שו"ת במראה הבזק חלק עשירי כ׳B'Mareh HaBazak Volume X 20
א׳ישראל, Israel
1
ב׳אייר תשע"ד
2
ג׳כ. פנס שבת
3
ד׳שאלה:
האם מותר להשתמש במכשיר 'פנס שבת'1המכשיר פותח בידי תלמידים מישיבת תורה ומדע שעל יד מכון לב בירושלים. בשבת?
האם מותר להשתמש במכשיר 'פנס שבת'1המכשיר פותח בידי תלמידים מישיבת תורה ומדע שעל יד מכון לב בירושלים. בשבת?
4
ה׳סכמה חשמלית
5
ו׳הפנס דולק באופן תמידי ומאיר אור קטן הניתן לשימוש.
6
ז׳הפנס לא ניתן לכיבוי.
7
ח׳אפשר להגביר את עוצמת האור ללא סגירת מתגים –
8
ט׳בדרך של שינוי הנגד (טרימר).
9
י׳הנורה היא מסוג LED.
10
י״אתשובה:
מותר להשתמש בפנס זה כשיש צורך2הסכמת הפוסקים היא שיש איסור בהפעלת מכשירים חשמליים בשבת, ברם, נחלקו הפוסקים במהות האיסור וממילא בשאלה אם בכל מכשיר חשמלי בכלל, ובכל תאורה חשמלית בפרט, יש איסור תורה או שבחלק מהמכשירים אין אלא איסור דרבנן (ובאופנים מסוימים אולי אף אין איסור כלל).
האיסורים מדאורייתא שדנו בהם הפוסקים בהקשר זה הם: מבעיר ומכבה; מבשל; בונה וסותר ומכה בפטיש.
מלבדם דנו באיסורי דרבנן כגון מוליד, עובדין דחול ומונחים קרובים אליו כמו זילות השבת.
יש להביא בחשבון כי חלק מהאיסורים שדנו בהם הפוסקים נוגע רק למכשירים שיש בהם חוט להט או גוף חימום שמתלהט ומתאדם.
איסור מבעיר (ומכבה), או מבשל:
רוב הפוסקים נקטו שאיסורים אלה קיימים בהפעלת מכשירים חשמליים – לפחות באלה מהם שיש בהם חוט להט או גוף חימום (אלא שיש יחידים, ובראשם המהרש"ם בחלק ב סוף סימן רמז [הראשון], שהסתפקו בזה). לענין איסור מבעיר יש שנקטוהו משום שראו את החוט המתלהט כאש לכל דבר וענין, ויש שנקטו שאין זו אש אבל מדובר בגחלת של מתכת שיצירתה עשויה להיחשב תולדת מבעיר או מבשל (על פי דברי הרמב"ם והראב"ד – הלכות שבת ט, ו; יב, א):
הבית יצחק (יו"ד חלק א סימן קכ) נקט ש'שלהבת עלקטרית' דינה כאש לכל דבר וענין, בישול בה דינו כבישול באש (הן לענין שבת הן לענין בשר בחלב וכו') ואפילו כיבויה הוא ככיבוי אש ואינה כגחלת של מתכת שכיבויה אסור רק מדרבנן. אכן לא הוזכר בדבריו בפירוש איסור מבעיר בהדלקת החשמל, אך הדבר עולה מדבריו האמורים בבירור ונראה שלא הזכירו משום שהיה פשוט לו (ולא הוצרך אלא לחידושו ש'אש' זו אש גמורה היא וחמורה משלהבת של מתכת כנ"ל). על דבריו חזר בקצרה גם בתשובה נוספת (חלק ב סימן לא, וראו להלן). כסברתו נקט גם האחיעזר (חלק ג סימן ס).
החזון איש (אורח חיים סימן נ אות ט) נקט שאם חוט המתכת (חוט להט, גוף חימום) נעשה גחלת, "אפשר" שחייבים עליו משום מבעיר לדעת הרמב"ם (ואף אם לא הגיע לכך, אם מכל מקום הגיע לחום של יד סולדת בו, נקט שיש בו משום מבשל לדעת הראב"ד, ואולי גם לדעת הרמב"ם, אלא שהתלבט שמא לענין זה הוא נחשב רק כפסיק רישא ודן אם נחשב פסיק רישא דניחא ליה או דלא ניחא ליה), אך לענין ניצוצות נקט שאין בהם משום מבעיר (אלא משום שבות של מוליד).
ולענין זה של מבשל עייו גם במשפטי עוזיאל (הנ"ל חלק א או"ח סימן יט פרק ג, בדבריו שבסעיף ג, שמהם משמע שבשבת אכן יש לאסור אף מטעם זה אלא שביום טוב מותר). ובדבריו בתחילת פרק ב נראה שנקט שעצם חימום החוט ועשייתו גחלת אינו אלא מבשל ולא מבעיר. נעיר כי מדבריו במקומות האחרים, שבהם נקט שיש בכך מלאכת הבערה, נראה כי הם בנויים על ההנחה השגויה שיש בחוטי החשמל אש שהיא המאירה ואף המחממת את החוט, ולא שההפך הוא הנכון, שחימומו של החוט הוא שיוצר גם את האור הבוקע ממנו.
הגרש"ז אויערבאך נקט אף הוא שהדלקת חוט להט אסורה מטעמים אלה. ספרו מאורי אש בנוי בעיקרו על הנחה זו, שהוא דן בפרטיה, וכלל דבריו שם נוטים לראות בכך אש ממש, אך מכל מקום העלה גם את הסברות שאין זו אש אלא 'גחלת של מתכת' שעשייתה היא תולדת מבעיר (ולא אב המלאכה שבו) או מבשל (ראו בדיונו שם בסוף פרק ב על העדר שלהבת בנורה חשמלית, ונראה שרצונו לומר שלמרות זאת זו אש ממש, בדבריו בפרק ד שבהם דן אם יש מקום לומר שאין זו אש כיוון שאינה מכלה [וצידד שאין לומר כן], ובדיונו בפרק ה ענף א אם יש מקום לברך על אור זה בורא מאורי האש, שבתוכו העלה גם את הטענה שמא אין זו אש, אך בענף ב בדיון אם יש מקום לצאת בו ידי חובת הדלקת נר חנוכה – היוצא מנקודת ההנחה שמדובר באש ממש). את משנתו זו שנה גם במנחת שלמה (בעיקר בחלק א סימן יב).
מכל מקום לגבי מכשיר חשמלי שאין בו חוט להט או גוף חימום המתאדם ומתלהט ביאר הגרש"ז שאין כל מקום לחשש מבעיר (ומאותו טעם אף לא מבשל. ראו מנחת שלמה חלק א סימן ט, שביאר שמי שחששו בזה למבעיר לא ידעו מהו הזרם החשמלי וטעו לחשוב שהוא כשלעצמו אש), ואף לניצוצות הנוצרים בעת החיבור החשמלי אין לחוש (ראו שם בסימן י אות ז, וראו עוד באריכות במאמרו שנדפס במאורי אש השלם, חלק ב שער ג סימן ו).
מרן הגר"ש ישראלי (עמוד הימיני סימן כז) הסיק אף הוא שלשיטת רש"י והרמב"ם יש בשימוש בחשמל (בחוט להט או גוף חימום) תולדת מבעיר, ולשיטת הראב"ד יש לומר שחייב משום מבשל, אך יותר נראה שאף הראב"ד מודה שבעניננו יש גם משום מבעיר.
הציץ אליעזר (חלק א סימן כ פרק ו אותיות א–ט) אף הוא האריך לבאר שיש בהדלקה זו חיוב משום מבעיר, ולדעתו (שם פרק א אות טו) צידד שאף ביצירת ניצוץ חשמלי קיים איסור זה (אלא שבחלק ז סימן י אות ג הביא ש"כמה פוסקים" סוברים שאין בזה משום מבעיר, ולא כתב בהחלטיות שלא כדעתם).
ועיינו עוד במנחת יצחק (חלק ב סימן יז וסימן יח, חלק ג סימן לח אותיות ה–ט. דבריו שם הם אף במכשיר שאין בו חוט להט או גוף חימום), וכן ביביע אומר (חלק א אורח חיים סימן יט, חלק ה אורח חיים סימן כז אות ד, חלק ט אורח חיים סימן קח אות קפו).
בונה וסותר או מכה בפטיש:
החזון איש (שם) אסר כל יצירת מעגל חשמלי (גם כשאין בו חוט להט או גוף חימום ואין בו משום מבעיר או מבשל) משום בונה (ואת פתיחת המעגל החשמלי משום סותר) או תיקון מנא שהוא תולדת מכה בפטיש, ובהתכתבות עם הגרש"ז אויערבאך (הובאו דבריו במנחת שלמה חלק א סימן יא וכן חלק ב סימן כה) ביאר שבסגירת המעגל החשמלי הנעשית על ידי חיבור חוט החשמל לברזל ישנם שני טעמים לאיסור: א) 'הרכב הפרקים זה עם זה' – חיבור שני חלקי המפסק יחדיו על ידי זרם החשמל, בזמן שאחד מהם מחובר למקור כוח; ב) 'תיקון החוט עצמו ממות לחיים' – שהעברת החשמל מתקנת את הדבר שבו היא עוברת וגורמת לו לפעול. גם הרב עוזיאל (משפטי עוזיאל חלק א אורח חיים סימן יג וחלק ג או"ח סימן לו אות ב) צידד בסברא שיש בהפעלת מכשיר חשמלי משום תיקון מנא – מכה בפטיש (ועיינו שם מה שכתב להשיב על דברי הגרש"ז). הציץ אליעזר (חלק ו סימן ו) אסר גם הוא משום תיקון מנא (מכה בפטיש), שהרי ללא זרם החשמל "הרי היה חסר עד כה בגוף של המכונה הדבר החי הנושא אותה, היינו הזרם החשמלי, ולכן אין לך גמר ותיקון כלי גדול מזה.."., וכן הביא את דברי החזון איש לגבי בונה. אף המנחת יצחק (חלק ג סימן לח אות טו) צידד שיש ביצירת מעגל חשמלי משום מתקן מנא וקרוב הדבר שאף משום בונה, וכדעת החזון איש. וכך צידד גם הגרב"צ אבא שאול (שו"ת אור לציון חלק ב פרק מא – דינים שונים בעניני חשמל, אות א, והחמיר שם שאף פעולה המאפשרת יצירת מעגל חשמלי, כגון הרמת המתג בשעה שהזרם החשמלי מופסק על ידי שעון שבת, בכלל בונה היא).
לעומת זאת, הגרש"ז אויערבאך (מנחת שלמה שם) הקשה על דברי החזון איש שהרי מצד סגירת המעגל אינו יוצר כלי, שהרי הכלי כבר נבנה ונשלם מזמן, והוא עכשיו רק מאפשר לאלקטרונים לעבור בחוטי החשמל, כמו צינור מים וגז המאפשרים למים ולגז לעבור בתוכם. עוד הוסיף וביאר שכיוון שזו דרך השימוש של מכשיר חשמלי, שלעיתים מפעילים אותו ולעיתים מפסיקים את פעולתו ואת הזרם החשמלי, הרי שאין כאן בנייה אלא רק שימוש בכלי, כשם שפתיחה או סגירה של דלת או מכסה אינן בנייה וסתירה של הבית או הכלי אלא שימוש בו. וכעין זה העיר (כבר במאורי אש פרק ב, ובהערות בסוף הספר, על דברי החזון איש) שמטעם זה גם אין לראות בכך תיקון מנא.
ראוי לציין שהחזון איש השיב, כמובא שם, שאין לדמות פתיחה וסגירה של דלת ליצירת ופירוק מעגל חשמלי, שכן בדלת או מכסה – זהו שימושו של הבית או הכלי: בית שלעולם סגור אינו ראוי לשימוש, וזה שלעולם פתוח שימושו לקוי, עצם האפשרות לפתיחה וסגירה היא שלמותו של הבית, והפתיחה והסגירה עצמן – שימוש בו. מה שאין כן מכשיר חשמלי, שבעת שהוא כבוי אין הוא משמש למאומה.
ויש להעיר שהחזון איש עצמו, כשדן בשימוש במטרייה בשבת (שם סימן נב אות ו), כתב שאין בפתיחתה איסור תורה כיוון שזה שימוש כתשמיש דלת, ולא בנייה או עשיית אוהל, האסורה מן התורה. ולכאורה קשה להבין מה החילוק בין שני הנדונים, שהרי מטרייה סגורה אינה משמשת למאומה, ממש כמו מכשיר חשמלי כבוי.
גם ביביע אומר (חלק ט או"ח סימן קח אותיות קפה–קפו) פסק שאין בחשמל משום בונה.
זו לכאורה גם הנחתם של כל הפוסקים שהזכירו איסורים אחרים (מהם רק איסורים דרבנן) ולא דנו משום בונה, אף שאם אכן יש ביצירת מעגל חשמלי משום בונה, הרי שאין מקום לחלק בין מכשירים שיש בהם התלהטות של החוט לאחרים.
מוליד:
הבית יצחק (יורה דעה ב, מפתחות לסימן לא) אסר יצירת מעגל חשמלי גם משום מוליד – על פי הגמרא (ביצה כג ע"א) שאסרה לתת כלי מבושם על בגד, כיוון שמוליד ריח בבגד. כך גם המוליד כוח חשמלי נחשב מוליד, ומטעם זה אסר אף עשיית מי סודה, כיוון שמוליד תרכובת כימית. בצל"ח החדש (קונטרס אחרון לסימן א) הקשה על כך שהרי לא מצינו איסור מוליד אלא בדבר הניכר באחד מחמשת החושים.
הגרש"ז אויערבאך (מנחת שלמה חלק א סימן ט) הקשה על דברי הבית יצחק (מעין טענתו גם לענין בונה) שדבר שכך הוא דרך שימושו, לחברו ולנתקו תדיר, לא שייך בו איסור מוליד, ועוד שקשה לחדש איסור מוליד שלא נזכר בש"ס. אך בסיום דבריו כתב: "אך מה אעשה שכבר הורה זקן".
יש להעיר שהחזון איש (או"ח סימן נ אות ט הנ"ל), הסובר שבניצוצות אין משום מבעיר, נקט שיש בהם שבות של "מוציא את האור מן העצים" (האסור גם ביום טוב שהבערה מותרת בו מצד עצמה), שהוא מוליד.
כך נראה גם מהחלקת יעקב, שבכמה תשובות (סימנים עג, עח, פב, קיט) דן באיסור מוליד שבאור החשמל או אף בניצוצות, ובאף אחת מהן לא דן את עצם יצירת הזרם החשמלי כמוליד.
ובמשנה שכיר (או"ח סימן קיז) כתב שיש בהולדת הזרם איסור מוליד, אלא שמדבריו שם נראה שהבין (כמו שהבינו עוד פוסקים מחוסר הכרת המציאות) שהזרם החשמלי הוא אש, ואפשר שאין להביא ראיה מדבריו לאסור יצירת זרם חשמלי (ללא חוט להט), שאינו אש, משום מוליד.
נעיר עוד שבפשטות איסור מוליד – איסור דרבנן הוא, אבל דעת הט"ז (או"ח סימן תקב ס"ק א) שבהולדת אש חדשה ביום טוב (שמלאכת הבערה הותרה בו ובפשטות איסורה של יצירת אש חדשה הוא משום מוליד) יש איסור מן התורה.
והכתב סופר (או"ח סימן סז) הוכיח שכך גם דעת הרשב"א.
הט"ז לא ביאר אם כוונתו שבאופן זה לא הותרה הבערה ולכן האיסור הוא מן התורה – ולפי זה לוקים עליו, וחידוש גדול הוא שאותה מלאכה עצמה הנעשית ביום טוב לצורך אוכל נפש תהיה אסורה מן התורה באופן אחד ומותרת באופן אחר, או שמצד מלאכת הבערה אכן אין איסור, אלא שהולדת דבר חדש עצמה היא איסור תורה (ולכאורה אינה לאו, שהרי אין זו מלאכה מל"ט אבות מלאכות, אלא איסור הכלול בעשה של שביתה בשבת וביום טוב, כעין יסודם של הרמב"ן בויקרא כג, כד והריטב"א בראש השנה לב, ב, שחיוב שביתה עשוי לכלול דברים שאינם מלאכה). ובשבט הלוי (חלק ג סימן צז) צידד שאיסור זה הוא משום מלאכת מכה בפטיש.
ואף שבמוליד ריח וכדומה לא מצאנו סברה זו – שונה היא הולדת אש שהיא יצירת דבר חדש לגמרי מהולדת ריח, שענינה הטבעת ריח קיים בבגד וכדומה (וכן שונה היא מריסוק קרח למים, שאיסורו להרבה דעות מטעם מוליד, וכך כתב גם הט"ז עצמו באו"ח סימן שכ ס"ק ז, ומשמע שאסור מדרבנן בלבד, שהרי המים קיימים הם, שכן הקרח עצמו – מים הוא, אלא ששינוי מצב הצבירה שלהם 'נראה' כיצירה של דבר חדש).
ועיינו בענין זה עוד בדברי הכתב סופר הנ"ל ובדברי הגרש"ז במאורי אש (פרק א), שבהם צידד שהאיסור לפי הט"ז הוא משום הבערה, והשיג באירכות על דברי הכתב סופר (ובמהדורת מאורי אש השלם פרק א ענף א הובא בתוספת אורה אות ה משא ומתן בין הגרש"ז לדודו הג"ר אהרן פרוש, שרצה אף הוא לומר שהאיסור דאורייתא שבמוליד הוא משום מכה בפטיש).
ובשו"ת צפנת פענח (בעריכת הרב כשר, סימן קו) כתב שהדלקת חשמל אסורה ביום טוב מן התורה משום שהמצאת דבר חדש היא בכלל "לא תעשה כל מלאכה", וציין מלבד סוגיות העוסקות במוליד (שבהם האיסור דרבנן) לסוגיה בפסחים (מז, ב), שממנה עולה ששימוש בדבר שאינו מוכן מוגדר מוקצה מן התורה.
לסברה שהאיסור דאורייתא (לפי שיטות אלה) ביצירת אש חדשה ביום טוב הוא משום מבעיר אין כמובן יסוד לומר שיצירת זרם או אור שאינו אש יהיה איסור דאורייתא זה (אלא שעדיין ייתכן שיהיה אסור משום מוליד מדרבנן, כנ"ל), אך לסברה שהוא איסור בפני עצמו או איסור משום מכה בפטיש יש מקום לומר שאף יצירת אור שאינו בגדר אש תיכלל באיסור מוליד שמדאורייתא.
עובדין דחול:
כמה מהפוסקים דנו במכשירים חשמליים מסוימים בשאלה של עובדין דחול (בבית יצחק במפתחות; ציץ אליעזר חלק יח סוף סימן יב; באר משה חלק ו קונטרס עלקטריק חלק א סימן פב).
מלבדם יש שנקטו ככלל שכל הפעלה של מכשיר חשמלי באשר הוא נכללת באיסור זה, אף אם לא תהיה כרוכה בשום מלאכה – כך נראה מדברי הגרחי"ל אויערבאך בהערותיו על מאורי אש (נדפסו בסוף הספר). וראו בענין זה בתשובתו של הרב עוזיאל (הובאה במאמר הרבנות הראשית על משמרת השבת, סיני, קכט–קל, תשס"ב, עמ' רצא. ראו גם משפטי עוזיאל חלק א סימן כז וחלק ג סימן לב; פסקי עוזיאל בשאלות הזמן סימן יז; שבות יצחק חלק ו עמ' קלט בשם הגרי"ש אלישיב).
ראויים לציון בהקשר זה דברי הגריא"ה הרצוג (היכל יצחק סימן לג, במהדורת פסקים וכתבים, א, סימן נח) שסתם ולא פירש: "הנחנו ליסוד שהדלקת חשמל אסור בשבת מן התורה", ובמקום אחר (פסקים וכתבים ב סימן סז) גילה את דעתו על היחס לשימוש בחשמל גם כשלכאורה אין בו איסור ברור מן התורה (ואולי אף לא איסור מדרבנן מלבד האמור להלן שהוא הוא עובדין דחול) ואולי גם רמז מדוע נמנע מלפרט ולא דן בטעמו של דבר, וזו לשונו: "נניח שכן הוא ושלפי המצאתו לא יהא בסידור זה אלא גרמא הרי אי אפשר להורות לרבים שיעשו סידור זה ולהתיר להם איסור דרבנן כדי שלא יעברו על איסור דאורייתא. ועל כן חלילה לפרסם שום דבר בזה. ובכלל חשמל זהו ענין מסוכן שהרי התעשייה כולה היום על ידי חשמל ואם יוודע ברבים שאין זה אלא איסור דרבנן מי יודע מה יצא מזה בפרט בשעה שיש צורך גדול בתפוקה כבר הורה לנו הנסיון מה יוצא מפרסום שדבר פלוני או פלוני רק איסור מדרבנן, הרב... קלקל כבר הרבה ע"י מאמרו".
מן הכלל אל הפרט:
בעניננו מדובר במכשיר חשמלי הפועל כבר אלא שמשנים בו את עוצמת האור על ידי שינוי בעוצמת הזרם החשמלי. כמו כן, האור אינו אור של נורת להט אלא של נורת LED, שאין בה משום מבעיר או מבשל, מפני שאין בה חוט שמתלהט או מתלבן. וראו אנציקלופדיה תלמודית, כרך יח, עמ' קעד–קעה, וכן במאמרו של הרב ישראל רוזן, תחומין כו, עמ' 83–99. וראו במאמרו של הרב ד"ר דרור פיקסלר, הדלקת נורות לד בשבת, המעין נא, ג, תשע"א, עמ' 24–34.
בשימוש בפנס זה אין אפילו ניצוצות, כיוון שהיווצרותם הוא רק בעת החיבור לזרם החשמל או הניתוק ממנו.
אשר לסוגיית בונה וסותר, מכה בפטיש ומוליד:
פוסקי זמננו הקלו במצבים שונים לגבי שינוי זרם חשמלי, כמו לגבי שימוש בשבת במכשיר שמיעה – ראו מנחת שלמה (חלק א סימן ט אות ב וסוף סימן יב), ציץ אליעזר (חלק ו סימן ו) ויביע אומר (חלק א או"ח סימן יט), וכן שמירת שבת כהלכתה (לד, כח). ואמנם חלק מהפוסקים שדנו בכך לא דנו אלא בשינוי הזרם הנוצר על ידי הקול הנקלט במכשיר זה (וכמו כן בטלפון ומיקרופון), שאינו תוצר של מעשה בידיים וגם אינו מתקיים אלא מוגבר ונחלש לסירוגין. אך הגרש"ז אויערבאך (מנחת שלמה שם ושמירת שבת כהלכתה שם בשמו לענין ויסות עוצמת הקול במכשיר שמיעה) ביאר שגם הגברת עוצמת הזרם בידיים אין בה משום מוליד. וטעם הדבר כיוון שהגמרא (ביצה שם) מחלקת בין מוליד ריח שאסור לבין הוספת ריח המותרת, ולכן התירו למלול עשבים, כיוון שהריח כבר קיים בעשב, והמלילה רק מוסיפה על הריח הקיים. וממילא הוא הדין לענין החשש לאיסור מוליד בשימוש בחשמל, אם הזרם כבר קיים אין איסור בשינוי הזרם. וראו פירוט במאמרו של הרב ישראל רוזן (שינוי זרם חשמלי בשבת – עיקרון הלכטכני ויישומיו, תחומין כו, עמ' 86–87), שמדגיש בהקשר זה את הערת הגרש"ז: "כדי שמשהו ייחשב 'שינוי זרם', צריך שבמצב ההתחלתי יהיה זרם המורגש בחושי בני אדם, ולא מספיק זרם הניכר רק במיכשור מעבדתי". הפנס המדובר עומד בדרישה זו, שכן גם במצב המינימום של הזרם – הנורה הדולקת ניכרת בחוש האדם.
לענין איסור בונה ביאר מרן הגר"ש ישראלי (הובאו דבריו בתחומין ח, עמ' 47–48) שהחזון איש, שאסר שימוש בחשמל בשבת משום בונה, אסר רק יצירת המעגל החשמלי, ולכן במקרה שהזרם קיים כל הזמן, והמעגל החשמלי קבוע ועומד, אין בהגברת המתח משום יצירת מעגל חשמלי, ולכן אף לשיטת החזון איש אין במקרה זה משום בונה. יש להוסיף שגם לטעמו השני של החזון איש, 'תיקון החוט עצמו ממות לחיים', אינה שייכת במקרה זה, כיוון שכבר יש זרם שזורם, והפנס אינו דומם לגמרי, ושינוי הזרם אינו יוצר 'ממות לחיים'. גם הגרש"ז אויערבאך (מנחת שלמה שם) צידד ש"יתכן שאף אם ננקוט כדעת החזו"א דסגירת מעגל חשיב בונה ופתיחתו כסותר, מכל מקום בנד"ד שהוא רק מוסיף זרם או ממעט זרם אפשר דאינו חשיב לא בונה ולא סותר".
בנדון דידן ישנם מרכיבים נוספים שמצטרפים להתיר: 1. אין אפשרות לכבות את המכשיר בשבת – ראו ישכיל עבדי חלק ה או"ח סימן לח שאסר שימוש במכשיר שמיעה בשבת אף אם הוא דולק מלפני שבת, בעיקר מכיוון שיש בו כפתור שמדליק ומכבה את המכשיר, ובעניננו מסתבר אפוא שיודה שאין איסור בדבר; 2. שינוי הזרם נעשה באמצעות נגד משתנה (פוטנציומר), ולא באמצעות תוספת התנגדות, ולכן בעיית בונה פחות קיימת כאן אף אם יהיה מי שיפקפק בהנחה שתוספת זרם לעולם אינה בונה (והרי הגרש"ז כתב לגבי סברתו בענינה רק "ייתכן"). אחת הבעיות בבונה היא 'הרכב הפרקים זה עם זה' (ראו לעיל הערה 1 בדברי החזון איש), ואילו נגד משתנה הוא רכיב חשמלי שתפקידו להתנגד למעבר זרם חשמלי דרכו, וערך ההתנגדות שלו נמדד ב'אוהם' כמו בנגד קבוע, אך ייחודו בכך שהתנגדותו לא קבועה אלא נעה בתחום מסוים. כך שבעת השימוש בו לשינוי זרם החשמל לא מתווסף רכיב חדש למערכת.
כמו כן, בעניננו המכשיר פועל באמצעות סוללה – מרן הגר"ש ישראלי (הובאו דבריו בשו"ת מראה הבזק חלק א עמ' 67) חילק בין החלשת והגברת זרם הנובע ממקור חשמלי חיצוני, שאז ייתכן שינוי בתחנת החשמל המפיקה אותו, היינו שנגרמת הגברה או החלשה של זרימת הדלק והגדלת אש או הקטנתה, אף שמציין שזה חשש רחוק (ולענין זה עיינו גם בשמירת שבת כהלכתה פרק כג הערה קלז בשם הגרש"ז), "אך מכל מקום הוא חשש". אבל כשהמכשיר מופעל על ידי סוללה חשמלית במכשיר עצמו לא קיימים החששות הנ"ל. ואמנם יש שהעלו שדווקא שימוש בחשמל המיוצר על ידי סוללה הוא יותר בעייתי, ויש לחשוש משום מבעיר שהחומר מתכלה, והיא מתחממת בעת הפעלתה (ראו ציץ אליעזר חלק ו סימן ו). אבל מפשטות דברי הרמב"ם (הלכות שבת יב, א) איסור הבערה אינו קשור לכילוי החומר, כפי שכתב: "המחמם את הברזל כדי לצרפו במים – הרי זה תולדת מבעיר וחייב", רואים שיש איסור דאורייתא של הבערה במתכת אף שאין כילוי חומר, וכך כתב הגרש"ז (מנחת שלמה ב, יט. יש לציין שהגרש"ז מדבר במקרה שיש במכשיר חוט להט, אך כשאין, התבאר לעיל שחשש רק לאיסור דרבנן של מוליד).
חשוב להדגיש שיש לדון בכל מכשיר לגופו ולבדוק את מרכיביו, ואין להסתפק בכך שהוא פועל על יסוד העיקרון של שינוי זרם, כיוון שייתכנו היבטים נוספים כגון אוושא מלתא, גרמא וגזרות דרבנן אחרות. גדול ואין פתרון אחר, ובתנאי שיהיה ניכר השוני בינו לפנסים אחרים, כגון שכתוב עליו 'פנס שבת'3כפי שהצריכו לגבי רמקול שבת – ראו במאמרו של הרב ישראל רוזן, תחומין טו, עמ' 371, שלא יבואו הרואים לטעות בדבר..
מותר להשתמש בפנס זה כשיש צורך2הסכמת הפוסקים היא שיש איסור בהפעלת מכשירים חשמליים בשבת, ברם, נחלקו הפוסקים במהות האיסור וממילא בשאלה אם בכל מכשיר חשמלי בכלל, ובכל תאורה חשמלית בפרט, יש איסור תורה או שבחלק מהמכשירים אין אלא איסור דרבנן (ובאופנים מסוימים אולי אף אין איסור כלל).
האיסורים מדאורייתא שדנו בהם הפוסקים בהקשר זה הם: מבעיר ומכבה; מבשל; בונה וסותר ומכה בפטיש.
מלבדם דנו באיסורי דרבנן כגון מוליד, עובדין דחול ומונחים קרובים אליו כמו זילות השבת.
יש להביא בחשבון כי חלק מהאיסורים שדנו בהם הפוסקים נוגע רק למכשירים שיש בהם חוט להט או גוף חימום שמתלהט ומתאדם.
איסור מבעיר (ומכבה), או מבשל:
רוב הפוסקים נקטו שאיסורים אלה קיימים בהפעלת מכשירים חשמליים – לפחות באלה מהם שיש בהם חוט להט או גוף חימום (אלא שיש יחידים, ובראשם המהרש"ם בחלק ב סוף סימן רמז [הראשון], שהסתפקו בזה). לענין איסור מבעיר יש שנקטוהו משום שראו את החוט המתלהט כאש לכל דבר וענין, ויש שנקטו שאין זו אש אבל מדובר בגחלת של מתכת שיצירתה עשויה להיחשב תולדת מבעיר או מבשל (על פי דברי הרמב"ם והראב"ד – הלכות שבת ט, ו; יב, א):
הבית יצחק (יו"ד חלק א סימן קכ) נקט ש'שלהבת עלקטרית' דינה כאש לכל דבר וענין, בישול בה דינו כבישול באש (הן לענין שבת הן לענין בשר בחלב וכו') ואפילו כיבויה הוא ככיבוי אש ואינה כגחלת של מתכת שכיבויה אסור רק מדרבנן. אכן לא הוזכר בדבריו בפירוש איסור מבעיר בהדלקת החשמל, אך הדבר עולה מדבריו האמורים בבירור ונראה שלא הזכירו משום שהיה פשוט לו (ולא הוצרך אלא לחידושו ש'אש' זו אש גמורה היא וחמורה משלהבת של מתכת כנ"ל). על דבריו חזר בקצרה גם בתשובה נוספת (חלק ב סימן לא, וראו להלן). כסברתו נקט גם האחיעזר (חלק ג סימן ס).
החזון איש (אורח חיים סימן נ אות ט) נקט שאם חוט המתכת (חוט להט, גוף חימום) נעשה גחלת, "אפשר" שחייבים עליו משום מבעיר לדעת הרמב"ם (ואף אם לא הגיע לכך, אם מכל מקום הגיע לחום של יד סולדת בו, נקט שיש בו משום מבשל לדעת הראב"ד, ואולי גם לדעת הרמב"ם, אלא שהתלבט שמא לענין זה הוא נחשב רק כפסיק רישא ודן אם נחשב פסיק רישא דניחא ליה או דלא ניחא ליה), אך לענין ניצוצות נקט שאין בהם משום מבעיר (אלא משום שבות של מוליד).
ולענין זה של מבשל עייו גם במשפטי עוזיאל (הנ"ל חלק א או"ח סימן יט פרק ג, בדבריו שבסעיף ג, שמהם משמע שבשבת אכן יש לאסור אף מטעם זה אלא שביום טוב מותר). ובדבריו בתחילת פרק ב נראה שנקט שעצם חימום החוט ועשייתו גחלת אינו אלא מבשל ולא מבעיר. נעיר כי מדבריו במקומות האחרים, שבהם נקט שיש בכך מלאכת הבערה, נראה כי הם בנויים על ההנחה השגויה שיש בחוטי החשמל אש שהיא המאירה ואף המחממת את החוט, ולא שההפך הוא הנכון, שחימומו של החוט הוא שיוצר גם את האור הבוקע ממנו.
הגרש"ז אויערבאך נקט אף הוא שהדלקת חוט להט אסורה מטעמים אלה. ספרו מאורי אש בנוי בעיקרו על הנחה זו, שהוא דן בפרטיה, וכלל דבריו שם נוטים לראות בכך אש ממש, אך מכל מקום העלה גם את הסברות שאין זו אש אלא 'גחלת של מתכת' שעשייתה היא תולדת מבעיר (ולא אב המלאכה שבו) או מבשל (ראו בדיונו שם בסוף פרק ב על העדר שלהבת בנורה חשמלית, ונראה שרצונו לומר שלמרות זאת זו אש ממש, בדבריו בפרק ד שבהם דן אם יש מקום לומר שאין זו אש כיוון שאינה מכלה [וצידד שאין לומר כן], ובדיונו בפרק ה ענף א אם יש מקום לברך על אור זה בורא מאורי האש, שבתוכו העלה גם את הטענה שמא אין זו אש, אך בענף ב בדיון אם יש מקום לצאת בו ידי חובת הדלקת נר חנוכה – היוצא מנקודת ההנחה שמדובר באש ממש). את משנתו זו שנה גם במנחת שלמה (בעיקר בחלק א סימן יב).
מכל מקום לגבי מכשיר חשמלי שאין בו חוט להט או גוף חימום המתאדם ומתלהט ביאר הגרש"ז שאין כל מקום לחשש מבעיר (ומאותו טעם אף לא מבשל. ראו מנחת שלמה חלק א סימן ט, שביאר שמי שחששו בזה למבעיר לא ידעו מהו הזרם החשמלי וטעו לחשוב שהוא כשלעצמו אש), ואף לניצוצות הנוצרים בעת החיבור החשמלי אין לחוש (ראו שם בסימן י אות ז, וראו עוד באריכות במאמרו שנדפס במאורי אש השלם, חלק ב שער ג סימן ו).
מרן הגר"ש ישראלי (עמוד הימיני סימן כז) הסיק אף הוא שלשיטת רש"י והרמב"ם יש בשימוש בחשמל (בחוט להט או גוף חימום) תולדת מבעיר, ולשיטת הראב"ד יש לומר שחייב משום מבשל, אך יותר נראה שאף הראב"ד מודה שבעניננו יש גם משום מבעיר.
הציץ אליעזר (חלק א סימן כ פרק ו אותיות א–ט) אף הוא האריך לבאר שיש בהדלקה זו חיוב משום מבעיר, ולדעתו (שם פרק א אות טו) צידד שאף ביצירת ניצוץ חשמלי קיים איסור זה (אלא שבחלק ז סימן י אות ג הביא ש"כמה פוסקים" סוברים שאין בזה משום מבעיר, ולא כתב בהחלטיות שלא כדעתם).
ועיינו עוד במנחת יצחק (חלק ב סימן יז וסימן יח, חלק ג סימן לח אותיות ה–ט. דבריו שם הם אף במכשיר שאין בו חוט להט או גוף חימום), וכן ביביע אומר (חלק א אורח חיים סימן יט, חלק ה אורח חיים סימן כז אות ד, חלק ט אורח חיים סימן קח אות קפו).
בונה וסותר או מכה בפטיש:
החזון איש (שם) אסר כל יצירת מעגל חשמלי (גם כשאין בו חוט להט או גוף חימום ואין בו משום מבעיר או מבשל) משום בונה (ואת פתיחת המעגל החשמלי משום סותר) או תיקון מנא שהוא תולדת מכה בפטיש, ובהתכתבות עם הגרש"ז אויערבאך (הובאו דבריו במנחת שלמה חלק א סימן יא וכן חלק ב סימן כה) ביאר שבסגירת המעגל החשמלי הנעשית על ידי חיבור חוט החשמל לברזל ישנם שני טעמים לאיסור: א) 'הרכב הפרקים זה עם זה' – חיבור שני חלקי המפסק יחדיו על ידי זרם החשמל, בזמן שאחד מהם מחובר למקור כוח; ב) 'תיקון החוט עצמו ממות לחיים' – שהעברת החשמל מתקנת את הדבר שבו היא עוברת וגורמת לו לפעול. גם הרב עוזיאל (משפטי עוזיאל חלק א אורח חיים סימן יג וחלק ג או"ח סימן לו אות ב) צידד בסברא שיש בהפעלת מכשיר חשמלי משום תיקון מנא – מכה בפטיש (ועיינו שם מה שכתב להשיב על דברי הגרש"ז). הציץ אליעזר (חלק ו סימן ו) אסר גם הוא משום תיקון מנא (מכה בפטיש), שהרי ללא זרם החשמל "הרי היה חסר עד כה בגוף של המכונה הדבר החי הנושא אותה, היינו הזרם החשמלי, ולכן אין לך גמר ותיקון כלי גדול מזה.."., וכן הביא את דברי החזון איש לגבי בונה. אף המנחת יצחק (חלק ג סימן לח אות טו) צידד שיש ביצירת מעגל חשמלי משום מתקן מנא וקרוב הדבר שאף משום בונה, וכדעת החזון איש. וכך צידד גם הגרב"צ אבא שאול (שו"ת אור לציון חלק ב פרק מא – דינים שונים בעניני חשמל, אות א, והחמיר שם שאף פעולה המאפשרת יצירת מעגל חשמלי, כגון הרמת המתג בשעה שהזרם החשמלי מופסק על ידי שעון שבת, בכלל בונה היא).
לעומת זאת, הגרש"ז אויערבאך (מנחת שלמה שם) הקשה על דברי החזון איש שהרי מצד סגירת המעגל אינו יוצר כלי, שהרי הכלי כבר נבנה ונשלם מזמן, והוא עכשיו רק מאפשר לאלקטרונים לעבור בחוטי החשמל, כמו צינור מים וגז המאפשרים למים ולגז לעבור בתוכם. עוד הוסיף וביאר שכיוון שזו דרך השימוש של מכשיר חשמלי, שלעיתים מפעילים אותו ולעיתים מפסיקים את פעולתו ואת הזרם החשמלי, הרי שאין כאן בנייה אלא רק שימוש בכלי, כשם שפתיחה או סגירה של דלת או מכסה אינן בנייה וסתירה של הבית או הכלי אלא שימוש בו. וכעין זה העיר (כבר במאורי אש פרק ב, ובהערות בסוף הספר, על דברי החזון איש) שמטעם זה גם אין לראות בכך תיקון מנא.
ראוי לציין שהחזון איש השיב, כמובא שם, שאין לדמות פתיחה וסגירה של דלת ליצירת ופירוק מעגל חשמלי, שכן בדלת או מכסה – זהו שימושו של הבית או הכלי: בית שלעולם סגור אינו ראוי לשימוש, וזה שלעולם פתוח שימושו לקוי, עצם האפשרות לפתיחה וסגירה היא שלמותו של הבית, והפתיחה והסגירה עצמן – שימוש בו. מה שאין כן מכשיר חשמלי, שבעת שהוא כבוי אין הוא משמש למאומה.
ויש להעיר שהחזון איש עצמו, כשדן בשימוש במטרייה בשבת (שם סימן נב אות ו), כתב שאין בפתיחתה איסור תורה כיוון שזה שימוש כתשמיש דלת, ולא בנייה או עשיית אוהל, האסורה מן התורה. ולכאורה קשה להבין מה החילוק בין שני הנדונים, שהרי מטרייה סגורה אינה משמשת למאומה, ממש כמו מכשיר חשמלי כבוי.
גם ביביע אומר (חלק ט או"ח סימן קח אותיות קפה–קפו) פסק שאין בחשמל משום בונה.
זו לכאורה גם הנחתם של כל הפוסקים שהזכירו איסורים אחרים (מהם רק איסורים דרבנן) ולא דנו משום בונה, אף שאם אכן יש ביצירת מעגל חשמלי משום בונה, הרי שאין מקום לחלק בין מכשירים שיש בהם התלהטות של החוט לאחרים.
מוליד:
הבית יצחק (יורה דעה ב, מפתחות לסימן לא) אסר יצירת מעגל חשמלי גם משום מוליד – על פי הגמרא (ביצה כג ע"א) שאסרה לתת כלי מבושם על בגד, כיוון שמוליד ריח בבגד. כך גם המוליד כוח חשמלי נחשב מוליד, ומטעם זה אסר אף עשיית מי סודה, כיוון שמוליד תרכובת כימית. בצל"ח החדש (קונטרס אחרון לסימן א) הקשה על כך שהרי לא מצינו איסור מוליד אלא בדבר הניכר באחד מחמשת החושים.
הגרש"ז אויערבאך (מנחת שלמה חלק א סימן ט) הקשה על דברי הבית יצחק (מעין טענתו גם לענין בונה) שדבר שכך הוא דרך שימושו, לחברו ולנתקו תדיר, לא שייך בו איסור מוליד, ועוד שקשה לחדש איסור מוליד שלא נזכר בש"ס. אך בסיום דבריו כתב: "אך מה אעשה שכבר הורה זקן".
יש להעיר שהחזון איש (או"ח סימן נ אות ט הנ"ל), הסובר שבניצוצות אין משום מבעיר, נקט שיש בהם שבות של "מוציא את האור מן העצים" (האסור גם ביום טוב שהבערה מותרת בו מצד עצמה), שהוא מוליד.
כך נראה גם מהחלקת יעקב, שבכמה תשובות (סימנים עג, עח, פב, קיט) דן באיסור מוליד שבאור החשמל או אף בניצוצות, ובאף אחת מהן לא דן את עצם יצירת הזרם החשמלי כמוליד.
ובמשנה שכיר (או"ח סימן קיז) כתב שיש בהולדת הזרם איסור מוליד, אלא שמדבריו שם נראה שהבין (כמו שהבינו עוד פוסקים מחוסר הכרת המציאות) שהזרם החשמלי הוא אש, ואפשר שאין להביא ראיה מדבריו לאסור יצירת זרם חשמלי (ללא חוט להט), שאינו אש, משום מוליד.
נעיר עוד שבפשטות איסור מוליד – איסור דרבנן הוא, אבל דעת הט"ז (או"ח סימן תקב ס"ק א) שבהולדת אש חדשה ביום טוב (שמלאכת הבערה הותרה בו ובפשטות איסורה של יצירת אש חדשה הוא משום מוליד) יש איסור מן התורה.
והכתב סופר (או"ח סימן סז) הוכיח שכך גם דעת הרשב"א.
הט"ז לא ביאר אם כוונתו שבאופן זה לא הותרה הבערה ולכן האיסור הוא מן התורה – ולפי זה לוקים עליו, וחידוש גדול הוא שאותה מלאכה עצמה הנעשית ביום טוב לצורך אוכל נפש תהיה אסורה מן התורה באופן אחד ומותרת באופן אחר, או שמצד מלאכת הבערה אכן אין איסור, אלא שהולדת דבר חדש עצמה היא איסור תורה (ולכאורה אינה לאו, שהרי אין זו מלאכה מל"ט אבות מלאכות, אלא איסור הכלול בעשה של שביתה בשבת וביום טוב, כעין יסודם של הרמב"ן בויקרא כג, כד והריטב"א בראש השנה לב, ב, שחיוב שביתה עשוי לכלול דברים שאינם מלאכה). ובשבט הלוי (חלק ג סימן צז) צידד שאיסור זה הוא משום מלאכת מכה בפטיש.
ואף שבמוליד ריח וכדומה לא מצאנו סברה זו – שונה היא הולדת אש שהיא יצירת דבר חדש לגמרי מהולדת ריח, שענינה הטבעת ריח קיים בבגד וכדומה (וכן שונה היא מריסוק קרח למים, שאיסורו להרבה דעות מטעם מוליד, וכך כתב גם הט"ז עצמו באו"ח סימן שכ ס"ק ז, ומשמע שאסור מדרבנן בלבד, שהרי המים קיימים הם, שכן הקרח עצמו – מים הוא, אלא ששינוי מצב הצבירה שלהם 'נראה' כיצירה של דבר חדש).
ועיינו בענין זה עוד בדברי הכתב סופר הנ"ל ובדברי הגרש"ז במאורי אש (פרק א), שבהם צידד שהאיסור לפי הט"ז הוא משום הבערה, והשיג באירכות על דברי הכתב סופר (ובמהדורת מאורי אש השלם פרק א ענף א הובא בתוספת אורה אות ה משא ומתן בין הגרש"ז לדודו הג"ר אהרן פרוש, שרצה אף הוא לומר שהאיסור דאורייתא שבמוליד הוא משום מכה בפטיש).
ובשו"ת צפנת פענח (בעריכת הרב כשר, סימן קו) כתב שהדלקת חשמל אסורה ביום טוב מן התורה משום שהמצאת דבר חדש היא בכלל "לא תעשה כל מלאכה", וציין מלבד סוגיות העוסקות במוליד (שבהם האיסור דרבנן) לסוגיה בפסחים (מז, ב), שממנה עולה ששימוש בדבר שאינו מוכן מוגדר מוקצה מן התורה.
לסברה שהאיסור דאורייתא (לפי שיטות אלה) ביצירת אש חדשה ביום טוב הוא משום מבעיר אין כמובן יסוד לומר שיצירת זרם או אור שאינו אש יהיה איסור דאורייתא זה (אלא שעדיין ייתכן שיהיה אסור משום מוליד מדרבנן, כנ"ל), אך לסברה שהוא איסור בפני עצמו או איסור משום מכה בפטיש יש מקום לומר שאף יצירת אור שאינו בגדר אש תיכלל באיסור מוליד שמדאורייתא.
עובדין דחול:
כמה מהפוסקים דנו במכשירים חשמליים מסוימים בשאלה של עובדין דחול (בבית יצחק במפתחות; ציץ אליעזר חלק יח סוף סימן יב; באר משה חלק ו קונטרס עלקטריק חלק א סימן פב).
מלבדם יש שנקטו ככלל שכל הפעלה של מכשיר חשמלי באשר הוא נכללת באיסור זה, אף אם לא תהיה כרוכה בשום מלאכה – כך נראה מדברי הגרחי"ל אויערבאך בהערותיו על מאורי אש (נדפסו בסוף הספר). וראו בענין זה בתשובתו של הרב עוזיאל (הובאה במאמר הרבנות הראשית על משמרת השבת, סיני, קכט–קל, תשס"ב, עמ' רצא. ראו גם משפטי עוזיאל חלק א סימן כז וחלק ג סימן לב; פסקי עוזיאל בשאלות הזמן סימן יז; שבות יצחק חלק ו עמ' קלט בשם הגרי"ש אלישיב).
ראויים לציון בהקשר זה דברי הגריא"ה הרצוג (היכל יצחק סימן לג, במהדורת פסקים וכתבים, א, סימן נח) שסתם ולא פירש: "הנחנו ליסוד שהדלקת חשמל אסור בשבת מן התורה", ובמקום אחר (פסקים וכתבים ב סימן סז) גילה את דעתו על היחס לשימוש בחשמל גם כשלכאורה אין בו איסור ברור מן התורה (ואולי אף לא איסור מדרבנן מלבד האמור להלן שהוא הוא עובדין דחול) ואולי גם רמז מדוע נמנע מלפרט ולא דן בטעמו של דבר, וזו לשונו: "נניח שכן הוא ושלפי המצאתו לא יהא בסידור זה אלא גרמא הרי אי אפשר להורות לרבים שיעשו סידור זה ולהתיר להם איסור דרבנן כדי שלא יעברו על איסור דאורייתא. ועל כן חלילה לפרסם שום דבר בזה. ובכלל חשמל זהו ענין מסוכן שהרי התעשייה כולה היום על ידי חשמל ואם יוודע ברבים שאין זה אלא איסור דרבנן מי יודע מה יצא מזה בפרט בשעה שיש צורך גדול בתפוקה כבר הורה לנו הנסיון מה יוצא מפרסום שדבר פלוני או פלוני רק איסור מדרבנן, הרב... קלקל כבר הרבה ע"י מאמרו".
מן הכלל אל הפרט:
בעניננו מדובר במכשיר חשמלי הפועל כבר אלא שמשנים בו את עוצמת האור על ידי שינוי בעוצמת הזרם החשמלי. כמו כן, האור אינו אור של נורת להט אלא של נורת LED, שאין בה משום מבעיר או מבשל, מפני שאין בה חוט שמתלהט או מתלבן. וראו אנציקלופדיה תלמודית, כרך יח, עמ' קעד–קעה, וכן במאמרו של הרב ישראל רוזן, תחומין כו, עמ' 83–99. וראו במאמרו של הרב ד"ר דרור פיקסלר, הדלקת נורות לד בשבת, המעין נא, ג, תשע"א, עמ' 24–34.
בשימוש בפנס זה אין אפילו ניצוצות, כיוון שהיווצרותם הוא רק בעת החיבור לזרם החשמל או הניתוק ממנו.
אשר לסוגיית בונה וסותר, מכה בפטיש ומוליד:
פוסקי זמננו הקלו במצבים שונים לגבי שינוי זרם חשמלי, כמו לגבי שימוש בשבת במכשיר שמיעה – ראו מנחת שלמה (חלק א סימן ט אות ב וסוף סימן יב), ציץ אליעזר (חלק ו סימן ו) ויביע אומר (חלק א או"ח סימן יט), וכן שמירת שבת כהלכתה (לד, כח). ואמנם חלק מהפוסקים שדנו בכך לא דנו אלא בשינוי הזרם הנוצר על ידי הקול הנקלט במכשיר זה (וכמו כן בטלפון ומיקרופון), שאינו תוצר של מעשה בידיים וגם אינו מתקיים אלא מוגבר ונחלש לסירוגין. אך הגרש"ז אויערבאך (מנחת שלמה שם ושמירת שבת כהלכתה שם בשמו לענין ויסות עוצמת הקול במכשיר שמיעה) ביאר שגם הגברת עוצמת הזרם בידיים אין בה משום מוליד. וטעם הדבר כיוון שהגמרא (ביצה שם) מחלקת בין מוליד ריח שאסור לבין הוספת ריח המותרת, ולכן התירו למלול עשבים, כיוון שהריח כבר קיים בעשב, והמלילה רק מוסיפה על הריח הקיים. וממילא הוא הדין לענין החשש לאיסור מוליד בשימוש בחשמל, אם הזרם כבר קיים אין איסור בשינוי הזרם. וראו פירוט במאמרו של הרב ישראל רוזן (שינוי זרם חשמלי בשבת – עיקרון הלכטכני ויישומיו, תחומין כו, עמ' 86–87), שמדגיש בהקשר זה את הערת הגרש"ז: "כדי שמשהו ייחשב 'שינוי זרם', צריך שבמצב ההתחלתי יהיה זרם המורגש בחושי בני אדם, ולא מספיק זרם הניכר רק במיכשור מעבדתי". הפנס המדובר עומד בדרישה זו, שכן גם במצב המינימום של הזרם – הנורה הדולקת ניכרת בחוש האדם.
לענין איסור בונה ביאר מרן הגר"ש ישראלי (הובאו דבריו בתחומין ח, עמ' 47–48) שהחזון איש, שאסר שימוש בחשמל בשבת משום בונה, אסר רק יצירת המעגל החשמלי, ולכן במקרה שהזרם קיים כל הזמן, והמעגל החשמלי קבוע ועומד, אין בהגברת המתח משום יצירת מעגל חשמלי, ולכן אף לשיטת החזון איש אין במקרה זה משום בונה. יש להוסיף שגם לטעמו השני של החזון איש, 'תיקון החוט עצמו ממות לחיים', אינה שייכת במקרה זה, כיוון שכבר יש זרם שזורם, והפנס אינו דומם לגמרי, ושינוי הזרם אינו יוצר 'ממות לחיים'. גם הגרש"ז אויערבאך (מנחת שלמה שם) צידד ש"יתכן שאף אם ננקוט כדעת החזו"א דסגירת מעגל חשיב בונה ופתיחתו כסותר, מכל מקום בנד"ד שהוא רק מוסיף זרם או ממעט זרם אפשר דאינו חשיב לא בונה ולא סותר".
בנדון דידן ישנם מרכיבים נוספים שמצטרפים להתיר: 1. אין אפשרות לכבות את המכשיר בשבת – ראו ישכיל עבדי חלק ה או"ח סימן לח שאסר שימוש במכשיר שמיעה בשבת אף אם הוא דולק מלפני שבת, בעיקר מכיוון שיש בו כפתור שמדליק ומכבה את המכשיר, ובעניננו מסתבר אפוא שיודה שאין איסור בדבר; 2. שינוי הזרם נעשה באמצעות נגד משתנה (פוטנציומר), ולא באמצעות תוספת התנגדות, ולכן בעיית בונה פחות קיימת כאן אף אם יהיה מי שיפקפק בהנחה שתוספת זרם לעולם אינה בונה (והרי הגרש"ז כתב לגבי סברתו בענינה רק "ייתכן"). אחת הבעיות בבונה היא 'הרכב הפרקים זה עם זה' (ראו לעיל הערה 1 בדברי החזון איש), ואילו נגד משתנה הוא רכיב חשמלי שתפקידו להתנגד למעבר זרם חשמלי דרכו, וערך ההתנגדות שלו נמדד ב'אוהם' כמו בנגד קבוע, אך ייחודו בכך שהתנגדותו לא קבועה אלא נעה בתחום מסוים. כך שבעת השימוש בו לשינוי זרם החשמל לא מתווסף רכיב חדש למערכת.
כמו כן, בעניננו המכשיר פועל באמצעות סוללה – מרן הגר"ש ישראלי (הובאו דבריו בשו"ת מראה הבזק חלק א עמ' 67) חילק בין החלשת והגברת זרם הנובע ממקור חשמלי חיצוני, שאז ייתכן שינוי בתחנת החשמל המפיקה אותו, היינו שנגרמת הגברה או החלשה של זרימת הדלק והגדלת אש או הקטנתה, אף שמציין שזה חשש רחוק (ולענין זה עיינו גם בשמירת שבת כהלכתה פרק כג הערה קלז בשם הגרש"ז), "אך מכל מקום הוא חשש". אבל כשהמכשיר מופעל על ידי סוללה חשמלית במכשיר עצמו לא קיימים החששות הנ"ל. ואמנם יש שהעלו שדווקא שימוש בחשמל המיוצר על ידי סוללה הוא יותר בעייתי, ויש לחשוש משום מבעיר שהחומר מתכלה, והיא מתחממת בעת הפעלתה (ראו ציץ אליעזר חלק ו סימן ו). אבל מפשטות דברי הרמב"ם (הלכות שבת יב, א) איסור הבערה אינו קשור לכילוי החומר, כפי שכתב: "המחמם את הברזל כדי לצרפו במים – הרי זה תולדת מבעיר וחייב", רואים שיש איסור דאורייתא של הבערה במתכת אף שאין כילוי חומר, וכך כתב הגרש"ז (מנחת שלמה ב, יט. יש לציין שהגרש"ז מדבר במקרה שיש במכשיר חוט להט, אך כשאין, התבאר לעיל שחשש רק לאיסור דרבנן של מוליד).
חשוב להדגיש שיש לדון בכל מכשיר לגופו ולבדוק את מרכיביו, ואין להסתפק בכך שהוא פועל על יסוד העיקרון של שינוי זרם, כיוון שייתכנו היבטים נוספים כגון אוושא מלתא, גרמא וגזרות דרבנן אחרות. גדול ואין פתרון אחר, ובתנאי שיהיה ניכר השוני בינו לפנסים אחרים, כגון שכתוב עליו 'פנס שבת'3כפי שהצריכו לגבי רמקול שבת – ראו במאמרו של הרב ישראל רוזן, תחומין טו, עמ' 371, שלא יבואו הרואים לטעות בדבר..
11
י״בנדגיש שההיתר האמור הוא אך ורק כשאכן יש בדבר צורך ממשי. במקום שבו אפשר להמיר את השימוש בפנס זה בשימוש בפנס הדולק כל העת ללא שינוי אלא שיש בו מכסה המאפשר את גילוי הנורה, כיסויה או גילויה באופן חלקי ('שבת-לעמפ'), יש להעדיף זאת.4האמור לעיל בדבר עובדין דחול ובנוגע לחששות הכלליים למכשול שיכול לצאת מהפעלה של מכשיר חשמלי בשבת, העלולה להביא לידי זלזול באיסור השימוש במכשירי חשמל אחרים או באיסורי שבת בכלל, שייך גם במכשיר הנדון.
יתר על כן, כפי שהוזכר בסוף הערה 3 – אף מכשירים הפועלים על בסיס של שינוי זרם יש שיש בהם איסור מן הדין מטעמים שונים (ומה גם שהגברת אור עשויה להיעשות שלא על בסיס זה, וכן גם כשהיא על בסיס שינוי זרם עלולה להיות כרוכה לחלק מן הדעות באיסורי מבעיר או מבשל – כשמדובר בהגברת אור בנורת להט), וודאי שיש מקום לחשוש לטעות בין המכשיר שבנדוננו לבינה.
העצה של כיתוב "פנס שבת" אף היא אינה אלא עצה לשעת הדחק ולא פתרון מרווח, שכן יש שיבינו שקיים אופן שבו אפשר להשתמש בפנס בשבת ולא יבינו את תנאי ההיתר. ויפים לענין זה דברי הגרש"ז (מנחת שלמה חלק א סימן ט), שלאחר שביאר מדוע אין בהגברת הזרם משום מכה בפטיש או מוליד הוסיף וסייג:
אך חושבני שהמון העם אינו יודע כלל להבחין בכך ויכול לטעות עי זה לומר שמותר גם להדליק ולכבות את החשמל בשבת, ולכן אף לדידן אין להתיר דבר זה כי אם במקום צורך גדול".
וכתב שם בענין הותרת רדיו מופעל מערב שבת, כשדן בה משום אוושא מילתא: "ואף אם יפרסם לרבים שהם פתוחים מאתמול... מכל מקום כמו שאסור להשאיר את הרחיים טוחנות ולא מועיל כלל מה שיפרסם... משום דבדרך כלל אין רגילין כלל ליתן חיטים מאתמול, ה"נ כאן כיון דסתמא דמלתא רגילין לפתוח ולסגור את הרדיו בשעת השמוש ולא מאתמול וכן ברם-קול..".
לפיכך יש להתיר את השימוש בפנס שבנדון דידן רק כשאכן יש בכך צורך גדול ואין פתרון אחר המניח את הדעת.
יתר על כן, כפי שהוזכר בסוף הערה 3 – אף מכשירים הפועלים על בסיס של שינוי זרם יש שיש בהם איסור מן הדין מטעמים שונים (ומה גם שהגברת אור עשויה להיעשות שלא על בסיס זה, וכן גם כשהיא על בסיס שינוי זרם עלולה להיות כרוכה לחלק מן הדעות באיסורי מבעיר או מבשל – כשמדובר בהגברת אור בנורת להט), וודאי שיש מקום לחשוש לטעות בין המכשיר שבנדוננו לבינה.
העצה של כיתוב "פנס שבת" אף היא אינה אלא עצה לשעת הדחק ולא פתרון מרווח, שכן יש שיבינו שקיים אופן שבו אפשר להשתמש בפנס בשבת ולא יבינו את תנאי ההיתר. ויפים לענין זה דברי הגרש"ז (מנחת שלמה חלק א סימן ט), שלאחר שביאר מדוע אין בהגברת הזרם משום מכה בפטיש או מוליד הוסיף וסייג:
אך חושבני שהמון העם אינו יודע כלל להבחין בכך ויכול לטעות עי זה לומר שמותר גם להדליק ולכבות את החשמל בשבת, ולכן אף לדידן אין להתיר דבר זה כי אם במקום צורך גדול".
וכתב שם בענין הותרת רדיו מופעל מערב שבת, כשדן בה משום אוושא מילתא: "ואף אם יפרסם לרבים שהם פתוחים מאתמול... מכל מקום כמו שאסור להשאיר את הרחיים טוחנות ולא מועיל כלל מה שיפרסם... משום דבדרך כלל אין רגילין כלל ליתן חיטים מאתמול, ה"נ כאן כיון דסתמא דמלתא רגילין לפתוח ולסגור את הרדיו בשעת השמוש ולא מאתמול וכן ברם-קול..".
לפיכך יש להתיר את השימוש בפנס שבנדון דידן רק כשאכן יש בכך צורך גדול ואין פתרון אחר המניח את הדעת.
12
י״גרק אם חלופה זו אינה אפשרית, למשל כשנצרך שימוש בתאורה ניידת המחוברת דווקא לסוללה ולא לרשת החשמל, ושימוש בתאורה הדולקת כל העת עלול לכלות את הסוללה באמצע השבת, ובתנאי שאכן מדובר בצורך ממשי (למשל לצורך חולה, גם אם אין בו סכנה, או צורך ביטחוני גם אם אינו בגדר פיקוח נפש) יש להתיר את השימוש בפנס המוצע.
13
