שו"ת במראה הבזק חלק עשירי י״חB'Mareh HaBazak Volume X 18
א׳וושינגטון, ארה"ב Washington, USA
1
ב׳תמוז תשע"ז
2
ג׳יח. שימוש בשבת במעלון המבוסס על גרמא
3
ד׳שאלה:
כרב קהילה אני עוסק בסוגיית שימוש במתקני גרמא בשבת לצורך אנשים מוגבלים, ובאופן ספציפי – מעלון לבית כנסת. מתוך הסתמכות על פסקי הרב שלמה זלמן אויערבך אני מקבל את עיקרון הגרמא של מכון צומ"ת ואת המכשירים שהם בונים, אולם השאלה שאני מתחבט בה היא עד כמה להרחיב את ההיתר.
כרב קהילה אני עוסק בסוגיית שימוש במתקני גרמא בשבת לצורך אנשים מוגבלים, ובאופן ספציפי – מעלון לבית כנסת. מתוך הסתמכות על פסקי הרב שלמה זלמן אויערבך אני מקבל את עיקרון הגרמא של מכון צומ"ת ואת המכשירים שהם בונים, אולם השאלה שאני מתחבט בה היא עד כמה להרחיב את ההיתר.
4
ה׳כיוון אחד הוא לומר שמדובר בהיתר מוגבל לצורכי מצווה בלבד. משמעות הדבר היא שיש מקום להסתפק בהיתר לנשים להשתמש במעלון בשבת בעלייה לעזרת הנשים בבית הכנסת ובשימוש במעלון לצורך ירידה לאולם בית הכנסת לקידוש וכיוצא בו (אמנם גם לפי כיוון זה ניתן לכאורה לומר שלמרות שנשים לא חייבות במניין וקריאת התורה וכדומה, הן בכל זאת מקיימות מצווה בקיום הדברים הללו ולכן בכל זאת יהיה להן מותר).
5
ו׳כיוון שני הוא לומר שמדובר בהיתר גורף שעניינו לאפשר לאנשים עם מוגבלות להתנהל בשבת באופן דומה לזה שמתנהלים אנשים בריאים. הבסיס לכיוון זה הוא הרעיון של 'כבוד הבריות', הדוחה איסורי דרבנן, כגון טלטול אבנים לקינוח וכיוצא בו. הציץ אליעזר (חלק ו סימן ו) סמך על הרעיון הזה כדי להתיר טלטול 'מכונת חרשים' בשבת אף שהיא מוקצה.
6
ז׳אישית אני נוטה לכיוון השני, מה עוד שניתן גם להגדיר את הסובל ממוגבלות כמצטער, שחל עליו הכלל של 'לא גזרו במקום צער', ואם בדיני דרבנן התירו, קל וחומר בגרמא, שלצורך הפסד התירו.
7
ח׳תשובה:
באופן עקרוני יש לעשות כל מאמץ לעזור לאנשים עם מוגבלות ליהנות מקדושת השבת, כמו שציינת בשאלה, תוך הקפדה על כללי ההלכה.
באופן עקרוני יש לעשות כל מאמץ לעזור לאנשים עם מוגבלות ליהנות מקדושת השבת, כמו שציינת בשאלה, תוך הקפדה על כללי ההלכה.
8
ט׳יש להבחין בין מכשירי גרמא שנועדו לאפשר שימוש במכשירים שבהם להרבה שיטות בכל מקרה לא נעשית מלאכה דאורייתא, כגון המעלון, שאיסורו הוא רק מחמת החשמל, לבין מכשירי גרמא במקום שנעשית מלאכה דאורייתא.1שאלת השימוש בגרמא במרחב הציבורי וגבולותיה היא שאלה הנתונה במחלוקת השקפתית והלכתית בין גדולי פוסקי זמננו.
מצד אחד, כבודה של השבת והחשש מפגיעה בצביון השבת הוא צורך חיוני ומשמעותי שדורש בחינה מתמדת שאכן שומרים על אופייה וכבודה של השבת.
מצד שני, הרצון לאפשר למבוגרים ולנכים להיות שותפים לחיי קהילה תורניים שמרכזם בבית כנסת על כל המשתמע מכך אף הוא צורך חשוב ביותר שאין להקל בו ראש.
שני עקרונות אלו יוצרים אתגר בניסיון לשלבם יחד. עם זאת, ניתן לשלבם אך נדרשת לכך זהירות ובהירות.
נפתח בהזכרת לשון השלחן ערוך ודברי הרמ"א (או"ח שלד, כב):
שלחן ערוך: "תיבה שאחז בה האור, יכול לפרוס עור של גדי מצדה האחר שלא תשרף. ועושים מחיצה בכל הכלים להפסיק בין הדליקה, אפילו כלי חרס חדשים מלאים מים שודאי יתבקעו כשתגיע להם הדליקה, דגרם כיבוי מותר.
רמ"א: במקום פסידא (מרדכי)".
השלחן ערוך פוסק שניתן לכבות שריפה בגרמא, והרמ"א אומר שניתן לעשות זאת דווקא במקום הפסד.
מקור הדברים הוא בגמרא (שבת קכ ע"ב) הלומדת מהפסוק "לא תעשה כל מלאכה": "עשייה הוא דאסור, גרמא שרי". על בסיס דברים אלו פוסק השלחן ערוך את דינו. והרמ"א על פי המרדכי מצמצם זאת למקום הפסד.
לפי השלחן ערוך נראה שההיתר בגרמא הוא גורף גם במקום שאין הפסד, בניגוד לדעת הרמ"א, המגביל זאת למקום הפסד בלבד.
הביאור הלכה (שלד, כב, ד"ה דגרם כיבוי מותר) מבאר שהגבלת הרמ"א להיתר גרמא הוא לאו דווקא בכיבוי, שהוא מלאכה שאינה צריכה לגופה, אלא הוא הדין לשאר מלאכות. למעשה, המנורה הטהורה (או"ח שלד, ס"ק כה) פוסק שהמקל גם שלא במקום הפסד, כדעת השלחן ערוך, נהג כשורה. אך בשלחן ערוך הרב (שם, סעיף כא) פסק שאין להקל בגרם כיבוי אלא במקום הפסד או לצורך מצווה או לצורך גדול. דבריו מרחיבים את הגבלת הרמ"א גם לצורך מצווה וצורך גדול.
יש מאחרוני זמננו האוסרים להשתמש במכשירים חשמליים בעלי 'מנגנון גרמא' מובנה, משום שלא ניכר כי פעולתם של מכשירים אלו היא בדרך גרמא באופן עקיף (ראו שבות יצחק, גרמא פרק טו).
רבים סוברים שאין בהפעלת חשמל כשלעצמה איסור דאורייתא בשבת. ראו שו"ת מנחת שלמה ח"א סימן יא (וכן שם סימנים ט, י, יב) וראו שו"ת במראה הבזק כרך ו תשובה לט.
ועל כן, במכשירים כמו המעלון, שבהם יש לסמוך על הדעות שבכל מקרה לא נעשית מלאכה דאורייתא, יש להתיר לזקוקים לכך להתנייד לכל מקום שיצטרכו, אף לדברים שאינם צורך מצווה מובהק או מקום הפסד. המקור לכך הוא בדבריו של בעל תפארת ישראל (מסכת שבת, כלכלת שבת, כללי ל"ט מלאכות), שאי היכולת להלוך בין הבריות זה מקום צער: "כיון דאהל עראי הוא, בדרבנן שומעין להקל, ובפרט במצטער מגשמים, במקום צערא לא גזרו רבנן (שלחן ערוך או"ח שא, יג), גם במקום פסידא לא גזרו רבנן (כתובות ס ע"א), והכא יפסדו מלבושיו בגשמים. גם גדול כבוד הבריות לילך בבגדים מלוכלכים... ואם תרצה לומר לא ילך בין הבריות, אין לך צער יותר מזה (תוספות שבת, נ ע"ב ד"ה בשביל) ועיינו שבת פכ"ב מ"ד".
ראו גם מאמרו של יאיר מאיר (תחומין כרך ח עמוד 41), שדן בהיתר שימוש בעגלת נכים בשבת, שם הוא מביא את פסיקתו של הגרש"ז אויערבאך כי אם יימצא פתרון טכנולוגי להפעלת עגלת נכים בשבת ללא חשש איסור דאורייתא, ואף לא יהיה בהפעלה סרך מלאכה, יהיה היתר להשתמש בעגלה זו בשבת. כמקור לחילוק זה בין איסור דאורייתא לאיסור דרבנן הוא הביא את פסיקת השלחן ערוך (או"ח שכח, יז) – שחולה שאין בו סכנה ואין בו סכנת איבר, עושים עבורו בשינוי איסורי דרבנן.
נוסף לכך, כפי שציינת בשאלתך, הציץ אליעזר חילק בין איסור דאורייתא לאיסור דרבנן לגבי מכשיר שמיעה לחירש. הוא מבסס את היתר הטלטול על הדין המבואר בשלחן ערוך (או"ח שיב, א), ש"משום כבוד הבריות התירו לטלטל אבנים לקנח, ואפילו להעלותם לגג עמו דהוי טירחא יתירא". טלטול הוא דרבנן, ובמקום כבוד הבריות נדחה האיסור. יש המבארים שהאיסור לא נדחה אלא שכלל לא גזרו במקום כזה (משנה ברורה שכח, ס"ק נ), וכשם שאמרנו בשם הכלכלת שבת, ובכלל, הצורך של נכה או זקן המוגדר כחולה שאין בו סכנה להיות חלק מהקהילה הוא צורך של כבוד הבריות שדוחה איסור דרבנן. על כל פנים, בנדון שלנו, במעלון, יש להתיר בצירוף הקולא של גרמא עם השיטות שאיסור חשמל בשבת אינו דאורייתא, כפי ההיתר שעליו מתבסס יאיר מאיר במאמרו שם.
מצד אחד, כבודה של השבת והחשש מפגיעה בצביון השבת הוא צורך חיוני ומשמעותי שדורש בחינה מתמדת שאכן שומרים על אופייה וכבודה של השבת.
מצד שני, הרצון לאפשר למבוגרים ולנכים להיות שותפים לחיי קהילה תורניים שמרכזם בבית כנסת על כל המשתמע מכך אף הוא צורך חשוב ביותר שאין להקל בו ראש.
שני עקרונות אלו יוצרים אתגר בניסיון לשלבם יחד. עם זאת, ניתן לשלבם אך נדרשת לכך זהירות ובהירות.
נפתח בהזכרת לשון השלחן ערוך ודברי הרמ"א (או"ח שלד, כב):
שלחן ערוך: "תיבה שאחז בה האור, יכול לפרוס עור של גדי מצדה האחר שלא תשרף. ועושים מחיצה בכל הכלים להפסיק בין הדליקה, אפילו כלי חרס חדשים מלאים מים שודאי יתבקעו כשתגיע להם הדליקה, דגרם כיבוי מותר.
רמ"א: במקום פסידא (מרדכי)".
השלחן ערוך פוסק שניתן לכבות שריפה בגרמא, והרמ"א אומר שניתן לעשות זאת דווקא במקום הפסד.
מקור הדברים הוא בגמרא (שבת קכ ע"ב) הלומדת מהפסוק "לא תעשה כל מלאכה": "עשייה הוא דאסור, גרמא שרי". על בסיס דברים אלו פוסק השלחן ערוך את דינו. והרמ"א על פי המרדכי מצמצם זאת למקום הפסד.
לפי השלחן ערוך נראה שההיתר בגרמא הוא גורף גם במקום שאין הפסד, בניגוד לדעת הרמ"א, המגביל זאת למקום הפסד בלבד.
הביאור הלכה (שלד, כב, ד"ה דגרם כיבוי מותר) מבאר שהגבלת הרמ"א להיתר גרמא הוא לאו דווקא בכיבוי, שהוא מלאכה שאינה צריכה לגופה, אלא הוא הדין לשאר מלאכות. למעשה, המנורה הטהורה (או"ח שלד, ס"ק כה) פוסק שהמקל גם שלא במקום הפסד, כדעת השלחן ערוך, נהג כשורה. אך בשלחן ערוך הרב (שם, סעיף כא) פסק שאין להקל בגרם כיבוי אלא במקום הפסד או לצורך מצווה או לצורך גדול. דבריו מרחיבים את הגבלת הרמ"א גם לצורך מצווה וצורך גדול.
יש מאחרוני זמננו האוסרים להשתמש במכשירים חשמליים בעלי 'מנגנון גרמא' מובנה, משום שלא ניכר כי פעולתם של מכשירים אלו היא בדרך גרמא באופן עקיף (ראו שבות יצחק, גרמא פרק טו).
רבים סוברים שאין בהפעלת חשמל כשלעצמה איסור דאורייתא בשבת. ראו שו"ת מנחת שלמה ח"א סימן יא (וכן שם סימנים ט, י, יב) וראו שו"ת במראה הבזק כרך ו תשובה לט.
ועל כן, במכשירים כמו המעלון, שבהם יש לסמוך על הדעות שבכל מקרה לא נעשית מלאכה דאורייתא, יש להתיר לזקוקים לכך להתנייד לכל מקום שיצטרכו, אף לדברים שאינם צורך מצווה מובהק או מקום הפסד. המקור לכך הוא בדבריו של בעל תפארת ישראל (מסכת שבת, כלכלת שבת, כללי ל"ט מלאכות), שאי היכולת להלוך בין הבריות זה מקום צער: "כיון דאהל עראי הוא, בדרבנן שומעין להקל, ובפרט במצטער מגשמים, במקום צערא לא גזרו רבנן (שלחן ערוך או"ח שא, יג), גם במקום פסידא לא גזרו רבנן (כתובות ס ע"א), והכא יפסדו מלבושיו בגשמים. גם גדול כבוד הבריות לילך בבגדים מלוכלכים... ואם תרצה לומר לא ילך בין הבריות, אין לך צער יותר מזה (תוספות שבת, נ ע"ב ד"ה בשביל) ועיינו שבת פכ"ב מ"ד".
ראו גם מאמרו של יאיר מאיר (תחומין כרך ח עמוד 41), שדן בהיתר שימוש בעגלת נכים בשבת, שם הוא מביא את פסיקתו של הגרש"ז אויערבאך כי אם יימצא פתרון טכנולוגי להפעלת עגלת נכים בשבת ללא חשש איסור דאורייתא, ואף לא יהיה בהפעלה סרך מלאכה, יהיה היתר להשתמש בעגלה זו בשבת. כמקור לחילוק זה בין איסור דאורייתא לאיסור דרבנן הוא הביא את פסיקת השלחן ערוך (או"ח שכח, יז) – שחולה שאין בו סכנה ואין בו סכנת איבר, עושים עבורו בשינוי איסורי דרבנן.
נוסף לכך, כפי שציינת בשאלתך, הציץ אליעזר חילק בין איסור דאורייתא לאיסור דרבנן לגבי מכשיר שמיעה לחירש. הוא מבסס את היתר הטלטול על הדין המבואר בשלחן ערוך (או"ח שיב, א), ש"משום כבוד הבריות התירו לטלטל אבנים לקנח, ואפילו להעלותם לגג עמו דהוי טירחא יתירא". טלטול הוא דרבנן, ובמקום כבוד הבריות נדחה האיסור. יש המבארים שהאיסור לא נדחה אלא שכלל לא גזרו במקום כזה (משנה ברורה שכח, ס"ק נ), וכשם שאמרנו בשם הכלכלת שבת, ובכלל, הצורך של נכה או זקן המוגדר כחולה שאין בו סכנה להיות חלק מהקהילה הוא צורך של כבוד הבריות שדוחה איסור דרבנן. על כל פנים, בנדון שלנו, במעלון, יש להתיר בצירוף הקולא של גרמא עם השיטות שאיסור חשמל בשבת אינו דאורייתא, כפי ההיתר שעליו מתבסס יאיר מאיר במאמרו שם.
9
י׳במכשירים כמו המעלון ודוגמתם, שבהם בכל מקרה לא נעשית מלאכה דאורייתא, יש להתיר למבוגרים ולנכים שמתקשים להתנייד בלעדיהם להשתמש בהם כדי להגיע לכל מקום שהם צריכים, ובכלל זה ירידה לקידוש לאולם בית הכנסת.
10
י״אבגלל החשש של מראית עין, יש להקפיד ליידע את הציבור, כגון על ידי שלט על המעלון, שהדרך שבה פועל המעלון הוא באופן המותר על פי ההלכה למי שזקוק לכך2היינו שיהיה שלט בולט על המעלון שעליו כתוב שזה מעלון שבת הפועל על פי גרמא ומיועד לנצרכים לכך. ראו בשו"ת במראה הבזק כרך ד תשובה לט, שם נפסק שיש צורך בשלט, הן לפי מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל והן לפי הרב רבינוביץ, שאמר שהשלט הוא עיקרו של ההיתר..
11
י״בלגבי מכשירים שבהם מתבצעת מלאכה דאורייתא, ההיתר הנרחב האמור לעיל אינו תקף, ויש לבחון היטב מתי להתיר את השימוש בהם על בסיס פתרון של גרמא, וכן יש לבחון אפשרויות נוספות לפתרון הקושי שעמו מתמודדים3יסוד ההיתרים שעליהם מתבסס מכון צומת, כמבואר בהרחבה במאמרו של הרב ישראל רוזן (תחומין כו, עמ' 83), הוא על בסיס היסוד שבהוספת זרם חשמלי בלבד אין משום איסור בניין לכל השיטות, ועל כן, יחד עם הפעלה דרך גרמא, יש להתיר קלנועית שמופעלת כבר (ובתנאי שעובדה זו ניכרת) כדי לאפשר לזקנים וחולים להסתובב בשבת. אם מדובר במכשיר שבו נעשית מלאכה דאורייתא, יש לבחון היטב אם הגרמא אכן עשויה לאפשר את השימוש בו. כמו כן, יש לבחון חלופות אחרות, כמו השימוש בגוי, שיתכן ויש לו עדיפות מבחינה הלכתית..
12
