שו"ת במראה הבזק חלק עשירי ח׳B'Mareh HaBazak Volume X 8
א׳ניו יורק, ארה"ב New York, USA
1
ב׳תשרי תשע"ט
2
ג׳ח. בישול בתנור סולארי בשבת
3
ד׳שאלה:
האם מותר לבשל בתנור סולארי בשבת? ישנם סוגים שונים של תנורים סולאריים, שאלתי היא על תנור שמש שמורכב מצינור זכוכית שנראה כך:
האם מותר לבשל בתנור סולארי בשבת? ישנם סוגים שונים של תנורים סולאריים, שאלתי היא על תנור שמש שמורכב מצינור זכוכית שנראה כך:
4
ה׳הבנתי כי אם התבשיל מתבשל ישירות מקרני השמש, הדבר מותר, האם במקרה זה יש להחשיב את הבישול כבישול ישיר מקרני השמש, שהרי השמש מקרינה ישירות על הצינור המכיל את האוכל?
5
ו׳שאלה נוספת: האם יהיה מותר להניח תבשיל שהתבשל בתנור זה על הפלטה בשבת, או שיש לאסור משום שהתבשיל התבשל רק מכוח החמה ולא מכוח האש, והוא לא מוגדר כמבושל מבחינה הלכתית?
6
ז׳תשובה:
א. מהתורה האיסור לבשל הוא דווקא על ידי מקור חום של אש1גמרא פסחים מא ע"א: "אמר רב חסדא: המבשל בחמי טבריא בשבת – פטור... מאי שנא בשבת דלא – דתולדות אש בעינן, וליכא"., ולא על ידי מקור חום אחר, כגון שמש2גמרא שבת לט ע"א: "אמר רב נחמן: בחמה – דכוליה עלמא לא פליגי דשרי"., ריאקציה כימית3בענין זה עיינו בהרחבה בשו"ת במראה הבזק, חלק ו תשובה מג., אינדוקציה4מו"ר הרב נ"א רבינוביץ, "בישול בשבת ויו"ט על כיריים אינדוקציה", תחומין לג (תשע"ג), עמ' 255–262., וכל כיוצא בזה.
א. מהתורה האיסור לבשל הוא דווקא על ידי מקור חום של אש1גמרא פסחים מא ע"א: "אמר רב חסדא: המבשל בחמי טבריא בשבת – פטור... מאי שנא בשבת דלא – דתולדות אש בעינן, וליכא"., ולא על ידי מקור חום אחר, כגון שמש2גמרא שבת לט ע"א: "אמר רב נחמן: בחמה – דכוליה עלמא לא פליגי דשרי"., ריאקציה כימית3בענין זה עיינו בהרחבה בשו"ת במראה הבזק, חלק ו תשובה מג., אינדוקציה4מו"ר הרב נ"א רבינוביץ, "בישול בשבת ויו"ט על כיריים אינדוקציה", תחומין לג (תשע"ג), עמ' 255–262., וכל כיוצא בזה.
7
ח׳ב. חכמים אסרו בישול גם במקור חום שהתחמם מן השמש, משום שהוא דומה לבישול ממקור חום שהתחמם מן האש שאיסורו מן התורה5מבואר בגמרא בשבת לט ע"א שבענין זה נחלקו תנא קמא ור' יוסי: לדעת תנא קמא אסור בישול בתולדות חמה, משום שבישול בהן דומה לבישול בתולדות האור, ולדעת ר' יוסי לא גזרו בישול בתולדות חמה. להלכה הכריעו כל הפוסקים כדעת תנא קמא, וכן פסק השלחן ערוך או"ח שיח, ג., אך חכמים לא אסרו בישול בחום השמש עצמה.
8
ט׳ג. במקרה של התנור המופיע לפנינו – קרני החמה מקרינים על גליל המתכת ומחממים אותו, ובאותו הזמן מחממים גם את האוכל השרוי בתוכו6העברת חום מגוף לגוף אפשרית על ידי שלוש דרכים מרכזיות: הולכה, הסעה והקרנה. האפקט הפיזיקלי בתנור הסולארי עושה שימוש בהולכת חום, כפי שנבאר. החומרים בטבע שונים זה מזה במוליכות החום שלהם. ישנם חומרים שאם מחממים קצה אחד שלהם, החום מיד עובר עד הקצה השני, ויש כאלה שבהם לוקח לחום הרבה מאוד זמן לעבור. החומר בגוף המתכתי בתנור השמש המופיע בשאלה הוא בעל הולכת חום גבוהה, כמו רוב המתכות המוליכות חשמל (שלהן אלקטרוניים חופשיים, המוליכים את החום). ברם, חימום האוכל אינו נעשה בגלל תכונה זו של הולכת החום, אלא בגלל היכולת של שימור החום. כל החומרים בטבע זהים באיבוד החום שלהם. למעשה, איבוד החום זו לא תכונה של החומר אלא תוצאה של מגע החומר עם הסביבה שלו. בסביבה מבודדת (ואוויר הוא מבודד מעולה) החום נשאר בחומר ולא יוצא ממנו – כלומר אינו מנסה להגיע לשיווי משקל עם הסביבה הקרה שלידו. מטרת הגליל המתכתי בתנור הוא לא להעביר את החום לאוכל, אלא לשמור על סביבה חמה למשך כמה שיותר זמן על ידי יכולת הספיגה של החום, אחידות מבנה החומר לכל אורך התנור שמסייעת לפיזור החום, והסביבה המבודדת ששומרת את החום לאורך זמן. כלומר: אין תפקידו של גליל המתכת לאגור חום כדי שהמאכל יתבשל מחומו, אלא לגרום לפיזור ושימור של החום המגיע מקרני השמש. כך שלמעשה התבשיל מתבשל מחום קרני השמש שמפוזרים באופן יעיל מכוח הגליל..
9
י׳הפוסקים דנו במקרה דומה ביחס לצינורות דוד השמש שעוברים תחת הקולטים, ונחלקו אם יש להחשיב את החימום במצב כזה כחימום ישיר מקרני השמש או מתולדותיו.
10
י״אנראה כי אמנם בענין דוד שמש פוסקים רבים הקלו בזה, אך חלק מטעמיהם אינם שייכים בתנור סולארי, וכפי שמתבאר בהערה7הציץ אליעזר (ז, יט) והרב יוסף קאפח (משנה תורה לרמב"ם, הלכות שבת כב, הערה טז), וכן השמירת שבת כהלכתה _מהדורה קמא, מהד' תשכ"ה, פרק א הערה סז), סברו שיש להחשיב את המים המתבשלים בתוך צינורות המתכת כמים שמתבשלים באופן ישיר מקרני החמה המרוכזים על ידי הקולטים, ואין לומר שצינורות המתכת שבקולטים הם אלו שמחממים אותם. לטענתם, קרני השמש בסיוע הקולטים נחשבים כחמה ולא כתולדות החמה, וכפי שהציע בספר שביתת השבת (מלאכת מבשל, הערה מד), שבישול דרך קרני שמש שעוברים דרך זכוכית מגדלת נחשב בישול בחמה ולא בתולדות חמה, בניגוד לדברי הלק"ט שהביא שם, שהחמיר אף בזה (אמנם השביתת שבת עצמו הסתפק בזה ורק הסיק ש"על כל פנים נראה להקל ע"י גוי במקום מקצת חולי, וכפי שהעיר בצדק בשו"ת אז נדברו [א, לד]).
נוסף לכך, הציץ אליעזר והרב קאפח (שם) טוענים שאין לומר שהמים מתחממים מחום הצינור שהתחמם מחמת השמש, משום שאין חום הצינור עצמו מספיק כדי לחמם את המים, שהרי אינו עבה מספיק לאגור בתוכו את החום כדי לבשל בהעדר קרני השמש, ועל כורחך שהחום מגיע באופן ישיר מן החמה.
בשו"ת אז נדברו (א, לד) פקפק על דבריהם:
בענין טענתם הראשונה כתב שהיו פוסקים שהחמירו, ואף השביתת שבת לא הקל כנגדם אלא על ידי גוי, ואין להקל כנגד אותם פוסקים שאינם 'קטלא קניא'.
בענין טענתם השנייה כתב שאף חול ואבק דרכים לא יוכלו לחמם כאשר חום השמש לא מקרין עליהם, ואף על פי כן מבואר במשנה שאסור לבשל בהם, ויש להחשיבם כתולדות חמה.
במנחת יצחק העצים טענה זו והביא מדברי הרשב"א (שבת לח ע"ב ד"ה ולרבה) שכתב שחול ואבק דרכים, אינם יכולים לחמם מצד עצמם, וכשמרחיקים אותם מן השמש הם מתקררים, ומשמע שחול ואבק דרכים דומים ממש לצינורות אלו, ואף על פי כן הם נחשבים כתולדות חמה.
אמנם יש להעיר שאין בדברי הרשב"א ראיה ממשית, משום שהרשב"א לא אמר שלעולם לא ניתן לבשל בהעדר שמש, אלא שהוא מתקרר בהעדר שמש ואין חומו מצד עצמו (הרשב"א כתב זאת כנימוק לכך שאין לגזור על הטמנה בחול חם משום הטמנה בגחלים המחממים מצד עצמם). נראה שהמנחת יצחק לא התכוון להביא מכאן ראיה ברורה, אלא לומר שהיות שהוא מתקרר מיד בסילוקו מן השמש, יש ספק אם החול יכול לבשל בהעדר קרני השמש, ולא הוזכר בפוסקים שהאיסור הוא רק באופן שהחול בוודאות יכול לבשל לבדו. ומכאן יש להסיק לדעתו, שאם כרגע החול חם ומחמם, הוא נקרא תולדות חמה, וזאת גם אם קרני השמש משפיעים עליו באופן תמידי. אולם במקרה של דוד שמש, אם אכן ברור שהצינורות אינם יכולים להרתיח את המים בהעדר השמש, גם הוא יודה לסברה זו להיתר.
לגבי הטענות המוזכרות בשו"ת אז נדברו, יש להשיב כדלקמן: על הטענה הראשונה, אין להשיב אלא מסברא, שמסתבר מאוד לומר שאם החום נוצר מחמת קרני השמש באופן ישיר, זה נחשב כחמה, אף שהזכוכית מרכזת את חום השמש.
ובענין הטענה השנייה, שהצינורות הם המבשלים ודומים ממש לחול ואבק דרכים, היה עדיין מקום לחלק: כאשר מניחים דבר בחול ואבק דרכים, הוא מתחמם מן החום שלהם ולא מקרני השמש ישירות. ואילו בדוד שמש, קרני השמש מוקרנים גם על האוכל, אלא שהמתכת של הצינורות מפרידה בין הקרניים לאוכל, ולכאורה אף ללא המתכת היו יכולות הקרניים לחמם את האוכל, משום שקרניים אלו מרוכזות כבר על ידי הקולטים לכיוון האוכל. כל מטרת המתכת היא לפזר את החום בצורה אחידה, ולא ליצור חום רק במקומות שבהם מקרינה השמש.
אך עדיין נראה שמחלוקת זו שקולה בסברא, אלא שיש מקום להקל בזה משום 'ספק דרבנן לקולא'. ולפי זה יהיה מותר לכתחילה לבשל בתנור סולארי בשבת, כדין בישול בחמה.
אמנם יש להעיר כי בדוד שמש הבישול נעשה בצורה עקיפה, על ידי כניסת מים קרים למערכת הדוד מחמת הוצאת המים החמים לרחיצה, ולא באופן שאדם מכניס מאכל על מנת לבשלו. ובאמת הפוסקים שהקלו בדבר, צירפו את הטעם שעיקר הפעולה של הרתחת המים נעשית שלא באופן מכוון, אלא מחמת פתיחת הברז. ואילו בנדון דידן של הבישול בתנור, מדובר בפעולה שמכוונת לבישול המאכל שדומה ממש לכל פעולת בישול אחרת, ומכשיר זה נקרא תנור סולארי ומדמה ממש את פעולת הבישול הנעשית בתנורי החשמל. ולכן נראה שיש לאסור את הבישול בו, כמו שאר תולדות חמה, מחשש שיראו פעולה זו כפעולת בישול לכל דבר וענין, ויבואו להתיר גם בישול בתנור רגיל. לאור כך, נראה שאין מקום להקל לבשל בתנור זה בשבת ללא צורך מיוחד.
נוסף לכך, יש עוד צד להקל בצינורות הדוד, משום שהצינורות הם הכלי המחזיק את המים, ויותר מסתבר לראותם כמתחממים יחד עם המים מחמת השמש. אך בנדון שלפנינו, גליל המתכת הוא כלי נפרד מכלי האוכל, וכל מטרתו הוא להוליך את החום ולפזרו בשווה על כל האוכל, ומסתבר יותר לראותו כתנור המחמם את האוכל, ולא כסיר המתחמם יחד עם האוכל.
בשמירת שבת כהלכתה (שם) הוסיף טעם נוסף להקל בדוד שמש, על פי דברי המהרש"ל בתשובה (סימן סא), שכתב שאין איסור בבישול בגג רותח מהשמש, אף שהמאכל מתבשל מן הגג ולא מהשמש עצמה, וזאת משום שכולם יודעים שהבישול הוא מכוח חום השמש המצוי ולא מחמת האש, ולא יבואו להחליף ולהתיר בתולדות האש. ואם ען הוא הדין שיש להקל בחום הנוצר מדוד שמש, שכולם יודעים שחומו מן השמש, והוא הדין לנדון דידן בענין תנור סולארי.
אך בשמירת שבת כהלכתה סייג היתר זה, וכתב שאין לסמוך עליו למעשה משום שרוב הראשונים אסרו בישול אף בגג רותח (וביארו שרשב"ג שהתיר זאת, סבר כדעת ר' יוסי, שאין איסור בתולדות חמה, ואין הלכה כמותו)., ועל כן אין להתיר לבשל בתנור סולארי כזה. במקום שיש צורך גדול, יש להתייעץ עם מורה הוראה אם ניתן להקל בשעת הדחק.
נוסף לכך, הציץ אליעזר והרב קאפח (שם) טוענים שאין לומר שהמים מתחממים מחום הצינור שהתחמם מחמת השמש, משום שאין חום הצינור עצמו מספיק כדי לחמם את המים, שהרי אינו עבה מספיק לאגור בתוכו את החום כדי לבשל בהעדר קרני השמש, ועל כורחך שהחום מגיע באופן ישיר מן החמה.
בשו"ת אז נדברו (א, לד) פקפק על דבריהם:
בענין טענתם הראשונה כתב שהיו פוסקים שהחמירו, ואף השביתת שבת לא הקל כנגדם אלא על ידי גוי, ואין להקל כנגד אותם פוסקים שאינם 'קטלא קניא'.
בענין טענתם השנייה כתב שאף חול ואבק דרכים לא יוכלו לחמם כאשר חום השמש לא מקרין עליהם, ואף על פי כן מבואר במשנה שאסור לבשל בהם, ויש להחשיבם כתולדות חמה.
במנחת יצחק העצים טענה זו והביא מדברי הרשב"א (שבת לח ע"ב ד"ה ולרבה) שכתב שחול ואבק דרכים, אינם יכולים לחמם מצד עצמם, וכשמרחיקים אותם מן השמש הם מתקררים, ומשמע שחול ואבק דרכים דומים ממש לצינורות אלו, ואף על פי כן הם נחשבים כתולדות חמה.
אמנם יש להעיר שאין בדברי הרשב"א ראיה ממשית, משום שהרשב"א לא אמר שלעולם לא ניתן לבשל בהעדר שמש, אלא שהוא מתקרר בהעדר שמש ואין חומו מצד עצמו (הרשב"א כתב זאת כנימוק לכך שאין לגזור על הטמנה בחול חם משום הטמנה בגחלים המחממים מצד עצמם). נראה שהמנחת יצחק לא התכוון להביא מכאן ראיה ברורה, אלא לומר שהיות שהוא מתקרר מיד בסילוקו מן השמש, יש ספק אם החול יכול לבשל בהעדר קרני השמש, ולא הוזכר בפוסקים שהאיסור הוא רק באופן שהחול בוודאות יכול לבשל לבדו. ומכאן יש להסיק לדעתו, שאם כרגע החול חם ומחמם, הוא נקרא תולדות חמה, וזאת גם אם קרני השמש משפיעים עליו באופן תמידי. אולם במקרה של דוד שמש, אם אכן ברור שהצינורות אינם יכולים להרתיח את המים בהעדר השמש, גם הוא יודה לסברה זו להיתר.
לגבי הטענות המוזכרות בשו"ת אז נדברו, יש להשיב כדלקמן: על הטענה הראשונה, אין להשיב אלא מסברא, שמסתבר מאוד לומר שאם החום נוצר מחמת קרני השמש באופן ישיר, זה נחשב כחמה, אף שהזכוכית מרכזת את חום השמש.
ובענין הטענה השנייה, שהצינורות הם המבשלים ודומים ממש לחול ואבק דרכים, היה עדיין מקום לחלק: כאשר מניחים דבר בחול ואבק דרכים, הוא מתחמם מן החום שלהם ולא מקרני השמש ישירות. ואילו בדוד שמש, קרני השמש מוקרנים גם על האוכל, אלא שהמתכת של הצינורות מפרידה בין הקרניים לאוכל, ולכאורה אף ללא המתכת היו יכולות הקרניים לחמם את האוכל, משום שקרניים אלו מרוכזות כבר על ידי הקולטים לכיוון האוכל. כל מטרת המתכת היא לפזר את החום בצורה אחידה, ולא ליצור חום רק במקומות שבהם מקרינה השמש.
אך עדיין נראה שמחלוקת זו שקולה בסברא, אלא שיש מקום להקל בזה משום 'ספק דרבנן לקולא'. ולפי זה יהיה מותר לכתחילה לבשל בתנור סולארי בשבת, כדין בישול בחמה.
אמנם יש להעיר כי בדוד שמש הבישול נעשה בצורה עקיפה, על ידי כניסת מים קרים למערכת הדוד מחמת הוצאת המים החמים לרחיצה, ולא באופן שאדם מכניס מאכל על מנת לבשלו. ובאמת הפוסקים שהקלו בדבר, צירפו את הטעם שעיקר הפעולה של הרתחת המים נעשית שלא באופן מכוון, אלא מחמת פתיחת הברז. ואילו בנדון דידן של הבישול בתנור, מדובר בפעולה שמכוונת לבישול המאכל שדומה ממש לכל פעולת בישול אחרת, ומכשיר זה נקרא תנור סולארי ומדמה ממש את פעולת הבישול הנעשית בתנורי החשמל. ולכן נראה שיש לאסור את הבישול בו, כמו שאר תולדות חמה, מחשש שיראו פעולה זו כפעולת בישול לכל דבר וענין, ויבואו להתיר גם בישול בתנור רגיל. לאור כך, נראה שאין מקום להקל לבשל בתנור זה בשבת ללא צורך מיוחד.
נוסף לכך, יש עוד צד להקל בצינורות הדוד, משום שהצינורות הם הכלי המחזיק את המים, ויותר מסתבר לראותם כמתחממים יחד עם המים מחמת השמש. אך בנדון שלפנינו, גליל המתכת הוא כלי נפרד מכלי האוכל, וכל מטרתו הוא להוליך את החום ולפזרו בשווה על כל האוכל, ומסתבר יותר לראותו כתנור המחמם את האוכל, ולא כסיר המתחמם יחד עם האוכל.
בשמירת שבת כהלכתה (שם) הוסיף טעם נוסף להקל בדוד שמש, על פי דברי המהרש"ל בתשובה (סימן סא), שכתב שאין איסור בבישול בגג רותח מהשמש, אף שהמאכל מתבשל מן הגג ולא מהשמש עצמה, וזאת משום שכולם יודעים שהבישול הוא מכוח חום השמש המצוי ולא מחמת האש, ולא יבואו להחליף ולהתיר בתולדות האש. ואם ען הוא הדין שיש להקל בחום הנוצר מדוד שמש, שכולם יודעים שחומו מן השמש, והוא הדין לנדון דידן בענין תנור סולארי.
אך בשמירת שבת כהלכתה סייג היתר זה, וכתב שאין לסמוך עליו למעשה משום שרוב הראשונים אסרו בישול אף בגג רותח (וביארו שרשב"ג שהתיר זאת, סבר כדעת ר' יוסי, שאין איסור בתולדות חמה, ואין הלכה כמותו)., ועל כן אין להתיר לבשל בתנור סולארי כזה. במקום שיש צורך גדול, יש להתייעץ עם מורה הוראה אם ניתן להקל בשעת הדחק.
11
י״בד. יש שסברו שהסיבה שלא נאסר בישול במקור חום שאינו אש היא משום שדרך הבישול הרגילה היא דווקא במקור חום המגיע מן האש, אך אם תהיה דרך חימום רגילה גם ממקורות חום אחרים, האיסור יהיה מן התורה8אגרות משה (או"ח חלק ג סימן נב) עמוד הימיני (סימן כז אות ג).. פוסקים אלו סברו שבישול בכוח חשמלי (כגון מיקרוגל) אסור מן התורה, ולדעתם נראה שהוא הדין לבישול באינדוקציה וכיוצא בזה.
12
י״גאך מכל מקום, אף לפי שיטה זו, יש מקום לטעון כי אין איסור דאורייתא בבישול בתנור סולארי, מטעמים שונים שהתבארו בהערה9רש"י (שבת לט ע"א ד"ה דשרי) ביאר שהסיבה שלא נאסר בישול בחמה הוא משום שאין דרך בישולו בכך.
מפשט לשון רש"י נראה שהסיבה שאין איסור לבשל בחמה היא מפני שלא כך הדרך לבשל.
היה מקום להבין שכוונתו של רש"י היא שהיות שהדבר נעשה בשינוי, אין בזה איסור. על אפשרות זו הקשה האגלי טל (מלאכת האופה, סעיף יט, אות מד ס"ק א), שעל כל פנים היה לנו לאסור מדרבנן לבשל בחמה, ככל שינוי האסור מדרבנן.
עוד הקשה האגלי טל על הבנה זו מהעולה בפסחים (מא ע"א), שקרבן פסח שבושל בחמי טבריא לא מוגדר כמבושל. ואם כל הפטור הוא משום שינוי, לא מובן מדוע זה ישפיע על הגדרת התבשיל, שהרי סוף כל סוף, במבחן התוצאה הוא בושל, אלא שדרך הפעולה הייתה בשינוי, וכך לשונו: "ואי רק משום דאין דרך בשול בכך, התינח שלא לחייב את האדם העושה המלאכה; אבל הפסח למה לא יחשב מבושל?".
לאור כך, רצה האגלי טל לחדש שיש שינוי מציאותי בין המתבשל באש למתבשל בחמה, משום שבישול באש יוצר 'שבח עצים בפת ותבשיל', ולכן בישול בחמה אינו נחשב בישול כלל.
דברי האגלי טל מתבססים על הגמרא בפסחים (כו ע"ב), שם כתוב שלדעת רבי, פת שנאפתה מכוח אש שהוסקה על ידי קליפי עורלה האסורים בהנאה נאסרת, מפני שיש שבח עצים בפת, משמע שכוח העצים טמון בפת.
אך נראה שיש לדחות את ראייתו, שהמעיין בדברי רבינו דוד (בפסחים שם ד"ה לא קשיא) יראה שהסיבה שאנו מחשיבים 'כאילו הם ממש של איסור שנתערב בפת' הוא 'מפני המעשה הגדול שניכר בפת בשביל העצים'. ונראה שכוונתו שהשינוי שיוצר הבישול הוא כה משמעותי, עד שאין להחשיבו כגורם בלבד, אך אין כוונתו שיש טעם מיוחד לעצים שנמצאים בפת.
עוד יש לדחות את דברי האגלי טל, על פי מה שכתב הגרש"ז אויערבאך (שולחן שלמה, סימן שיח סעיף ג, אות יג, ג) שהרי במים עיקר הבישול הוא בחימום, ומכל מקום גם לגביהם נאמר שאין בישול בסילון בחמי טבריה. ועוד שהגמרא (שבת לט ע"א) הסתפקה אם חמי טבריה מוגדרים כ"אש", משום שייתכן שהם עוברים בפתח גיהינום, ואם החילוק הוא באיכות התבשיל, "מה סברא לומר דאי חליף אגיהנם חשיב דרך בישול ואי לאו לא".
הקובץ שיעורים (כתובות א, רב) רצה לקיים את דברי רש"י כפשוטם, ולבאר שבישול בחמה הוא שינוי כזה הפוטר גם בכל התורה כולה, ולכן זה גם לא יגדיר את קרבן הפסח כמבושל; אך הוא לא ביאר מדוע שלא נאסור מדרבנן. הרב ברוך גיגי (טללי שבת, מקורות החום השונים, עמ' 319) הציע לבאר בדברי הקובץ שיעורים שמדובר בשינוי גדול אשר מתיר אף מדרבנן.
מכל מקום, ביאור זה קשה משום שאין זה נראה כשינוי גדול כל כך שיתיר לכתחילה, וכן אין זה מבאר מדוע קרבן הפסח אינו מוגדר כמבושל מבחינת התוצאה.
מכוח קושיות אלו הסיק הגרש"ז אויערבאך (מנחת שלמה חלק א, סימן יב סעיף ב, הערת המחבר ד"ה דאף שכתב) שחז"ל הגדירו את הבישול רק בדבר שנעשה על ידי אש, ועל כורחך שכוונתו של רש"י במה שכתב "דאין דרך בישולו בכך", שאין זה קרוי בישול, ואין זה תלוי בדרך בני אדם. וכנראה שכך הייתה לחז"ל 'קבלה' שבישול הוא דווקא באש, ולכן נראה שהוא הדין לגבי בישול בשר בחלב ושאר דברים, וכך ניתן גם ללמוד מדברי המאירי שכתב שבבישול בחמה 'אין תורת בישול'.
בדומה לכך יש להביא מדברי הרב אשר וייס (ראו מנחת אשר שבת סימן עה, ומנחת אשר פסחים סימן נא; ונצטט עכשיו מתשובתו בענין 'בישול בסיד ובמגנזיום'( שכתב: "דלעולם אין ולא תהיה מלאכת בישול מה"ת אלא באור ותולדותיו, ושאני 'אין דרך בישול' של המבשל בחמה, ממה שאמרו בכל מקום דכלאח"י וכל דבר שאין דרכו בכך אין בו איסור דאורייתא, דשינוי במעשה האדם תלוי בעצם טבעו לפי המקום והזמן, אבל שינוי במקור החום שעל ידו מבשלים, נקבע ע"י חז"ל בזמנם לנצח נצחים ואינו תלוי לפי רוח המקום והזמן".
בניגוד לכך, סבר הגר"מ פיינשטיין (אגרות משה, חלק ג סימן נב) שיש להבין את דברי רש"י כפשוטם, שכל שהדרך לבשל בו – איסורו מהתורה. אך לדעת הגר"מ פיינשטיין, הפטור בבישול בחמה אינו מכוח שהדבר נעשה בשינוי, אלא מפני שאין להגדירו כתולדה, "כיון שעכ"פ אין מבשלין בחמה אלא כשאין לו עצים, אין למילף אותו מבישול על ידי האור שהיתה במשכן להחשיבו תולדה, מאחר שאינו דומה להבשול שהיה במשכן". אחר כך מציע האגרות משה שם שאין השאלה מה יש להגדיר כתולדה, אלא שגם בישול בתולדות האור מוגדר "כבשול מצד האש עצמו שהרי החמימות... הרי הוא מהאש", כאשר בבישול בתולדות חמה "הרי מתבשל בחמימות דחמה שאין בו חשיבות מלאכה". אבל הואיל ומבין שרש"י פטר בישול בחמה בגלל היותו שינוי, הוא כותב שהמבשל במיקרוגל בשבת כן חייב, "שטוב לבשל בו כמו באש ממש ואלו שיש להם תנור כזה משתמשים בו יותר מבשול דבאש ומה שלא נתפשטו תנורים אלו עדיין הוא משום דלא מצוי עדיין הרבה תנורים וכשיהיו מצויין ודאי ישתמשו בהם כו"ע דהא הוא יותר טוב, ודאי יש למילף מבשול דאור דהיה במשכן בחשיבות תולדה שהוא לכל הדינים כהאב דבשול ע"י האור לאיסור ולחיוב סקילה וחטאת..".
בנדון דידן יש לעיין אם גם בתנור סולארי היה אומר כך, "שטוב לבשל בו כמו באש ממש". הרי הוא פחות נוח ויעיל מאשר תנור רגיל ועל כן לא לגמרי ברור שלדעת האגרות משה נחייב עליו כמו במיקרוגל. אבל יותר נראה שהואיל ובישול בתנור סולארי של זמננו מתקרב בנוחיותו לבישול רגיל, האגרות משה היה מחייב בבישול בו בשבת.
אבל יש לציין לשיטת מרן הגר"ש ישראלי (עמוד הימיני סימן כז אות ג), שסבר גם כן כדעת הגר"מ פיינשטין שיש איסור דאורייתא בכל דבר שדרך לבשל בו אף אם אינו אש (כגון חשמל וכיוצא בזה), ומכל מקום כתב שלא יהיה איסור דאורייתא בבישול בחמה אף אם יהיה הדרך לבשל בחמה, וכך כתב:
שגם אם ימציאו המצאה טכנית לנצל כח השמש לבישול מוחלט, כגון הא דדודי שמש כיום, גכ לא יצא מכלל הדין שאין בישול בחמה ותולדותיה. נראה דאין זה דומה, כי עיקר כוח החמה אינו מיועד לבישול, ומה שמנצלים אותה ע"י המצאה שהיא לגבי בישול, אכתי באופן כללי יש לומר שאין זה מפקיע מהחמה את ההגדרה שאין דרך בישול בכך. ויותר נ"ל שזהו הפירוש האמיתי של דברי רש"י שאין דרך בשול בכך, היינו שאור החמה אינו מיועד מעיקר בריאתו לבישול, משא"כ בכוח החשמל שצורת ריכוזו והפקתו ע"י האדם מיועדת לשימוש לצרכיו ובכלל זה הבישול לצורותיו השונות, אין מקום להשוותו לחמה ותולדותיה כן נ"ל"..
מפשט לשון רש"י נראה שהסיבה שאין איסור לבשל בחמה היא מפני שלא כך הדרך לבשל.
היה מקום להבין שכוונתו של רש"י היא שהיות שהדבר נעשה בשינוי, אין בזה איסור. על אפשרות זו הקשה האגלי טל (מלאכת האופה, סעיף יט, אות מד ס"ק א), שעל כל פנים היה לנו לאסור מדרבנן לבשל בחמה, ככל שינוי האסור מדרבנן.
עוד הקשה האגלי טל על הבנה זו מהעולה בפסחים (מא ע"א), שקרבן פסח שבושל בחמי טבריא לא מוגדר כמבושל. ואם כל הפטור הוא משום שינוי, לא מובן מדוע זה ישפיע על הגדרת התבשיל, שהרי סוף כל סוף, במבחן התוצאה הוא בושל, אלא שדרך הפעולה הייתה בשינוי, וכך לשונו: "ואי רק משום דאין דרך בשול בכך, התינח שלא לחייב את האדם העושה המלאכה; אבל הפסח למה לא יחשב מבושל?".
לאור כך, רצה האגלי טל לחדש שיש שינוי מציאותי בין המתבשל באש למתבשל בחמה, משום שבישול באש יוצר 'שבח עצים בפת ותבשיל', ולכן בישול בחמה אינו נחשב בישול כלל.
דברי האגלי טל מתבססים על הגמרא בפסחים (כו ע"ב), שם כתוב שלדעת רבי, פת שנאפתה מכוח אש שהוסקה על ידי קליפי עורלה האסורים בהנאה נאסרת, מפני שיש שבח עצים בפת, משמע שכוח העצים טמון בפת.
אך נראה שיש לדחות את ראייתו, שהמעיין בדברי רבינו דוד (בפסחים שם ד"ה לא קשיא) יראה שהסיבה שאנו מחשיבים 'כאילו הם ממש של איסור שנתערב בפת' הוא 'מפני המעשה הגדול שניכר בפת בשביל העצים'. ונראה שכוונתו שהשינוי שיוצר הבישול הוא כה משמעותי, עד שאין להחשיבו כגורם בלבד, אך אין כוונתו שיש טעם מיוחד לעצים שנמצאים בפת.
עוד יש לדחות את דברי האגלי טל, על פי מה שכתב הגרש"ז אויערבאך (שולחן שלמה, סימן שיח סעיף ג, אות יג, ג) שהרי במים עיקר הבישול הוא בחימום, ומכל מקום גם לגביהם נאמר שאין בישול בסילון בחמי טבריה. ועוד שהגמרא (שבת לט ע"א) הסתפקה אם חמי טבריה מוגדרים כ"אש", משום שייתכן שהם עוברים בפתח גיהינום, ואם החילוק הוא באיכות התבשיל, "מה סברא לומר דאי חליף אגיהנם חשיב דרך בישול ואי לאו לא".
הקובץ שיעורים (כתובות א, רב) רצה לקיים את דברי רש"י כפשוטם, ולבאר שבישול בחמה הוא שינוי כזה הפוטר גם בכל התורה כולה, ולכן זה גם לא יגדיר את קרבן הפסח כמבושל; אך הוא לא ביאר מדוע שלא נאסור מדרבנן. הרב ברוך גיגי (טללי שבת, מקורות החום השונים, עמ' 319) הציע לבאר בדברי הקובץ שיעורים שמדובר בשינוי גדול אשר מתיר אף מדרבנן.
מכל מקום, ביאור זה קשה משום שאין זה נראה כשינוי גדול כל כך שיתיר לכתחילה, וכן אין זה מבאר מדוע קרבן הפסח אינו מוגדר כמבושל מבחינת התוצאה.
מכוח קושיות אלו הסיק הגרש"ז אויערבאך (מנחת שלמה חלק א, סימן יב סעיף ב, הערת המחבר ד"ה דאף שכתב) שחז"ל הגדירו את הבישול רק בדבר שנעשה על ידי אש, ועל כורחך שכוונתו של רש"י במה שכתב "דאין דרך בישולו בכך", שאין זה קרוי בישול, ואין זה תלוי בדרך בני אדם. וכנראה שכך הייתה לחז"ל 'קבלה' שבישול הוא דווקא באש, ולכן נראה שהוא הדין לגבי בישול בשר בחלב ושאר דברים, וכך ניתן גם ללמוד מדברי המאירי שכתב שבבישול בחמה 'אין תורת בישול'.
בדומה לכך יש להביא מדברי הרב אשר וייס (ראו מנחת אשר שבת סימן עה, ומנחת אשר פסחים סימן נא; ונצטט עכשיו מתשובתו בענין 'בישול בסיד ובמגנזיום'( שכתב: "דלעולם אין ולא תהיה מלאכת בישול מה"ת אלא באור ותולדותיו, ושאני 'אין דרך בישול' של המבשל בחמה, ממה שאמרו בכל מקום דכלאח"י וכל דבר שאין דרכו בכך אין בו איסור דאורייתא, דשינוי במעשה האדם תלוי בעצם טבעו לפי המקום והזמן, אבל שינוי במקור החום שעל ידו מבשלים, נקבע ע"י חז"ל בזמנם לנצח נצחים ואינו תלוי לפי רוח המקום והזמן".
בניגוד לכך, סבר הגר"מ פיינשטיין (אגרות משה, חלק ג סימן נב) שיש להבין את דברי רש"י כפשוטם, שכל שהדרך לבשל בו – איסורו מהתורה. אך לדעת הגר"מ פיינשטיין, הפטור בבישול בחמה אינו מכוח שהדבר נעשה בשינוי, אלא מפני שאין להגדירו כתולדה, "כיון שעכ"פ אין מבשלין בחמה אלא כשאין לו עצים, אין למילף אותו מבישול על ידי האור שהיתה במשכן להחשיבו תולדה, מאחר שאינו דומה להבשול שהיה במשכן". אחר כך מציע האגרות משה שם שאין השאלה מה יש להגדיר כתולדה, אלא שגם בישול בתולדות האור מוגדר "כבשול מצד האש עצמו שהרי החמימות... הרי הוא מהאש", כאשר בבישול בתולדות חמה "הרי מתבשל בחמימות דחמה שאין בו חשיבות מלאכה". אבל הואיל ומבין שרש"י פטר בישול בחמה בגלל היותו שינוי, הוא כותב שהמבשל במיקרוגל בשבת כן חייב, "שטוב לבשל בו כמו באש ממש ואלו שיש להם תנור כזה משתמשים בו יותר מבשול דבאש ומה שלא נתפשטו תנורים אלו עדיין הוא משום דלא מצוי עדיין הרבה תנורים וכשיהיו מצויין ודאי ישתמשו בהם כו"ע דהא הוא יותר טוב, ודאי יש למילף מבשול דאור דהיה במשכן בחשיבות תולדה שהוא לכל הדינים כהאב דבשול ע"י האור לאיסור ולחיוב סקילה וחטאת..".
בנדון דידן יש לעיין אם גם בתנור סולארי היה אומר כך, "שטוב לבשל בו כמו באש ממש". הרי הוא פחות נוח ויעיל מאשר תנור רגיל ועל כן לא לגמרי ברור שלדעת האגרות משה נחייב עליו כמו במיקרוגל. אבל יותר נראה שהואיל ובישול בתנור סולארי של זמננו מתקרב בנוחיותו לבישול רגיל, האגרות משה היה מחייב בבישול בו בשבת.
אבל יש לציין לשיטת מרן הגר"ש ישראלי (עמוד הימיני סימן כז אות ג), שסבר גם כן כדעת הגר"מ פיינשטין שיש איסור דאורייתא בכל דבר שדרך לבשל בו אף אם אינו אש (כגון חשמל וכיוצא בזה), ומכל מקום כתב שלא יהיה איסור דאורייתא בבישול בחמה אף אם יהיה הדרך לבשל בחמה, וכך כתב:
שגם אם ימציאו המצאה טכנית לנצל כח השמש לבישול מוחלט, כגון הא דדודי שמש כיום, גכ לא יצא מכלל הדין שאין בישול בחמה ותולדותיה. נראה דאין זה דומה, כי עיקר כוח החמה אינו מיועד לבישול, ומה שמנצלים אותה ע"י המצאה שהיא לגבי בישול, אכתי באופן כללי יש לומר שאין זה מפקיע מהחמה את ההגדרה שאין דרך בישול בכך. ויותר נ"ל שזהו הפירוש האמיתי של דברי רש"י שאין דרך בשול בכך, היינו שאור החמה אינו מיועד מעיקר בריאתו לבישול, משא"כ בכוח החשמל שצורת ריכוזו והפקתו ע"י האדם מיועדת לשימוש לצרכיו ובכלל זה הבישול לצורותיו השונות, אין מקום להשוותו לחמה ותולדותיה כן נ"ל"..
13
