שו"ת במראה הבזק חלק עשירי ז׳B'Mareh HaBazak Volume X 7
א׳ניו ג'רסי, ארה"ב New Jersey, USA
1
ב׳אייר תש"פ
2
ג׳ז. קריאת התורה בתקופת הקורונה
3
ד׳שאלה:
ישנה קבוצה גדולה של מתפללי בית הכנסת שבו התפללנו באופן קבוע, עד מגפת הקורונה, שאינם חוזרים בשלב הזה להתפלל בתוך בית הכנסת מהטעמים הבאים:
ישנה קבוצה גדולה של מתפללי בית הכנסת שבו התפללנו באופן קבוע, עד מגפת הקורונה, שאינם חוזרים בשלב הזה להתפלל בתוך בית הכנסת מהטעמים הבאים:
4
ה׳1 בית הכנסת לא הוכן ולא עבר חיטוי כראוי [השטיח לא עבר ניקוי וכן שאר המקומות – כגון בית המדרש וכו'].
5
ו׳2 חלק מהמתפללים בו אינם שומרים על הוראות ההרחקה, הניקיון וחבישת המסכות.
6
ז׳המניין שבו אנחנו מתפללים עכשיו מתקיים ברחבה בתוך "חורשה קטנה". המניין ב"ה מתקיים כל בוקר וערב (מנחה וערבית). יש לנו ספר תורה שבו אנו קוראים בשבת ובשני וחמישי.
7
ח׳כדי לשמור על ריחוק, בעל הקורא הוא היחיד שנוגע בספר וגם זה אך ורק עם כפפות. הוא מברך תחילה "אשר בחר בנו", קורא את כל העליות ביחד ברצף ללא הפסקה ומברך את הברכה האחרונה "אשר נתן לנו".
8
ט׳לאחר מכן, בשבת, הוא מברך "אשר בחר בנביאים טובים...", קורא את ההפטרה מתנ"ך שלם, מברך את ברכות ההפטרה האחרונות ואומר חצי קדיש.
9
י׳חלק מהמתפללים טוענים שלכאורה אנו עושים לא כהוגן שבשבת לא מעלים שבעה אנשים לקריאה ומבטלים על ידי כך תקנת חכמים להעלות בשבת שבעה קרואים.
10
י״אא. האם עלינו להפסיק את הקריאה באמצע ולאפשר שבעה עולים (ובימי חול שלושה עולים)?
11
י״בב. הרמ"א (או"ח קלט, ג, על פי המהרי"ל) חלק על הבית יוסף ופסק שסומא עולה לתורה. לכאורה, אפשר שהעולה לתורה יתרחק מהספר בזמן הקריאה ואף אם אינו מסוגל לזהות את האותיות והמילים אינו גרוע מסומא.
12
י״גאם תפסקו שאכן כדאי להעלות אנשים נוספים לקריאת התורה, האם קיימת אפשרות שהעולה יתקרב לבימה, יישאר בריחוק של כשני מטרים, יעשה את בעל הקורא שליח שלו ואז בעל הקורא שוב יברך את ברכות התורה כשליח?
13
י״דתשובה:
כפי שציינת נכונה, אף שלכתחילה העולה לתורה צריך לקרוא מספר התורה יחד עם הבעל קורא, מנהגנו הוא שאנו מעלים לתורה גם אנשים שאינם יודעים לקרוא או שאינם יכולים לקרוא (רמ"א או"ח קלט, ג, ומשנה ברורה שם ס"ק יג)1כתב הרא"ש (שו"ת הרא"ש כלל ג סימן יב):
ובור לקרות בתורה אין דבר הגון, כי מאחר שהוא מברך צריך שיקרא שלא תהא ברכה לבטלה. אמנם אם קורא עם החזן ויודע להבין ולחבר האותיות ולקרותם עם החזן מקרי שפיר קריאה. אבל שיברך הוא על מה שהחזן קורא והוא לא יקרא כלל, לא יתכן כלל.
ולפי זה, לא ניתן לעלות לתורה אם לא יוכל לקרוא מהספר. הבית יוסף האריך בענין זה (או"ח סימן קמא):
ומש רבינו ומיהו אם יודע לקרות כשמקרין אותו שפיר דמי. כן כתב הרא"ש בתשובה כלל ג' (סי' יב), אם קורא עם החזן ויודע להבין ולחבר האותיות ולקרותם עם החזן מיקרי שפיר קריאה, אבל שיברך הוא על מה שהחזן קורא והוא לא יקרא כלל לא יתכן עכ"ל. והטעם מפני שצריך שידע לקרות מתוך הכתב מה שמקרין אותו, שאסור לקרות בתורה אפילו אות אחת שלא מן הכתב וכמו שכתב רבינו ירוחם (נ"ב ח"ג כ) בשם תשובת הרשב"א (ח"ז סי' שסא) וכן כתוב בשבלי הלקט (סי' לו) וכן משמע מדברי הרמב"ם בפי"ב מהלכות תפילה (ה"ח), שכתב שאסור לקרות שלא מן הכתב אפילו תיבה אחת וכן נראה (מההיא) מלשון תשובת הרא"ש שכתבתי וכן כתב הריב"ש בתשובה (סי' רד) והביא ראיה לדבר וכן כתב מהר"י ן' חביב ז"ל ודלא כדכתב נמוקי יוסף (מגילה כד ע"א ד"ה ר' יהודה) בשם ספר האשכול (ח"ב עמ' 69) דהא דתנן בפרק הקורא את המגילה עומד, סומא אינו קורא בתורה, היינו לומר דאינו קורא על פה, אבל אוקומי אינש אחרינא שפותח ורואה והסומא מברך ועומד בצדו שפיר דמי. והכי מצי עביד חתן סומא עכ"ל, וכן מצאתי בשם ספר אגודה דסומא כהן קורא בתורה. ואין לסמוך על דבריהם נגד כל הני רבוותא. וכבר כתבתי בסימן קל"ט (ד"ה והר"ד אבודרהם) בשם רבינו סעדיה שאם הם צריכים לזה האיש שאינו יודע לקרות שיעלה לפי שהוא כהן או לוי ואין שם אחר זולתו, יראה שליח ציבור אם כשיקרא לו מלה במלה יכול לאמרה יכול לקרות ואם לאו לא יעלה, ע"כ".
ובדרכי משה (הקצר או"ח קמא, א) כתב:
ובמהריל (הל' קריאת התורה סע' ג) כתב דנוהגין לקרות סומא לספר תורה ולי נראין דברי ב"י".
המחבר פוסק (שלחן ערוך או"ח קלט, ג): "סומא אינו קורא, לפי שאסור לקרות אפי' אות אחת שלא מן הכתב". אך הרמ"א שם כתב: "ומהרי"ל כתב דעכשיו קורא סומא, כמו שאנו מקרין בתורה לעם הארץ".
וכן פסק המשנה ברורה (סימן קלט ס"ק יג):
רל שאנו נוהגין להקל אפילו אם אינו יכול לקרות עם הש"ץ מלה במלה מתוך הכתב וע"כ מטעם הנ"ל וה"ה בסומא. ולדינא כבר כתבו האחרונים דנהגו להקל כמהרי"ל ומכל מקום לפרשת פרה ופרשת זכור נכון שלא לקרותן לכתחלה".
וכן כתב ערוך השולחן (קלט, ג):
כתב רבינו הבי בסעיף ב' מי שאינו יודע לקרות, צריך למחות בידו שלא יעלה לס"ת, ואם צריכים לזה שאינו יודע לקרות לפי שהוא כהן או לוי ואין שם אחר זולתו, אם כשיקרא לו ש"ץ מלה במלה יודע לאומרה ולקרותה מן הכתב יכול לעלות, ואם לאו לא יעלה עכ"ל. והנה זהו וודאי דיודע לקרות א"צ רק בזמן הש"ס, שהעולה בעצמו קורא, אבל בזמנינו למה צריך שיהא ביכולתו בעצמו לקרות. מיהו שיהא ביכולתו לאמר אחר הש"ץ מלה במלה וודאי שצריך גם עתה, דאל"כ הוי ברכתו לבטלה. ולדעת רבינו הב"י צריך שיהא יכול לקרא מתוך הכתב והולך לשיטתו בסעיף (ד') [ג'] דסומא אינו קורא לפי שאסור לקרות שלא מן הכתב, אבל לרבינו הרמ"א שם שהביא משם מהרי"ל דעכשיו קורא סומא, ממילא דא"צ שיהא יכול לקרות מתוך הכתב. מיהו אחר הש"ץ וודאי שצריך שיהא יכול לקרות וכמ"ש רבינו הב"י לקמן סי' קמ"א סעיף ב' דהעולה צריך לקרות בלחש עם הש"ץ, דאל"כ הוי ברכתו לבטלה, דאיך יברך על מה שאחר יקרא. אבל כבר כתבו גדולי עולם דאפילו ע"ה גמור שאינו יכול לקרות גם אחר הש"ץ, מכל מקום עולה לתורה, דשומע כעונה ויכול לברך [ט"ז שם סק"ג וכנה"ג]. וגם רבינו הב"י בעצמו בספרו הגדול שם כתב על פי זוהר ויקהל דבזה שומע כעונה ע"ש וכן הוא המנהג הפשוט ברוב תפוצות ישראל".
ועיינו בסעיף ז שם השגתו על הבית יוסף בענין זה..
כפי שציינת נכונה, אף שלכתחילה העולה לתורה צריך לקרוא מספר התורה יחד עם הבעל קורא, מנהגנו הוא שאנו מעלים לתורה גם אנשים שאינם יודעים לקרוא או שאינם יכולים לקרוא (רמ"א או"ח קלט, ג, ומשנה ברורה שם ס"ק יג)1כתב הרא"ש (שו"ת הרא"ש כלל ג סימן יב):
ובור לקרות בתורה אין דבר הגון, כי מאחר שהוא מברך צריך שיקרא שלא תהא ברכה לבטלה. אמנם אם קורא עם החזן ויודע להבין ולחבר האותיות ולקרותם עם החזן מקרי שפיר קריאה. אבל שיברך הוא על מה שהחזן קורא והוא לא יקרא כלל, לא יתכן כלל.
ולפי זה, לא ניתן לעלות לתורה אם לא יוכל לקרוא מהספר. הבית יוסף האריך בענין זה (או"ח סימן קמא):
ומש רבינו ומיהו אם יודע לקרות כשמקרין אותו שפיר דמי. כן כתב הרא"ש בתשובה כלל ג' (סי' יב), אם קורא עם החזן ויודע להבין ולחבר האותיות ולקרותם עם החזן מיקרי שפיר קריאה, אבל שיברך הוא על מה שהחזן קורא והוא לא יקרא כלל לא יתכן עכ"ל. והטעם מפני שצריך שידע לקרות מתוך הכתב מה שמקרין אותו, שאסור לקרות בתורה אפילו אות אחת שלא מן הכתב וכמו שכתב רבינו ירוחם (נ"ב ח"ג כ) בשם תשובת הרשב"א (ח"ז סי' שסא) וכן כתוב בשבלי הלקט (סי' לו) וכן משמע מדברי הרמב"ם בפי"ב מהלכות תפילה (ה"ח), שכתב שאסור לקרות שלא מן הכתב אפילו תיבה אחת וכן נראה (מההיא) מלשון תשובת הרא"ש שכתבתי וכן כתב הריב"ש בתשובה (סי' רד) והביא ראיה לדבר וכן כתב מהר"י ן' חביב ז"ל ודלא כדכתב נמוקי יוסף (מגילה כד ע"א ד"ה ר' יהודה) בשם ספר האשכול (ח"ב עמ' 69) דהא דתנן בפרק הקורא את המגילה עומד, סומא אינו קורא בתורה, היינו לומר דאינו קורא על פה, אבל אוקומי אינש אחרינא שפותח ורואה והסומא מברך ועומד בצדו שפיר דמי. והכי מצי עביד חתן סומא עכ"ל, וכן מצאתי בשם ספר אגודה דסומא כהן קורא בתורה. ואין לסמוך על דבריהם נגד כל הני רבוותא. וכבר כתבתי בסימן קל"ט (ד"ה והר"ד אבודרהם) בשם רבינו סעדיה שאם הם צריכים לזה האיש שאינו יודע לקרות שיעלה לפי שהוא כהן או לוי ואין שם אחר זולתו, יראה שליח ציבור אם כשיקרא לו מלה במלה יכול לאמרה יכול לקרות ואם לאו לא יעלה, ע"כ".
ובדרכי משה (הקצר או"ח קמא, א) כתב:
ובמהריל (הל' קריאת התורה סע' ג) כתב דנוהגין לקרות סומא לספר תורה ולי נראין דברי ב"י".
המחבר פוסק (שלחן ערוך או"ח קלט, ג): "סומא אינו קורא, לפי שאסור לקרות אפי' אות אחת שלא מן הכתב". אך הרמ"א שם כתב: "ומהרי"ל כתב דעכשיו קורא סומא, כמו שאנו מקרין בתורה לעם הארץ".
וכן פסק המשנה ברורה (סימן קלט ס"ק יג):
רל שאנו נוהגין להקל אפילו אם אינו יכול לקרות עם הש"ץ מלה במלה מתוך הכתב וע"כ מטעם הנ"ל וה"ה בסומא. ולדינא כבר כתבו האחרונים דנהגו להקל כמהרי"ל ומכל מקום לפרשת פרה ופרשת זכור נכון שלא לקרותן לכתחלה".
וכן כתב ערוך השולחן (קלט, ג):
כתב רבינו הבי בסעיף ב' מי שאינו יודע לקרות, צריך למחות בידו שלא יעלה לס"ת, ואם צריכים לזה שאינו יודע לקרות לפי שהוא כהן או לוי ואין שם אחר זולתו, אם כשיקרא לו ש"ץ מלה במלה יודע לאומרה ולקרותה מן הכתב יכול לעלות, ואם לאו לא יעלה עכ"ל. והנה זהו וודאי דיודע לקרות א"צ רק בזמן הש"ס, שהעולה בעצמו קורא, אבל בזמנינו למה צריך שיהא ביכולתו בעצמו לקרות. מיהו שיהא ביכולתו לאמר אחר הש"ץ מלה במלה וודאי שצריך גם עתה, דאל"כ הוי ברכתו לבטלה. ולדעת רבינו הב"י צריך שיהא יכול לקרא מתוך הכתב והולך לשיטתו בסעיף (ד') [ג'] דסומא אינו קורא לפי שאסור לקרות שלא מן הכתב, אבל לרבינו הרמ"א שם שהביא משם מהרי"ל דעכשיו קורא סומא, ממילא דא"צ שיהא יכול לקרות מתוך הכתב. מיהו אחר הש"ץ וודאי שצריך שיהא יכול לקרות וכמ"ש רבינו הב"י לקמן סי' קמ"א סעיף ב' דהעולה צריך לקרות בלחש עם הש"ץ, דאל"כ הוי ברכתו לבטלה, דאיך יברך על מה שאחר יקרא. אבל כבר כתבו גדולי עולם דאפילו ע"ה גמור שאינו יכול לקרות גם אחר הש"ץ, מכל מקום עולה לתורה, דשומע כעונה ויכול לברך [ט"ז שם סק"ג וכנה"ג]. וגם רבינו הב"י בעצמו בספרו הגדול שם כתב על פי זוהר ויקהל דבזה שומע כעונה ע"ש וכן הוא המנהג הפשוט ברוב תפוצות ישראל".
ועיינו בסעיף ז שם השגתו על הבית יוסף בענין זה..
14
ט״ולכן, נציע את סדר עדיפויות לגבי קריאת התורה בזמן מגפת הקורונה, שבה נדרש לשמור על מרחק בין בני אדם כדי למנוע את התפשטות הנגיף.
15
ט״זא. התקנת מחיצה שקופה בין העולה לבעל הקורא שתאפשר לעולה לקרוא יחד עם בעל הקורא מספר התורה.
16
י״זב. העולה יעמוד במרחק שני מטרים מבעל הקורא. אם יוכל עדיין לקרוא מספר התורה, מה טוב, אך אם לא, עדיין רשאי לעלות תוך הסתמכות על הדעות שאינו צריך לקרוא בעצמו2דירגנו כאן אפשרות זו כעדיפה על פני עלייתו של בעל הקורא בעצמו לכל העליות, משום שלמנהג המקובל יש משמעות בהכרעת ההלכה, והמנהג המקובל הוא שאף מי שאינו יודע או אינו יכול לקרוא עם בעל הקורא יכול לעלות לתורה – כך נהגו גם בהרבה מהקהילות הנוהגות בדרך כלל כפסקי השלחן ערוך ("הספרדים"), אף שלא כך דעתו (לענין זה בהקשר לקהילות שונות, ראו פחד יצחק [למפרונטי, ערך סומא]; ספר חיים [להגר"ח פאלאג'י, סימן ז אות יא, וסימן יא אות ה] ועוד, ואף בהקשר למנהג הספרדים בארץ ישראל ובפרט בירושלים ראו גם נהר מצרים [הלכות קריאת ספר תורה אות יג]; שער המפקד – מנהגי ירושלים [הלכות קריאת ספר תורה, אות ה, ועיינו שם בנהר פקוד]; משה האיש [לבנו של בעל יש"א ברכה, סימן יב ועיינו שם שהביא כך מתקנות ומנהגי ירושלים על פי הראשון לציון בעל זרע אברהם והראשון לציון בעל מזבח אדמה]; וכף החיים [קלט ס"ק טו], אך ראו להלן מדברי הגר"ע יוסף). ואילו עליית אדם אחד לכל העליות – אף שהיא מותרת מן הדין (וראו להלן) – אינה נהוגה ונראית תמוהה לרבים.
טעם נוסף הוא כיוון שיש חשיבות, בשגרה ועוד יותר מכך בעיתות משבר, לאפשר לכלל הציבור את השותפות הפעילה בחיי בית הכנסת, לרבות עלייה לתורה, ושלא להותיר את העלייה לתורה כדבר שאין הציבור משתתף בו. ומה גם שיש מן הציבור העשוי להיפגע מכך, ובייחוד מי שנחשב "חיוב" לעלות לתורה, שהימנעות מקריאתו לעלות עשויה להביא לפגיעה, צער ואף למחלוקת וקטטות במקרים מסוימים.
עם זאת, הדברים אינם מוסכמים – ראו יביע אומר (חלק ט אורח חיים סימן פג אות ז) שהביא את דברי ספר חיים הנ"ל והאריך בביאור השיטות בענין זה ובדברי כמה פוסקים שנראה מהם שהמנהג בירושלים היה שלא כדברי הפוסקים הנ"ל (שכתבו שהמנהג להתיר) ולבסוף הסיק שהמנהג אינו ברור ולכן יש להעמיד על עיקר הדין ולאסור, אלא ש"אם עלה לא ירד, ואין גוערין בו כיון שיש לו על מה לסמוך". (אמנם בסימן פז אות א הביא מכמה פוסקים שהחזיקו במנהג הנ"ל ולא העיר על כך, אך דבריו שם הם הערה קצרה יחסית על שו"ת תעלומות לב, לעומת דבריו הנ"ל שבהם בירר את הדברים באורך, ובסימן פח אות ו חזר שוב בקצרה על מה שכתב בסימן פג וכן בסימן קח אות עד). ועיינו בדברי בנו הראשון לציון הגר"י יוסף בילקוט יוסף (קלט, ד) שבמהדורה הראשונה כתב שהמנהג להעלות סומא לתורה, ושכן נהג אביו עצמו להעלות סומא לתורה, אך מאוחר יותר חזר בו אביו והורה כנ"ל (ביביע אומר), ועל כן פסק גם הוא כאמור.
ומכל מקום גם הוא בהערה שם הביא באריכות מדברי פוסקים רבים שהעידו שהמנהג להעלות את הסומא לתורה, וכתב שבמקום שיש בדבר עוגמת נפש יש לסמוך על המתירים.
וכיוון שאף לשיטתם של הגר"ע והגר"י יוסף אין הדברים מוחלטים (שהרי כתבו שאין מוחין ויש על מה לסמוך ולהקל במקום עוגמת נפש וכו'), ייתכן שאף הם יודו שעדיף לסמוך על כך מלנהוג שרק הקורא יעלה לכל העליות.
אך אף על פי כן, נוכח דבריהם ואף לולי דבריהם, אפשר שיהיו מי שירצו לחשוש לשיטת השלחן ערוך (וקל וחומר בקהילה שאכן נוהגת בדרך כלל כדעתו או אדם שכפרט נוהג כדעתו) שהיא שיטת ראשונים ואחרונים רבים. לכן מוטב שיברר הגבאי מראש מי מהציבור מעוניין בעליות ומי מעדיף להימנע מהן, כדי להימנע ממצב שבו קוראים לאדם לעלות והוא מסרב (עיינו ברכות נה ע"א, אם כי בעניננו יש לומר שאין הדבר חמור כל כך, ראו שו"ת תורה לשמה סימן צה ועוד) או עולה שלא לרצונו.
ורשאית הקהילה לקבוע גם, אם כך מעדיפים כלל חבריה, להעדיף לנהוג כדעת השלחן ערוך וסיעתו, למרות כל האמור, ולהחליט משום כך שהקורא יעלה לכל העליות. וכל שכן שקהילה שאכן נוהגת בדרך כלל כדעת השלחן ערוך (וכהכרעת הגר"ע יוסף כנ"ל שלא לסמוך על המנהג נגד דעת השלחן ערוך) או שכך מורה רבה של הקהילה – שרשאית ואף צריכה לנהוג כך.
נעיר גם כי יש אפשרות נוספת, והיא שבכל עלייה יעלה אדם אחר ויקרא בעצמו, בלי להזדקק לבעל קורא העומד בסמוך לו. דרך זו עדיפה אם יש אפשרות לדעת מראש מי יהיו העולים לתורה וכל אחד מהם יכין את הקריאה ויקרא בעצמו.
אך אם אין העולים מכינים את הקריאה מראש – אף שהכנה זו אינה מעכבת בדיעבד (משנה ברורה קלט ס"ק ב) ואף אם לא ידע לקרוא בטעמים, בדיעבד יוצאים ידי חובה גם בקריאה בלי טעמים – מכל מקום נראה שאין להעדיף אפשרות זו, שכן הכנת הקריאה מראש היא חובה שיסודה במדרשים הקדומים שהסמיכוה על הפסוקים והחמירו הפוסקים להימנע מעלייה אם לא הכין אף אם כבר קראוהו לעלות (ראו שלחן ערוך שם, א ובבית יוסף שם, משנה ברורה שם ס"ק א, תורה לשמה הנ"ל), ואם תהיה הקריאה משום כך גם ללא טעמים, יהיה בה גם שינוי בולט מהנהוג בדרך כלל, וממילא נראה שבמצב כזה מוטב לסמוך על המתירים להעלות את מי שאינו יודע לקרוא או אינו יכול לקרוא ולהסתמך על קריאתו של בעל הקורא, כנ"ל, או שבעל הקורא יעלה לכל העליות..
טעם נוסף הוא כיוון שיש חשיבות, בשגרה ועוד יותר מכך בעיתות משבר, לאפשר לכלל הציבור את השותפות הפעילה בחיי בית הכנסת, לרבות עלייה לתורה, ושלא להותיר את העלייה לתורה כדבר שאין הציבור משתתף בו. ומה גם שיש מן הציבור העשוי להיפגע מכך, ובייחוד מי שנחשב "חיוב" לעלות לתורה, שהימנעות מקריאתו לעלות עשויה להביא לפגיעה, צער ואף למחלוקת וקטטות במקרים מסוימים.
עם זאת, הדברים אינם מוסכמים – ראו יביע אומר (חלק ט אורח חיים סימן פג אות ז) שהביא את דברי ספר חיים הנ"ל והאריך בביאור השיטות בענין זה ובדברי כמה פוסקים שנראה מהם שהמנהג בירושלים היה שלא כדברי הפוסקים הנ"ל (שכתבו שהמנהג להתיר) ולבסוף הסיק שהמנהג אינו ברור ולכן יש להעמיד על עיקר הדין ולאסור, אלא ש"אם עלה לא ירד, ואין גוערין בו כיון שיש לו על מה לסמוך". (אמנם בסימן פז אות א הביא מכמה פוסקים שהחזיקו במנהג הנ"ל ולא העיר על כך, אך דבריו שם הם הערה קצרה יחסית על שו"ת תעלומות לב, לעומת דבריו הנ"ל שבהם בירר את הדברים באורך, ובסימן פח אות ו חזר שוב בקצרה על מה שכתב בסימן פג וכן בסימן קח אות עד). ועיינו בדברי בנו הראשון לציון הגר"י יוסף בילקוט יוסף (קלט, ד) שבמהדורה הראשונה כתב שהמנהג להעלות סומא לתורה, ושכן נהג אביו עצמו להעלות סומא לתורה, אך מאוחר יותר חזר בו אביו והורה כנ"ל (ביביע אומר), ועל כן פסק גם הוא כאמור.
ומכל מקום גם הוא בהערה שם הביא באריכות מדברי פוסקים רבים שהעידו שהמנהג להעלות את הסומא לתורה, וכתב שבמקום שיש בדבר עוגמת נפש יש לסמוך על המתירים.
וכיוון שאף לשיטתם של הגר"ע והגר"י יוסף אין הדברים מוחלטים (שהרי כתבו שאין מוחין ויש על מה לסמוך ולהקל במקום עוגמת נפש וכו'), ייתכן שאף הם יודו שעדיף לסמוך על כך מלנהוג שרק הקורא יעלה לכל העליות.
אך אף על פי כן, נוכח דבריהם ואף לולי דבריהם, אפשר שיהיו מי שירצו לחשוש לשיטת השלחן ערוך (וקל וחומר בקהילה שאכן נוהגת בדרך כלל כדעתו או אדם שכפרט נוהג כדעתו) שהיא שיטת ראשונים ואחרונים רבים. לכן מוטב שיברר הגבאי מראש מי מהציבור מעוניין בעליות ומי מעדיף להימנע מהן, כדי להימנע ממצב שבו קוראים לאדם לעלות והוא מסרב (עיינו ברכות נה ע"א, אם כי בעניננו יש לומר שאין הדבר חמור כל כך, ראו שו"ת תורה לשמה סימן צה ועוד) או עולה שלא לרצונו.
ורשאית הקהילה לקבוע גם, אם כך מעדיפים כלל חבריה, להעדיף לנהוג כדעת השלחן ערוך וסיעתו, למרות כל האמור, ולהחליט משום כך שהקורא יעלה לכל העליות. וכל שכן שקהילה שאכן נוהגת בדרך כלל כדעת השלחן ערוך (וכהכרעת הגר"ע יוסף כנ"ל שלא לסמוך על המנהג נגד דעת השלחן ערוך) או שכך מורה רבה של הקהילה – שרשאית ואף צריכה לנהוג כך.
נעיר גם כי יש אפשרות נוספת, והיא שבכל עלייה יעלה אדם אחר ויקרא בעצמו, בלי להזדקק לבעל קורא העומד בסמוך לו. דרך זו עדיפה אם יש אפשרות לדעת מראש מי יהיו העולים לתורה וכל אחד מהם יכין את הקריאה ויקרא בעצמו.
אך אם אין העולים מכינים את הקריאה מראש – אף שהכנה זו אינה מעכבת בדיעבד (משנה ברורה קלט ס"ק ב) ואף אם לא ידע לקרוא בטעמים, בדיעבד יוצאים ידי חובה גם בקריאה בלי טעמים – מכל מקום נראה שאין להעדיף אפשרות זו, שכן הכנת הקריאה מראש היא חובה שיסודה במדרשים הקדומים שהסמיכוה על הפסוקים והחמירו הפוסקים להימנע מעלייה אם לא הכין אף אם כבר קראוהו לעלות (ראו שלחן ערוך שם, א ובבית יוסף שם, משנה ברורה שם ס"ק א, תורה לשמה הנ"ל), ואם תהיה הקריאה משום כך גם ללא טעמים, יהיה בה גם שינוי בולט מהנהוג בדרך כלל, וממילא נראה שבמצב כזה מוטב לסמוך על המתירים להעלות את מי שאינו יודע לקרוא או אינו יכול לקרוא ולהסתמך על קריאתו של בעל הקורא, כנ"ל, או שבעל הקורא יעלה לכל העליות..
17
י״חג. בעל הקורא יעלה בעצמו בכל העליות3תוספתא מגילה פרק ג, רא"ש מגילה פרק ג סימן י (ועיינו שם שהביא מכאן ראיה לאסור עלייה של מי שאינו יודע לקרוא, וכן כתב הריב"ש סימן רד, והמתירים הנ"ל יישבו ודחו את הראיה – עיינו משאת בנימין סימן סב ובמגן גיבורים סימן קלט – שלטי הגבורים ס"ק א ועוד), ועיינו עוד תוספות הרא"ש מגילה כא ע"ב; תשובות הרשב"א (א, יג; מיוחסות קפו), ברכי יוסף (קמג, ה) ובמה שדן המגן גבורים (הנ"ל, קלט, א) בדבריהם..
18
י״טגם לפי אפשרות זו, צריך לחלק את הקריאה לשלוש עליות ביום חול ובשבת לפחות שבע עליות4"לחלק" היינו בברכות, ואף שבתוספתא (שם) אמרו שצריך לשבת ולעמוד, היינו משום שבזמנם לא היה כל עולה מברך, אלא הראשון והאחרון, ועל ידי הישיבה והעמידה ניכר החילוק בין העליות. אבל לאחר שתיקנו שכל עולה מברך – גם במצב כזה יש לברך על כל עלייה וממילא אין צורך בעמידה וישיבה – משאת בנימין ומגן גבורים (הנ"ל).
נקטנו לגבי שבת "שבעה" אף שיש גם "מפטיר", כיוון שמעיקר הדין "מפטיר עולה למניין שבעה" אלא שנהגו להעלות מפטיר נוסף לשבעה (שלחן ערוך רפב סעיף ד ועיינו עוד שם בסעיף ו), ובאופן זה שהקורא עצמו עולה שוב ושוב, מסתבר לנהוג כעיקר הדין (ומה גם שבין כך ובין כך מדובר בהנהגה החורגת באופן ניכר מהמנהג הרגיל).
באופן שבו לא הקורא עולה לכל העליות אלא אנשים שונים ומסתמכים כאמור על ההיתר לעלות אף ללא אפשרות לקרוא עם הקורא מספר התורה, נראה שיש יתרון לעליית מפטיר בנפרד מיתר העולים, מצד שמירת המנהג הקבוע, אך גם יש יתרון בהיותו של השביעי בעצמו המפטיר כדי שלא להרבות שלא לצורך בהסתמכות על היתר זה, השנוי במחלוקת. וכיוון שלכל אפשרות יש יתרון – נראה שהדבר מסור לרצונו של הציבור.
יש להדגיש שכשאכן משמש השביעי גם כמפטיר, יש לומר את הקדיש לפני עלייתו, לאחר עליית השישי, כשם שאומרים קדיש תמיד (בשבת) לפני עליית המפטיר, ולא לאחר עליית השביעי, כיוון שאין להפסיק בקדיש בין עליית המפטיר להפטרה, ואם טעו ואמרו קדיש רק לאחר עליית השביעי – יקראו לאחר למפטיר (שלחן ערוך שם, ה, ושם מבואר שאפילו אם יצטרכו לקרוא לשביעי עצמו שוב – יעשו כך ולא יקרא הפטרה על סמך ראיית עליית השביעי עצמה מאחר שהפסיק בקדיש)., ויברך לפני כל עלייה ואחריה, ואין לקרוא את כל הפרשה ברצף.
נקטנו לגבי שבת "שבעה" אף שיש גם "מפטיר", כיוון שמעיקר הדין "מפטיר עולה למניין שבעה" אלא שנהגו להעלות מפטיר נוסף לשבעה (שלחן ערוך רפב סעיף ד ועיינו עוד שם בסעיף ו), ובאופן זה שהקורא עצמו עולה שוב ושוב, מסתבר לנהוג כעיקר הדין (ומה גם שבין כך ובין כך מדובר בהנהגה החורגת באופן ניכר מהמנהג הרגיל).
באופן שבו לא הקורא עולה לכל העליות אלא אנשים שונים ומסתמכים כאמור על ההיתר לעלות אף ללא אפשרות לקרוא עם הקורא מספר התורה, נראה שיש יתרון לעליית מפטיר בנפרד מיתר העולים, מצד שמירת המנהג הקבוע, אך גם יש יתרון בהיותו של השביעי בעצמו המפטיר כדי שלא להרבות שלא לצורך בהסתמכות על היתר זה, השנוי במחלוקת. וכיוון שלכל אפשרות יש יתרון – נראה שהדבר מסור לרצונו של הציבור.
יש להדגיש שכשאכן משמש השביעי גם כמפטיר, יש לומר את הקדיש לפני עלייתו, לאחר עליית השישי, כשם שאומרים קדיש תמיד (בשבת) לפני עליית המפטיר, ולא לאחר עליית השביעי, כיוון שאין להפסיק בקדיש בין עליית המפטיר להפטרה, ואם טעו ואמרו קדיש רק לאחר עליית השביעי – יקראו לאחר למפטיר (שלחן ערוך שם, ה, ושם מבואר שאפילו אם יצטרכו לקרוא לשביעי עצמו שוב – יעשו כך ולא יקרא הפטרה על סמך ראיית עליית השביעי עצמה מאחר שהפסיק בקדיש)., ויברך לפני כל עלייה ואחריה, ואין לקרוא את כל הפרשה ברצף.
19
