שו"ת במראה הבזק חלק עשירי ל״הB'Mareh HaBazak Volume X 35
א׳לימה, פרו Lima, Peru
1
ב׳אדר א' תשע"ו
2
ג׳לה. הגעלה בשאר משקין
3
ד׳שאלה:
לשם ייצור שוקולד לאפייה פרווה אנו מנצלים כל שנה את התחזוקה השנתית של מפעל לייצור שוקולד. במסגרת התחזוקה הם מפרקים את כל המכונות, מה שמאפשר הגעלה, ליתר ביטחון מריצים טון של חמאת קקאו ללא חלב ואז מייצרים את השוקולד הפרווה, בעיקר לאפייה.
לשם ייצור שוקולד לאפייה פרווה אנו מנצלים כל שנה את התחזוקה השנתית של מפעל לייצור שוקולד. במסגרת התחזוקה הם מפרקים את כל המכונות, מה שמאפשר הגעלה, ליתר ביטחון מריצים טון של חמאת קקאו ללא חלב ואז מייצרים את השוקולד הפרווה, בעיקר לאפייה.
4
ה׳השנה בגלל ביקוש יתר לא נעשתה התחזוקה השנתית וממילא לא יכולנו לבצע את הנ"ל.
5
ו׳עדיין צריך לייצר את השוקולד הפרווה.
6
ז׳אם נאתר במפעל את אחת המכונות לערבוב השוקולד שבמהלך היומיים-שלושה האחרונים לא נכנס בה חלב או חומר לא כשר אחר, נוכל להכשירה על ידי הכשרה בשאר משקין, דהיינו על ידי הרצה של חמאת קקאו ולאפשר ייצור פרווה.
7
ח׳האם ניתן במקרה כזה לסמוך על הכשרה בשאר משקים?
8
ט׳אציין כי מדובר בייצור נקודתי מוגבל רק לצורכי הקהילה.
9
י׳תשובה:
במקרה זה ניתן לסמוך על הכשרה בשאר משקין1הבית יוסף (או"ח סימן תנב בסוף הסימן) כתב שלדעת הרמב"ן (מובאת בחידושיו לחולין קח ע"ב, ובבית יוסף הביא ממה שהביא בשמו הרשב"א במשמרת הבית בית ד שער ד, לג ע"א, בתשובתו על דברי הרא"ה בבדק הבית שם שהביאו אף הוא והסכים עימו; ובתשובות הרשב"א חלק א סימן תקג; ובמיוחסות לרמב"ן סימן קנא) אין מגעילים אלא במים ולא בשאר משקים, ששאר משקים מבליעים ולא מפליטים, והמים מפליטים ולא מבליעים. אבל לדעת הרשב"א (שם) ניתן להגעיל גם בשאר משקים.
וכתב האורחות חיים (הלכות חמץ ומצה אות צב, מובא בבית יוסף שם) שכל זה לכתחילה, אבל בדיעבד מותר, ושדעת הר"ש כדעת הרשב"א (דעת הר"ש שהזכיר היא כנראה רש"י בזבחים צו ע"ב ד"ה הא, שהרשב"א עצמו הביא דבריו והסתייע בהם).
הדרכי משה כתב שכדעת הרשב"א משמע גם בסמ"ג (לאוין עח).
בשלחן ערוך לא הוזכר דין זה, אך הרמ"א (שם, ה) כתב שלכתחילה אין מגעילים אלא במים, ובדיעבד מועילה הגעלה בכל משקה.
הפרי חדש (הובא גם בכף החיים סימן תנב ס"ק נז) כתב שדעת השלחן ערוך כרשב"א, שמותר להגעיל בשאר משקים אפילו לכתחילה, ולכן השמיט זאת בשלחן ערוך. גם האגרות משה (יו"ד חלק ב סימן מא) כתב שמשמע שדעת הבית יוסף להקל כרשב"א. וכתב שכן עיקר הדין שניתן להגעיל בשאר משקים ורק לכתחילה מחמירים כרמב"ן.
אך בשיירי כנסת הגדולה (הגהות בית יוסף שם אות י, והובא גם הוא בכף החיים שם) כתב שהשלחן ערוך שהשמיט דין זה הסתפק אם להכריע כרמב"ן או כרשב"א. וכף החיים (שם) סובר (שלא כפרי חדש) שאין הכרע בדעת השלחן ערוך ויש להחמיר לכתחילה, ומכל מקום בדיעבד מותר.
ובשו"ת ר' עקיבא איגר (מהדורא קמא סימן פג) כתב ששעת הדחק היא כדיעבד ואפשר להגעיל בה בשאר משקין. וכן כתב בשו"ת מלמד להועיל (חלק א או"ח סימן צו) ובשו"ת שבט הלוי (חלק ו סימן קטו, והוסיף שם ש"שעת הדחק" עדיפה מדיעבד, שלגבי 'בדיעבד' יש לדון מה קרוי דיעבד – אם רק לאחר שהתבשל מאכל בכלי על סמך ההגעלה או שאם הגעילו כבר בשאר משקים מותר לסמוך על הגעלה זו ולבשל בכלי [גם בענין זה ראו גם בשו"ת ר' עקיבא איגר שם ובכף החיים שם בפרי מגדים שם, אשל אברהם ס"ק י ובמשנה ברורה שם ס"ק כו ועוד] מה שאין כן לגבי שעת הדחק).
ונראה שהוא הדין במקרה המתואר בשאלה, שאין אפשרות להגעיל במים והרי זו כשעת הדחק.
יש להעיר שההרצה הראשונית אינה כשרה (אם קודם היה שימוש במוצרים אינם כשרים) או 'פרווה' אלא רק זו שתבוא אחריה (ראו פסקי תשובות, מהדורה ראשונה, סימן תנב אות י)..
במקרה זה ניתן לסמוך על הכשרה בשאר משקין1הבית יוסף (או"ח סימן תנב בסוף הסימן) כתב שלדעת הרמב"ן (מובאת בחידושיו לחולין קח ע"ב, ובבית יוסף הביא ממה שהביא בשמו הרשב"א במשמרת הבית בית ד שער ד, לג ע"א, בתשובתו על דברי הרא"ה בבדק הבית שם שהביאו אף הוא והסכים עימו; ובתשובות הרשב"א חלק א סימן תקג; ובמיוחסות לרמב"ן סימן קנא) אין מגעילים אלא במים ולא בשאר משקים, ששאר משקים מבליעים ולא מפליטים, והמים מפליטים ולא מבליעים. אבל לדעת הרשב"א (שם) ניתן להגעיל גם בשאר משקים.
וכתב האורחות חיים (הלכות חמץ ומצה אות צב, מובא בבית יוסף שם) שכל זה לכתחילה, אבל בדיעבד מותר, ושדעת הר"ש כדעת הרשב"א (דעת הר"ש שהזכיר היא כנראה רש"י בזבחים צו ע"ב ד"ה הא, שהרשב"א עצמו הביא דבריו והסתייע בהם).
הדרכי משה כתב שכדעת הרשב"א משמע גם בסמ"ג (לאוין עח).
בשלחן ערוך לא הוזכר דין זה, אך הרמ"א (שם, ה) כתב שלכתחילה אין מגעילים אלא במים, ובדיעבד מועילה הגעלה בכל משקה.
הפרי חדש (הובא גם בכף החיים סימן תנב ס"ק נז) כתב שדעת השלחן ערוך כרשב"א, שמותר להגעיל בשאר משקים אפילו לכתחילה, ולכן השמיט זאת בשלחן ערוך. גם האגרות משה (יו"ד חלק ב סימן מא) כתב שמשמע שדעת הבית יוסף להקל כרשב"א. וכתב שכן עיקר הדין שניתן להגעיל בשאר משקים ורק לכתחילה מחמירים כרמב"ן.
אך בשיירי כנסת הגדולה (הגהות בית יוסף שם אות י, והובא גם הוא בכף החיים שם) כתב שהשלחן ערוך שהשמיט דין זה הסתפק אם להכריע כרמב"ן או כרשב"א. וכף החיים (שם) סובר (שלא כפרי חדש) שאין הכרע בדעת השלחן ערוך ויש להחמיר לכתחילה, ומכל מקום בדיעבד מותר.
ובשו"ת ר' עקיבא איגר (מהדורא קמא סימן פג) כתב ששעת הדחק היא כדיעבד ואפשר להגעיל בה בשאר משקין. וכן כתב בשו"ת מלמד להועיל (חלק א או"ח סימן צו) ובשו"ת שבט הלוי (חלק ו סימן קטו, והוסיף שם ש"שעת הדחק" עדיפה מדיעבד, שלגבי 'בדיעבד' יש לדון מה קרוי דיעבד – אם רק לאחר שהתבשל מאכל בכלי על סמך ההגעלה או שאם הגעילו כבר בשאר משקים מותר לסמוך על הגעלה זו ולבשל בכלי [גם בענין זה ראו גם בשו"ת ר' עקיבא איגר שם ובכף החיים שם בפרי מגדים שם, אשל אברהם ס"ק י ובמשנה ברורה שם ס"ק כו ועוד] מה שאין כן לגבי שעת הדחק).
ונראה שהוא הדין במקרה המתואר בשאלה, שאין אפשרות להגעיל במים והרי זו כשעת הדחק.
יש להעיר שההרצה הראשונית אינה כשרה (אם קודם היה שימוש במוצרים אינם כשרים) או 'פרווה' אלא רק זו שתבוא אחריה (ראו פסקי תשובות, מהדורה ראשונה, סימן תנב אות י)..
10
י״אאף שלכתחילה הגעלה צריכה להיות במים המחוממים לטמפרטורה שבה הם רותחים ומעלים בועות2רמ"א או"ח תנב, א, ועיינו שם במגן אברהם (ס"ק ג) ובמשנה ברורה (ס"ק ו) ובאחרונים נוספים שזו גם דעת השלחן ערוך עצמו, למרות שמלשון הרמ"א משמע שדעת השלחן ערוך אינה כן. (ויש מקום לדון לגבי הגעלה בשאר משקין אם חומם צריך להיות 100 מעלות צלסיוס, כחום רתיחת המים, או שיש לחממם לטמפרטורת הרתיחה שלהם), מכל מקום אם השימוש בכלי המדובר הוא תמיד בטמפרטורות נמוכות יותר ואי אפשר להביא את המשקה (חמאת הקקאו במקרה שבשאלה זו) לטמפרטורת רתיחה – די בהגעלה בחום המרבי שאליו מגיעים בשימוש בכלי זה3על פי הכלל "כבולעו כך פולטו" אין צורך במקרה כזה ברתיחה דווקא, וכמבואר בפרי מגדים (משבצות זהב או"ח סימן תנא ס"ק ט ועיינו עוד בדבריו בסימן תנב ס"ק ג) שלכתחילה נוהגים להגעיל תמיד במים המעלים רתיחות, אבל מעיקר הדין נצרך חום זה רק לכלי שבלע בחום כזה, ובכלי ששימושו שלא על האש וברתיחה – די בהגעלה בחום שהיד סולדת בו, וכן משמע מהמגן אברהם (סימן תנא ס"ק ז, ועיינו גם בלבושי שרד סימן תנב על המגן אברהם ס"ק ג). אבל בספר סידור פסח כהלכתו (פרק א הערה 9, הובאו דבריו בפסקי תשובות סימן תנא הערה 63) העיר שלכאורה הדבר תלוי במחלוקת הט"ז (יו"ד סימן צב ס"ק ל) והמהרי"ל (הלכות הגעלה אות ז), ולדעת המהרי"ל צריכה ההגעלה להיות לפחות בטמפרטורה ובאופן שהייתה הבליעה, ולכן גם אם לא מדובר ברתיחה – לא די בחום שהיד סולדת בו בלבד. ובפסקי תשובות (שם הערה 64) ציין בצדק שכך משמע מלשון הרא"ה בבדק הבית (בית ב שער ד): "שאין לנו באיסורין אלא כפי הכלל המסור בידינו כבולעו כך פולטו, וכלי שנשתמש בו רותחין באיסור, הכשרו בכדי אותן רותחין ודיו שיהיה חמימותן כדי אותן רותחין של איסור ואין צריך להוסיף". וכתב שם ששמע כך מכמה פוסקים הלכה למעשה לענין הגעלת מכונות שבבתי חרושת.
(ומכל מקום בפסקי תשובות שם הצריך חום גבוה מעט יותר – ולו במעלה אחת – מהחום שבו נבלע האיסור. דבריו אלה צריכים עיון, שכן הם סותרים לסברה ש"כבולעו כך פולטו" וללשונו המפורשת של הרא"ה הנ"ל. ומה שהביא שם מספר שורש מיעקב סימן צד ס"ק ב – ובאמת שם הדברים מובאים בקצרה, ועיקרם בסימן קה ס"ק ח [ובסימן צד הפנה לשם]: "דהגעלה דמעלה רתיחה הוא דווקא כשנבלע האיסור כך, אבל כשבלע במדרגה קטנה סגי בהגעלה מדרגה אחת גדולה מאופן שבלע", אין זה נוגע לעניננו, כי המונח "מדרגה אחת גדולה מאופן שבלע" אינו נוגע לטמפרטורה אלא לחילוקי הדרגות שבין כלי ראשון, שני, בליעה על ידי האור וכו', שלגביהם ביאר שבכלי שעיקר תשמישו באופן מסוים אלא שמחמירים לחוש למיעוט תשמישו די ב"דרגה אחת" יותר [ולכן אם מיעוט תשמישו על ידי האור די בליבון קל, שלא ככלי שעיקר תשמישו באור שצריך ליבון חמור]. אין יסוד להחשיב תוספת של מעלה אחת בטמפרטורה ל"דרגה אחת יותר" וגם אין יסוד להצריך זאת, שכן החומרה האמורה היא לחוש למיעוט תשמישו של הכלי, וכשמחממים לטמפרטורה המרבית שבה משתמשים בו יוצאים ידי חובת חומרה זו בכל מקרה, ואפילו לולי זאת – הרי אין זו אלא חומרא במקום שאפשר ולא עיקר הדין.)
לכן כתבנו שלכתחילה יש להגעיל ברותחים (כדברי הפרי מגדים), אך אם אין אפשרות לנהוג כך – אין הדבר נצרך. ומכל מקום, חימום לטמפרטורה שבה משתמשים בכלי זה בפועל – ודאי אפשרי, ולכן ראוי להצריך חום כזה לפחות ולא להסתפק בחום שהיד סולדת בו – דבר השנוי במחלוקת, ומה גם שהשאלה מהו חום שהיד סולדת בו גם היא לא הוכרעה בפוסקים באופן חד משמעי, ומוטב אפוא לנקוט הוראה ברורה שההנהגה על פיה ודאי תועיל (ואין לחשוש להפך, שמא יגעילו כלי בחום שבו רגילים להשתמש בו גם אם חום זה פחות מ'היד סולדת בו', שהרי לכלי כזה אכן אין צורך אף ב'חום שהיד סולדת בו')..
(ומכל מקום בפסקי תשובות שם הצריך חום גבוה מעט יותר – ולו במעלה אחת – מהחום שבו נבלע האיסור. דבריו אלה צריכים עיון, שכן הם סותרים לסברה ש"כבולעו כך פולטו" וללשונו המפורשת של הרא"ה הנ"ל. ומה שהביא שם מספר שורש מיעקב סימן צד ס"ק ב – ובאמת שם הדברים מובאים בקצרה, ועיקרם בסימן קה ס"ק ח [ובסימן צד הפנה לשם]: "דהגעלה דמעלה רתיחה הוא דווקא כשנבלע האיסור כך, אבל כשבלע במדרגה קטנה סגי בהגעלה מדרגה אחת גדולה מאופן שבלע", אין זה נוגע לעניננו, כי המונח "מדרגה אחת גדולה מאופן שבלע" אינו נוגע לטמפרטורה אלא לחילוקי הדרגות שבין כלי ראשון, שני, בליעה על ידי האור וכו', שלגביהם ביאר שבכלי שעיקר תשמישו באופן מסוים אלא שמחמירים לחוש למיעוט תשמישו די ב"דרגה אחת" יותר [ולכן אם מיעוט תשמישו על ידי האור די בליבון קל, שלא ככלי שעיקר תשמישו באור שצריך ליבון חמור]. אין יסוד להחשיב תוספת של מעלה אחת בטמפרטורה ל"דרגה אחת יותר" וגם אין יסוד להצריך זאת, שכן החומרה האמורה היא לחוש למיעוט תשמישו של הכלי, וכשמחממים לטמפרטורה המרבית שבה משתמשים בו יוצאים ידי חובת חומרה זו בכל מקרה, ואפילו לולי זאת – הרי אין זו אלא חומרא במקום שאפשר ולא עיקר הדין.)
לכן כתבנו שלכתחילה יש להגעיל ברותחים (כדברי הפרי מגדים), אך אם אין אפשרות לנהוג כך – אין הדבר נצרך. ומכל מקום, חימום לטמפרטורה שבה משתמשים בכלי זה בפועל – ודאי אפשרי, ולכן ראוי להצריך חום כזה לפחות ולא להסתפק בחום שהיד סולדת בו – דבר השנוי במחלוקת, ומה גם שהשאלה מהו חום שהיד סולדת בו גם היא לא הוכרעה בפוסקים באופן חד משמעי, ומוטב אפוא לנקוט הוראה ברורה שההנהגה על פיה ודאי תועיל (ואין לחשוש להפך, שמא יגעילו כלי בחום שבו רגילים להשתמש בו גם אם חום זה פחות מ'היד סולדת בו', שהרי לכלי כזה אכן אין צורך אף ב'חום שהיד סולדת בו')..
11
