שו"ת במראה הבזק חלק שמיני ל״אB'Mareh HaBazak Volume VIII 31

א׳‏אילינוי, ארצות הברית, סיוון תש"ע

ב׳לא. דין המדיח והכלים אם נשטפו כלים חלביים ובשריים בו זמנית

ג׳שאלה:

ד׳במטבח של אחד מבני הקהילה הוכנסו למדיח כלים בטעות צלחות חלביות ובשריות בני יומן. מה דין המדיח ומה דין הצלחות ושאר הכלים שנשטפו בו זמנית?

ה׳תשובה:

ו׳בתשובתנו נתייחס למדיח כלים ביתי שפעולתו מתוארת כך: לאחר ניקוי הכלים מהלכלוך הגס, העלול לגרום לסתימה במדיח, מניחים את הכלים במדיח על גבי מגש מרושת המאפשר רווח בין כלי לכלי. עם סגירת דלת המדיח מתחיל המדיח את פעולתו, והיא מורכבת משלושה שלבים. בשלב הראשון מבצע המדיח שטיפה של הכלים במים בלבד, על ידי ממטרה אשר מתיזה את המים שבתחתית המדיח אל הכלים על מנת לשטפם. בחלק מהמדיחים מדובר על מים שהתחממו בתוך חלל המדיח על ידי גוף חימום הקבוע בקרקעיתו לחום של לפחות חמישים מעלות צלזיוס. בשלב השני, מתווסף הסבון אל המים ומתחילה שטיפה שניה של הכלים שבמדיח. לאחר מכן מתבצע השלב השלישי בו הכלים שוב נשטפים במים חמים כדי לנקותם מהסבון.

ז׳נציין כי במדיח מותקנת רשת המונעת משיירי מאכל מוצקים לסתום את מערכת הניקוז, ועל כן הם נשארים בחלל המדיח.

ח׳בהנחה שהכלים שהוכנסו למדיח היו מלוכלכים¹על פי הוראות היצרנים אין להכניס למדיח כלים עם שאריות ממשיות של אוכל. לכן הנחת היסוד שלנו בתשובה זו היא שמכניסים למדיח כלים שיש עליהם שומן וסימני מזון בלבד, ולא כלים שיש בהם גושי מזון שאינם נמסים תוך כדי פעולת המדיח. מכיון שאלו הן הנחיות היצרן, אין לחשוש שנשארו שאריות אוכל ממש. כך הכריע גם הראשל"צ הרב עובדיה יוסף (שו"ת יביע אומר חלק ו יו"ד סי' י) וכן הורה מו"ר הגרנ"א רבינוביץ., פרטי ההלכות הן כך:

ט׳א. אם השטיפה הראשונה של המדיח מתבצעת במים חמים²ישנם מדיחי כלים שבהם השטיפה הראשונה נעשית במים חמים כדי לאפשר שטיפה יעילה יותר של הכלים. כאשר טמפרטורת המים היא מעל 50 מעלות צלזיוס, יש לחשוש שהמים מוגדרים חמים כך שהיד סולדת בהם והם מפליטים ובולעים. ועיין שמירת שבת כהלכתה (פרק א סעיף א ובהערה ג בשם הגרש"ז אוירבך) הסובר שמעל 45 מעלות צלזיוס יש להסתפק שמא המים מוגדרים כמים חמים שהיד סולדת בהם והם מפליטים ובולעים. לדעת האגרות משה (או"ח חלק ד סי עד, בישול אות ג) יש לחוש לכך כבר מ-43 מעלות צלזיוס. אם כן אם במדיח המדובר חום המים בשטיפה הראשונה הוא פחות מ-43 מעלות חלות ההלכות המופיעות בפסקה ב לקמן. בלא סבון³אף על פי שלאחר שטיפת הכלים במים בלבד שוטף המדיח את הכלים במי סבון, אין הכלים חוזרים מאיסורם הראשון בגלל שנבלע בהם סבון הפוגם את הבליעה. זאת למדנו מדברי התוספות במסכת עבודה זרה (עו ע"א ד"ה מכאן) שכתבו בעניין בישול בסיר שבישלו בו איסור ועתה אינו בן יומו: "ויש לתת טעם, מה ראו להתיר המאכל ולאסור הקדרה? לפי שהקדרה היה בה איסור גמור תחלה, אבל המאכל - לא נבלע בו איסור מעולם", דהיינו שאם בלעה הקדירה איסור שיש בו טעם לשבח, אף על פי שאחר כך הוא נפגם (שעתה אינו בן יומו או שנפגם על ידי סבון) - אין הכלי יוצא מידי איסורו. וכן כתב הרשב"א בתורת הבית הארוך (בית ד ראש שער ד). ועיין בשו"ת יביע אומר (חלק ו יו"ד סי' י).: מכיוון שמי השטיפה נידונים ככלי ראשון⁴כן כתב הרב ישראל רוזן במאמרו בתחומין יא (עמ' 130) שמי המדיח נחשבים ככלי ראשון, וכן משמע באגרות משה (יו"ד חלק ג סי' י). ההסבר לכך הוא שמכיון שמדובר בכלי אחד שכולו חם מהאדים של המים והוא מלא בהבלם, והמים החמים שבו עולים ומתערבבים כל הזמן בכל מקום במדיח – הרי שיש להחשיב את המים כל זמן שהן מתערבבים בתוכו כנמצאים בכלי ראשון. דוגמה לכך מביא הרב רוזן ממה שפסק הרמ"א (יו"ד צב, ז) בעניין טיפה שנפלה על כיסוי הקדירה, שהיא נחשבת כאילו נפלה כנגד הרוטב עצמו, וזה מכיון שהזיעה עולה ויורדת ומגיעה אל הכיסוי ומשם מורידה את הטיפה אל הרוטב. לפי זה משמע שטיפה שעלתה מלמטה אל הכיסוי דינה כאילו לא יצאה מהרוטב, שהרי חלל המדיח מלא בזיעת המים. אמנם הרב גדעון פרל כתב במאמרו בתחומין יא (עמ' 113) שמי המדיח נידונים כעירוי מכלי ראשון, אך מבירור עמו עולה שהמאמר עוסק במדיח שבו המים מתחממים בתא אחר מהתא שבו נמצאים הכלים. מציאות זו אינה שכיחה בימינו., ומכיוון שאין מספיק מים במדיח בכדי לבטל את הכלים והלכלוך שעליהם בשישים במי המדיח - הכלים והמדיח אסורים וצריכים הכשרה⁵הסירים צריכים הגעלה לכל הדעות, והמדיח צריך הגעלה במים רותחים ואבן מלובנת לדעת האגרות משה (יו"ד חלק ג סי' נח) או בהפעלתו ברמת חום גבוהה יותר מהרגיל (הדבר אפשרי רק במדיחים שבהם ישנן כמה תוכניות חום). אמנם יש המתירים בהפעלת המדיח פעם אחת בחום המקסימלי לאחר עשרים וארבע שעות מזמן השימוש האחרון אף אם זהו החום הרגיל. .

י׳ב. אם השטיפה הראשונה של המדיח מתבצעת במים קרים⁶מברור שעשינו עם היבואן (נכון לסיוון תש"ע) עולה כי במדיחי כלים מתוצרת בוש, סימנס וקונסטרוקטה השטיפה הראשונה מתבצעת במים קרים.: יש להחשיב את טעם הבשר והחלב שנבלע בכלים במהלך השטיפה השניה כטעם שנפגם, וזה מפני שהמים התערבבו עם הסבון, ועל כן הכלים מותרים⁷בשולחן ערוך (יו"ד צה, ד) פסק: "יראה לי שאם נתנו אפר במים חמין שביורה קודם שהניחו הקדירות בתוכה, אף על פי שהשומן דבוק בהן - מותר, דעל ידי האפר הוא נותן טעם לפגם". אך הש"ך (שם ס"ק כא) והט"ז (שם ס"ק טו) חלקו, וסברו שאין הטעם נפגם מהאפר. וכתב היד אפרים (שם) שאף המחמירים מודים שבבורית שלנו יש להתיר, מפני שהיא פגומה מאוד עד שנפסלה מאכילת כלב. בשו"ת יביע אומר (חלק י יו"ד סי' ד) פסק שסבון הכלים שבמדיח פוגם את טעם הבשר והחלב, ואף הש"ך והט"ז יודו לדין זה וכדברי היד אפרים. וראה גם בילקוט יוסף (איסור והיתר חלק ג עמ' תפה), ובמאמרו של הרב גדעון פרל בתחומין יא (עמ' 113).
אמנם באגרות משה (יו"ד חלק ג סי' כח) כתב שאפשר להתיר רק בשעת דחק גדול משום שיש להסתפק שמא מרוב המים אין הסבון פוגם את טעמם, ועוד הוסיף שיש לאסור שמא ידיח את הכלים בלא חומר הפוגם, ואף על פי שאין חשש כזה במדיח, שמא יש לגזור משום כלי אחר שמדיחים בו כלים. וכן בספר כשרות ושבת במטבח המודרני (עמ' קיד) כתב שיש לחוש לדעת הש"ך והט"ז, ושרק במקום הפסד מרובה יש לסמוך על דעת המחבר. אך כאמור, לדעת היד אפרים אף הש"ך והט"ז יודו בנידון דידן. .

י״אג. אם נמצאו שאריות מאכל במסננת המדיח: יש להחשיב את השאריות שנשארו במדיח לאחר ההדחה בסבון כחתיכות מאכל שטעמם נפגם שאינן אוסרות את הכלים⁸במאמרו בתחומין יא (עמ' 130) כתב הרב ישראל רוזן, שחתיכות הבשר והחלב עצמן אינן נפגמות מהסבון, וטעמם נשאר כשהיה.
אך יש לחלוק על דבריו ולומר שטעם החתיכות נפגם בצורה משמעותית מהמים והסבון. ועוד שאף אם יש בהם עדיין מקצת טעם לשבח, מכל מקום השאריות נחשבות כפגומות מבחינה הלכתית, ואינן אוסרות את הכלים, מפני שאין טעמם לשבח כבעבר. וכן משמע מלשון המשנה בעבודה זרה (ה, ב): "זה הכלל: כל שבהנאתו בנותן טעם - אסור, כל שאין בהנאתו בנותן טעם - מותר, כגון חומץ שנפל על גבי גריסין". ומשמע שאין חובה שהאיסור ייפסל מאכילה כדי שייחשב לנותן טעם לפגם, אלא רק שלא תהיה הנאה בטעמו. ועל כן אף על פי שטעם החתיכות שהודחו במדיח אולי לא נפגם לגמרי, מכל מקום אין הנאה מטעמם מפני טעם הסבון, שטעימה ממנו אף מזיקה לאדם.
את הטענה הזו אפשר גם להוכיח מדין אחר, שקדרה שאינה בת יומה - טעם שלה אינו אוסר ונחשב לנותן טעם לפגם, אף על פי שאינו נותן טעם רע בתבשיל, אלא די במה שאינו נותן טעם לשבח בתערובת.
גם בנדון דידן, אף על פי שלא נפגם טעם החתיכות לגמרי, הן אינן נותנות טעם משובח בתערובת. וכן פסק בשולחן ערוך (יו"ד קג, ב) שאף אם פוגם קצת אינו אוסר את התערובת. ועיין בפרי מגדים (שם משבצות זהב ס"ק א) שכתב שלדעת הרשב"א בכל תערובת שנתערב בה טעם איסור, אם טעם זה נותן טעם לפגם קצת - אין לאוסרה משום הטעם, ולדעת הר"ן כל שאינו נהנה מן הטעם - אינו אוסר. גם מדבריו יש להוכיח שאין להחשיב טעם של חתיכה שנמאסה במידת מה בהדחה במדיח כחתיכה הפולטת טעם לשבח, שהרי היא אינה נותנת טעם לשבח בתערובת וכן אין נהנים מטעמה.
אמנם אין ללמוד מכאן שמותר לשטוף במדיח כלי חלב ובשר יחדיו לכתחילה, וכל דברינו הם למקרה שהדיח כלים בשריים וחלביים יחד בדיעבד. ואף שיש שהתירו זאת, לכתחילה, מכל מקום נראה שירא שמים יחוש להחמיר בדין זה לחלק מדעות הפוסקים ולנהוג כמנהג ישראל שמפרידים הפרדה ניכרת בין כלי הבשר והחלב גם בדברים שאינם מחויבים לפי ההלכה. . גם לסוברים שטעם השאריות לא נפגם, כאשר יש במים בכדי לבטל את שאריות המאכל בשישים, הכלים והמדיח מותרים לכל הדעות.