שו"ת במראה הבזק חלק חמישי מ״טB'Mareh HaBazak Volume V 49

א׳וינה, אוסטריה, אדר תשס"ב

ב׳מט. כללי הפעלת מכשור חשמלי ואלקטרוני

ג׳שאלה:

ד׳באיזה אופן יש להשתמש בכלים ששימושם כרוך באיסורי שבת? [קשר, תאורה, מוניטור, מצלמה, שער מגלה מתכות, דלתות חשמליות, אזעקה וכיו"ב].

ה׳תשובה:

ו׳לגבי השימוש באמצעים חשמליים או אלקטרונים אשר כרוך באיסורי-שבת יש לנהוג כדלהלן:

ז׳א. מכשיר-קשר – ככלל, יש להכין את המכשיר כבר מערב-שבת, כך שיהיה ראוי לשימוש כמות שהוא (היינו להדליקו, לכוונו על התדר המתאים וכו'). אם הדבר נחוץ (אף שלא במקום פיקוח-נפש), ניתן להנמיך או להגביר את עוצמת הקול אף בשבת¹מכיוון שהוא גורם רק לתוספת זרם או להפחתתו, (נסייג דברינו, כי כל זה כאשר מדובר בכפתור סיבובי. אך בלחצנים הנהוגים ב"שלט רחוק" חוזרות ונעורות הבעיות של סגירת מעגל). ונראה שבתוספת זרם או הפחתתו אין איסור, שכן עצם איסור "הולדת זרם" אינו ברור ומקורו בשו"ת "בית יצחק" (יו"ד ח"ב בהשמטות לסי' לא) שדימה דין מוליד זרם לדין מוליד ריחא (ביצה כג ע"א.) שאסור בשבת ויו"ט, ועיין בשו"ת "מנחת שלמה" (סי' ט) דשדא ביה נרגא, אך לדינא כתב דכיון ש"כבר הורה זקן", אין לזוז מפסק ה"בית יצחק". אך אפי' ב"מוליד ריחא" גופא, אם רק מוסיף ריח - שרי (בגמ' שם), ואם כן כל שכן שמותר להוסיף זרם, וכמבואר ב"מנחת שלמה" (עמ' עד). גם אין לאסור להפחית זרם שכן אין סברה לומר שאסור לגרום להפסקת הולדה. ולא דמי ל"סותר" או "מכבה", ששם מבטלים מלאכה הקיימת כבר, אך כאן רק גורם לכך שלא תיולד המלאכה. אמנם, יש עוד לדון מצד חידושו של ה"חזון איש" (או"ח סי' נ, ט, "מנחת שלמה" סי' יא שציטט מכתבים מהחזו"א.), הסובר שבסגירת מעגל חשמלי עוברים על איסור בונה (או מכה בפטיש), משום שע"י הכנסת הזרם במעגל הוא מתקן את המעגל והופכו מ"גרוטאה" לכלי הראוי לשימוש. ואף כי המעגל עומד לשימוש זה תמיד, ולכאורה זה דומה למה שכתבו "מגן אברהם" וט"ז (והובאו דבריהם גם ב"משנה ברורה" סי' שיג ס"ק מה) שכסויי-כלים מותר להבריגם לכלי, אף שהברגה דינה כ"תקיעה" (שאסורה מצד "מתקן מנא"), משום שהכיסויים עשויין להיפתח ולהיסגר תמיד, וזוהי דרך שימושם, ופתיחתם וסגירתם אינן נחשבות ל"מתקן" אלא ל"משתמש", מכל מקום סובר "חזון אי"ש" שזהו דווקא בכלי שיש לו שימוש גם בחיבורו וגם בפירוקו (בכסויי-כלים שלפעמים הוא מעוניין בכיסוי הקדירה ולפעמים בגילויה), אך כאשר הכלי אינו ראוי לשימוש בפירוקו כלל, ורק ע"י חיבור הכיסוי הוא נעשה ראוי לשימוש, הרי זה "בונה". עוד כתב "חזון אי"ש" שהזרם הנכנס למעגל נחשב למחבר את חלקי המעגל, והרי זה כבונה. אך נראה שבהוספת זרם בלבד לא שייכים האיסורים שהזכיר "חזון אי"ש", אלא היא דומה לכיסויי כלים, שכן לעתים משתמשים בעוצמה קטנה ולעתים בעוצמה גדולה יותר, על-פי הנסיבות. גם נראה שלא שייך לאסור משום שעל-ידי הוספת הזרם הוא מחבר יותר את חלקי המעגל, כיוון שמן הסתם אין כוונת "חזון אי"ש" שהזרם אכן מחבר את חלקי המעגל זה לזה (שכן עינינו הרואות שאין הדבר כן), אלא שכשעובר זרם במעגל, נוצרת יחידה שלמה ומאוחדת, ויצירת אחדות זו דומה למלאכת ה"בונה", ואם כן כאשר כבר יש זרם במערכת, כבר נוצרה ה"יחידה השלמה" ואין לתוספת הזרם מן הבחינה הזאת כל משמעות. הלכה למעשה, בכל מקום צורך, כמו עגלת-נכים, גלאי-מתכות שינוי עוצמת הזרם (בכפתור סיבובי) מותר, שהרי סברת "בונה" היא חידוש גדול ו"הוי דלא לוסיף עלה". . הדיבור בפועל יהיה אך ורק²הבעיה ההלכית בשימוש במכשיר-קשר היא שבלחיצה על ה"משבת" נסגר מעגל חשמלי, ואם כן יש את לאסור הדבר מצד "מוליד זרם" (על פי "בית יצחק" הנ"ל) או מצד בונה/מתקן מנא (על-פי "חזון-אי"ש" הנ"ל). אמנם ניתן לכאורה לומר שאין כאן אלא "תוספת זרם" (עיין בהערה הקודמת) מכיון שמכשיר-הקשר כבר דלוק וזרם עובר בו, אך אין זה ברור אם גם בכגון זה הלחיצה תחשב רק כתוספת הזרמת זרם, כיון שבמעגל שנוצר כעת ע"י הלחיצה לא עבר זרם קודם לכן. ומכל מקום, כאשר כבר לוחץ על המשבת, אין צריך לצמצם כל כך בדיבור כל זמן שמדבר בענייני בטחון, מכיוון שבדיבורו אינו גורם אלא לתוספת זרם, עיין בס' "שמירת שבת כהלכתה" (פרק לב סע' מא) שכתב כן בשם הגרש"ז אויערבך לגבי טלפון, ונראה שהוא הדין בנדון דידן. [אמנם לכאורה היה ניתן לומר שאינו דומה לטלפון, שכן המשבת הוא קפיצי ויש אפוא מקום לחשבו כלוחץ בכל רגע ורגע (ואם כן יש לאסור לפחות לשיטת "חזון-אי"ש"), שכן אלמלא כוחו, היה המעגל נפסק (שלא כטלפון), ודומה הדבר לאדם שסוחט ספוג בלוע מים בלחיצה מתמשכת, שוודאי חייב להפסיק אחיזתו בכל רגע ולהרפות מאחיזתו. אך נראה שגם אם נחשיבו כלוחץ בכל רגע ורגע, לא יהא בכך איסור, גם מצד מוליד זרם – משום שאינו אלא מוסיף זרם, שהרי כבר עובר זרם במערכת, וגם מצד דברי "חזון-אי"ש" נראה שאין הדבר אסור, שכן אינו בונה בכל רגע ורגע אלא רק שומר שלא "יתפרק" הבנין, ודומה הדבר למי שמצמיד שני חצאי כלים זה לזה, שוודאי אינו עובר על איסור תיקון בכל רגע ורגע. וסמך לדבר זה ניתן לראות בדברי המשנה בשבת (קנא ע"ב): …"וכן קורה שנשברה, סומכין אותה בספסל … לא שתעלה אלא שלא תוסיף", ע"ש. ואדרבה, אפשר שמתג קפיצי קל יותר ממתג יציב, שכן אין בו משום הולדת הזרם אינה המתקיים, ועיין בשו"ת "ציץ אליעזר" (ח"ו סי' ו, טו) וכן בשו"ת "יביע אומר" (ח"ו או"ח סי' לו) שכתבו להקל במוליד לשעה, (אך גם ישנם פוסקים המחמירים בדבר). ואף לדברי "חזון אי"ש" הנ"ל נראה שלא שייך לחייב משום בונה כאשר הוא עושה "בנין" שכלל אינו עומד בפני עצמו אלא עומד בזכות כוחו של האדם, ועם הרפית הכוח יתפרק, כפי שהובא ב"שמירת שבת כהלכתה" (פרק מ הערה נט), בדומה למה שכתב "חזון אי"ש" עצמו (או"ח סי' נב, ב) להתיר לפרוש בגד לצל אם הוא אוחזו בידו, ואין זה נחשב אהל].
במקרים רבים לחיצה על המשבת גורמת להדלקת נורות, ובכך איסור נוסף הכרוך בשימוש במכשיר-קשר. מצד שני יש מקום לדון להיתר מדין "פסיק רישא" באיסור דרבנן, שהרי דליקת הנורה אינה מתקיימת (ברגע שיעזוב את המשבת, תכבה הנורה). כמו כן מדובר כיום בדרך כלל בנורות "LED" (המאירות בתהליך אלקטרו-כימי, ללא חוט להט) שבהדלקתן אין אלא איסור דרבנן. על כל פנים אין להתיר כי אם במקום צורך. אם אכן מדובר בנורה עם חוט להט או שדליקת הנורה מתקיימת, אסור מדינא, לרמ"א ודעימיה ,עיין שו"ע או"ח (סי' שיד סע' א) ו"משנה ברורה" (שם ס"ק יא) וכן ברמ"א (סי' שטז סע' ג) וב"משנה ברורה" (שם ס"ק טו) וב"שער הציון" (ס"ק יח), וברמ"א (סי' שמ סע' ג) וב"משנה ברורה" (שם ס"ק יז), בעניין "פסיק רישא" באיסור דרבנן). לצרכים הביטחוניים³יש להזהיר את אנשי-הביטחון שלא להשתמש במכשיר אלא לצורך עבודתם הביטחונית. מאידך גיסא אין לדרוש מהם לשנות את סדרי-הביטחון כדי לחסוך בדיבור במכשיר, שהרי פיקוח-נפש דוחה שבת. והכלל הוא שרק במקום שניתן להמשיך בפעילות באופן הרגיל יש חובה לבחור בדרך ההיתר כפי שצויין לעיל. הגרש"ז אויערבך הגדיר "אופן רגיל" שבכל מקום ששינוי מן הדרך הרגילה יגרום לטירחא יתירה, ההיתר בתוקף (שו"ת "מנחת שלמה" סי' ז). המקור לדין זה הוא במס' שבת (מב ע"א) שמותר לכבות גחלת של מתכת הנמצאת ברשות-הרבים. רבינו חננאל מפרש שם שהחידוש הוא בזה, שאף-על-פי שכיבוי גחלת הינו איסור דאורייתא, אפילו הכי מותר, משום פיקוח-נפש, אף כי לכאורה ישנו פתרון אחר - שיעמוד בצד הגחלת וישמור שלא ייפגעו בני-אדם בה. על-פי זה פסק ב"שמירת שבת כהלכתה" (פרק מא סע' כב) שהרואה חוט-חשמל שנקרע, והוא מהוה סכנת-נפשות לרבים, מותר לו להזעיק את חברת החשמל ואין הוא חייב לעמוד שם במשך כל השבת ולהזהיר את האנשים לבל יגעו (ועיי"ש עוד בפרק לב סע' עד). מרן הגר"ש ישראלי ("עמוד הימיני" סי' יז) למד מסוגיה זו שבהלכות שבת יש הבדל בין הלכות יחיד והלכות ציבור, (לדעתו זהו המקור להיתר הפעלת כוחות-הביטחון בשבת לצורך הרבים, כמובא בהקדמה שם), וכתב שהטעם שלא חייבו לשמור על הגחלת במשך השבת הוא ששיערו חכמים דעתו שלא יעמוד בזה, והתירו סופן משום תחילתן. .

ח׳אין לכבות את מכשיר-הקשר או את הטלפון הסלולרי⁴רוב מכשירי-הטלפון הסלולריים ומכשירי-הקשר יכולים להישאר פתוחים ברציפות כמה ימים, ללא שימוש.. במקרה של צורך בהטענה, יש להכניס את המכשיר למטען בשינוי⁵לא ימתין עד שתיגמר הסוללה, שהרי יש חשש, שיזדקק למכשיר, ואף שניתן היה לומר, שאדרבה, כל זמן שעדיין המכשיר ראוי לשימוש, אין כאן מצב של "פיקוח-נפש", ולכאורה עדיף שימתין עד שיכנס למצב של "פיקוח-נפש", אין הדבר כך. כי הנה נחלקו אחרונים, עיין ב"ילקוט יוסף" (סי' שכח הערה לה), בעניין חולה שיש בו סכנה שצריך לבשל עבורו תרופה בשבת, וניתן להמתין שעות מספר (אך לא עד מוצאי-שבת), אם צריך להמתין או לא. בנדון דידן נראה שיטען את המכשיר מיד, שכן ניתן לחלק, דלא דמי לחולה שבמשך כמה שעות ידוע שאינו נמצא במצב של פיקוח-נפש, מה שאין כן במאבטח שבכל רגע ורגע עלול להתחדש מצב זה ועל כן בכל רגע קיים מצב של ספק פיקוח-נפש. גם אין לומר שיחמיר וימתין בהטענת המכשיר, שכן זוהי "חומרא דאתי לידי קולא", שהרי בהטענת מכשיר שכבר אינו ראוי לשימוש יתכן שהוא עובר על "מתקן מנא". .

ט׳ב. תאורה – לכתחילה ראוי ונכון להכין את התאורה מבעוד יום, כדי למעט באיסורי שבת, וכנ"ל. לכן יש להתקין שעון-שבת⁶הוצאה זו היא ברוב המקרים שולית.. במקום שאי-אפשר, ידליק את אמצעי התאורה לפני השבת וישאירם דלוקים עד לצאת השבת⁷ההיתר מבוסס על סברת "נמצאת מכשילן לעתיד לבוא", המובאת במשנה ראש השנה (פ"א מו). שם מדובר בעדים שהגיעו להעיד על החודש וכבר לא היה צורך בהם, ועיכבם ר' עקיבא בלוד וטען כנגדו רבן גמליאל, שאם כן "נמצאת מכשילן לעתיד לבוא". ונחלקו מפרשים בשאלה, אם משנה זו עומדת בפני עצמה (וכפי שמצוין בדפוסי המשניות שלפנינו), או שהינה המשך של המשנה הקודמת המחדשת שעדות החודש דוחה שבת, וממילא המקרה המתואר במשנתנו קרה גם הוא בשבת. כך פירשו "מאירי" ו"תפארת ישראל" וכן משמע שהבין "חתם סופר" בתשובה (או"ח סי' רג) והסבירו זאת כחשש שמא לא תהא עדות החודש כתיקונה. ואין לומר שזוהי גזירת הכתוב בעדות החודש דווקא, שהרי משמע, שדברי ר"ג הינם מכוח סברה. ויעוין עוד בסוגיה ביומא (עז ע"ב שם) שהתירו לאדם ההולך ללמוד תורה אצל רבו בשבת ויו"ט, לעבור במים, אף שיש חשש איסור סחיטה, והתירו אף לחזור, שאם לא כן "נמצאת מכשילן לעתיד לבוא". כן הובא להלכה בשו"ע (או"ח סי' שא סע' ו) שההולך "לדבר מצוה" (בשבת) רשאי לעבור במים בהליכתו ובחזרתו.
רמב"ן ב"תורת האדם" (הובאו דבריו ב"בית יוסף" או"ח סי' תקכו) התיר להולכים ללוות את המת מחוץ לתחום ביו"ט שני, לחזור למקומם, שאם לא כן "נמצאת מכשילן להבא". ועיין עוד רמב"ם (הל' שבת פ"ב הל' כג ופכ"ז הל' יז), וכן ר"ן על הסוגיה בעירובין (מה ע"א), ומהרי"ק (סי' ט).
ונחלקו פוסקים, אם סברת "נמצאת מכשילן לעתיד לבא" מתירה אף איסורי תורה או רק איסורי דרבנן. מדברי "חתם סופר" (או"ח סי' רג) משמע שאפילו איסורין דאורייתא ניתן להתיר מכוח סברה זו, וכן דעת הגר"מ פינשטיין ("תחומין" א, עמ' 13 וכן ב"אגרות משה" או"ח ח"ב סי' פ) להתיר אף איסור תורה (והתיר לרופא לחזור לביתו בשבת ברכב). ברם, הגרש"ז אויערבך (שו"ת "מנחת שלמה" סי' ח) יצא נגד דברי הגר"מ פינשטיין והעלה שדווקא איסור דרבנן התירו, וכן פסק "ציץ אליעזר" (ח"ח סי' טו פרק יג אות ח). סמך לדבריהם נראה בדברי הרמב"ן (הנ"ל) שכתב, שמכיוון שיו"ט שני אינו אסור אלא מדבריהם, מצינו שמחשש שמא ייכשלו לעתיד לבא התירו רק איסור דרבנן.
בנדון דידן גם לסוברים שלא הותר איסור דאורייתא נראה שיודו להתיר, מכיון שאין אלא איסור דרבנן, כי כיבוי הפנס אינו אלא כיבוי גחלת של מתכת שאינו אסור אלא מדרבנן (שבת מב ע"א), וכך הובא להלכה בשו"ע או"ח (סי' שלד סע' כז) וב"משנה ברורה" (שם ס"ק פד), אמנם עיין היטב בפי' רבינו חננאל (שבת מב ע"א). ואף שלאחר מכן יידרש להדליק את הפנס (ובזה יש איסור תורה לרוב הפוסקים), הרי כבר ידליק בהיתר משום שעתה ההדלקה היא לצורך פיקוח-נפש. ואף שהוא זה שגרם להגיע למצב שבו צריך להדליק את הפנס, מכל מקום הכניסה למצב זה אינה אלא איסור דרבנן. כי הנה נחלקו רמב"ן ורז"ה (עיין ר"ן, שבת דף נג ע"א בדפי הרי"ף) בעניין תינוק שזמן מילתו בשבת, ונשפכו המים שהוכנו מערב-שבת לצורך רפואתו, אם ימולו אותו בשבת אף-על-פי שיצטרכו אחר כך לחמם מים עבורו. דעת רז"ה שיש לדחות מילתו לאחר השבת, שאין להכניס עצמו למצב של פיקוח-נפש, ודעת רמב"ן היא למולו בשבת "דאין למצוה אלא שעתה", ואין צריך להתחשב במצב שיגרם לאחר המילה. אך גם רז"ה מודה שהאיסור להכניס עצמו למצב של פיקוח-נפש אינו אלא מדרבנן (כך משמע מדבריו גם בעניין הפלגה בספינה שלשה ימים לפני השבת, שבת יט ע"א). ומלבד כל זאת, אף אם נאמר שאסור לכבות את הפנס, מכל מקום מותר לדרוש מן המאבטח להדליק את הפנס לצורך בטחוני אף שידוע שלאחר מכן יכבה את הפנס, וראה כעין זה ב"ציץ אליעזר", לעיל, בעניין רופא שמוכן להגיע לחולה שיש בו סכנה דווקא ברכב (אף שאין ההגעה ברכב הכרחית) שוודאי מותר להזמינו, ואין זה מענייננו שיבוא בדרך אסורה, כי אין לנו אלא לדאוג לפיקוח-הנפש של החולה. ועיין עוד מה שכתב בזה ב"שמירת שבת כהלכתה" (פרק מ הערה עא)].. פנסים המופעלים באמצעות סוללות ידליקם בשעת הצורך, אם אפשר - בשינוי.

י׳ג. מוניטור, מצלמה לצורך בטחוני, שער מגלה מתכות - כמבואר לעיל, כל אלה יש להכין לכתחילה, לפעולה בערב-שבת⁸כמובן שאם כתוצאה מזה יתעוותו הצילומים והדבר יפגע בתיפקוד הביטחוני הנחוץ, יש לכבות את המסך., בכדי למעט באיסורי שבת ככל שניתן. ככלל, יש להעדיף כל פעילות שאינה כרוכה באיסורי-שבת, כגון בדיקה ידנית במקום שימוש בשער מגלה מתכות, ובלבד שלא תיפגע בגין כך התועלת הביטחונית.

י״אד. דלתות חשמליות – אם ניתן להעביר הדלתות "למצב ידני", יש לעשות כן⁹בתנאי שאין בהשארת הפעלתן החשמלית של הדלתות צורך בטחוני, כגון שהנעילה החשמלית בטוחה ואמינה יותר.. אם אי-אפשר, ואנשים חייבים לעבור שם מטעמי ביטחון (סריקה וכדומה), יכנס בשינוי. במקום שהדלתות החשמליות נשארות פתוחות באופן קבוע (והמעבר אינו גורם לפתיחתן) אע"פ שיש שם חיישן המדליק נורת LED כשעוברים בפתח, ניתן להקל ולהתיר לעבור דרכן אף שלא במקום פיקוח נפש¹⁰מכיוון שהעובר אינו מתכוון להפעיל את המערכת. ואף שזהו "פסיק רישא", מכל מקום עצם הפעלת המערכת אינה אסורה אלא מדרבנן (לרוב הפוסקים, אם אין הדבר כרוך בהדלקת נורות), מכיוון שזהו "פסיק רישא דלא ניחא ליה" באיסור דרבנן (דשרי לדעת המחבר ודעימיה, כמבואר לעיל). ואפשר שיש קצת מקום להחשיב עבירה זו ל"גרמא", וא"כ הרי זה "פסיק רישא בתרי דרבנן" דשרי אף לרמ"א. ועוד, מובא במאירי (שבת קכ ע"ב ד"ה מי ששכח) שיש מפרשים שמשמע מדבריהם, שסוברים שלא החשיבו חכמים גרמא כמעשה אלא כאשר הגורם מתכוון לעשות האיסור, אך כשאינו מתכוון לזה, אף שיש כאן פסיק רישא, לא אסרו חכמים ואף התירו לכתחילה. וכן כתב "אבני-נזר" (או"ח סי' קצד) והביא דבריו שו"ת "הר צבי" (או"ח ח"א סי' קלג) להלכה. ועיין עוד שו"ת "מנחת שלמה" (ח"א סי' י) שהוכיח, שאמירה לגוי חמורה מגרמא, ולפי זה יש לומר דכיון שבאמירה לגוי לא החמירו בפסיק רישא (כמבואר ברמ"א או"ח סי' רנג), כל שכן שבגרמא לא החמירו בפסיק רישא. אמנם יעוין ב"משנה ברורה" (סי' רנט ס"ק כא) שכתב, שאסור לסגור תנור שבוערת בו אש, מכיוון שגורם בזה לכיבוי האש, משמע שאסר בגרמא אף בפסיק רישא. וכן יעוין בשו"ת "מנחת יצחק" (ח"ב סי' טז, ח) שכתב שמשמע ש"פסיק רישא בגרמא" אסור, והביא ראיה מדין הגמרא (שבת קכ ע"ב) שהובא להלכה בשו"ע (או"ח סי' רעז), שאסור לפתוח דלת כשבפתיחתה יגרום לכיבוי הנר (בשל הרוח), וזאת על אף שאינו אלא "גרמא ופסיק רישא". בדומה לזה, יש לדון אם חכמים אסרו גרמא גם בדבר שעצם איסורו אינו אלא מדרבנן, עיין בתשובת מהרי"ל (סי' לב) שכתב, דאף שאסור להעמיד כלי תחת הנר לקבל שמן הנוטף, מכיוון שמבטל את הכלי מהיכנו, מ"מ מותר לשים כלי תחת השולחן (שהנר נמצא עליו) ולסלק את השולחן בסיום הסעודה, נמצא הכלי תחת הנר ע"י גרמא (הסרת מונע), ומכיוון שביטול כלי מהיכנו אינו איסור מדאורייתא, מותר לגרום איסור זה אף לכתחילה, והביאו דבריו "מגן אברהם" ו"משנה ברורה" (סי' רסה). אם כן גם בנדון דידן שאינו אלא איסור דרבנן (מוליד זרם) שרי בגרמא. אמנם יתכן שאין לדון כאן כלל מצד גרמא, שהרי כל הפעלת חיישן היא "מעשה בידים" כאשר התוצאה היא מיידית, וכך גם דעת הגרש"ז אויערבך. עוד יש להקל מצד שישנו מקום להחשיבו כעושה "כלאחר יד", שכן הוא עושה את הדבר בגופו - ע"י כך שהוא עובר דרך הדלתות. אמנם, מאידך גיסא יש לדחות, מכיוון שזוהי דרך עשיית הפעולה – עיין דיון בעניין זה בס' "ילקוט יוסף" (סי' שח עמ' שיב). ומלבד כל האמור ניתן להתיר מצד שיש להחשיבו כ"מתעסק" בעלמא (כריתות יט ע"א), שכן כלל הוא לא מתכוון לעשות מעשה הגורם להפעלת המערכת (בניגוד לפסיק רישא שבו הוא מתכוון לחלוטין לעצם הפעולה, אך אינו מתכוון לתוצאה הנגרמת ממנה – ואכמ"ל.
אמנם, נחלקו פוסקים בשאלה, אם מתעסק מותר אף לכתחילה או אסור מדרבנן, עיין רמב"ם (הל' שבת פ"א הל' ח) ו"כסף משנה" ו"לחם משנה" (שם)..

י״בה. אזעקה – לכתחילה יש להכין את האזעקה לפעולה מבעוד יום¹¹אמנם ישנם סוגי אזעקות ש"דריכת" האזעקה (וגם נטרול הדריכה) אינם כרוכים בהולדת זרם או בהדלקת נורות וכיו"ב, מכיוון שאינו סוגר שום מעגל, שכן עקרון הפעולה הוא, שהמעגל נסגר וגורם להפעלת האזעקה ברגע שאדם מנסה לפרוץ, וא"כ לכאורה אין בזה איסור. אלא שיש עוד לדון מצד עצם דריכת האזעקה ש"מתקנה" לפעולה, שלפי דעת "חזון אי"ש" (לעיל) לכאורה הדבר אסור. מאידך, סוף סוף עדיין לא הפעיל את האזעקה, ואם כן יתכן שאף ל"חזון אי"ש" אינו אסור. ועיין שו"ת "מנחת שלמה" (סי' יא) שהביא דברי הסוברים שדעת "חזון אי"ש" בזה היא להחמיר גם בכגון זה ודחה דבריהם. ועיין ב"שמירת שבת כהלכתה" (פי"ג הל' כח ובהערה קא) שהתיר לנתק מן התקע מכשיר חשמלי המחובר לשעון-שבת בשעה שהזרם מופסק, אף שבכך הוא "סותר" את הכנתו לפעולה, ודון מינה ואוקי באתרין – לכן נראה שמ"מ במקום הפסד גדול ניתן להקל בדבר.. כשלא הכין, או שבלאו הכי צריך להכנס ולצאת במשך השבת לצורך בטחוני (שאז צריך לכבות את האזעקה כשנכנס ושוב להכינה מחדש, שאם לא כן אין תועלת באזעקה שמצפצפת תמיד), אם מדובר בפיקוח-נפש¹²לדעת ה"אור זרוע", אף אם הגויים באים "לשלול שלל", יש להתייחס לכך כפיקוח-נפש. ועיין עוד ב"במראה הבזק" ח"ד (תשובות מג, מד) שלעיתים אף פגיעה ברכוש הציבור תוגדר כפיקוח-נפש, שהרי יתכן שלגבי אחד מן הציבור הדבר יתגלגל לפיקוח נפש, עיין שם באריכות. אמנם אין להסיק מכך בהכרח שתותר הפעלת אזעקה בשבת לשמירה על רכוש הציבור, שכן אף נזק שכיח וברור ברכוש נחשב לפיקוח-נפש רק מצד הסתעפות רחוקה, וניתוק האזעקה כלל אינו גורם בבירור לנזק ואינו אלא הפחתה מסוימת ברמת שמירה הרכוש, ודיינו שנקל להפעיל את האזעקה בחשש לפיקוח-נפש ישיר, ולא כשאינה אלא להצלת רכוש שהיא עצמה אינה פיקוח-נפש אלא ע"י הסתעפות. אמנם נראה שיהיה מקום להתיר אף בכהאי גוונא על-ידי גוי., כגון חשש מפעילות חבלנית, יוכל להפעיל את האזעקה אף בשבת.

י״גויוער שלעיתים אפשר לפתור בעיות של איסור שבת ע"י שימוש ב"שעון-שבת" או באמצעים הלכי-טכנים שפותחו במכון "צומ"ת"¹³עיין "במראה הבזק" (חלק ד תשובה מג)..