שו"ת במראה הבזק חלק עשירי מ״גB'Mareh HaBazak Volume X 43
א׳פנסילבניה, ארה"ב Pennsylvania , USA
1
ב׳אדר תשע"ז
2
ג׳מג. צביעת שיער בידי גבר בפורים
3
ד׳שאלה:
האם מותר לגבר לצבוע את שערו בפורים?
האם מותר לגבר לצבוע את שערו בפורים?
4
ה׳תשובה:
אם מדובר בספריי המיועד לתחפושות בלבד, וניכר שאינו צבע כדרך שהנשים צובעות את שערן, הדבר מותר. אם מדובר בצבע שבדרך כלל נשים משתמשות לצביעת שערן, מן הראוי להחמיר, אולם אין למחות במקילים1בגמרא (שבת צד ע"ב) מובאת ברייתא: "תניא נמי הכי: הנוטל מלא פי הזוג בשבת – חייב, וכמה מלא פי הזוג – שתים, רבי אליעזר אומר: אחת. ומודים חכמים לרבי אליעזר במלקט לבנות מתוך שחורות, שאפילו אחת חייב. ודבר זה – אף בחול אסור, משום שנאמר לא ילבש גבר שמלת אשה". הרי שאסור לגבר לצבוע את שערותיו הלבנות לשחורות משום לא ילבש. וכן פסקו הרמב"ם (הלכות עבודה זרה יב, י) והשלחן ערוך (יו"ד קפב, ו), ולכן צביעת שיער לגברים אסורה משום 'לא ילבש'.
אלא שבפורים יש שהקלו לגברים להתחפש בתחפושת של נשים ולא חששו לאיסור 'לא ילבש', ולפי שיטתם יהיה ניתן להקל אף בצביעת השיער (שהרי שניהם אסורים באותו איסור). המהר"י מינץ בתשובה (סימן טו) כתב שנהגו כן, והביא כמה סברות להקל: א. מאחר שזה מנהג מקובל בפורים, לא שייך בזה 'לא ילבש'; ב. כיוון שלא עושים כן לשם נוי ופריצות, אלא משום שמחת פורים, אין בזה איסור לא ילבש. וכשם שיש סוברים שלא חייבים על גזל בפורים, משום שמחת פורים.
וכתב הדרכי משה (או"ח סימן תרצו) שלדעה זו ניתן להקל בפורים גם לגבי לבישת כלאיים האסורים מדרבנן, כיוון שעושים כך לשם שמחה, שהרי אפילו איסור דאורייתא של 'לא ילבש' התירו לשם שמחה. אולם הדרכי משה הוסיף וכתב: "אמנם ראיתי למהר"י ברי"ן, שקרא תגר על המנהג של לבישת כלאים, וכתב ויש תולין עצמן בתשובת ריב"א שכתב דליכא למיחש לאיסור גזל משום שמחה. ולאו מילתא היא, דממון ניתן למחילה דהפקר בית דין הפקר מה שאין כן באיסור. ושמעתי מאבא מורי ז"ל שהיה מוחה באותן הלובשים כלאים וכן אני נוהג אחריו עכ"ל. ולפי זה כל שכן דאסור ללבוש הפרצופין". היינו שלפי המהר"י ברין שאסר ללבוש בפורים כלאיים שאיסורם מדרבנן, כל שכן שיש לאסור ללבוש תחפושות של אישה שאיסורו מדאורייתא. ולמסקנה כתב הדרכי משה שמאחר שפשט המנהג להתיר, נראה לו ליישבו. בגמרא בבא בתרא (קיג ע"א) יש מי שמתיר ללבוש כלאים כדי להעביר המכס, ומשמע שכיוון שלא מכוון ללבישה מותר, ואם כן הוא הדין בתחפושת [נראה שהדמיון לכלאיים הוא שכשם שבכלאים אין כוונתו בלבישה אלא להעביר את המכס, הוא הדין בתחפושת שאין כוונתו ללבישה אלא רק להצגה. אלא שהוכחה זו נראית דחוקה, משום שיש הבדל גדול בין לבישת כלאיים על מנת להעביר את המכס שאין לו שום רצון חיובי בלבישה, לעומת תחפושת שיש לו רצון וענין בעצם הלבישה. ונראה שגם הדרכי משה חש בדוחק זה, ולכן מוכיח באופן נוסף]. והוסיף להוכיח את ההיתר, לפי דעת המפרשים (רע"ב כלאיים ט, ב בשם רבותיו) שמטרת הלבישה שם היא כדי שיחשבו שאינו יהודי, כלומר שיש להתיר לבישת איסור המיועדת לצורך הסתרת הפנים. אלא שהדרכי משה מסיים: "כן נראה לי טעם המנהג, אבל טוב להחמיר ולעבוד את ה' בשמחה ולהיות גילה ברעדה".
הרמ"א (תרצו, ח) פסק: "ומה שנהגו ללבוש פרצופים בפורים, וגבר לובש שמלת אשה ואשה כלי גבר, אין איסור בדבר מאחר שאין מכוונין אלא לשמחה בעלמא; וכן בלבישת כלאים דרבנן. וי"א דאסור, אבל המנהג כסברא הראשונה". אלא שאחרונים רבים חולקים על הרמ"א וכתבו שגם בפורים אין להקל בזה. הב"ח (יו"ד קפב, ה) כתב: "ויש לתת לב על מה שנוהגים בפורים לשנות בגדיהם מאיש לאשה ומאשה לאיש ואין מוחה, ולפי מה שכתבתי בדברים העשויין לנוי ולקישוט אסור לדברי הכל להתכוין כדי להתדמות. וכבר השיב ה"ר יהודה מינץ ז"ל על זה כמבואר בתשובתו (סוף סימן טו ד"ה על דבר), ואמר שכיוון שאינו עושה כן אלא משום שמחת פורים אין בו איסור... ונראה לפע"ד דדבריו בזה דחויים המה ממ"ש הר"א ממי"ץ להדיא... ואין ספק שאילו לא היו נעלמים מ"ש הר"א ממיץ בזה ממהר"ר יהודה מינץ, לא היה כותב כן... ואין עלינו לומר בזה אלא הנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין... אבל כל ירא שמים יזהיר לאנשי ביתו ולנשמעים בקולו, שלא יעברו על איסור לאו, לא בפורים ולא בשמחת חתן וכלה, ותבא עליו ברכה להרים מכשולות מדרך עמינו ומנהגים לא הגונים לא ינהגו עוד".
גם הט"ז (שם ס"ק ד) כתב: "ובאורח חיים סימן תרצ"ו הביא רמ"א, דאפילו מפני שמחת פורים המנהג להתיר בזה, ואף על גב דיש אוסרים. ומו"ח ז"ל כתב שיש לאסור את זה, והביא ראיה ממה שכתב ר"א ממיץ לאסור לעשות כן מפני שמחת חתן או כלה. והשומע לאסור תבוא עליו ברכה, כי יש הרבה מכשולות חס ושלום מזה כשהולכין ביחד בלי היכר איש או אשה" (וראו גם בש"ך שם ס"ק ז).
ובחזון עובדיה (פורים עמ' קצט-רא) הביא פוסקים רבים שכתבו להחמיר בזה. המשנה ברורה (סימן תרצו ס"ק ל) כתב: "עיין ביו"ד סימן קפ"ב, שכתב שם הט"ז בשם הב"ח שיש לבטל מנהג זה הן בפורים או בשמחת נישואין, וכ"כ באה"ג שם. ואם כל המלבושים של איש רק מלבוש א' של אשה וניכרים הם, אפשר שאין למחות בהם [פמ"ג]. ועיין בכנה"ג ובשל"ה שהזהירו להרחיק מזה".
מהאמור לעיל נראה שאין להקל לאיש להתחפש בתחפושת אישה ולהפך, והוא הדין שאין להקל לאיש (או לילד) לצבוע את שערו בצבע שבו נשים רגילות לצבוע. אולם נראה שניתן להקל במקרה שזהו סוג צבע 'פורימי' מובהק, כגון ספריי מסוג מסוים הנמכר בחנויות צעצועים וכד', באופן שניכר לעין כול שאין דרך אישה לצבוע בסגנון כזה.
למקורות נוספים, ראו עוד לעיל בתשובה הקודמת (מב)..
אם מדובר בספריי המיועד לתחפושות בלבד, וניכר שאינו צבע כדרך שהנשים צובעות את שערן, הדבר מותר. אם מדובר בצבע שבדרך כלל נשים משתמשות לצביעת שערן, מן הראוי להחמיר, אולם אין למחות במקילים1בגמרא (שבת צד ע"ב) מובאת ברייתא: "תניא נמי הכי: הנוטל מלא פי הזוג בשבת – חייב, וכמה מלא פי הזוג – שתים, רבי אליעזר אומר: אחת. ומודים חכמים לרבי אליעזר במלקט לבנות מתוך שחורות, שאפילו אחת חייב. ודבר זה – אף בחול אסור, משום שנאמר לא ילבש גבר שמלת אשה". הרי שאסור לגבר לצבוע את שערותיו הלבנות לשחורות משום לא ילבש. וכן פסקו הרמב"ם (הלכות עבודה זרה יב, י) והשלחן ערוך (יו"ד קפב, ו), ולכן צביעת שיער לגברים אסורה משום 'לא ילבש'.
אלא שבפורים יש שהקלו לגברים להתחפש בתחפושת של נשים ולא חששו לאיסור 'לא ילבש', ולפי שיטתם יהיה ניתן להקל אף בצביעת השיער (שהרי שניהם אסורים באותו איסור). המהר"י מינץ בתשובה (סימן טו) כתב שנהגו כן, והביא כמה סברות להקל: א. מאחר שזה מנהג מקובל בפורים, לא שייך בזה 'לא ילבש'; ב. כיוון שלא עושים כן לשם נוי ופריצות, אלא משום שמחת פורים, אין בזה איסור לא ילבש. וכשם שיש סוברים שלא חייבים על גזל בפורים, משום שמחת פורים.
וכתב הדרכי משה (או"ח סימן תרצו) שלדעה זו ניתן להקל בפורים גם לגבי לבישת כלאיים האסורים מדרבנן, כיוון שעושים כך לשם שמחה, שהרי אפילו איסור דאורייתא של 'לא ילבש' התירו לשם שמחה. אולם הדרכי משה הוסיף וכתב: "אמנם ראיתי למהר"י ברי"ן, שקרא תגר על המנהג של לבישת כלאים, וכתב ויש תולין עצמן בתשובת ריב"א שכתב דליכא למיחש לאיסור גזל משום שמחה. ולאו מילתא היא, דממון ניתן למחילה דהפקר בית דין הפקר מה שאין כן באיסור. ושמעתי מאבא מורי ז"ל שהיה מוחה באותן הלובשים כלאים וכן אני נוהג אחריו עכ"ל. ולפי זה כל שכן דאסור ללבוש הפרצופין". היינו שלפי המהר"י ברין שאסר ללבוש בפורים כלאיים שאיסורם מדרבנן, כל שכן שיש לאסור ללבוש תחפושות של אישה שאיסורו מדאורייתא. ולמסקנה כתב הדרכי משה שמאחר שפשט המנהג להתיר, נראה לו ליישבו. בגמרא בבא בתרא (קיג ע"א) יש מי שמתיר ללבוש כלאים כדי להעביר המכס, ומשמע שכיוון שלא מכוון ללבישה מותר, ואם כן הוא הדין בתחפושת [נראה שהדמיון לכלאיים הוא שכשם שבכלאים אין כוונתו בלבישה אלא להעביר את המכס, הוא הדין בתחפושת שאין כוונתו ללבישה אלא רק להצגה. אלא שהוכחה זו נראית דחוקה, משום שיש הבדל גדול בין לבישת כלאיים על מנת להעביר את המכס שאין לו שום רצון חיובי בלבישה, לעומת תחפושת שיש לו רצון וענין בעצם הלבישה. ונראה שגם הדרכי משה חש בדוחק זה, ולכן מוכיח באופן נוסף]. והוסיף להוכיח את ההיתר, לפי דעת המפרשים (רע"ב כלאיים ט, ב בשם רבותיו) שמטרת הלבישה שם היא כדי שיחשבו שאינו יהודי, כלומר שיש להתיר לבישת איסור המיועדת לצורך הסתרת הפנים. אלא שהדרכי משה מסיים: "כן נראה לי טעם המנהג, אבל טוב להחמיר ולעבוד את ה' בשמחה ולהיות גילה ברעדה".
הרמ"א (תרצו, ח) פסק: "ומה שנהגו ללבוש פרצופים בפורים, וגבר לובש שמלת אשה ואשה כלי גבר, אין איסור בדבר מאחר שאין מכוונין אלא לשמחה בעלמא; וכן בלבישת כלאים דרבנן. וי"א דאסור, אבל המנהג כסברא הראשונה". אלא שאחרונים רבים חולקים על הרמ"א וכתבו שגם בפורים אין להקל בזה. הב"ח (יו"ד קפב, ה) כתב: "ויש לתת לב על מה שנוהגים בפורים לשנות בגדיהם מאיש לאשה ומאשה לאיש ואין מוחה, ולפי מה שכתבתי בדברים העשויין לנוי ולקישוט אסור לדברי הכל להתכוין כדי להתדמות. וכבר השיב ה"ר יהודה מינץ ז"ל על זה כמבואר בתשובתו (סוף סימן טו ד"ה על דבר), ואמר שכיוון שאינו עושה כן אלא משום שמחת פורים אין בו איסור... ונראה לפע"ד דדבריו בזה דחויים המה ממ"ש הר"א ממי"ץ להדיא... ואין ספק שאילו לא היו נעלמים מ"ש הר"א ממיץ בזה ממהר"ר יהודה מינץ, לא היה כותב כן... ואין עלינו לומר בזה אלא הנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין... אבל כל ירא שמים יזהיר לאנשי ביתו ולנשמעים בקולו, שלא יעברו על איסור לאו, לא בפורים ולא בשמחת חתן וכלה, ותבא עליו ברכה להרים מכשולות מדרך עמינו ומנהגים לא הגונים לא ינהגו עוד".
גם הט"ז (שם ס"ק ד) כתב: "ובאורח חיים סימן תרצ"ו הביא רמ"א, דאפילו מפני שמחת פורים המנהג להתיר בזה, ואף על גב דיש אוסרים. ומו"ח ז"ל כתב שיש לאסור את זה, והביא ראיה ממה שכתב ר"א ממיץ לאסור לעשות כן מפני שמחת חתן או כלה. והשומע לאסור תבוא עליו ברכה, כי יש הרבה מכשולות חס ושלום מזה כשהולכין ביחד בלי היכר איש או אשה" (וראו גם בש"ך שם ס"ק ז).
ובחזון עובדיה (פורים עמ' קצט-רא) הביא פוסקים רבים שכתבו להחמיר בזה. המשנה ברורה (סימן תרצו ס"ק ל) כתב: "עיין ביו"ד סימן קפ"ב, שכתב שם הט"ז בשם הב"ח שיש לבטל מנהג זה הן בפורים או בשמחת נישואין, וכ"כ באה"ג שם. ואם כל המלבושים של איש רק מלבוש א' של אשה וניכרים הם, אפשר שאין למחות בהם [פמ"ג]. ועיין בכנה"ג ובשל"ה שהזהירו להרחיק מזה".
מהאמור לעיל נראה שאין להקל לאיש להתחפש בתחפושת אישה ולהפך, והוא הדין שאין להקל לאיש (או לילד) לצבוע את שערו בצבע שבו נשים רגילות לצבוע. אולם נראה שניתן להקל במקרה שזהו סוג צבע 'פורימי' מובהק, כגון ספריי מסוג מסוים הנמכר בחנויות צעצועים וכד', באופן שניכר לעין כול שאין דרך אישה לצבוע בסגנון כזה.
למקורות נוספים, ראו עוד לעיל בתשובה הקודמת (מב)..
5
