שו"ת במראה הבזק חלק עשירי כ״חB'Mareh HaBazak Volume X 28
א׳ניו יורק, ארה"ב New York, USA
1
ב׳אלול תש"פ
2
ג׳כח. כיסוי השופר במסכה בימי המגפה
3
ד׳שאלה:
האם ניתן לכסות את הפתח הרחב של השופר במסכה? קיים חשש שבתקיעת השופר ללא כיסוי עלולים חלקיקי רוק להתפזר ולהפיץ ח"ו את מחלת הקורונה.
האם ניתן לכסות את הפתח הרחב של השופר במסכה? קיים חשש שבתקיעת השופר ללא כיסוי עלולים חלקיקי רוק להתפזר ולהפיץ ח"ו את מחלת הקורונה.
4
ה׳תשובה:
לפי בדיקות שנערכו על ידינו וכן על פי מה שביררנו עם מומחים נוספים1כן מסר לנו הרב פרופ' אברהם שטיינברג שערך בדיקות בנושא והמסכה לא שינתה את קול השופר. הרב פרופ' דרור פיקסלר, שערך בעבר ניסויים על קול שופר ביחד עם דוד מטס (ראו עבודה של דוד מטס לשם קבלת תואר מוסמך, הגדרה מדעית הנדסית למושג "קול הברה", אוניברסיטת בר אילן תשע"ה; פורסם על ידם בתמצות בתחומין לו), כתב לנו כך:
א. מעבר לפרקטיקה (שאין הבדל בניסוי), גם בתאוריה אין מקום לחשוב שיש בעיה עם מסכה לשופר כי תדר השופר נקבע על ידי 1. אורכו; 2. רוחב הפיה בה נושפים; 3. כיפוף השופר; 4. עובי השופר. לפיכך כיסוי יציאת האוויר איננו משנה את התדר המופק מהשופר.
ב. הכיסוי איננו דומה לכיתוב על השופר. הכיתוב משנה את העובי ועלול לשנות את הקול (תדר).
ג. הכיסוי איננו דומה להוספת חלק לשופר בסופו, כי הוא אינו מאריך את השופר., כיסוי הפתח הרחב של השופר במסכה דקה אינו משפיע על צליל השופר, ולכן ניתן לתקוע בשופר בדרך זו2מבואר במשנה (ראש השנה ג, ז):
התוקע לתוך הבור או לתוך הדות או לתוך הפיטם, אם קול שופר שמע יצא ואם קול הברה שמע לא יצא. וכן מי שהיה עובר אחורי בית כנסת או שהיה ביתו סמוך לבית כנסת ושמע קול שופר או קול מגילה, אם כיון לבו יצא ואם לאו לא יצא. אף על פי שזה שמע וזה שמע, זה כיון לבו וזה לא כיון לבו.
בגמרא שם (ראש השנה כז ע"ב) אמרו שדברי המשנה אמורים באלו שעומדים על שפת הבור, אבל אלו שבתוך הבור יצאו. מזה משמע שאף לגבי אלו שעומדים על שפת הבור, אין זה בהכרח שישמעו קול הברה; אלא ייתכן שישמעו קול הברה אבל גם ייתכן שישמעו קול שופר. וכן פסק הרמב"ם (הלכות שופר וסוכה ולולב א, ח):
התוקע בתוך הבור או בתוך המערה, אותן העומדים בתוך הבור והמערה יצאו. והעומדים בחוץ, אם קול שופר שמעו יצאו ואם קול הברה שמעו לא יצאו. וכן התוקע לתוך החבית הגדולה וכיוצא בה, אם קול שופר שמע יצא ואם קול הברה שמע לא יצא.
אמנם הרא"ש (ראש השנה פרק ג סימן ח) פירש אחרת:
גמ', אמר רב יהודה לא שנו אלא אותם שעמדו על שפת הבור, אבל אותם העומדים בבור יצאו. פרשי שהן שומעין קול השופר לעולם. משמע מתוך פירושו, אותן העומדים על שפת הבור פעמים שומעין קול שופר ופעמים שומעין קול הברה. וכן משמע לישנא דרב יהודה, לא שנו דמתניתין מיפלגא בין שמע קול שופר ובין שמע קול הברה אלא לאותם העומדים על שפת הבור, אבל העומדים בבור לעולם שומעין קול שופר. ולא ידעתי מה הבחנה יש אם קול שופר שמע או קול הברה שמע, אם תלוי בהבחנת אדם שיאמר שמעתי קול שופר או תלוי בעומק הבור או בהתקרב אדם על שפת הבור והתרחקו ממנו. ולא מסתבר שיהא תלוי בהבחנת האדם, דלמה נשתנה תקיעת הבור פעמים קול שופר ופעמים קול הברה. ואם תלוי בעומק הבור או בקירובו על שפת הבור ובריחוקו, כל זה צריך שיעור. על כן נראה לי אף על גב דרב יהודה אמר לא שנו, אין בא כ"א [=כי אם] לפרש המשנה. והכי פירושו, לא שנו אם קול הברה שמע, אלא לאותם העומדים על שפת הבור, שהקול מתבלבל בבור קודם שיצא לחוץ ולעולם אינן שומעין אלא קול הברה. אבל לאותם העומדים בבור, לעולם קול שופר הם שומעים ויצאו".
לשיטת הרא"ש, לעולם מי שמחוץ לבור שומע קול הברה. וכן פירש הריטב"א (ראש השנה כז ע"ב):
אם קול שופר. בגמרא מפרש דכל שעומד בתוך הבור קול שופר הוא שומע וכל שעומד על שפת הבור קול הברה הוא, ומתניתין כולה באדם אחד. ואם כן על כרחין הכי פירושו, אם קול שופר שמע כגון שהכניס ראשו לתוך הבור, יצא. ואם קול הברה שמע כגון שעמד כולו בחוץ, לא יצא.
המחבר (שלחן ערוך או"ח תקפז, א) פסק כשיטת הרמב"ם, אך הט"ז (שם ס"ק א) והמשנה ברורה (שם ס"ק ז) פסקו שיש לחוש לחומרא לדעת הרא"ש.
בביאור מהו קול הברה, משמע מלשון הגמרא (ראש השנה כח ע"א) "ליערבב קלא", שקול השופר משתנה ביציאתו מן הבור. וכן ביאר זאת המאירי (ראש השנה כז ע"ב):
וכשאדם תוקע בתוכם, קודם שיצא הקול מן הבור יתבלבל הקול באויר הבור עד שאף המדבר סמוך לבור דומה לו כאלו קול אחר יוצא משם כנגד קולו. וכן הפיטס והוא חבית גדולה של חרס שהקול מתהפך בתוכו ומשתנה לקול הברה. ואמר על אלו, אם קול שופר שמע יצא, אם קול הברה שמע לא יצא.
וכן נראה גם מלשון הטור (אורח חיים סימן תקפז):
מקום הראוי לתקוע בו כיצד, כגון מקום שתשמע בו התקיעה בלא עירבוב, אבל אם שמע בערבוביא לא יצא. לפיכך העומד בבור או בחבית גדולה ותוקע ושמעו אחרים מבחוץ, לא יצאו, שאין שומעין אלא קול הברה. אבל הוא עצמו יצא, ששמע קול שופר.
ועיינו במאמרם של דוד מטס והרב פרופ' דרור פיקסלר, הגדרה מדעית לקול הברה (תחומין לו), שערכו ניסויים וניסו לברר מבחינה מדעית הגדרה לקול הברה. מסקנתם היא "שקול הברה זוהי ההתאבכות ההורסת שמנחיתה/מבטלת את תדר הבסיס".
מכך שהמשנה קבעה את הדין של קול הברה רק בתוקע בבור וכדומה, ואילו בסיפא של המשנה, העוסקת במי שעומד מחוץ לבית כנסת, לא הבחינה המשנה בין שמיעת קול השופר לקול הברה, נראה שקול הברה נוצר רק בתקיעה במקום עמוק כמו בור וכדומה. וכן נראה מדברי המגן אברהם (סימן תקפז ס"ק א), שבתוקע במבנה רגיל על גבי קרקע אין חשש של קול הברה. אמנם בפירוש רבנו יהונתן מלוניל על הרי"ף (ראש השנה פרק ג) כתב:
וכן מי שהיה עובר וכו' אם כיון לבו יצא, דמצות צריכות כונה, ומי שלא כיון לא יצא. ובגמ' [כט ע"א] מוקים לה בשליח ציבור שמתכוין להוציא כל השומע קולו, אבל בתוקע אחר שתוקע לעצמו לא יצא שומעו מבחוץ, דבעי' שיתכוין לבו משמיע לשומע. וצריך לעיין מאי וכן דקתני הכא, ויש לפרש שאם היה השומע כל כך רחוק מבית הכנסת, שלא שמע כי אם קול הברה, לא יצא".
ולדבריו שייך קול הברה גם בתוקע בבית כנסת, אם השומע נמצא רחוק מבית כנסת. וכן פסק הט"ז (סימן תקפז ס"ק א). אולם כתב הט"ז שאם לעומד מחוץ לבית כנסת ברור ששמע קול שופר, אין לו לחוש לקול הברה, ואין זה דומה למי שעומד מחוץ לבור שתמיד יש לו לחוש לקול הברה.
ובביאור הלכה (תקפז, א ד"ה ואם קול הברה) דן באריכות בדברי הט"ז:
עיין במב שדבר זה תלוי לפי עומק הבור והתרחקו ממנו. וכתב הט"ז דלפ"ז אפילו בתוקע בבהכ"נ ויש עומדים בחוץ קצת רחוק ממנו, יש בזה ג"כ שייכות הבחנה לפי הריחוק מביהכ"נ ע"ש [ואין להקשות על דבריו ממתניתין דלא אשכח דינא דקול הברה אלא בבור ודות ואם איתא הו"ל למיכלל גם ביהכ"נ בהדייהו ולענין עומד מחוץ לו בריחוק מקום וכמו דמביא בסיפא אחורי ביהכ"נ לענין כונה ומשמע מזה דלא שייכא כלל דינא דערבוב קלא בבית ואפילו בריחוק מקום, י"ל דרצה להשמיענו להיפוך, דאפילו בעומד סמוך לו ממש ושמע קול השופר בודאי יצוייר ג"כ דלא יצא כגון היכא שלא כיון לבו ודוחק]. ונראה מהט"ז דמפרש קול הברה, קול חלוש וקול הנשמע מחוץ לבנין ומרחוק אינו כ"כ חזק כמו קול שנשמע מקרוב ומבפנים. אבל לענ"ד דקול הברה האמור לענין שופר פירושו קול מעורבב וכלישנא דגמרא בסוגיין, ליפוק בתחילת תקיעה מקמיה דליערבב קליה. וקול כזה אינו נשמע מחוץ לבנין שע"ג קרקע ואפילו בעומד רחוק ממנו, אלא בקול שיצא מתחת הקרקע. וכן מצאתי להדיא לרבינו מנוח וז"ל על מה שכתב הרמב"ם (הלכות שופר וסוכה ולולב פרק א הלכה ח) בור ומערה. אמר המפרש בור הוא בחפירה והוא עגול ומערה הוא מקורה בקירוי ומרובעת. ודרך אלה המקומות כשאדם צועק ומדבר או תוקע בהן, שמתבלבל הקול ונראה כאילו אחר מדבר כנגדו. ואותן העומדים בבור וכו' לפי שהקול אינו מתבלבל להם, אבל העומדים בחוץ שהקול מתבלבל להם יותר מאשר בבור וכו' עי"ש. אח"כ מצאתי בהלכה ברורה ובמטה יהודא שחולקים ג"כ על הט"ז. וע"ש במטה יהודה שמסיים דלא אמרו אלא בבור, אבל במקומות שוים פשיטא דלא שני לן בין עומדים בקרוב או ברחוק, דכל שמגיע להם הקול לעולם קול שופר הם שומעים ואם הם רחוקים יותר גם הקול לא שמעו עי"ש. ומכל מקום למעשה אין לזוז מדברי הט"ז, שכל האחרונים העתיקו דבריו להלכה דהשומע קול שופר מאחורי ביהכ"נ בריחוק מקום תלוי לפי הבחנתו אם שמע קול שופר או קול הברה. ומדברי ר' מנוח ג"כ אין ראיה לנגד דברי הט"ז, שאף על פי שהוא מפרש קול הברה הוא ע"י בלבול הקול, אפשר דע"י ריחוק מקום נקרא ג"כ קול הברה. ועיינו בגיטין דף פ"ט לא ששמע קול הברה אלא כדי שיהא נרות דולקות ומטות מוצעות, אלמא דקול הברה אינו מונח דוקא על בלבול הקול אלא על קול בעלמא לא על דבר ברור וע"י הבל הבור שהוא עומד מתבלבל הקול ואינו נשמע קול שופר ברור אף שהוא בסמוך. וסברת הט"ז וש"א דע"י ריחוק מקום מחוץ לבנין ג"כ אין הקול שופר ברור".
ואף שהביאור הלכה פקפק מאוד על חידושו של הט"ז, שריחוק מקום לבדו עשוי לגרום לקול הברה, מכל מקום למעשה חשש לדבריו. ודוד מטס והרב פרופ' דרור פיקסלר, הגדרה מדעית לקול הברה (תחומין לו), כתבו שעל פי הניסויים שערכו, קול הברה אינו נגרם מחמת ריחוק מקום לבדו, ואין זה אלא שינוי עוצמה ולא שינוי ביחסי ההרמוניות.
ומכל מקום, אף לשיטת הט"ז, כל ששומע קול השופר בבירור, אין צריך לחוש לקול הברה.
ולגבי כיסוי הפתח הרחב של השופר במסכה, מניסויים שערכנו, קול השופר לא השתנה לשומעים עם כיסויו במסכה. ועיינו לעיל הערה 1 בשם הרב פרופ' שטיינברג והרב פרופ' דרור פיקסלר שכן הסיקו אף הם.
ולכן, בזמן מגפת הקורונה, אם המומחים סבורים שיש לחוש להתפשטות המגפה על ידי התקיעה בשופר ללא כיסויו, יש לכסות את הפתח הרחב של השופר במסכה, ולמשנה זהירות אף לתקוע באוויר הפתוח.. אין לכסות את השופר במסכה עבה ואטומה כגון N95, שכן למסכות מסוג זה עשוי להיות השפעה על צליל השופר3כך מסר לנו הרב פרופ' דרור פיקסלר על פי בדיקות שערך..
לפי בדיקות שנערכו על ידינו וכן על פי מה שביררנו עם מומחים נוספים1כן מסר לנו הרב פרופ' אברהם שטיינברג שערך בדיקות בנושא והמסכה לא שינתה את קול השופר. הרב פרופ' דרור פיקסלר, שערך בעבר ניסויים על קול שופר ביחד עם דוד מטס (ראו עבודה של דוד מטס לשם קבלת תואר מוסמך, הגדרה מדעית הנדסית למושג "קול הברה", אוניברסיטת בר אילן תשע"ה; פורסם על ידם בתמצות בתחומין לו), כתב לנו כך:
א. מעבר לפרקטיקה (שאין הבדל בניסוי), גם בתאוריה אין מקום לחשוב שיש בעיה עם מסכה לשופר כי תדר השופר נקבע על ידי 1. אורכו; 2. רוחב הפיה בה נושפים; 3. כיפוף השופר; 4. עובי השופר. לפיכך כיסוי יציאת האוויר איננו משנה את התדר המופק מהשופר.
ב. הכיסוי איננו דומה לכיתוב על השופר. הכיתוב משנה את העובי ועלול לשנות את הקול (תדר).
ג. הכיסוי איננו דומה להוספת חלק לשופר בסופו, כי הוא אינו מאריך את השופר., כיסוי הפתח הרחב של השופר במסכה דקה אינו משפיע על צליל השופר, ולכן ניתן לתקוע בשופר בדרך זו2מבואר במשנה (ראש השנה ג, ז):
התוקע לתוך הבור או לתוך הדות או לתוך הפיטם, אם קול שופר שמע יצא ואם קול הברה שמע לא יצא. וכן מי שהיה עובר אחורי בית כנסת או שהיה ביתו סמוך לבית כנסת ושמע קול שופר או קול מגילה, אם כיון לבו יצא ואם לאו לא יצא. אף על פי שזה שמע וזה שמע, זה כיון לבו וזה לא כיון לבו.
בגמרא שם (ראש השנה כז ע"ב) אמרו שדברי המשנה אמורים באלו שעומדים על שפת הבור, אבל אלו שבתוך הבור יצאו. מזה משמע שאף לגבי אלו שעומדים על שפת הבור, אין זה בהכרח שישמעו קול הברה; אלא ייתכן שישמעו קול הברה אבל גם ייתכן שישמעו קול שופר. וכן פסק הרמב"ם (הלכות שופר וסוכה ולולב א, ח):
התוקע בתוך הבור או בתוך המערה, אותן העומדים בתוך הבור והמערה יצאו. והעומדים בחוץ, אם קול שופר שמעו יצאו ואם קול הברה שמעו לא יצאו. וכן התוקע לתוך החבית הגדולה וכיוצא בה, אם קול שופר שמע יצא ואם קול הברה שמע לא יצא.
אמנם הרא"ש (ראש השנה פרק ג סימן ח) פירש אחרת:
גמ', אמר רב יהודה לא שנו אלא אותם שעמדו על שפת הבור, אבל אותם העומדים בבור יצאו. פרשי שהן שומעין קול השופר לעולם. משמע מתוך פירושו, אותן העומדים על שפת הבור פעמים שומעין קול שופר ופעמים שומעין קול הברה. וכן משמע לישנא דרב יהודה, לא שנו דמתניתין מיפלגא בין שמע קול שופר ובין שמע קול הברה אלא לאותם העומדים על שפת הבור, אבל העומדים בבור לעולם שומעין קול שופר. ולא ידעתי מה הבחנה יש אם קול שופר שמע או קול הברה שמע, אם תלוי בהבחנת אדם שיאמר שמעתי קול שופר או תלוי בעומק הבור או בהתקרב אדם על שפת הבור והתרחקו ממנו. ולא מסתבר שיהא תלוי בהבחנת האדם, דלמה נשתנה תקיעת הבור פעמים קול שופר ופעמים קול הברה. ואם תלוי בעומק הבור או בקירובו על שפת הבור ובריחוקו, כל זה צריך שיעור. על כן נראה לי אף על גב דרב יהודה אמר לא שנו, אין בא כ"א [=כי אם] לפרש המשנה. והכי פירושו, לא שנו אם קול הברה שמע, אלא לאותם העומדים על שפת הבור, שהקול מתבלבל בבור קודם שיצא לחוץ ולעולם אינן שומעין אלא קול הברה. אבל לאותם העומדים בבור, לעולם קול שופר הם שומעים ויצאו".
לשיטת הרא"ש, לעולם מי שמחוץ לבור שומע קול הברה. וכן פירש הריטב"א (ראש השנה כז ע"ב):
אם קול שופר. בגמרא מפרש דכל שעומד בתוך הבור קול שופר הוא שומע וכל שעומד על שפת הבור קול הברה הוא, ומתניתין כולה באדם אחד. ואם כן על כרחין הכי פירושו, אם קול שופר שמע כגון שהכניס ראשו לתוך הבור, יצא. ואם קול הברה שמע כגון שעמד כולו בחוץ, לא יצא.
המחבר (שלחן ערוך או"ח תקפז, א) פסק כשיטת הרמב"ם, אך הט"ז (שם ס"ק א) והמשנה ברורה (שם ס"ק ז) פסקו שיש לחוש לחומרא לדעת הרא"ש.
בביאור מהו קול הברה, משמע מלשון הגמרא (ראש השנה כח ע"א) "ליערבב קלא", שקול השופר משתנה ביציאתו מן הבור. וכן ביאר זאת המאירי (ראש השנה כז ע"ב):
וכשאדם תוקע בתוכם, קודם שיצא הקול מן הבור יתבלבל הקול באויר הבור עד שאף המדבר סמוך לבור דומה לו כאלו קול אחר יוצא משם כנגד קולו. וכן הפיטס והוא חבית גדולה של חרס שהקול מתהפך בתוכו ומשתנה לקול הברה. ואמר על אלו, אם קול שופר שמע יצא, אם קול הברה שמע לא יצא.
וכן נראה גם מלשון הטור (אורח חיים סימן תקפז):
מקום הראוי לתקוע בו כיצד, כגון מקום שתשמע בו התקיעה בלא עירבוב, אבל אם שמע בערבוביא לא יצא. לפיכך העומד בבור או בחבית גדולה ותוקע ושמעו אחרים מבחוץ, לא יצאו, שאין שומעין אלא קול הברה. אבל הוא עצמו יצא, ששמע קול שופר.
ועיינו במאמרם של דוד מטס והרב פרופ' דרור פיקסלר, הגדרה מדעית לקול הברה (תחומין לו), שערכו ניסויים וניסו לברר מבחינה מדעית הגדרה לקול הברה. מסקנתם היא "שקול הברה זוהי ההתאבכות ההורסת שמנחיתה/מבטלת את תדר הבסיס".
מכך שהמשנה קבעה את הדין של קול הברה רק בתוקע בבור וכדומה, ואילו בסיפא של המשנה, העוסקת במי שעומד מחוץ לבית כנסת, לא הבחינה המשנה בין שמיעת קול השופר לקול הברה, נראה שקול הברה נוצר רק בתקיעה במקום עמוק כמו בור וכדומה. וכן נראה מדברי המגן אברהם (סימן תקפז ס"ק א), שבתוקע במבנה רגיל על גבי קרקע אין חשש של קול הברה. אמנם בפירוש רבנו יהונתן מלוניל על הרי"ף (ראש השנה פרק ג) כתב:
וכן מי שהיה עובר וכו' אם כיון לבו יצא, דמצות צריכות כונה, ומי שלא כיון לא יצא. ובגמ' [כט ע"א] מוקים לה בשליח ציבור שמתכוין להוציא כל השומע קולו, אבל בתוקע אחר שתוקע לעצמו לא יצא שומעו מבחוץ, דבעי' שיתכוין לבו משמיע לשומע. וצריך לעיין מאי וכן דקתני הכא, ויש לפרש שאם היה השומע כל כך רחוק מבית הכנסת, שלא שמע כי אם קול הברה, לא יצא".
ולדבריו שייך קול הברה גם בתוקע בבית כנסת, אם השומע נמצא רחוק מבית כנסת. וכן פסק הט"ז (סימן תקפז ס"ק א). אולם כתב הט"ז שאם לעומד מחוץ לבית כנסת ברור ששמע קול שופר, אין לו לחוש לקול הברה, ואין זה דומה למי שעומד מחוץ לבור שתמיד יש לו לחוש לקול הברה.
ובביאור הלכה (תקפז, א ד"ה ואם קול הברה) דן באריכות בדברי הט"ז:
עיין במב שדבר זה תלוי לפי עומק הבור והתרחקו ממנו. וכתב הט"ז דלפ"ז אפילו בתוקע בבהכ"נ ויש עומדים בחוץ קצת רחוק ממנו, יש בזה ג"כ שייכות הבחנה לפי הריחוק מביהכ"נ ע"ש [ואין להקשות על דבריו ממתניתין דלא אשכח דינא דקול הברה אלא בבור ודות ואם איתא הו"ל למיכלל גם ביהכ"נ בהדייהו ולענין עומד מחוץ לו בריחוק מקום וכמו דמביא בסיפא אחורי ביהכ"נ לענין כונה ומשמע מזה דלא שייכא כלל דינא דערבוב קלא בבית ואפילו בריחוק מקום, י"ל דרצה להשמיענו להיפוך, דאפילו בעומד סמוך לו ממש ושמע קול השופר בודאי יצוייר ג"כ דלא יצא כגון היכא שלא כיון לבו ודוחק]. ונראה מהט"ז דמפרש קול הברה, קול חלוש וקול הנשמע מחוץ לבנין ומרחוק אינו כ"כ חזק כמו קול שנשמע מקרוב ומבפנים. אבל לענ"ד דקול הברה האמור לענין שופר פירושו קול מעורבב וכלישנא דגמרא בסוגיין, ליפוק בתחילת תקיעה מקמיה דליערבב קליה. וקול כזה אינו נשמע מחוץ לבנין שע"ג קרקע ואפילו בעומד רחוק ממנו, אלא בקול שיצא מתחת הקרקע. וכן מצאתי להדיא לרבינו מנוח וז"ל על מה שכתב הרמב"ם (הלכות שופר וסוכה ולולב פרק א הלכה ח) בור ומערה. אמר המפרש בור הוא בחפירה והוא עגול ומערה הוא מקורה בקירוי ומרובעת. ודרך אלה המקומות כשאדם צועק ומדבר או תוקע בהן, שמתבלבל הקול ונראה כאילו אחר מדבר כנגדו. ואותן העומדים בבור וכו' לפי שהקול אינו מתבלבל להם, אבל העומדים בחוץ שהקול מתבלבל להם יותר מאשר בבור וכו' עי"ש. אח"כ מצאתי בהלכה ברורה ובמטה יהודא שחולקים ג"כ על הט"ז. וע"ש במטה יהודה שמסיים דלא אמרו אלא בבור, אבל במקומות שוים פשיטא דלא שני לן בין עומדים בקרוב או ברחוק, דכל שמגיע להם הקול לעולם קול שופר הם שומעים ואם הם רחוקים יותר גם הקול לא שמעו עי"ש. ומכל מקום למעשה אין לזוז מדברי הט"ז, שכל האחרונים העתיקו דבריו להלכה דהשומע קול שופר מאחורי ביהכ"נ בריחוק מקום תלוי לפי הבחנתו אם שמע קול שופר או קול הברה. ומדברי ר' מנוח ג"כ אין ראיה לנגד דברי הט"ז, שאף על פי שהוא מפרש קול הברה הוא ע"י בלבול הקול, אפשר דע"י ריחוק מקום נקרא ג"כ קול הברה. ועיינו בגיטין דף פ"ט לא ששמע קול הברה אלא כדי שיהא נרות דולקות ומטות מוצעות, אלמא דקול הברה אינו מונח דוקא על בלבול הקול אלא על קול בעלמא לא על דבר ברור וע"י הבל הבור שהוא עומד מתבלבל הקול ואינו נשמע קול שופר ברור אף שהוא בסמוך. וסברת הט"ז וש"א דע"י ריחוק מקום מחוץ לבנין ג"כ אין הקול שופר ברור".
ואף שהביאור הלכה פקפק מאוד על חידושו של הט"ז, שריחוק מקום לבדו עשוי לגרום לקול הברה, מכל מקום למעשה חשש לדבריו. ודוד מטס והרב פרופ' דרור פיקסלר, הגדרה מדעית לקול הברה (תחומין לו), כתבו שעל פי הניסויים שערכו, קול הברה אינו נגרם מחמת ריחוק מקום לבדו, ואין זה אלא שינוי עוצמה ולא שינוי ביחסי ההרמוניות.
ומכל מקום, אף לשיטת הט"ז, כל ששומע קול השופר בבירור, אין צריך לחוש לקול הברה.
ולגבי כיסוי הפתח הרחב של השופר במסכה, מניסויים שערכנו, קול השופר לא השתנה לשומעים עם כיסויו במסכה. ועיינו לעיל הערה 1 בשם הרב פרופ' שטיינברג והרב פרופ' דרור פיקסלר שכן הסיקו אף הם.
ולכן, בזמן מגפת הקורונה, אם המומחים סבורים שיש לחוש להתפשטות המגפה על ידי התקיעה בשופר ללא כיסויו, יש לכסות את הפתח הרחב של השופר במסכה, ולמשנה זהירות אף לתקוע באוויר הפתוח.. אין לכסות את השופר במסכה עבה ואטומה כגון N95, שכן למסכות מסוג זה עשוי להיות השפעה על צליל השופר3כך מסר לנו הרב פרופ' דרור פיקסלר על פי בדיקות שערך..
5
ו׳לכן, בזמן מגפת הקורונה, כדי למנוע את ההתפשטות המגפה, יש לתקוע בשופר כאשר הפתח הרחב מכוסה על ידי מסכה. נוסף לכך, על התוקע לעמוד בחוץ באוויר הפתוח, או לחלופין להחזיק את השופר כאשר פתחו הרחב מופנה כלפי חוץ דרך חלון.
6
