שו"ת במראה הבזק חלק עשירי ס״טB'Mareh HaBazak Volume X 69
א׳לונדון, אנגליה London, England
1
ב׳אלול תשע"ז
2
ג׳סט. הפרדה בין קברים כשקוברים זה על גבי זה
3
ד׳שאלה:
כאשר קוברים אנשים זה על גבי זה, מהי ההפרדה המינימלית הנדרשת?
כאשר קוברים אנשים זה על גבי זה, מהי ההפרדה המינימלית הנדרשת?
4
ה׳תשובה:
לכתחילה צריכה להיות הפרדה של 6 טפחים (48 ס"מ). במקום צורך גדול ניתן להסתפק בהפרדה של 3 טפחים (24 ס"מ)1כתב הטור (יו"ד סימן שסב):
אין נותנין שתי ארונות זה על זה, ואם נתן כופין העליון שיפנה שאין נוהגים בזיון במתים. ודוקא שאין ביניהם עפר ששה טפחים, אבל אם יש ביניהם עפר ששה טפחים מותר.
ובבית יוסף (יו"ד סימן שסב אות ד ד"ה אין נותנין) כתב על כך:
ומש ודוקא שאין ביניהם עפר ששה טפחים וכו'. צריך עיון, שבתורת האדם (שם) כתב על ברייתא זו:"ודוקא בנוגעים, אבל בשני קברות זה למעלה מזה וקרקעיתו של עליון מפסיק בנתים שלשה טפחים, מותר".
נמצא שלפי הטור צריך הפרדה של ששה טפחים, ואילו לבית יוסף די בשלושה טפחים.
אמנם בשלחן ערוך (יו"ד שסב, ד) פסק כדעת הטור:
אין נותנין ב' ארונות זה על זה; ואם נתן, כופין העליון שיפנה. ואם יש ביניהם עפר ששה טפחים, מותר.
והש"ך (שם ס"ק ד) כתב:
כתב הבח דאפילו אי אפשר לקבור במקום אחר. ולכן צריך למחות בקהלות שהקוברים עושים כן, שלא ישימו זה על זה אלא בדאיכא בבירור הפסקת ו' טפחים. מיהו אם אי אפשר לקברו בענין אחר ודאי שרי, וכן משמע מתשובת רב האי גאון שהביא הטור בסימן שאח"ז ופשוט הוא".
ור' עקיבא איגר על סעיף זה הביא את דברי הבית יוסף להקל בזה על גבי זה:
ובבי כתב וצ"ע שבת"ה כתב על ברייתא זו ודוקא בנוגעים אבל בב' קברות זו למעלה מזו וקרקעותיו של עליון מפסיק ביניהם ג' טפחים מותר עכ"ל [ובא"ח כ' דט"ס הוא וצ"ל ו"ט ואני מצאתי בתשו' תשב"ץ ח"ג סימן קי"ט]. [ובס"ח] כתב לחלק דבדופן מפסיק בין זה לזה צריך ו"ט, אבל בזה למעלה מזה סגי בג' טפחים. וכתב עוד שם, דאם אין [לבה"ק] מקום פנוי, יוציאו העצמות ויעמיקו לחפור כדי שישאר אחר שנקבר המת ג' טפחים למעלה מקבר התחתון".
וב אגרות משה (יו"ד חלק א סימן רלד) האריך מאוד בענין זה בביאור כל השיטות ולבסוף העלה:
נמצא לדינא: דלרמבם אסור אף בהפסק גדול, וא"כ ודאי אין חלוק דאף בקרקע קשה ובצעמענט אסור לקבור זע"ז. ולהטור והש"ע שמותר בששה טפחים הפסק. הוא ג"כ אף בקרקע קשה וצעמענט כיון דהוא מדין חדש דזה אצל זה מותר לדידהו. ולר' האי גאון שיש לו דין אחד עם זה אצל זה מטעם תפוסה, בעי נמי ששה טפחים אף בקרקע קשה וצעמענט. וכן לרשב"ם ולרגמ"ה שנמי שוה זע"ז לזה אצל זה אף שהוא מטעם אחר, נמי הוא אף בקרקע קשה וצעמענט צריך ששה טפחים. ולרמב"ן לפ"מ שכתבתי שמסתבר לדבריו שבב"י סימן שס"ב וצריך לגרוס ששה טפחים כהב"ח ופרישה, הוא נמי אף בקרקע קשה וצעמענט. ולרשב"ם אליבא דמתני' דנזיר ואהלות סגי בב' טפחים בזה אצל זה, וכ"כ יהיה בזע"ז דאין חלוק לדידיה, ונמי הוא אף בקרקע קשה וצעמענט. ולס"ח שהביא רעק"א ולרמב"ן לגירסת הבית יוסף צריך ג"ט בזע"ז, אף שבזה אצל זה צריך ששה טפחים, אבל ג"כ הוא אף בקרקע קשה וצעמענט ששוה הוא לטעם שבארתי. ולמהרל"ח אליבא דרמב"ן מצריך לבד זה עוד ג"ט אויר.
והנה דעת הרשב"ם אליבא דמתני' דנזיר ואהלות הוא דעת יחיד. ודעת מהרל"ח אליבא דרמב"ן נמי הוא דעת יחיד. ודעת הרמב"ם נמי הוא דעת יחיד. ולכן למעשה לכתחלה יש להורות אף בקרקע קשה וצעמענט שיהיה הפסק ששה טפחים, דכן סברי רוב הפוסקים והוא דעת הטור וש"ע. אך אם עשו בהפסק ג"ט כהס"ח והבית יוסף לרמב"ן ומשמע קצת שרעק"א הסכים לזה אין למחות באלו הרוצים לקבור שם. ול"ד למה שמקילים במדינותינו לסמוך קבר לקבר בזה אצל זה, ששם בהרבה מקומות ליכא שיעור להרמב"ם והטור וש"ע, דאם אך עומדים הקברים סגי וכיון שהמקום צר הקלו כמותם. אבל בזע"ז שגם הטור והש"ע אוסרים אין להקל. ובפרט בפה שאין המקום צר כ"כ דאם היה אפשר היה לן להנהיג גם בזה אצל זה להרחיק ששה טפחים, ורק מכיון שכבר נהגו להקל בזה במקומות שהיה המקום צר א"א למחות. אבל לקבור זע"ז שברובא דרובא מקומות לא קברו כלל זע"ז ורק שרוצים עתה להנהיג, ודאי שאין להתיר אלא בהפסק ששה טפחים לכתחלה, ובדיעבד אין למחות אף בהפסק ג"ט כדלעיל. ומש"כ בשבות יעקב שהביא הפ"ת שנהגו לקבור גם זע"ז, היה זה רק במקומו ועוד מקומות מועטין ולא נתפשט להקל בשבילם".
וראו גם בכל בו אבילות עמ' 170–172 (סעיף כב); ובגשר החיים, פרק כז, סעיף ו, אות ו..
לכתחילה צריכה להיות הפרדה של 6 טפחים (48 ס"מ). במקום צורך גדול ניתן להסתפק בהפרדה של 3 טפחים (24 ס"מ)1כתב הטור (יו"ד סימן שסב):
אין נותנין שתי ארונות זה על זה, ואם נתן כופין העליון שיפנה שאין נוהגים בזיון במתים. ודוקא שאין ביניהם עפר ששה טפחים, אבל אם יש ביניהם עפר ששה טפחים מותר.
ובבית יוסף (יו"ד סימן שסב אות ד ד"ה אין נותנין) כתב על כך:
ומש ודוקא שאין ביניהם עפר ששה טפחים וכו'. צריך עיון, שבתורת האדם (שם) כתב על ברייתא זו:"ודוקא בנוגעים, אבל בשני קברות זה למעלה מזה וקרקעיתו של עליון מפסיק בנתים שלשה טפחים, מותר".
נמצא שלפי הטור צריך הפרדה של ששה טפחים, ואילו לבית יוסף די בשלושה טפחים.
אמנם בשלחן ערוך (יו"ד שסב, ד) פסק כדעת הטור:
אין נותנין ב' ארונות זה על זה; ואם נתן, כופין העליון שיפנה. ואם יש ביניהם עפר ששה טפחים, מותר.
והש"ך (שם ס"ק ד) כתב:
כתב הבח דאפילו אי אפשר לקבור במקום אחר. ולכן צריך למחות בקהלות שהקוברים עושים כן, שלא ישימו זה על זה אלא בדאיכא בבירור הפסקת ו' טפחים. מיהו אם אי אפשר לקברו בענין אחר ודאי שרי, וכן משמע מתשובת רב האי גאון שהביא הטור בסימן שאח"ז ופשוט הוא".
ור' עקיבא איגר על סעיף זה הביא את דברי הבית יוסף להקל בזה על גבי זה:
ובבי כתב וצ"ע שבת"ה כתב על ברייתא זו ודוקא בנוגעים אבל בב' קברות זו למעלה מזו וקרקעותיו של עליון מפסיק ביניהם ג' טפחים מותר עכ"ל [ובא"ח כ' דט"ס הוא וצ"ל ו"ט ואני מצאתי בתשו' תשב"ץ ח"ג סימן קי"ט]. [ובס"ח] כתב לחלק דבדופן מפסיק בין זה לזה צריך ו"ט, אבל בזה למעלה מזה סגי בג' טפחים. וכתב עוד שם, דאם אין [לבה"ק] מקום פנוי, יוציאו העצמות ויעמיקו לחפור כדי שישאר אחר שנקבר המת ג' טפחים למעלה מקבר התחתון".
וב אגרות משה (יו"ד חלק א סימן רלד) האריך מאוד בענין זה בביאור כל השיטות ולבסוף העלה:
נמצא לדינא: דלרמבם אסור אף בהפסק גדול, וא"כ ודאי אין חלוק דאף בקרקע קשה ובצעמענט אסור לקבור זע"ז. ולהטור והש"ע שמותר בששה טפחים הפסק. הוא ג"כ אף בקרקע קשה וצעמענט כיון דהוא מדין חדש דזה אצל זה מותר לדידהו. ולר' האי גאון שיש לו דין אחד עם זה אצל זה מטעם תפוסה, בעי נמי ששה טפחים אף בקרקע קשה וצעמענט. וכן לרשב"ם ולרגמ"ה שנמי שוה זע"ז לזה אצל זה אף שהוא מטעם אחר, נמי הוא אף בקרקע קשה וצעמענט צריך ששה טפחים. ולרמב"ן לפ"מ שכתבתי שמסתבר לדבריו שבב"י סימן שס"ב וצריך לגרוס ששה טפחים כהב"ח ופרישה, הוא נמי אף בקרקע קשה וצעמענט. ולרשב"ם אליבא דמתני' דנזיר ואהלות סגי בב' טפחים בזה אצל זה, וכ"כ יהיה בזע"ז דאין חלוק לדידיה, ונמי הוא אף בקרקע קשה וצעמענט. ולס"ח שהביא רעק"א ולרמב"ן לגירסת הבית יוסף צריך ג"ט בזע"ז, אף שבזה אצל זה צריך ששה טפחים, אבל ג"כ הוא אף בקרקע קשה וצעמענט ששוה הוא לטעם שבארתי. ולמהרל"ח אליבא דרמב"ן מצריך לבד זה עוד ג"ט אויר.
והנה דעת הרשב"ם אליבא דמתני' דנזיר ואהלות הוא דעת יחיד. ודעת מהרל"ח אליבא דרמב"ן נמי הוא דעת יחיד. ודעת הרמב"ם נמי הוא דעת יחיד. ולכן למעשה לכתחלה יש להורות אף בקרקע קשה וצעמענט שיהיה הפסק ששה טפחים, דכן סברי רוב הפוסקים והוא דעת הטור וש"ע. אך אם עשו בהפסק ג"ט כהס"ח והבית יוסף לרמב"ן ומשמע קצת שרעק"א הסכים לזה אין למחות באלו הרוצים לקבור שם. ול"ד למה שמקילים במדינותינו לסמוך קבר לקבר בזה אצל זה, ששם בהרבה מקומות ליכא שיעור להרמב"ם והטור וש"ע, דאם אך עומדים הקברים סגי וכיון שהמקום צר הקלו כמותם. אבל בזע"ז שגם הטור והש"ע אוסרים אין להקל. ובפרט בפה שאין המקום צר כ"כ דאם היה אפשר היה לן להנהיג גם בזה אצל זה להרחיק ששה טפחים, ורק מכיון שכבר נהגו להקל בזה במקומות שהיה המקום צר א"א למחות. אבל לקבור זע"ז שברובא דרובא מקומות לא קברו כלל זע"ז ורק שרוצים עתה להנהיג, ודאי שאין להתיר אלא בהפסק ששה טפחים לכתחלה, ובדיעבד אין למחות אף בהפסק ג"ט כדלעיל. ומש"כ בשבות יעקב שהביא הפ"ת שנהגו לקבור גם זע"ז, היה זה רק במקומו ועוד מקומות מועטין ולא נתפשט להקל בשבילם".
וראו גם בכל בו אבילות עמ' 170–172 (סעיף כב); ובגשר החיים, פרק כז, סעיף ו, אות ו..
5
