שו"ת במראה הבזק חלק עשירי כ״אB'Mareh HaBazak Volume X 21
א׳לימה, פרו Lima, Peru
1
ב׳אלול תשע"ד
2
ג׳כא. בניית בית אבות בשבת
3
ד׳שאלה:
הקהילה שלנו רכשה מגרש הסמוך לבית כנסת כדי לבנות בו בית אבות חדש.
הקהילה שלנו רכשה מגרש הסמוך לבית כנסת כדי לבנות בו בית אבות חדש.
4
ה׳כיום קיים בית אבות, אך הוא מרוחק ממגורי רוב היהודים ועל כן הוחלט למכור אותו ולבנות חדש.
5
ו׳בעת הצעת המכרז, חברת הבנייה הציעה סך מסוים, אך ברגע ששמעו שאין לעבוד בשבתות ימים טובים המחיר האמיר ב-200,000 דולר, שזו תוספת עצומה. נוסף לכך זה מאריך את הבנייה בשלושה עד חמישה חודשים ומעכב את המכירה של בית האבות הנוכחי, כי אי אפשר להשאיר את הדיירים ללא פתרון.
6
ז׳האם יש פתרון הלכתי במקרה כזה שיענה גם על סוגיית הנראות הציבורית?
7
ח׳והרי אם יבואו בשבת לבית הכנסת ויראו וישמעו את קולות בנייה מהמבנה הסמוך זה יקלקל את אווירת השבת.
8
ט׳או שנאמר שיש אפשרות לקבלנות וגוי עושה על דעת עצמו?
9
י׳תשובה:
בהעסקת קבלן גוי בבנייה באופן שישנה אפשרות שהוא יעבוד בשבת עלולים לעבור על שני סוגי איסורים: אמירה לנוכרי ומראית עין. אמנם לשתי הבעיות יש פתרונות, אבל עדיין צריכים לשקול בכובד ראש איך לנהוג למעשה. מצד אחד, על פי המתואר בשאלה ייגרם נזק גדול לקהילה אם ימנעו מהקבלן מלעבוד בשבת. מצד שני, אווירת השבת תיפגם מצד הרעש וההמולה שיתרחשו בסמוך לבית הכנסת בשבת. מו"ר הגרנ"א רבינוביץ חשש מאוד שייגרם חילול השם גדול ממציאות כזו של בנייה בשבת, אף שהיא נעשית בידי קבלן גוי. על כתפיך כרב הקהילה תישאר בסופו של דבר האחריות על ההחלטה מה הנזק היותר גדול. בכל מקרה אם תבחר לסמוך על ההיתרים ההלכתיים, עליך לעשות מאמץ הסברתי חזק בקרב בני הקהילה כדי לחזק את הנושא של שמירת השבת.
בהעסקת קבלן גוי בבנייה באופן שישנה אפשרות שהוא יעבוד בשבת עלולים לעבור על שני סוגי איסורים: אמירה לנוכרי ומראית עין. אמנם לשתי הבעיות יש פתרונות, אבל עדיין צריכים לשקול בכובד ראש איך לנהוג למעשה. מצד אחד, על פי המתואר בשאלה ייגרם נזק גדול לקהילה אם ימנעו מהקבלן מלעבוד בשבת. מצד שני, אווירת השבת תיפגם מצד הרעש וההמולה שיתרחשו בסמוך לבית הכנסת בשבת. מו"ר הגרנ"א רבינוביץ חשש מאוד שייגרם חילול השם גדול ממציאות כזו של בנייה בשבת, אף שהיא נעשית בידי קבלן גוי. על כתפיך כרב הקהילה תישאר בסופו של דבר האחריות על ההחלטה מה הנזק היותר גדול. בכל מקרה אם תבחר לסמוך על ההיתרים ההלכתיים, עליך לעשות מאמץ הסברתי חזק בקרב בני הקהילה כדי לחזק את הנושא של שמירת השבת.
10
י״אמעיקר הדין ניתן להעסיק את הקבלן תוך הקפדה על העקרונות הבאים:
11
י״באמירה לנוכרי – אסור לומר לגוי לעשות מלאכה עבור יהודי בשבת. אמנם, אם הגוי עושה את המלאכה בשבת לתועלת עצמו, "אדעתא דנפשיה", הדבר מותר. לכן, מותר להעסיק גוי בקבלנות (כאשר משלמים על המלאכה ולא על זמן העבודה) ולהניח לו לעבוד בשבת, כל שאינו קובע לו לעבוד בשבת ויש לגוי אפשרות לעשות את המלאכה ביום חול אלא שהוא עצמו בוחר לעשותה בשבת1מפורש במשנה (שבת א, ז-ט) לפי שיטת בית הלל, וכן עולה מסוגיית הגמרא (שם יט ע"א) לגבי שליחת אגרת, וכן פסקו הרמב"ם (הלכות שבת ו, יב) והשלחן ערוך (או"ח רמד, א).. אך אסור לומר לו לעבוד בשבת, ואף אסור לקבוע עמו לוח זמנים שיכריח אותו לעבוד בשבת2מבואר בשלחן ערוך (או"ח רמז, א; שם שז, ד) שאפילו אם הגוי עושה מלאכה בקבלנות, אסור לומר לו לעשותה דווקא בשבת. אם אינו אומר לו במפורש לעשות בשבת, אך המלאכה מוכרחת להיעשות בשבת, בדין זה נחלקו המפרשים. בהגהות מיימוניות (הלכות שבת פרק ו אות ב) כתב: "אסור ליתן לנכרי מעות בערב שבת שיקנה לו למחר ביום השוק כי יש שליחות לנכרי לחומרא ולא דמי לכל הני דשרי בית הלל עם השמש ולא דמי למסירת כתבים ביד נכרי דכולהו אדעתא דנפשייהו קעבדי ואם ירצה לא יעשה למחר ודמי לפוסק לשבות ואין שובת אבל הכא אי אפשר אלא למחר ביום השוק". מדבריו משמע שאם אי אפשר לעשות את המלאכה אלא בשבת הרי זה כאילו אמר לו לעשותה בשבת. אבל בבית יוסף (או"ח סי' שז) כתב: "ונראה לי דיום השוק לאו דוקא אלא אורחא דמילתא נקט והוא הדין דאפילו אינו יום השוק, כיון שהוא אומר לקנות לו בשבת אסור. וזהו עיקר החילוק דבהנך אינו אומר לו שיעשה בשבת". במנחת כהן (משמרת השבת שער א פרק ד) הבין שכוונת הבית יוסף היא להקל כל עוד שלא אמר לו במפורש לקנות בשבת, אף אם יום השוק הוא בשבת ואינו יכול לקנות אלא בשבת. יש להעיר כי דעת המנחת כהן בתחילה הייתה להסביר שלא כדברי הבית יוסף, אך בסוף הכריע להלכה כדבריו, וכתב ביחווה דעת (חלק ג סי' יז) שבשעת הצורך אפשר לסמוך על שיטה זו.
ברם, המגן אברהם (סי' שז ס"ק ג) כתב שאם יום השוק הוא בשבת ואינו יכול לקנות ביום אחר – הדבר אסור כאילו אמר לו לקנות בשבת. וכן פסק הט"ז (שם ס"ק ג). ובפרי מגדים (משבצות זהב שם סי' רמד ס"ק ה) פסק שאפילו אם הגוי יכול לאנוס את עצמו ולעבוד בלילה ולא בשבת, כיוון שאין הדרך לעשות כן – הרי זה כאילו ציווה אותו לעשות מלאכה בשבת; וכן פסק במשנה ברורה (סי' רמד ס"ק כד)..
ברם, המגן אברהם (סי' שז ס"ק ג) כתב שאם יום השוק הוא בשבת ואינו יכול לקנות ביום אחר – הדבר אסור כאילו אמר לו לקנות בשבת. וכן פסק הט"ז (שם ס"ק ג). ובפרי מגדים (משבצות זהב שם סי' רמד ס"ק ה) פסק שאפילו אם הגוי יכול לאנוס את עצמו ולעבוד בלילה ולא בשבת, כיוון שאין הדרך לעשות כן – הרי זה כאילו ציווה אותו לעשות מלאכה בשבת; וכן פסק במשנה ברורה (סי' רמד ס"ק כד)..
12
י״גמראית עין – אף כאשר מעסיק גוי בקבלנות בדרך המותרת, אם מפורסם הדבר שהגוי עושה את המלאכה עבור ישראל (וכמו במקרה המתואר בשאלה, שבונה בניין עבור הקהילה בסמוך לבית הכנסת) ויבואו לחשוד ששכר את הגוי לעשות מלאכה בשבת, הדבר אסור משום מראית עין3לגבי איסור מראית עין בקבלנות ישנם שני מקורות בחז"ל:
1. "מקבלי קיבולת; בתוך התחום אסור, חוץ לתחום מותר" (מועד קטן יב ע"א).
2. הירושלמי (שבת א, ח) מבחין בין מלאכה שנעשית בבית ישראל, שהיא אסורה, לבין מלאכה שנעשית בבית הגוי, שהיא מותרת; וכן בין קבלנות במלאכה בדבר המחובר לקרקע, האסורה בתוך העיר ומותרת רק בעיר אחרת, לבין מלאכה בדבר שאינו מחובר לקרקע, המותרת גם בתוך העיר.
נחלקו הראשונים בפסיקה לגבי איסור מראית עין בקבלנות, ולהלן שיטותיהם, מן השיטה המקילה ביותר אל המחמירה ביותר:
1. רבנו תם (ספר הישר חלק התשובות סימן ו) – אין כלל איסור מראית עין בהעסקת גוי בקבלנות. אולם התוספות (עבודה זרה כא ע"ב ד"ה אריסא) מציינים שאף שרבנו תם הורה כך לאחרים, הוא החמיר לעצמו כשבנה את ביתו.
2. ר"י בתוספות (עבודה זרה כא ע"ב ד"ה אריסא) – אסור להעסיק גוי בקבלנות במלאכה המתבצעת בדרך כלל על ידי שכירי יום משום מראית עין. לכן בבניית בית, כיוון שרגילים לבנותו על ידי שכירי יום (כך היה המנהג בזמנם) – אסור לבנותו באמצעות קבלן. בניגוד לכך, שדה, שהדרך להעסיק בה אריסים (שהיא דרך נוספת המותרת) – אין מניעה להעסיק בה קבלן.
3. רמב"ם (שבת ו, יב-טו), ר"ן (עבודה זרה ו ע"ב בדפי הרי"ף) – כיוון שקבלן נוטל שכר ואינו נוטל חלק ברווחים (בניגוד לאריס שנוטל חלק ברווחים), אנשים עלולים לטעות ולחשוב שהוא שכיר יום, ולכן יש איסור מראית עין בהעסקת גוי בקבלנות. בלשון הר"ן: "דלא דמי לאריס, דכיון דאריס חולק בפירות לא אמרי אינשי דשכיר יום הוא. אבל כי האי גוונא שהבעלים נוטלים כל הפירות, מיחזי להו לאינשי כשכיר יום". ישנם שתי דרכים להבין את דברי הר"ן "מיחזי להו לאינשי כשכיר יום":
א. ולכן יחשדו שהוא העסיק את הגוי כשכיר יום ולא כקבלן (וכן משמע מלשון הרמב"ם).
ב. אנשים אינם מבינים את ההבדל בין קבלנות לשכירות, ולכן אף אם יודעים שהעסיקו כקבלן עדיין אסור משום מראית עין משום שזה נראה לאנשים כדבר האסור.
הנפקא מינה בין שתי הבנות היא במקום שהדרך לעשות בקבלנות. לפי הרמב"ם וההבנה הראשונה בר"ן יהיה מותר, ואילו לפי ההבנה השנייה בר"ן עדיין יהיה אסור.
4. הר"ם בתוספות (עבודה זרה כא ע"ב ד"ה אריסא) – רק באריס שנוטל חלק בפירות עצמם אין איסור מראית עין, מפני שנראה כשותף בקרקע, אך אם נוטל מעות בשכרו אינו נראה כשותף ועל כן יש לאסור.
להלכה, פסק המחבר (אורח חיים רמד, א) כשיטת הרמב"ם, שאסר מן הטעם שיחשבו שהעסיק שכיר יום. הביאור הלכה (שם ד"ה או) דן לגבי מקום שבו מקובל לעשות את הדבר בקבלנות, ובמסקנתו נשאר בצ"ע אם אפשר להקל בבניין, בגלל שיטת הר"ן והר"ם. הגר"מ פיינשטין (אגרות משה אורח חיים חלק ג סימן לה) צידד להקל מעיקר הדין אם נהוג שהמלאכה נעשית בקבלנות בלבד (כמו בנייה בארה"ב), שכן כך פסקו גדולי הראשונים והשלחן ערוך, וכל שכן שמדובר באיסור דרבנן בלבד, אלא אם כן מדובר במקום שבו פרוצים בחילול שבת. במקרה המתואר בשאלה שמדובר על מבנה ציבורי יש לצרף את דעת המגן אברהם (רמד ס"ק ח), שבמבנה ציבורי אין איסור מראית עין משום שבשל רבים אין חשד (אמנם למעשה בזמנו המגן אברהם אסר להניח לקבלן גוי לבנות בית כנסת בשבת משום שהאומות אז לא הניחו לאדם לעשות מלאכה ביום חגם, ואם היהודים היו מניחים לקבלן הגוי לבנות בשבת היה בכך חילול השם).. לגבי בנייה, כיום בעולם הבנייה מקובל להעסיק בקבלנות ולא שכירי יום, ולכן מעיקר הדין אין איסור של מראית עין אף אם בונה במקום שבו אנשים יראו את הבנייה4כהכרעת האגרות משה שהובא בהערה הקודמת.. אמנם, כיוון שמדובר במבנה קהילתי, מן הראוי להקפיד יותר ולהעמיד שלט באתר הבנייה שכל הבנייה מתבצעת בניהולו של הקבלן הגוי, ולפרסם בקהילה שאם הוא בונה בשבת הוא עושה זאת על דעת עצמו ולא בהוראת הקהילה5וכעין זה כתב המשנה ברורה (סימן רמד ס"ק יג) שבמקום שיש חשש שיתבטל בניין בית כנסת, יש להניח לקבלן הגוי לבנותו בשבת ובלבד שיהיה מפורסם לכל שהוא מועסק בקבלנות..
1. "מקבלי קיבולת; בתוך התחום אסור, חוץ לתחום מותר" (מועד קטן יב ע"א).
2. הירושלמי (שבת א, ח) מבחין בין מלאכה שנעשית בבית ישראל, שהיא אסורה, לבין מלאכה שנעשית בבית הגוי, שהיא מותרת; וכן בין קבלנות במלאכה בדבר המחובר לקרקע, האסורה בתוך העיר ומותרת רק בעיר אחרת, לבין מלאכה בדבר שאינו מחובר לקרקע, המותרת גם בתוך העיר.
נחלקו הראשונים בפסיקה לגבי איסור מראית עין בקבלנות, ולהלן שיטותיהם, מן השיטה המקילה ביותר אל המחמירה ביותר:
1. רבנו תם (ספר הישר חלק התשובות סימן ו) – אין כלל איסור מראית עין בהעסקת גוי בקבלנות. אולם התוספות (עבודה זרה כא ע"ב ד"ה אריסא) מציינים שאף שרבנו תם הורה כך לאחרים, הוא החמיר לעצמו כשבנה את ביתו.
2. ר"י בתוספות (עבודה זרה כא ע"ב ד"ה אריסא) – אסור להעסיק גוי בקבלנות במלאכה המתבצעת בדרך כלל על ידי שכירי יום משום מראית עין. לכן בבניית בית, כיוון שרגילים לבנותו על ידי שכירי יום (כך היה המנהג בזמנם) – אסור לבנותו באמצעות קבלן. בניגוד לכך, שדה, שהדרך להעסיק בה אריסים (שהיא דרך נוספת המותרת) – אין מניעה להעסיק בה קבלן.
3. רמב"ם (שבת ו, יב-טו), ר"ן (עבודה זרה ו ע"ב בדפי הרי"ף) – כיוון שקבלן נוטל שכר ואינו נוטל חלק ברווחים (בניגוד לאריס שנוטל חלק ברווחים), אנשים עלולים לטעות ולחשוב שהוא שכיר יום, ולכן יש איסור מראית עין בהעסקת גוי בקבלנות. בלשון הר"ן: "דלא דמי לאריס, דכיון דאריס חולק בפירות לא אמרי אינשי דשכיר יום הוא. אבל כי האי גוונא שהבעלים נוטלים כל הפירות, מיחזי להו לאינשי כשכיר יום". ישנם שתי דרכים להבין את דברי הר"ן "מיחזי להו לאינשי כשכיר יום":
א. ולכן יחשדו שהוא העסיק את הגוי כשכיר יום ולא כקבלן (וכן משמע מלשון הרמב"ם).
ב. אנשים אינם מבינים את ההבדל בין קבלנות לשכירות, ולכן אף אם יודעים שהעסיקו כקבלן עדיין אסור משום מראית עין משום שזה נראה לאנשים כדבר האסור.
הנפקא מינה בין שתי הבנות היא במקום שהדרך לעשות בקבלנות. לפי הרמב"ם וההבנה הראשונה בר"ן יהיה מותר, ואילו לפי ההבנה השנייה בר"ן עדיין יהיה אסור.
4. הר"ם בתוספות (עבודה זרה כא ע"ב ד"ה אריסא) – רק באריס שנוטל חלק בפירות עצמם אין איסור מראית עין, מפני שנראה כשותף בקרקע, אך אם נוטל מעות בשכרו אינו נראה כשותף ועל כן יש לאסור.
להלכה, פסק המחבר (אורח חיים רמד, א) כשיטת הרמב"ם, שאסר מן הטעם שיחשבו שהעסיק שכיר יום. הביאור הלכה (שם ד"ה או) דן לגבי מקום שבו מקובל לעשות את הדבר בקבלנות, ובמסקנתו נשאר בצ"ע אם אפשר להקל בבניין, בגלל שיטת הר"ן והר"ם. הגר"מ פיינשטין (אגרות משה אורח חיים חלק ג סימן לה) צידד להקל מעיקר הדין אם נהוג שהמלאכה נעשית בקבלנות בלבד (כמו בנייה בארה"ב), שכן כך פסקו גדולי הראשונים והשלחן ערוך, וכל שכן שמדובר באיסור דרבנן בלבד, אלא אם כן מדובר במקום שבו פרוצים בחילול שבת. במקרה המתואר בשאלה שמדובר על מבנה ציבורי יש לצרף את דעת המגן אברהם (רמד ס"ק ח), שבמבנה ציבורי אין איסור מראית עין משום שבשל רבים אין חשד (אמנם למעשה בזמנו המגן אברהם אסר להניח לקבלן גוי לבנות בית כנסת בשבת משום שהאומות אז לא הניחו לאדם לעשות מלאכה ביום חגם, ואם היהודים היו מניחים לקבלן הגוי לבנות בשבת היה בכך חילול השם).. לגבי בנייה, כיום בעולם הבנייה מקובל להעסיק בקבלנות ולא שכירי יום, ולכן מעיקר הדין אין איסור של מראית עין אף אם בונה במקום שבו אנשים יראו את הבנייה4כהכרעת האגרות משה שהובא בהערה הקודמת.. אמנם, כיוון שמדובר במבנה קהילתי, מן הראוי להקפיד יותר ולהעמיד שלט באתר הבנייה שכל הבנייה מתבצעת בניהולו של הקבלן הגוי, ולפרסם בקהילה שאם הוא בונה בשבת הוא עושה זאת על דעת עצמו ולא בהוראת הקהילה5וכעין זה כתב המשנה ברורה (סימן רמד ס"ק יג) שבמקום שיש חשש שיתבטל בניין בית כנסת, יש להניח לקבלן הגוי לבנותו בשבת ובלבד שיהיה מפורסם לכל שהוא מועסק בקבלנות..
13
