שו"ת במראה הבזק חלק עשירי ט״זB'Mareh HaBazak Volume X 16
א׳פריז, צרפת Paris, France
1
ב׳שבט תשע"ח
2
ג׳טז. קריאת ההפטרה וברכותיה על ידי אדם אחד בשני מניינים
3
ד׳שאלה:
אדם אחד עלה למפטיר וקרא את ההפטרה, אחר כך הוא הלך לבית כנסת אחר וקרא שם את ההפטרה פעם שנייה עם ברכותיה. האם היה רשאי לעשות כן?
אדם אחד עלה למפטיר וקרא את ההפטרה, אחר כך הוא הלך לבית כנסת אחר וקרא שם את ההפטרה פעם שנייה עם ברכותיה. האם היה רשאי לעשות כן?
4
ה׳תשובה:
מותר לעלות למפטיר ולקרוא את ההפטרה בשני מניינים שונים1כתב בשו"ת ציץ אליעזר (חלק טז סעיף יד):
שאלתו היא אם אפשר לאדם שכבר התפלל תפלת יח בלחש וגם בקו"ר, לחזור ולהיות מכל מקום ש"ץ לציבור אחר שצריכים עוד לצאת יד"ח בזה, וכן כמה פעמים לכמה מנינים.
א) והנה אחרי ההתבוננות נ"ל דלא כפי שעלתה במחשבה בהשקפה ראשונה, ודלא כדעתו של אותו רב שאמר לי שפסק בהחלטיות שלא יוכל להיות יותר ש"ץ לאותה תפלה שכבר יצא יד"ח בלחש ובקו"ר, אלא דיכול שפיר מעיקרא דדינא להיותו ש"ץ אפילו לעוד כמה מנינים המתפללים בעשרה בלחש ומחזרים אחר ש"ץ שיוציאם ידי חובה בחזרת הש"ץ בקו"ר כפי תקנת חכמים.
וחילי דידי מהנפסק בשלחן ערוך או"ח סי' ס"ט סעיף א' בדינא דפריסה על שמע...
ג) מכל האמור נלענ"ד להלכה, שאם ציבור מבקשים מאחד שכבר יצא יד"ח בתפלת לחש וקו"ר שירד לפני התיבה לפניהם להוציאם יד"ח בחזרת הש"ץ ששפיר יכול לעשות זאת מכח דין ערבות, ואין לחוש בזה כלל משום ברכות לבטלה, והגם שהדבר נראה תמוה בעיני הרואים, ובודאי אם יש שעוד לא יצא יד"ח שיוכל להיות להם לש"ץ שאזי מוטב שלא ירד זה ככתוב בשלחן ערוך וכנ"ל, אבל באין אחר, או שאין פנאי לחפש אחר כזה, אזי יוכל שפיר מדינא לרדת לפניהם גם כזה שכבר יצא יד"ח, דכל ישראל ערבים זה לזה. ולא שאני כאן מכל המצוות דקי"ל אעפ"י שיצא מוציא".
נמצא שהציץ אליעזר התיר לאדם להיות שליח ציבור בכמה מניינים, ונראה שהוא הדין לגבי קריאת התורה וקריאת ההפטרה.
וראיה נוספת היא ממה שנפסק בפוסקים לגבי מי שעלה לתורה בשני מניינים שונים. בשלחן ערוך נפסק (או"ח רפב, ה) שמותר לעלות למפטיר מי שכבר עלה לתורה לאחת העליות הקודמות, אם אין מישהו אחר שיודע לקרוא את המפטיר, והעולה צריך לברך עוד הפעם על התורה, למרות שהוא כבר בירך כשהוא עלה לראשונה. הרמ"א שם מוסיף שאין להעלות למפטיר את מי שכבר עלה כל עוד שיש מישהו אחר שיודע לקרות. הלבוש שם מסביר שאין להעלות אותו אחד פעמיים לכתחילה, "דלמה יברך ברכת התורה פעמיים שלא להכרח?". אבל המלבושי יום טוב (על הלבוש שם ס"ק ב) ואליה זוטא (שם ס"ק י) דייקו מדברי האור זרוע (חלק ב הלכות שבת סימן מג), שהוא המקור לדין זה, שאין בעיה מעיקר הדין שאותו עולה יעלה פעמיים, אלא שעדיף לכלול כמה שיותר אנשים בקריאה בגלל ברוב עם הדרת מלך. שלחן ערוך הרב (סימן רפב סעיף יז-יח) פוסק שכל זה נכון רק לגבי לעלות פעמיים באותו מניין, אבל מותר לכתחילה למי שכבר עלה במניין אחד לעלות במניין אחר. ונראה מדבריו שהוא הדין שמי שעלה למפטיר במניין אחד יכול לעלות למפטיר במניין שני, וכן נראה מדברי המשנה ברורה (סימן רפב ס"ק לב) וערוך השולחן (סימן רפב סעיף יז), וכן פסק הפסקי תשובות (סימן רפב סעיף ט).
נוסף למקורות הנ"ל, יש להוסיף שמסברה נראה שאין סיבה שמי שקרא את המפטיר לא יוכל לקרוא אותו שוב לציבור אחר. ראשית כול, מצד הברכות אין בעיה, "דהברכות הם מפני כבוד התורה ובכל פעם שעולה הוי כבוד התורה" (ערוך השולחן אורח חיים סימן רפב סעיף יז, וכן עיינו במה שכתבנו לעיל שמותר לכתחילה לעשות כן מאחר שהוא בשני מניינים שונים). ומצד עצם הקריאה, אין חיסרון בזה שהוא כבר קרא ויצא ידי חובתו, או בגלל שאומרים במקרה כזה יצא מוציא (בין אם זה חיוב על היחיד, ובין אם זה חיוב על הציבור, עיינו בציץ אליעזר לעיל), או משום שאפשר להסביר, וכמו שנראה בהמשך, שאין התפקיד של הבעל קורא, ולפחות הבעל קורא של המפטיר וההפטרה, להוציא את הציבור ידי חובתו, אלא רק להשמיע להם את הקריאה. אם כן, גם מי שכבר קרא את ההפטרה במניין אחד יכול לקרוא אותה עבור מניין אחר (ואף שיש מקום לטעון שמאחר שהוא כבר קרא או אפילו רק שמע את הקריאה במניין אחד, הוא לא יכול להיחשב כחלק ממניין שני, וממילא הוא לא יכול לקרוא עבורם, אבל אין נראה לנו לחלק כך, אלא תמיד הוא נחשב חלק מציבור שהוא נמצא איתם).
ובספר נפש הרב (עמ' קלו-קלז) מביא בשם הגר"מ סולובייצ'ק שלגבי קריאת התורה, אין צורך שהבעל קורא יוציא את הציבור ידי חובתם, אלא "יסוד הענין דקריאת התורה היינו שכל הציבור מקשיבים לקריאת הבעל קורא ונמצא שבזה כולם משתתפים במצוות תלמוד תורה ברבים". ומשמע שם שלפי ההבנה הזאת, אפילו אם הבעל קורא יכוון בפירוש שלא להוציא את הציבור ידי חובתו, זה לא יועיל. עוד משמע שם שעל פי זה מובן למה מעיקר הדין יכול קטן לעלות למניין שבעה (מגילה כג ע"א), אף שהוא אינו חייב במצוות. ובפירוש בן ידיד על הרמב"ם על הלכות תפילה יב, יז, נראה שהוא מפרש את דברי הרמב"ם שם באופן דומה.
להלכה, הרמ"א (או"ח רפב, ג) והמשנה ברורה (שם ס"ק יד) נוקטים כשיטת הר"ן (מגילה יג ע"א בדפי הריף ד"ה הכל), שקטן רק יכול להיות חלק מהעולים, אבל לא שיהיו כולם (או אפילו רובם) קטנים, מהטעם שאין קטן יכול להוציא גדול ידי חובתו (ובמשנה ברורה שם ס"ק יב כתב שנוהגים שאין קטן עולה כלל לשאר העליות חוץ ממפטיר, וכדלקמן). עם כל זה, השלחן ערוך (רפב, ד) פוסק שקטן יכול לעלות למפטיר (וכן נוקט המשנה ברורה להלכה, סימן רפב ס"ק יב), ויש להסביר שלפחות לגבי ההפטרה, אנו נוקטים שאין צורך שהבעל קורא יוציא את הציבור ידי חובתם אלא רק שהוא יקרא ויאפשר להם לשמוע את ההפטרה. על פי זה נראה שכמו שקטן יכול לקרוא את ההפטרה, הוא הדין שמי שכבר שמע או קרא את ההפטרה יכול לקרוא אותה שוב לציבור אחר, כי אינו גרוע מקטן..
מותר לעלות למפטיר ולקרוא את ההפטרה בשני מניינים שונים1כתב בשו"ת ציץ אליעזר (חלק טז סעיף יד):
שאלתו היא אם אפשר לאדם שכבר התפלל תפלת יח בלחש וגם בקו"ר, לחזור ולהיות מכל מקום ש"ץ לציבור אחר שצריכים עוד לצאת יד"ח בזה, וכן כמה פעמים לכמה מנינים.
א) והנה אחרי ההתבוננות נ"ל דלא כפי שעלתה במחשבה בהשקפה ראשונה, ודלא כדעתו של אותו רב שאמר לי שפסק בהחלטיות שלא יוכל להיות יותר ש"ץ לאותה תפלה שכבר יצא יד"ח בלחש ובקו"ר, אלא דיכול שפיר מעיקרא דדינא להיותו ש"ץ אפילו לעוד כמה מנינים המתפללים בעשרה בלחש ומחזרים אחר ש"ץ שיוציאם ידי חובה בחזרת הש"ץ בקו"ר כפי תקנת חכמים.
וחילי דידי מהנפסק בשלחן ערוך או"ח סי' ס"ט סעיף א' בדינא דפריסה על שמע...
ג) מכל האמור נלענ"ד להלכה, שאם ציבור מבקשים מאחד שכבר יצא יד"ח בתפלת לחש וקו"ר שירד לפני התיבה לפניהם להוציאם יד"ח בחזרת הש"ץ ששפיר יכול לעשות זאת מכח דין ערבות, ואין לחוש בזה כלל משום ברכות לבטלה, והגם שהדבר נראה תמוה בעיני הרואים, ובודאי אם יש שעוד לא יצא יד"ח שיוכל להיות להם לש"ץ שאזי מוטב שלא ירד זה ככתוב בשלחן ערוך וכנ"ל, אבל באין אחר, או שאין פנאי לחפש אחר כזה, אזי יוכל שפיר מדינא לרדת לפניהם גם כזה שכבר יצא יד"ח, דכל ישראל ערבים זה לזה. ולא שאני כאן מכל המצוות דקי"ל אעפ"י שיצא מוציא".
נמצא שהציץ אליעזר התיר לאדם להיות שליח ציבור בכמה מניינים, ונראה שהוא הדין לגבי קריאת התורה וקריאת ההפטרה.
וראיה נוספת היא ממה שנפסק בפוסקים לגבי מי שעלה לתורה בשני מניינים שונים. בשלחן ערוך נפסק (או"ח רפב, ה) שמותר לעלות למפטיר מי שכבר עלה לתורה לאחת העליות הקודמות, אם אין מישהו אחר שיודע לקרוא את המפטיר, והעולה צריך לברך עוד הפעם על התורה, למרות שהוא כבר בירך כשהוא עלה לראשונה. הרמ"א שם מוסיף שאין להעלות למפטיר את מי שכבר עלה כל עוד שיש מישהו אחר שיודע לקרות. הלבוש שם מסביר שאין להעלות אותו אחד פעמיים לכתחילה, "דלמה יברך ברכת התורה פעמיים שלא להכרח?". אבל המלבושי יום טוב (על הלבוש שם ס"ק ב) ואליה זוטא (שם ס"ק י) דייקו מדברי האור זרוע (חלק ב הלכות שבת סימן מג), שהוא המקור לדין זה, שאין בעיה מעיקר הדין שאותו עולה יעלה פעמיים, אלא שעדיף לכלול כמה שיותר אנשים בקריאה בגלל ברוב עם הדרת מלך. שלחן ערוך הרב (סימן רפב סעיף יז-יח) פוסק שכל זה נכון רק לגבי לעלות פעמיים באותו מניין, אבל מותר לכתחילה למי שכבר עלה במניין אחד לעלות במניין אחר. ונראה מדבריו שהוא הדין שמי שעלה למפטיר במניין אחד יכול לעלות למפטיר במניין שני, וכן נראה מדברי המשנה ברורה (סימן רפב ס"ק לב) וערוך השולחן (סימן רפב סעיף יז), וכן פסק הפסקי תשובות (סימן רפב סעיף ט).
נוסף למקורות הנ"ל, יש להוסיף שמסברה נראה שאין סיבה שמי שקרא את המפטיר לא יוכל לקרוא אותו שוב לציבור אחר. ראשית כול, מצד הברכות אין בעיה, "דהברכות הם מפני כבוד התורה ובכל פעם שעולה הוי כבוד התורה" (ערוך השולחן אורח חיים סימן רפב סעיף יז, וכן עיינו במה שכתבנו לעיל שמותר לכתחילה לעשות כן מאחר שהוא בשני מניינים שונים). ומצד עצם הקריאה, אין חיסרון בזה שהוא כבר קרא ויצא ידי חובתו, או בגלל שאומרים במקרה כזה יצא מוציא (בין אם זה חיוב על היחיד, ובין אם זה חיוב על הציבור, עיינו בציץ אליעזר לעיל), או משום שאפשר להסביר, וכמו שנראה בהמשך, שאין התפקיד של הבעל קורא, ולפחות הבעל קורא של המפטיר וההפטרה, להוציא את הציבור ידי חובתו, אלא רק להשמיע להם את הקריאה. אם כן, גם מי שכבר קרא את ההפטרה במניין אחד יכול לקרוא אותה עבור מניין אחר (ואף שיש מקום לטעון שמאחר שהוא כבר קרא או אפילו רק שמע את הקריאה במניין אחד, הוא לא יכול להיחשב כחלק ממניין שני, וממילא הוא לא יכול לקרוא עבורם, אבל אין נראה לנו לחלק כך, אלא תמיד הוא נחשב חלק מציבור שהוא נמצא איתם).
ובספר נפש הרב (עמ' קלו-קלז) מביא בשם הגר"מ סולובייצ'ק שלגבי קריאת התורה, אין צורך שהבעל קורא יוציא את הציבור ידי חובתם, אלא "יסוד הענין דקריאת התורה היינו שכל הציבור מקשיבים לקריאת הבעל קורא ונמצא שבזה כולם משתתפים במצוות תלמוד תורה ברבים". ומשמע שם שלפי ההבנה הזאת, אפילו אם הבעל קורא יכוון בפירוש שלא להוציא את הציבור ידי חובתו, זה לא יועיל. עוד משמע שם שעל פי זה מובן למה מעיקר הדין יכול קטן לעלות למניין שבעה (מגילה כג ע"א), אף שהוא אינו חייב במצוות. ובפירוש בן ידיד על הרמב"ם על הלכות תפילה יב, יז, נראה שהוא מפרש את דברי הרמב"ם שם באופן דומה.
להלכה, הרמ"א (או"ח רפב, ג) והמשנה ברורה (שם ס"ק יד) נוקטים כשיטת הר"ן (מגילה יג ע"א בדפי הריף ד"ה הכל), שקטן רק יכול להיות חלק מהעולים, אבל לא שיהיו כולם (או אפילו רובם) קטנים, מהטעם שאין קטן יכול להוציא גדול ידי חובתו (ובמשנה ברורה שם ס"ק יב כתב שנוהגים שאין קטן עולה כלל לשאר העליות חוץ ממפטיר, וכדלקמן). עם כל זה, השלחן ערוך (רפב, ד) פוסק שקטן יכול לעלות למפטיר (וכן נוקט המשנה ברורה להלכה, סימן רפב ס"ק יב), ויש להסביר שלפחות לגבי ההפטרה, אנו נוקטים שאין צורך שהבעל קורא יוציא את הציבור ידי חובתם אלא רק שהוא יקרא ויאפשר להם לשמוע את ההפטרה. על פי זה נראה שכמו שקטן יכול לקרוא את ההפטרה, הוא הדין שמי שכבר שמע או קרא את ההפטרה יכול לקרוא אותה שוב לציבור אחר, כי אינו גרוע מקטן..
5
