שו"ת במראה הבזק חלק עשירי פ״בB'Mareh HaBazak Volume X 82
א׳פלורידה, ארה"ב Florida, USA
1
ב׳טבת תשע"ח
2
ג׳פב. גדרי קבלת מצוות בגיור
3
ד׳שאלה:
האם קבלת מצוות בגיור הראשון של האימא, במקרה המתואר לעיל בשאלה פא, הייתה מספקת?
האם קבלת מצוות בגיור הראשון של האימא, במקרה המתואר לעיל בשאלה פא, הייתה מספקת?
4
ה׳תשובה:
קבלת המצוות של האימא הספיקה עבור הגיור כמבואר להלן.
קבלת המצוות של האימא הספיקה עבור הגיור כמבואר להלן.
5
ו׳קבלת מצוות בשעת הגיור מעכבת את חלות הגירות (ראו שלחן ערוך יו"ד רסח, ג)1אמנם במגיד משנה (הלכות איסורי ביאה יג, יז) כתב: "זה פשוט שאין הודעת המצוות מעכב דיעבד". וכן לכאורה מוכרח מהגמרא בשבת (סח ע"א-ע"ב) שדנה אם "תינוק שנשבה לבין הנכרים וגר שנתגייר בין הנכרים ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה" חייבים חטאת אחת או פטורים מכלום. מזה לכאורה רואים שייתכן גיור כשר גם כאשר הגר אף פעם לא למד הלכות שבת. וכתב בשו"ת מלמד להועיל (יו"ד סימן פז ד"ה ועתה ניחזי אנן): "אמנם לי אכתי הדבר צריך עיון, דהא כתב ה"ה פי"ג מה' א"ב הי"ז זה פשוט דאין הודעת המצות מעכב, ואיך יקבל המצות אם אינו יודע המצות, וא"כ משמע דגם קבלת המצות אינו מעכב בדיעבד, ואין לי פנאי לעיין כעת בזה"..
6
ז׳אמנם האימא תיארה את תהליך הגיור כך: היא עברה קורס בן תשעה חדשים שכללו מפגשים פעם בשבוע שבהם למדה תורה ודינים, כולל דיני טהרת המשפחה. היא לא פירטה את פרטי לימוד זה וגם הודתה שהואיל וזה היה לפני כשלושים שנה, היא לא זוכרת את הפרטים. לאחר גיורה היא שמרה את מה שהבינה שהיא צריכה לשמור, ביניהם שבת וכשרות; אבל היא הלכה 'בדרכה של חמותה', ונסעה לבית הכנסת בשבת.
7
ח׳כלומר ברור שהיא לא שמרה שבת כהלכתה. למרות זאת, נראה שעדיין יש להחשיב את קבלתה כמספקת בשביל גיור2קבלת מצוות 'חוץ מדבר אחד'.
במקרה הנדון הייתה הודעת מצוות, על כל פנים חלקית, וגם קבלת מצוות על הכול לפי הודעה חלקית זו.
בבכורות (ל ע"ב) נאמר ברייתא:
תר: הבא לקבל דברי חבירות חוץ מדבר אחד, אין מקבלין אותו; עובד כוכבים שבא לקבל דברי תורה חוץ מדבר אחד, אין מקבלין אותו. ר' יוסי בר' יהודה אומר: אפי' דקדוק אחד מדברי סופרים".
אם כן, לכתחילה אין לגייר מי שמצהיר שאינו מקבל על עצמו אחד מדיני התורה.
אבל בגמרא שם לא מפורש מה הדין בדיעבד, אם למרות הצהרה כזו בית דין כן גיירוהו. ובאמת כותב בשו"ת דעת כהן (סימן קנב):
ופלא שלא כתבו הפוסקים דין גר שקבל עליו דת חוץ מד"א, בכורות ל' ע"ב, וגם שם רק אין מקבלים אמרו, וי"ל דאם קבלוהו הוי גר, כגרי אריות וחלומות. ומתו' דרפ"ק דחולין נראה, דדוקא גרי אריות שלא קבלו כראוי מעיקרא אינם גרים, אבל אם לא ע"י אריות גרים הם אפילו כשהקבלה אינה שלמה".
לפי זה לכאורה פשוט שבמקרה שלנו קבלת המצוות של האימא הייתה מספקת.
אבל מצד שני כתב בשו"ת אחיעזר (חלק ג סימן כו אות ה ד"ה אך):
אך מסברא נראה דכיון דקבלת מצות מעכב, בודאי בעינן שיקבל עליו כל המצות, אלא שיש להסתפק אם אינו מקבל דקדוק אחד מדס דאפשר דמה"ת הוי גר כיון דקבל עליו כל מצות שבתורה, ואולי כיון דמילי דרבנן אתנייהו בלא תסור הוה כמתנה על ד"ת וצ"ע".
בתשובות אגרות משה נראה שיש בענין קבלת מצוות 'חוץ מדבר אחד' סתירה אם היא קבלה מספקת בדיעבד כדי להכשיר את הגיור. שהרי מצד אחד כתב (יו"ד חלק ג סימן קו ענף א; מתאריך כ"ב בתמוז תשכ"ט):
אבל כשאומרים לו שאיכא מצווה זו או שיודע מעצמו איזה מצווה... ואומר שמצווה זו אינו רוצה לקבלה, עז תניא שאין מקבלין, וא"כ אפשר שאף בדיעבד כשקבלוהו אינו גר, אף שנקט לשון אין מקבלין דהוא לשון דלכתחלה. ולכאורה מהא שאר"י ב"ר יהודה אפילו דקדוק אחד מד"ס, שמסתבר שכיון שקבל עליו כל מצות דאורייתא ואף בל תסור בכלל דהא קבל עליו כל איסורין ומצות דרבנן, הרי יש לו להיות גר מדאורייתא, שלא מסתבר שחכמים יעקרו הגרות דאורייתא שנוגע לקידושין ולכמה דברים ולהקל בהם ולא היה מזכיר זה הגמ' בפירוש, וא"כ צריך לומר לר"י ב"ר יהודה דרק אין מקבלין לכתחלה ובדיעבד כשקבלוהו הוא גר, שלכן משמע שגם לדין הרישא בלא קבל עליו דבר אחד מדיני התורה נמי הוא רק דין שלכתחלה אין מקבלין אבל בדיעבד כשקבלוהו הוא גר, וחייב אף במצווה זו שלא קבל עליו, דמה שלא קבל עליו אינו כלום לפוטרו דהא הוא מתנה על מה שכתוב בתורה שתנאו בטל".
מזה משמע שהגיור כשר בדיעבד.
אבל בתשובות אחרות כתב שגיור כזה אינו תקף אפילו בדיעבד (שם סימן קח, תשובה שנכתבה כעבור כעשר שנים, אדר תשל"ט, בד"ה והנה ליכא):
ואף שנכרי שבא לקבל כל התורה חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו כדתניא בברייתא בבכורות דף ל' עב, ומשמע דגם אם קבלו אותו אינו כלום, דהרי תניא שם גם הבא לקבל דברי חברות חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו, שבזה משמע שאף בדיעבד שקבלו אותו לחבר אינו בדין חבר..."
וכן כתב בתשובה אחרת שנים רבות לפני התשובה המקילה (בט"ו בכסלו תשכ"ב, אבהע"ז חלק ב סימן ד ד"ה והנה לבד):
...מכל מקום ודאי בעינן שיקבל מצות; דהא גר שלא קבל עליו איזה מצווה, אף שקבל עליו שאר כל המצות, אינו גר כדאיתא בבכורות... משמע דאף בדיעבד אינו גר, כמו בחבר וכהן השנויין בברייתא זו גכ בלשון אין מקבלין והוא דין דבדיעבד... ואף שא"צ שילמד ולידע כל התורה קודם שמתגייר, וגם שהוא גר בדיעבד אף שלא הודיעו אף המקצת מצות קלות וחמורות שצריך להודיע... מכל מקום קבלה לקיים כל המצות שחייבין בהם ישראל צריך לקבל וזה מעכב הגרות".
ובתשובה נוספת (ו' באייר תש"י, יו"ד חלק א סימן קס) כתב:
הנה פשוט שהגרות אינה כלום, דהא קבלת מצות מעכב הגרות, ואפילו קבל כל דיני התורה חוץ מדבר אחד מעכב כדאיתא בבכורות דף ל'. וגם צריך שתהיה קבלת המצות בפני ג' ומעכב אפילו בדיעבד...
מדוע נדון דידן טוב יותר מקבלה רגילה של 'חוץ מדבר אחד'
יש לציין שגם בתשובה (יו"ד חלק ג סימן קח) שבה האגרות משה פסל את הגיור אפילו בדיעבד הוא כתב:
והטעם נראה דכשלא קבל אפילו רק דבר אחד אין זה קבלה כלל, דענין קבלת כל המצות הוא ענין אחד לשמוע ולעשות כציוי ה', אשר לכן ברור ופשוט שאף בדיעבד אינו גר כשלא קבל את כל המצות ממש...
נראה לכאורה שמבחינה הלכתית, המקרה שלנו טוב יותר. אצלנו האישה כן חשבה שהיא מקיימת "ציווי ה'", שהרי היא קיימה את מה שלימדו אותה.
ובתשובה אחרת שהבאנו (אבהע"ז חלק ב סימן ד ד"ה והנה לבד), שגם בה האגרות משה פסל בדיעבד, הוא כתב:
אך לכאורה יקשה משבת דף לא ממה שקבל הלל להגר שאמר שבעל פה איני מאמינך; נהי שפרש"י שהיה הלל מובטח שאחר שילמדנו יסמוך עליו, מכל מקום הא עתה כשטבל לא קבל עדיין תורה שבעל פה... וא"כ משמע שאינו מעכב אלא הוא דין דלכתחלה ולכן כיון שידע שלבסוף יסמוך עליו קבלו גם לכתחלה?! אבל נראה שרש"י תירץ זה, שכתב גייריה וסמך על חכמתו שסופו שירגילנו לקבל עליו, דל"ד הא לחוץ מדבר אחד, שלא היה כופר בתורה שבעל פה אלא שלא היה מאמין שהיא מפי הגבורה, שלכאורה אין לזה באור. וצריך לפרש שכוונתו דמצד קבלת המצות קבל גם תורה שבעל פה, שידע שיש תורה שבעל פה, אך לא האמין לחכמי הדור בשמאי והלל שדבריהם הוא התורה שבעל פה שנאמרה מפי הגבורה..."
ולכאורה קל וחומר הוא למקרה שלנו, שבו האישה קיבלה גם את כל פרטי התורה שבעל פה שהיא למדה, רק שלימדו אותה שמותר לנסוע בשבת לבית כנסת.
ועוד ראו באגרות משה (יו"ד חלק ג סימן קו ענף א) שדן ב"גיורת רוצה לקבל כל דיני התורה אבל אינה רוצה לקבל תלבושת נשים צנועות אלא להתלבש בבגדים שמתלבשות בעוה"ר סתם הנשים שבדור פרוץ הזה, אם יכולים לקבל מדינא גיורת כזו ואיך הוא בדיעבד כשקבלוה אם היא גיורת", וכתב שם (ד"ה ויש לדון):
דמאחר שנפרץ תלבושת הפריצות בעוהר גם בבנות ישראל ואף באלו שהן שומרות תורה, שלכן הנכריה שבאה להתגייר הרי חושבת שהוא רק חומרא בעלמא שרוצים הרבנים להטיל עליה יותר מהדין מאחר שיודעת מנשים שמחזיקין אותן לשומרי דת ומתלבשות בתלבושת פריצות, ואף שאומרים לה הרבנים שהוא דבר איסור אינה מאמינה להם, וא"כ יש לידון אותה כנתגיירה כשלא ידעה מדיני התורה שהוא גר כדאיתא בשבת. ומסתבר זה אף שלע"ע אין לי ראיה ע"ז..."
ועוד כתב במקום אחר(יו"ד חלק א סימן קס):
ועוד יש מקום לומר טעם גדול, דמה שבעלה שנתגיירה בשבילו הוא מחלל שבת ומופקר בכמה איסורין, עושה שהיא סבורה שאין חיוב ככ לשמור המצות, וא"כ הוא כגר שנתגייר בין העכו"ם שמפורש בשבת דף ס"ח שהוי גר אף שעדין עובד ע"ז עיינו שם. והטעם משום שקבל עליו להיות ככל היהודים, שנחשבה קבלה אף שלא ידע כלום מהמצות... ורק בידע ולא רצה לקבל הוא עכוב בגרות, דהא א"צ ללמד כל התורה כולה קודם שנתגייר, דרק מקצת מודיעין. ולכן אף שהב"ד אמרו לה שצריך לשמור שבת, חושבת שהוא רק הדור בעלמא, אבל גם מי שאינו שומר השבת וכדומה טועה לומר שהוא יהודי כשר. נמצא שלטעותה קבלה כל המצות שיהודי מחוייב, שהוא גרות אף שמחמת זה לא תקיים עכ"פ המצות. וזהו טעם שיש בה ממש להחשיבה לגיורת, והוא למוד זכות קצת על הרבנים המקבלים שלא יחשבו עוד גריעי מהדיוטות".
אם במקרה שבו "אף שאומרים לה הרבנים שהוא דבר איסור אינה מאמינה להם" הדעה נוטה להקל, נראה פשוט שאפשר להקל במקרה שלנו. שהרי אצלנו כלל לא אמרו לה שאסור לנסוע בשבת לבית כנסת. ואמנם חמיה לא נסע ברכב בשבת אפילו לבית כנסת, אבל נראה שבנסיבות כאלה, שהייתה בקהילה קונסרבטיבית, שבה גם הרבה מן היותר 'חזקים' ביהדותם נוסעים בשבת לבית כנסת (והרי ככה עשה אפילו אחד מ'דייני' הגיור שלה), וגם רבני בית הדין ככה מורים לאנשים (כן סיפר הרב ב', שהיה מורה לאנשי קהילתו שמותר להם לנסוע בשבת אם צריכים לעשות כך כדי להגיע לבית כנסת). ועוד שראתה שחמותה עושה כך וחמיה ה'מחמיר' כנראה השלים עם זה, יש להחשיבה כתינוקת שנשבית שבאמת חשבה שההלכה אינה אוסרת התנהגות זו.
והיביע אומר (חלק יא יו"ד סימן כט אות ט) מצטט את הרש"ש (שבת לא ע"א), שבהסבירו את דברי רש"י שם כתב: "...דכופר לא מיקרי אלא אחר חקירה בכל חלקי הסותר, אבל זה לא חקר ולא נוכח אלא שלא היה מאמין”. לאחר דיון בענין זה, הסיק הגר"ע יוסף:
...ולפז סתם גר שבא להתגייר, ואינו מתיימר לומר שחקר במצות התורה, והוא כופר באחת מהן, אף שידוע לנו שבסתר לבבו אינו מעריך את כל המצות כראוי, אינו נחשב כאומר חוץ מדבר אחד שאין מקבלין אותו..."
גם סברא זו שייכת לעניננו, שהרי האישה אינה "מתיימרת לומר שחקרה במצות התורה" כדי להסיק שמותר לנסוע בשבת לבית כנסת. ועוד, הרי אצלנו המצב טוב יותר, שהרי אין לנו שום סיבה לחשוב "שבסתר לבבה אינה מעריכה את כל המצות כראוי". אדרבה, נראה ברור שהיא כן העריכה את המצוות, רק שלימדו אותה דברים לא נכונים.
על כן, נראה שקבלת המצוות של האימא הספיקה עבור גיור..
במקרה הנדון הייתה הודעת מצוות, על כל פנים חלקית, וגם קבלת מצוות על הכול לפי הודעה חלקית זו.
בבכורות (ל ע"ב) נאמר ברייתא:
תר: הבא לקבל דברי חבירות חוץ מדבר אחד, אין מקבלין אותו; עובד כוכבים שבא לקבל דברי תורה חוץ מדבר אחד, אין מקבלין אותו. ר' יוסי בר' יהודה אומר: אפי' דקדוק אחד מדברי סופרים".
אם כן, לכתחילה אין לגייר מי שמצהיר שאינו מקבל על עצמו אחד מדיני התורה.
אבל בגמרא שם לא מפורש מה הדין בדיעבד, אם למרות הצהרה כזו בית דין כן גיירוהו. ובאמת כותב בשו"ת דעת כהן (סימן קנב):
ופלא שלא כתבו הפוסקים דין גר שקבל עליו דת חוץ מד"א, בכורות ל' ע"ב, וגם שם רק אין מקבלים אמרו, וי"ל דאם קבלוהו הוי גר, כגרי אריות וחלומות. ומתו' דרפ"ק דחולין נראה, דדוקא גרי אריות שלא קבלו כראוי מעיקרא אינם גרים, אבל אם לא ע"י אריות גרים הם אפילו כשהקבלה אינה שלמה".
לפי זה לכאורה פשוט שבמקרה שלנו קבלת המצוות של האימא הייתה מספקת.
אבל מצד שני כתב בשו"ת אחיעזר (חלק ג סימן כו אות ה ד"ה אך):
אך מסברא נראה דכיון דקבלת מצות מעכב, בודאי בעינן שיקבל עליו כל המצות, אלא שיש להסתפק אם אינו מקבל דקדוק אחד מדס דאפשר דמה"ת הוי גר כיון דקבל עליו כל מצות שבתורה, ואולי כיון דמילי דרבנן אתנייהו בלא תסור הוה כמתנה על ד"ת וצ"ע".
בתשובות אגרות משה נראה שיש בענין קבלת מצוות 'חוץ מדבר אחד' סתירה אם היא קבלה מספקת בדיעבד כדי להכשיר את הגיור. שהרי מצד אחד כתב (יו"ד חלק ג סימן קו ענף א; מתאריך כ"ב בתמוז תשכ"ט):
אבל כשאומרים לו שאיכא מצווה זו או שיודע מעצמו איזה מצווה... ואומר שמצווה זו אינו רוצה לקבלה, עז תניא שאין מקבלין, וא"כ אפשר שאף בדיעבד כשקבלוהו אינו גר, אף שנקט לשון אין מקבלין דהוא לשון דלכתחלה. ולכאורה מהא שאר"י ב"ר יהודה אפילו דקדוק אחד מד"ס, שמסתבר שכיון שקבל עליו כל מצות דאורייתא ואף בל תסור בכלל דהא קבל עליו כל איסורין ומצות דרבנן, הרי יש לו להיות גר מדאורייתא, שלא מסתבר שחכמים יעקרו הגרות דאורייתא שנוגע לקידושין ולכמה דברים ולהקל בהם ולא היה מזכיר זה הגמ' בפירוש, וא"כ צריך לומר לר"י ב"ר יהודה דרק אין מקבלין לכתחלה ובדיעבד כשקבלוהו הוא גר, שלכן משמע שגם לדין הרישא בלא קבל עליו דבר אחד מדיני התורה נמי הוא רק דין שלכתחלה אין מקבלין אבל בדיעבד כשקבלוהו הוא גר, וחייב אף במצווה זו שלא קבל עליו, דמה שלא קבל עליו אינו כלום לפוטרו דהא הוא מתנה על מה שכתוב בתורה שתנאו בטל".
מזה משמע שהגיור כשר בדיעבד.
אבל בתשובות אחרות כתב שגיור כזה אינו תקף אפילו בדיעבד (שם סימן קח, תשובה שנכתבה כעבור כעשר שנים, אדר תשל"ט, בד"ה והנה ליכא):
ואף שנכרי שבא לקבל כל התורה חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו כדתניא בברייתא בבכורות דף ל' עב, ומשמע דגם אם קבלו אותו אינו כלום, דהרי תניא שם גם הבא לקבל דברי חברות חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו, שבזה משמע שאף בדיעבד שקבלו אותו לחבר אינו בדין חבר..."
וכן כתב בתשובה אחרת שנים רבות לפני התשובה המקילה (בט"ו בכסלו תשכ"ב, אבהע"ז חלק ב סימן ד ד"ה והנה לבד):
...מכל מקום ודאי בעינן שיקבל מצות; דהא גר שלא קבל עליו איזה מצווה, אף שקבל עליו שאר כל המצות, אינו גר כדאיתא בבכורות... משמע דאף בדיעבד אינו גר, כמו בחבר וכהן השנויין בברייתא זו גכ בלשון אין מקבלין והוא דין דבדיעבד... ואף שא"צ שילמד ולידע כל התורה קודם שמתגייר, וגם שהוא גר בדיעבד אף שלא הודיעו אף המקצת מצות קלות וחמורות שצריך להודיע... מכל מקום קבלה לקיים כל המצות שחייבין בהם ישראל צריך לקבל וזה מעכב הגרות".
ובתשובה נוספת (ו' באייר תש"י, יו"ד חלק א סימן קס) כתב:
הנה פשוט שהגרות אינה כלום, דהא קבלת מצות מעכב הגרות, ואפילו קבל כל דיני התורה חוץ מדבר אחד מעכב כדאיתא בבכורות דף ל'. וגם צריך שתהיה קבלת המצות בפני ג' ומעכב אפילו בדיעבד...
מדוע נדון דידן טוב יותר מקבלה רגילה של 'חוץ מדבר אחד'
יש לציין שגם בתשובה (יו"ד חלק ג סימן קח) שבה האגרות משה פסל את הגיור אפילו בדיעבד הוא כתב:
והטעם נראה דכשלא קבל אפילו רק דבר אחד אין זה קבלה כלל, דענין קבלת כל המצות הוא ענין אחד לשמוע ולעשות כציוי ה', אשר לכן ברור ופשוט שאף בדיעבד אינו גר כשלא קבל את כל המצות ממש...
נראה לכאורה שמבחינה הלכתית, המקרה שלנו טוב יותר. אצלנו האישה כן חשבה שהיא מקיימת "ציווי ה'", שהרי היא קיימה את מה שלימדו אותה.
ובתשובה אחרת שהבאנו (אבהע"ז חלק ב סימן ד ד"ה והנה לבד), שגם בה האגרות משה פסל בדיעבד, הוא כתב:
אך לכאורה יקשה משבת דף לא ממה שקבל הלל להגר שאמר שבעל פה איני מאמינך; נהי שפרש"י שהיה הלל מובטח שאחר שילמדנו יסמוך עליו, מכל מקום הא עתה כשטבל לא קבל עדיין תורה שבעל פה... וא"כ משמע שאינו מעכב אלא הוא דין דלכתחלה ולכן כיון שידע שלבסוף יסמוך עליו קבלו גם לכתחלה?! אבל נראה שרש"י תירץ זה, שכתב גייריה וסמך על חכמתו שסופו שירגילנו לקבל עליו, דל"ד הא לחוץ מדבר אחד, שלא היה כופר בתורה שבעל פה אלא שלא היה מאמין שהיא מפי הגבורה, שלכאורה אין לזה באור. וצריך לפרש שכוונתו דמצד קבלת המצות קבל גם תורה שבעל פה, שידע שיש תורה שבעל פה, אך לא האמין לחכמי הדור בשמאי והלל שדבריהם הוא התורה שבעל פה שנאמרה מפי הגבורה..."
ולכאורה קל וחומר הוא למקרה שלנו, שבו האישה קיבלה גם את כל פרטי התורה שבעל פה שהיא למדה, רק שלימדו אותה שמותר לנסוע בשבת לבית כנסת.
ועוד ראו באגרות משה (יו"ד חלק ג סימן קו ענף א) שדן ב"גיורת רוצה לקבל כל דיני התורה אבל אינה רוצה לקבל תלבושת נשים צנועות אלא להתלבש בבגדים שמתלבשות בעוה"ר סתם הנשים שבדור פרוץ הזה, אם יכולים לקבל מדינא גיורת כזו ואיך הוא בדיעבד כשקבלוה אם היא גיורת", וכתב שם (ד"ה ויש לדון):
דמאחר שנפרץ תלבושת הפריצות בעוהר גם בבנות ישראל ואף באלו שהן שומרות תורה, שלכן הנכריה שבאה להתגייר הרי חושבת שהוא רק חומרא בעלמא שרוצים הרבנים להטיל עליה יותר מהדין מאחר שיודעת מנשים שמחזיקין אותן לשומרי דת ומתלבשות בתלבושת פריצות, ואף שאומרים לה הרבנים שהוא דבר איסור אינה מאמינה להם, וא"כ יש לידון אותה כנתגיירה כשלא ידעה מדיני התורה שהוא גר כדאיתא בשבת. ומסתבר זה אף שלע"ע אין לי ראיה ע"ז..."
ועוד כתב במקום אחר(יו"ד חלק א סימן קס):
ועוד יש מקום לומר טעם גדול, דמה שבעלה שנתגיירה בשבילו הוא מחלל שבת ומופקר בכמה איסורין, עושה שהיא סבורה שאין חיוב ככ לשמור המצות, וא"כ הוא כגר שנתגייר בין העכו"ם שמפורש בשבת דף ס"ח שהוי גר אף שעדין עובד ע"ז עיינו שם. והטעם משום שקבל עליו להיות ככל היהודים, שנחשבה קבלה אף שלא ידע כלום מהמצות... ורק בידע ולא רצה לקבל הוא עכוב בגרות, דהא א"צ ללמד כל התורה כולה קודם שנתגייר, דרק מקצת מודיעין. ולכן אף שהב"ד אמרו לה שצריך לשמור שבת, חושבת שהוא רק הדור בעלמא, אבל גם מי שאינו שומר השבת וכדומה טועה לומר שהוא יהודי כשר. נמצא שלטעותה קבלה כל המצות שיהודי מחוייב, שהוא גרות אף שמחמת זה לא תקיים עכ"פ המצות. וזהו טעם שיש בה ממש להחשיבה לגיורת, והוא למוד זכות קצת על הרבנים המקבלים שלא יחשבו עוד גריעי מהדיוטות".
אם במקרה שבו "אף שאומרים לה הרבנים שהוא דבר איסור אינה מאמינה להם" הדעה נוטה להקל, נראה פשוט שאפשר להקל במקרה שלנו. שהרי אצלנו כלל לא אמרו לה שאסור לנסוע בשבת לבית כנסת. ואמנם חמיה לא נסע ברכב בשבת אפילו לבית כנסת, אבל נראה שבנסיבות כאלה, שהייתה בקהילה קונסרבטיבית, שבה גם הרבה מן היותר 'חזקים' ביהדותם נוסעים בשבת לבית כנסת (והרי ככה עשה אפילו אחד מ'דייני' הגיור שלה), וגם רבני בית הדין ככה מורים לאנשים (כן סיפר הרב ב', שהיה מורה לאנשי קהילתו שמותר להם לנסוע בשבת אם צריכים לעשות כך כדי להגיע לבית כנסת). ועוד שראתה שחמותה עושה כך וחמיה ה'מחמיר' כנראה השלים עם זה, יש להחשיבה כתינוקת שנשבית שבאמת חשבה שההלכה אינה אוסרת התנהגות זו.
והיביע אומר (חלק יא יו"ד סימן כט אות ט) מצטט את הרש"ש (שבת לא ע"א), שבהסבירו את דברי רש"י שם כתב: "...דכופר לא מיקרי אלא אחר חקירה בכל חלקי הסותר, אבל זה לא חקר ולא נוכח אלא שלא היה מאמין”. לאחר דיון בענין זה, הסיק הגר"ע יוסף:
...ולפז סתם גר שבא להתגייר, ואינו מתיימר לומר שחקר במצות התורה, והוא כופר באחת מהן, אף שידוע לנו שבסתר לבבו אינו מעריך את כל המצות כראוי, אינו נחשב כאומר חוץ מדבר אחד שאין מקבלין אותו..."
גם סברא זו שייכת לעניננו, שהרי האישה אינה "מתיימרת לומר שחקרה במצות התורה" כדי להסיק שמותר לנסוע בשבת לבית כנסת. ועוד, הרי אצלנו המצב טוב יותר, שהרי אין לנו שום סיבה לחשוב "שבסתר לבבה אינה מעריכה את כל המצות כראוי". אדרבה, נראה ברור שהיא כן העריכה את המצוות, רק שלימדו אותה דברים לא נכונים.
על כן, נראה שקבלת המצוות של האימא הספיקה עבור גיור..
8
