב אמר רבא "מקרי ינוקא שתלא טפחא אומנא ... כולן כמותרים ועומדים נינהו כללא דמילתא כל פסידא דלא הדר כמותרה ועומד". ובשולחן ערוך חו"מ (סי' שו סע' יח) פסק לפי שיטת הרמב"ם שכל תפקיד שהעמידו אותו הציבור עליהם אם טעה - רשאים לסלקו. יש לקהילה לפטרו מתפקידו, משום שפשע⁶יש להבדיל בין פועל שעבד וטעה שאז יש לדון אם צריך להתרות בו לבין פועל שבפשיעה הלך וגנב שאפשר לסלקו אפילו אינו עובד ציבור. וכן פסק הרמ"א בשו"ע חו"מ (סימן תכא סעיף ו) "יצא עליו שם גנב מסלקו תוך זמנו" וב"ערך שי" (סימן תכא) כתב שאין צריך לברר בעדים כשרים ומספיק שיברר על פי קרובים או שיש רגלים לדבר לפי ראות עיני בית-הדין שגנב. בכספי הציבור ויש לחשוש שהמקרה יחזור על עצמו.

י״בד. אין העובד זכאי⁷"פתחי חושן" (פרק י סע"ק כד) - אבל משכרו על העבר אין יכול לפחות אלא אם כן בדבר שיכול לתובעו על כך. לתשלום המשכורת עד סוף החוזה אלא מעכשיו מפסיד שכרו. לענין⁸שם בסוף סעיף קטן לה. תשלומי פיטורין ופנסיה, הכל לפני מנהג המדינה.