שו"ת במראה הבזק חלק עשירי ס״וB'Mareh HaBazak Volume X 66

א׳ניו יורק, ארה"ב New York, USA

ב׳טבת תשע"ה

ג׳סו. האם אי שמירת מצוות נחשבת כמחאה על הגיור

ד׳שאלה:
קטן ספק יהודי שגויר, לפי השיטות שיכול למחות כשיגדל, האם התנהגותו כאינו שומר תורה ומצוות כשיגדל תיחשב כמחאה?

ה׳תשובה:
ברוב המקרים המצויים בימינו, אי שמירת מצוות אינה נחשבת מחאה על הגירות.

ו׳ונפרט את הדברים.

ז׳שאלה זו תלויה בשאלה אם מי שרוצה להיות יהודי אבל לא מעוניין לקיים מצוות ייחשב כמי שמוחה על גיורו.

ח׳באחיעזר (חלק ג סוף סימן כח) כתב:

ט׳...באופן שיתנהג באיסור, אף דממ הוי זכות כמו שכ' בשו"ת בית יצחק שם, אבל אפשר דלא הוי זכות גמור ובכה"ג יכול למחות בגדלותו.

י׳אבל באמת מאי שיחלל את השבת ושאר עבירות, אין זה כמחאה על הגרות, רק שעובר עבירה כישראל ובודאי דהוי גר".

י״איש לעיין מה בדיוק כוונת דברי האחיעזר, מדוע חילול השבת אינו נחשב כמחאה על הגיור.

י״בנראה להסביר כך: מדובר במי שרוצה להיות יהודי, רק שאינו מקבל את ההלכה שאסור ליהודי לחלל שבת. ולכן אם נשאל אותו אם רצונו לבטל את הגיור ולהיות נכרי, ישיב שאינו רוצה לבטלו, וממילא אינו מוחה בעצם הגיור.

י״גמחאה היא הצהרה שאינו רוצה להיות יהודי, היינו שאינו רוצה 'לִזְכות בזכות' שבית דין נתנו לו על ידי 'זכין' בהיותו קטן.

י״דלפי זה גר קטן רגיל שמצהיר בבר המצווה שלו שרוצה להיות יהודי אבל לא אכפת לו מתורה ומצוות, יישאר יהודי.

ט״וונראה שזה יהיה שייך ברוב היהודים שאינם שומרי תורה ומצוות, שרוצים להיות יהודים, אלא שלפי הסתכלותם אפשר להיות יהודי טוב מבלי לשמור תורה ומצוות רח"ל.

ט״זנראה שבפשטות כך יש להבין את דברי חידושי הר"ן בכתובות (יא ע"א ד"ה אמ' רב יוסף):

י״זיל דלא אמרו דקודם שהגדילה אינה יכולה למחות, אלא לענין שאם נתרצתה בדבר אח"כ קודם גדלות..."

י״חוכן נראה מהתחלת דבריו של הר"ן על הרי"ף שם (ד ע"א בדפי הרי"ף):

י״טדהכי מוכח בגמרא יכולין למחות ולומר אי אפשינו להיות גרים וחוזרין לסורן...

כ׳אבל יש לציין שהר"ן שם (על הרי"ף) הוסיף:

כ״א...כיון דאמרינן דכיון שהגדילה שעה אחת שוב אינה יכולה למחות, היאך אפשר לצמצם שתמחה מיד שתגדיל? יש לומר דנהי דמחאה דקטנות לאו מחאה היא, לענין שאם נתרצת אחר כך אין מחאתה כלום, אפה מהניא לענין דלאחר שהגדילה אם עמדה במחאתה מהני.

כ״באי נמי דכי אמרינן דכיון שהגדילה שעה אחת ולא מיחתה שוב אינה יכולה למחות, היינו שהגדילה בדת משה ויהודית".

כ״גייתכן שהמונח "דת משה ויהודית" מתייחס לקיום מצוות¹ועדיין גם לפי זה, אם מדובר במי שיש להם זיקה כלשהי לדת, אמונה בסיסית ושמירת מסורת מסוימת, יהיה מקום לומר שנחשב הדבר כקבלה ועל כל פנים כאי מחאה גם לענין 'דת משה ויהדות', ובפרט כשאין הדברים באים מתוך תפיסה המבינה מה הן תורה ומצוות ומרידה בהן, אלא שמדובר כשהם חושבים שמדובר רק בפולקלור וכד' ומתוך בורות ומחשבת 'מה אכפת לקב"ה?', שבמקרה כזה לא גרע לכאורה מגר שנתגייר בין הגויים.
ובאגרות משה (יו"ד חלק ג סימן קו ענף א) דן ב"גיורת רוצה לקבל כל דיני התורה אבל אינה רוצה לקבל תלבושת נשים צנועות אלא להתלבש בבגדים שמתלבשות בעוה"ר סתם הנשים שבדור פרוץ הזה", וכתב שם (ד"ה ויש לדון): "דמאחר שנפרץ תלבושת הפריצות בעוה"ר גם בבנות ישראל ואף באלו שהן שומרות תורה, שלכן הנכריה שבאה להתגייר הרי חושבת שהוא רק חומרא בעלמא שרוצים הרבנים להטיל עליה יותר מהדין ... א"כ יש לידון אותה כנתגיירה כשלא ידעה מדיני התורה שהוא גר כדאיתא בשבת. ומסתבר זה אף שלע"ע אין לי ראיה ע"ז...".
ועוד כתב במקום אחר (יו"ד חלק א סימן קס): "ועוד יש מקום לומר טעם גדול, דמה שבעלה שנתגיירה בשבילו הוא מחלל שבת ומופקר בכמה איסורין, עושה שהיא סבורה שאין חיוב כ"כ לשמור המצות, וא"כ הוא כגר שנתגייר בין העכו"ם שמפורש בשבת דף ס"ח שהוי גר אף שעדין עובד ע"ז עיינו שם. והטעם משום שקבל עליו להיות ככל היהודים, שנחשבה קבלה אף שלא ידע כלום מהמצות... ורק בידע ולא רצה לקבל הוא עכוב בגרות, דהא א"צ ללמד כל התורה כולה קודם שנתגייר, דרק מקצת מודיעין. ולכן אף שהב"ד אמרו לה שצריך לשמור שבת, חושבת שהוא רק הדור בעלמא, אבל גם מי שאינו שומר השבת וכדומה טועה לומר שהוא יהודי כשר. נמצא שלטעותה קבלה כל המצות שיהודי מחוייב, שהוא גרות אף שמחמת זה לא תקיים עכ"פ המצות. וזהו טעם שיש בה ממש להחשיבה לגיורת, והוא למוד זכות קצת על הרבנים המקבלים שלא יחשבו עוד גריעי מהדיוטות".
וכן לגבי הכותים שמצאנו בהם מחלוקת (קידושין עה ע"ב; סנהדרין פה ע"ב) אם הם גרי אמת או גרי אריות, ולכאורה לא נחלקו אלא בשאלת המניע לגיור ובכנות הרצון להיות יהודים; אך מכל מקום הכול מודים שכבר מלכתחילה לא שמרו את כל המצוות ואף "את אלהיהם היו עובדים", כלשון הכתוב, ובכל זאת משמע שאם גיורם לא הייתה מחמת האריות, הגיור היה חל לפחות בדיעבד לכל הדעות. אלא אם נדחה ונאמר שמלכתחילה קיבלו עליהם את כל המצוות כראוי אלא שאחר כך 'החמיצו'..

כ״דיש גם לעיין בדבריהם של ראשונים אחרים בכתובות שם, שמתייחסים למחאה זו.

כ״הכתבו התוספות (כתובות יא ע"א ד"ה לכי גדלה):

כ״וומפרש רי לכי גדלה ונהגה מנהג יהדות".

כ״זובתוספות הר"ש שם (ד"ה כיון שהגדילה) כתב:

כ״חנלרי כיון שהגדילה שעה אחת וקימ' שוב שום מעשה יהדות... הגדילה שעה א' ולא עשת' מעשה יהדות משהגדילה, יכולה למחות. אבל הגדילה שעה א' ולא מיחת', שנהגה מנהג יהדות, שוב אינה יכולה למחות..."

כ״טוהרא"ש שם (סימן כג) כתב:

ל׳יכולים למחות קודם שראינום שנוהגים דת יהודית. אבל מיום שהגדילו וראינום מקיימי מצות, שוב אינם יכולים למחות.

ל״אוהריטב"א שם (ד"ה כיון שהגדילה) כתב:

ל״ב...כגון שעשתה מעשה יהודית אחר שגדלה וניכרין מעשיה שהם מעשה יהודית...

ל״ג[יש לעיין גם בלשונו של הצפנת פענח, הלכות איסורי ביאה יג, ו:

ל״דאך י"ל כך, דהנה כבר כתבתי בשם בה"ג הל' מילה דס"ל דקבלת המצות מעכב, דהיינו ר"ל שיקבל עליו הגירות, וזהו כוונת הגמ' יבמות ד' מ"ז ע"ב קס"ד לקבל עליו עול מצות, ר"ל שיתרצה בזה לקבל הגירות ולא בע"כ.]

ל״האפשר בהחלט להבין גם בדבריהם ש"ניהוג מנהג יהדות" הינו רק מה שמראה שרוצים את הזיכוי של יהדות, היינו להיות יהודים. ואין זה תלוי בשאלה האם בפועל מקיימים מצוות.

ל״ואבל אין הדבר מוכרח.

ל״זכבר הבאנו למעלה (תשובה סד) את דברי התשובות והנהגות (חלק ב סימן תקיב), שציין שלכאורה דברי האחיעזר אינם תואמים את שיטת התוספות בסנהדרין, ועתה נביא קטע נוסף מדבריו:

ל״ח(ברם בשות אחיעזר ח"ג סימן כ"ח דעתו דחילול שבת אינו כמחאה, רק שעובר עבירה כישראל, ובפרט כאן דשומר חלק מהמצוות.

ל״טאך מדברי התוס' בסנהדרין סח: סוד"ה קטן שפירשו וז"ל "ומתוך שגדלו ולא מיחו היינו קבלה", בדידהו דמוכח שאין חפיצים בקיום מצוות כישראל כשר, נראה דליכא לאחשובי כ"קבלה".)

מ׳אמנם יש לפרש שהגירות בגר קטן הוא מדין זכייה, שאין לך זכייה גדולה יותר מלהיות יהודי. וכאן לא טעו, שאפילו במצבו שאינו שומר כל התורה וייענש, הלוא כדאי לו להיות יהודי שבסוף יזכה לחיי נצח, וכ"ש שאינו מזיד כשהגדיל, אלא רק טועה בשבת וכתינוק שנשבה, עיינו בשבת (סט ב) בגר שנתגייר בין הנכרים ולעולם לא קיבל שבת, ומ"מ מבואר שמועיל, וגם כאן נראה שבדיעבד מועיל דלא יחשב מחאה במה שאינו מקיים המצוות כראוי.

מ״אמיהו ד"ז תלוי במחלוקת קדמונים, דלתוס' סנהדרין הנ"ל שבגדלותו ולא מיחה זהו קבלה, אזי כה"ג לא מיסתבר לאחשובי "קבלה", אמנם בתוס' כתובות יא. ד"ה לכי, שמבואר דע"י מנהג יהודית הוי קבלה, ובתו"י כ' דמחאה היינו ע"י "מנהג גיות" ע"ש, ולפ"ז בקצת מצוות שמקיים שוב אינו כמנהג גיות.

מ״בוע"כ בגר קטן שבית דין כשר קיבלו אותו כזכייה, אין להקל ולומר שלא חל גירותו מעולם כשאינו שומר כל המצוות, כיון שבשעתו לא טעו ודימו באמת שיחנכו אותו ויישאר חרדי, רק שאח"כ התקלקל ומדמה שהוא יהודי טוב וככל היהודים כאן ואין צריך יותר ואינו מוחה, ואדרבה רוצה ביהדות רק אינו יודע ומכיר מהו. וע"כ יש לחשוש שהוא יהודי, ומ"מ אין זה ודאי יהודי וע"כ כשיבוא לישא אשה יש לחשוש לאידך גיסא שמא לא חל הגירות. ע"כ נראה לדידי דיש לדרוש לחומרא טבילה וקבלת מצוות כדין".

מ״גנראה שהוא סובר שלתוספות בסנהדרין דורשים קבלת מצוות חיובית שחסרה כאן, ולכן הגיור יהיה בטל.

מ״דאבל לתוספות בכתובות אין מחאה (כאחיעזר) והגיור יחול. ובגלל מחלוקת התוספות יהיה ספק גר.

מ״האמנם (כפי שמבואר בתשובה סד הנ"ל) נראה שרוב הפוסקים נקטו לעיקר דלא כתוספות בסנהדרין. ומה עוד שכאמור בנדון דידן שייכת גם הסברא שייתכן שבמי שבין כה חייב במצוות, בכל מקרה אין צורך בקבלת מצוות בשביל הגיור.