שו"ת במראה הבזק חלק עשירי פ״גB'Mareh HaBazak Volume X 83
א׳פלורידה, ארה"ב Florida, USA
1
ב׳טבת תשע"ח
2
ג׳פג. כשרות רב קונסרבטיבי לשמש כדיין בגיור
3
ד׳שאלה:
האם הגיור הראשון המתואר בשאלה פא, שנעשה בבית דין של רבנים קונסרבטיבים, נחשב שנעשה בבית דין כשר?
האם הגיור הראשון המתואר בשאלה פא, שנעשה בבית דין של רבנים קונסרבטיבים, נחשב שנעשה בבית דין כשר?
4
ה׳תשובה:
נראה שאין לקבוע באופן גורף שכל רב קונסרבטיבי בהכרח פסול לעדות1הרב חיים ג'קטור כתב על קידושין קונסרבטיביים (תחומין כרך יח עמוד 84 ואילך):
מבין מנהיגי התנועה ורבניה יש שאינם סומכים על 'היתרים' ביחס לחילול שבת, ולכשעצמם הם מקפידים לשמור את כל פרטי ההלכה, כמקובל בישראל מקדמת דנא. בכל זאת הם מזהים עצמם עם התנועה הקונסרבטיבית. במקרים רבים הם אינם מזדהים עם ההשקפה הקונסרבטיבית באשר לעיקרי אמונה, ובכל זאת הם נמנים על חברי תנועה זו, וכאמור אף על מנהיגיה (אולי מטעמי פרנסה בלבד?).
והביא על כך כמה תשובות של האגרות משה. הנדון בתשובה הראשונה (אבהע"ז חלק א סימן קלה) היה גט שהיה חתום עליו רב קונסרבטיבי:
בדבר הגט אשר סדרו רבאי שלמד איזה זמן אצל סעמינאר הקאנסערוואטיוון וגם הוא רבאי בביהכנ קאנסערוואטיווי והוא גם חתום בעד על הגט וגט אחר א"א להשיג מהבעל כי הוא רוצה לעגנה רק כשיתנו לו סך גדול מאוד שאין ביד האשה ליתן, וטיבו ומעשיו של הרבאי זה לא ידוע אך כת"ר דבר עמו בעצמו להודע ממעשיו ואמר לו כי הוא מתפלל ומניח תפילין בכל יום ושומר שבת ונזהר ממאכלות אסורות, אבל מזלזל באיסור הוצאה בשבת, ומאחרים לא נשמע כלום אודותו מה טיבו.
והנה מצד אמירתו בעצמו לפני כת"ר שעבר על איסור הוצאה בשבת פשוט שלא נפסל לעדות, דאין אדם משים עצמו רשע ואינו נאמן לפסול עצמו לעדות...
אבל יש לדון בזה ממה שכתבתי כבר בתשובה דמינים ואפיקורסין נפסלין לעדות אף בלא הגדת עדות בפניהם ובפני ב"ד...
וא"כ באלו שלמדו בסעמינאר הקאנסערוואטיוון והם רבאייס בבתי כנסיות שלהן ששיטתם הוא לבטל ולזלזל בכמה דיני התורה שהוא בא מכפירה בתורה מן השמים שזהו אפיקורס לדין זה, כדאיתא בפ"ד מרוצח ה"י, יש אולי להחשיבן כמוחזקין לכופרין בתורה שפסולין לעדות כיון שנרשמו בתלמידיהן. ואף אם נימא שלא נחשבו כמוחזקין לכופרין במה שלמדו שם, דאפשר מאיזה טעם להנאתן למדו שם וקבלו משרת רבאי אצלם אף שנשארו באמונתם בתורה, מכל מקום אולי איתרע חזקת כשרות שלהן והוו ספק פסולין. אך יש גם סברא לומר דכיון שמצוי אלו שלומדין שם איזה זמן בשביל פרנסה שמשיגים אח"כ משרת רבאי בב"כ שלהן שמשלמין ביותר, לא איתרע חזקתן לחשדן בכופרין. ואף שאסור זה מקרא דהרחק מעליה דרכך זה מינות... מכל מקום אין לפוסלן לעדות מצד איסור זה דאין בו לאו ומלקות, וחשוד על הקל לא חשוד על החמור ונשארו בחזקת כשרותן שאינם כופרים. ולכן הדבר אצלי בספק אם הרבאי פסול לעדות; ואף שאולי נוטה יותר שלא נפסל כ"ז שאין לנו עדים ובפניו שעבר על איסורין הפוסלין לעדות, מכל מקום לא הייתי מכשיר בפסול דאורייתא".
מבואר בדברי האגרות משה שרב קונסרבטיבי שומר מצוות אין לפסלו מצד עברה כל זמן שלא באו עדים שעבר עברות, אלא שיש לחשוש שמא הוא פסול מצד שהוא מאמין בשיטתם של הקונסרבטיבים, שיש בה עניני כפירה ונפסל מדין כופר. אמנם אין זה מוכרח, כי ייתכן שהוא אינו כופר ואינו לומד ועובד אצלם אלא מטעמי פרנסה, ואף שגם זו עברה, אינו נפסל משום כך. ולכן נטה יותר לומר שאינו נפסל.
למעשה, כיוון שבאותו מקרה היו עדי מסירה כשרים, והחשש לא היה אלא מדרבנן לבד מצד מזויף מתוכו שחתום עליו פסול, כתב האגרות משה:
וכיון שהוא רק חשש פסול מדרבנן, סמכתי במקום עגון עמ שבארתי שיותר נוטה שלא נפסל הרבאי עדין לעדות. ולכן מותרת האשה להנשא. והסכים לזה גם הגרי"א הענקין שליט"א. ידידו מוקירו, משה פיינשטיין".
נמצא שבנדון שלפניו הכשיר הגר"מ פיינשטיין את עדותו של הרב הקונסרבטיבי לענינים דרבנן. ואף שכתב שאילו הנידון היה דאורייתא לא היה סומך להכשיר, מכל מקום נראה שזה רק בנדון ההוא, שלא היה ברור לו אם הרב כופר, ולכן רק נטה לומר שאינו נפסל כל זמן שלא התברר הדבר, אבל למיחש בעי, ולכן לא רצה להקל בדאורייתא. אך אילו היה ברור לו שאינו כופר, לא היה פוסלו אף בדאורייתא.
וכעין הדברים האלו כתב האגרות משה (אבהע"ז חלק ד סימן יג ענף ג), ושם הנדון היה אישה שנישאת אצל רב קונסרבטיבי, ושוב נישאה לאחר בלא גט מהראשון ונולדו ילדים מהשני:
והנה לבד זה איכא ספק על עצם הקידושין שהיו אצל ראביי קאנסערוואטיווי שאף אם היה מהטובים שבהם שלא היה אוכל מאכלות אסורות ולא היה מחלל שבת בפרהסיא לבא לביהכנ שלו במכונית, מכל מקום לבד שחזקת כשרות הא ודאי לית לו וממילא פסול מספק, הא כיון שהוא חבר להראבייס דקאנסערוואטיוון ששיטתם לבטל איזה מצות התורה גם דאורייתא ורוב איסורין דרבנן שהם עניני כפירה הם פסולין לעדות אף שלא שמענו ממנו כלום... שלכן גם לענין פסלות עדותן שרק זה הוא נוגע למעשה בזה"ז נמי תלוי בפרסום ובחזקה ואין לך פרסום וחזקה היותר גדול שהוא מחזיק בשיטת הקאנסערוואטיוון לכפור בהרבה דיני התורה ואולי גם לכפור בעיקר קבלת תורה בהר סיני כשהוא ראביי בבית כנסת שלהן, ואף אם עושה זה בשביל פרנסה נמי הוא בדין כופר שפסול לעדות, דלענין כפירה לא שייך לחלק בין כופר ממש ובין כופר בשביל שיש לו ריוח ושכר מזה, ואדרבה אם הוא בשביל פרנסה הא גרע לענין עדות דבמומר לתיאבון פסול לכו"ע ובמומר להכעיס הא לרבא אינו פסול...
עכ"פ באלו הראבייס דקאנסערוואטיוון שהיא כפירה בהרבה דיני התורה, הם פסולין לעדות אף אם נימא שלא עברו על איסורין לאוין דמלקות ומכיון שנוטלין שכר גדול הוא גם לתיאבון שאף לרש"י שלית לו הק"ו דהרמב"ם יפסלו גם לרבא".
אמנם אף בתשובה זו נראה שהדבר לא יצא מכלל ספק לגר"מ פיינשטיין, שכן בסוף התשובה כתב:
עכפ הרי נתבאר כמה ספקות שיש בקידושי בעל הראשון בעצם אף בלא ענין טעות בהקידושין... שלכן אף אם היה נוגע זה להאשה עצמה להתירה להנשא הייתי ירא מלהתירה מפני חומר א"א שהחמירו בה הרבה, אבל כיון שנוגע זה להבן והבת שהנידון הוא לענין לאו דממזרות דאדרבה התורה הקלה בהו הרבה וגם רבנן מצינו שהקלו הרבה, פשוט וברור שיש להתירן לינשא לקהל".
ומוכח שלמעשה הקל רק לגבי ממזרות הילדים, ואף זה רק מפני טעמים נוספים ולא סמך על היות הרב הקונסרבטיבי פסול. ונראה בטעם הדבר כפי שביאר בתשובתו הראשונה, שאין זה מוכרח שהוא כופר מחמת שעובד אצל הקונסרבטיבים, ואם יתברר שאינו כופר כלל, הרי שהוא כשר, וממילא יש לחשוש לקידושין שסידר.
ובמקום אחר (אבהע"ז חלק ד סימן מו) כתב:
אבל כותב כתרה שיש לעיין בזה מחמת שהיו קידושיה ונישואיה לפני ראביי קאנסערוואטיווי שפשוט לדידי שהוא פסול לעדות אף שאומרים עליו שהוא שומר שבת ואוכל כשר, כי זה עצמו שהוא רב אצל קאנסערוואטיוון ונוהג את עדתו בדרכי הקאנסערוואטיוון הוא איסור מעניני כפירה שפוסל לעדות. ואף אם בלבו הוא מאמין ממש, כיון שעכ"פ בפיו מסכים לשיטתם הוא פסול לעדות וכ"ש שודאי גם בלבו הוא כופר בדברים שהם כופרים".
כאן התבטא שב"ראביי קאנסערוואטיווי שפשוט לדידי שהוא פסול לעדות אף שאומרים עליו שהוא שומר שבת ואוכל כשר, כי זה עצמו שהוא רב אצל קאנסערוואטיוון ונוהג את עדתו בדרכי הקאנסערוואטיוון הוא איסור מעניני כפירה שפוסל לעדות". משמע שכל מי שהוא רב בבית כנסת קונסרבטיבי פסול לעדות, גם אם שומר את כל המצוות באופן גורף. אלא שמהמשך דבריו, "כיון שעכ"פ בפיו מסכים לשיטתם", נראה שאם רב זה באמת לא דיבר נגד ההלכה, יש מקום להכשירו. והרי בנדון דידן העיד מר ו' (ראו למעלה הערה 6) שנוסף לקיום המצוות האישי של הרב ב', אף פעם לא שמע אותו מדבר נגד ההלכה. ואדרבה, הרב ב' ניסה לשכנע אחרים לקיים את ההלכה והוא "כעס על התנועה הקונסרבטיבית" בגלל כל מיני קולות שרצו לחדש, ובאופן יחסי (לרבנים קונסרבטיביים באופן כללי) היה "מאוד מחמיר".
ובמקום אחר כתב האגרות משה (אבהע"ז חלק ד סימן עח):
אך אם היה גר כדין או שהיה ישראל ממש, הרי הקידושין לפני רב קאנסערוואטיווי שחזקתם שהם כופרים בעיקרי האמונה אף כשלא ידוע הגברא ממש, וכש הכא שידוע למחלל שבתות בפרהסיא שאין קידושין".
ונראה שזה כדבריו ביתר התשובות, שחזקתם ככופרים או שיש לחשוש לכך, אך במקום ש'ידוע הגברא' שאינו כופר, אין הדין כן [בגוף התשובה שם בכל מקרה היה טעם נוסף להקל כמבואר שם].
ובמקום אחר (אבהע"ז חלק א סימן קכא) כתב האגרות משה:
בדבר מה שלא נמצא שם סופר שיכול לכתוב גט אלא אחד שהוא שמש בביהכנ של הנוהגים במנהגי הקאנסערוואטיוון והוא בעצמו בחזקת שומר תורה ומצות רק בזה מיקל לפרנסתו והוא גט בשעת הדחק ומקום עיגון ואין להם או אין רוצים ליתן בעד הוצאות להביא סופר ממקום אחר שרחוק משם וצריך לזה הוצאה מרובה, אם יש להכשירו לכתוב הגט.
הנה בשעת הדחק כזה פשוט לע"ד שיכול לכתוב הגט, דרק מומר לע"ז ומחלל שבת בפרהסיא פסול משום דאינו כותב לשמה...
ובעובדא זו איני רואה שיהיה פסול לעדות, דלא עבר עבירה שיש בה מלקות בזה שמשמש בביהכ"נ של הקאנסערוואטיוון כיון שאינו מחזיק כשיטתם שהרי הוא שומר תורה ומצות. ואף שמתפלל כשיש שם תערובות אנשים ונשים שהוא איסור גמור מה"ת, מכל מקום הא אין בזה מלקות ואף מדרבנן מסתבר שאין לפוסלו משום שבאיסור זה מזלזלין הרבה בעוה"ר מחסרון ידיעה וגם הא פסול מדרבנן צריך הכרזה, ולכן אף שודאי מכוער הדבר ליקח אותו לסופר כשאפשר באחר אבל להוציא הוצאה יתירה גם להישועות יעקב מסתבר שאין להחמיר ויש להכשירו. אבל להיות עד אין להכשירו אף כשליכא אחר".
והנה אף בתשובה זו נקט שאדם המוחזק כשומר תורה ומצוות אלא שמחמת פרנסתו עובד בבית כנסת קונסרבטיבי ואף מתפלל עמם, אינו פסול לעדות מעיקר הדין, אלא שלכתחילה אין לקחתו להיות עד על גט. וזה כמו שנראה מיתר תשובותיו שאינו בהכרח שכל מי שעובד אצל הקונסרבטיבים נפסל, ואם ידוע לנו שהוא בחזקת כשרות ואינו כופר ואינו עובר על איסורים, אינו פסול מעיקר הדין.
עוד כתב (יו"ד חלק ב סימן קז):
הנה לקבל משרת מורה ומנהל בתת של בית כנסת של קאנסערוואטיוון אין רוח חכמים נוחה מזה, אך שאין לומר שהוא דבר איסור להיות מנהל ומורה בת"ת שלהם אם מניחים ללמדם תורת השי"ת ולהתפלל כראוי וגם שיהיה זה במקום אחר לא בביהכ"נ שלהם, ולכן אין מוחים לאלו שצריכים פרנסה מלקבל משרה כזו, כי הרי יש גם מעלה שגם בניהם של הקאנסערווטיוון צריכים ללמד תורת השי"ת ואולי יתגדלו לתורה ומצות כיהודים כשרים..."
והנה בתשובה זו נקט שמעיקר הדין אין איסור אם לצורכי פרנסה מלמד אצל הקונסרבטיבים, אף שאין רוח חכמים נוחה הימנו ואין ראוי לעשות כן אם שיכול להתפרנס בדרך אחרת, כפי שביאר בהמשך התשובה. אבל מצד שני, במקום אחר (יו"ד חלק ב סימן יב וסימן קח) כתב לגבי מי שעובד אצל הקונסרבטיבים שאין לסמוך על שחיטתו וכן אין למנותו למגיד שיעור, ולמרות כל זאת כתב (חלק ב סימן קז) שאין לומר שהוא דבר איסור. ועל כורחך שהכול לפי הענין, ובסתם מי שעובד אצל הקונסרבטיבים יש לחשוש שנמשך אחריהם, ולכן אין ראוי למנותו לתפקידים הדורשים נאמנות. אך אם שהתברר שאינו עושה כן אלא לצורכי פרנסה ולקרבם, מעיקר הדין אינו נפסל.
[נציין שבמקרה של השוחט ובודק שביו"ד חלק ב סימן יב פסלו מטעם שעבד אצל הקונסרבטיבים, חזר והכשירו ביו"ד חלק ג סימן א:
הנה בדבר שאלת ידידי הרהג ר' בן ציון ראזענטאל שליט"א בדבר שו"ב שנעשה שמש בביהכ"נ של קאנסערוואטיוון שהשבתי (אג"מ חיו"ד ח"ב ס' י"ב) שאין לו נאמנות, קבלתי ידיעה מהשו"ב שעליו היתה השאלה, ומתנצל אשר מחמת שלא ידע חומר הדבר באשר ראה שעוד שוחטים יש בשיקאגא אשר יש להם איזה משרה בביהכ"נ דקאנסערוואטיוון מעניני שמשות כקריאה בתורה וכדומה ומרכז הרבנים לא מיחו בהם מאיזה טעם, לכן הקל גם הוא בעת דחקו לקבל עליו השמשות שם שעיקר עבודתו היתה בהמקום שקורין אותו ביהמ"ד ששם נוהגין כדיני התורה בכל הפרטים ורק שם התפלל בעצמו, ומעולם לא עשה שום דבר נגד הדין ומנהגי ישראל קדושים, ועתה שנודע מחומר הדבר יעזוב את משרת השמשות שם. ולכן פשוט וברור שיש לו חזקתו הראשונה לנאמנות בכל עניני השחיטה ולכל מצות התורה כמתחלה, שהיה ידוע לשו"ב מובהק וירא שמים, וגם אני בעצמי הכרתיו לשו"ב מובהק וזהיר במלאכתו מלאכת הקדש דשחיטה ובדיקה וח"ו לקפחו בעבודת השחיטה ובדיקה שלו".
ובמקום אחר (אבהע"ז חלק ב סימן יז), בתשובה על מי שרצה לערוך חתונה בבית כנסת קונסרבטיבי, כתב:
והראביי עצמו פשוט שפסול לעדות ואין חלוק אם היה מתחלה רב קאנסערוואטיווי שלמד בסעמינאר שלהם או שהיה רב מוסמך שקבל משרה בטעמפל הקאנסערוואטיווי, ואולי עוד גרוע שהוא כשנה ופירש.
אולם שם הנדון היה על חתונה עתידית, ולכן הוכיח אותו שאין לעשות כן וכמבואר בהמשך התשובה, שהרי בסתם יש לחשוש שהרב אצלם פסול, אך אין משם סתירה ליתר התשובות שהבאנו, שמוכח מהן שיש רק חשש פסול, ויש מקרים שבהם יכול להתברר שהרב כשר.
ובמקום אחר (אבהע"ז חלק ב סימן כו ענף ה ד"ה ומש"כ) כתב:
...מסתמא הוא מהקאנסערוואטיוון שסתמן פסולין לעדות מחזקת כופרין בעיקרי הדת. ועוד מצאנו (אבהעז חלק ה סימן ז):
ובכלל לדעתי כיון שהוא רב אצל קאנסערוועטיוון הוא בחזקת פסול בודאי דהרי הם כופרין בתורה שבעל פה בכמה דברים, וצריך ראיה שהוא כשר..."
ויש לציין תשובה נוספת מהגר"מ פיינשטיין בכתב ידו מה' במנחם אב תשל"ב (שהמציא לנו הרב יונה ריס), שבה כתב:
הנה הגרות אצל קאנסערוואטיווע ראבייס... אין הגרות אצלם כלום, אם לא שידוע בברור שראביי זה הוא שומר תורה, וגם בזה הוא ספק משום דכמו שקבל משרה כזו בשביל הרוחת ממון ולא חש על האיסור כמו כן הא יכול להעיד שקר בשביל ממון ואיזה הנאה אחרת... אך אם היה ידוע שהוא שומר תורה בברור אולי היה מקום להכשיר בשעת הדחק אבל הא הוא דבר שליכא על זה ידיעה ברורה.
וראו גם בדבריו ביו"ד חלק א סימן קס ד"ה אבל עכ"פ.
ונראה מכל תשובותיו של האגרות משה הוא שבסתם מי שעובד אצל הקונסרבטיבים, אף אם הוא כשלעצמו שומר תורה ומצוות, יש להניח שהוא כופר. אך אם התברר שאינו כופר, אינו פסול, ולכן במקצת התשובות הכשירם בשעת הדחק.
וכן מסקנת הרב ג'קטור (במאמרו שם), שכל מעשה הנעשה אצל הקונסרבטיבים מחייב דרישה וחקירה על מנת לברר היטב מה נעשה ואצל מי. וראו גם במאמרו של הרב שילה רפאל, הרפורמים והקונסרבטיבים בהלכה (משכן שילה, תשנ"ו, עמודים קמה–קנב), שאחרי שהביא את דברי האגרות משה בתשובותיו השונות, הסיק גם הוא:
נמצינו למדים שלגבי הקונסרבטיבים הדבר ספק ויש לענד לבדוק כל מקרה לגופו של ענין ולחקור היטב מיהו אותו ראביי, האם הוא שומר שבת, האם הוא מצרף עדים כשרים וכד' ואין נידון אחד דומה לחברו".
ובפסק דינו של הרב ישראל מאיר יונה (קובץ בית הלל מא [א], עמודים נה-ס), שדן במקרה כעין זה, שבו האימא התגיירה בגיור קונסרבטיבי ולאחר הולדת בתה גוירה שוב עם בתה בגיור אורתודוקסי, ואחרי שדרש וחקר על בית הדין הראשון שהיו כולם רבנים שומרי מצוות, העלה גם הוא להתירה לכהן. ובסוף דבריו הביא מכתב מהרב עובדיה יוסף שעיין בפסק הדין והסכים עמו [ועיינו עוד בתגובות לפסק דין זה בקובץ בית הלל מג, עמודים קטו-קכב].
וכן מקובלנו ממרן הגר"ש ישראלי, שבכל הנעשה אצל הקונסרבטיבים יש לדרוש ולחקור היטב, כי יש ביניהם העושים כדין. וכן מופיע בשו"ת במראה הבזק (חלק א תשובה צז), שיש לדרוש ולחקור אחר גיור הנעשה על ידי קונסרבטיבים אם נעשה כדין. וכן כתבנו שם (תשובה פד) שאם הרב למד בישיבות יש לחשוש שהיו שלושה כשרים בגיור ויש לחוש לחומרא שהגיור היה כדין. גם במקום אחר (חלק ד תשובה צה) כתבנו שבסתם יש לחוש לחומרא שגיור קונסרבטיבי תקף, ואם מגיירים שנית, אין לברך על הטבילה (וכן גם נפסק בחלק ב תשובה קטו ובתשובות רבות בשו"ת במראה הבזק).
ובמקום אחר (חלק ו תשובה ח), בדיון אם חזן של בית כנסת קונסרבטיבי יכול לשמש כחזן בבית כנסת אורתודוקסי, נכתב:
אם בעבודתו בבית הכנסת הקונסרבטיבי אין הוא עובר עברות (כגון שתמיד יש מניין של גברים, ואין שינויים אסורים בתפילה, ובמיוחד אם עבודתו שם היא לצורך קירוב רחוקים), הוא יכול לשמש כחזן בשעת הצורך גם בבית כנסת אורתודוקסי.
אמנם במאמרו של הרב אהרן סולובייצ'יק, לגבי קידושין שנערכו על ידי רב קונסרבטיבי (הפרדס שנה סא חוברת ב, עמודים 8–19, ומשם בתחומין כרך כ עמודים 297–310), כתב בסופו שרב קונסרבטיבי, אף אם הוא שומר מצוות קלה כבחמורה וירא שמיים ומאמין באמונה שלמה ותלמיד חכם, מכל מקום פסול להיות דיין בבית דין של גיור. וביאר שהסיבה לכך היא משום שבכך שהוא חלק מהתנועה הקונסרבטיבית הצטרף לרשעים, ומבואר בגמרא (סנהדרין כו ע"א) ש"קשר רשעים אינו מן המנין". ועוד הביא את דברי הרמב"ם (הלכות סנהדרין ב, יד): "ואסור לאדם חכם שישב בדין עד שידע עם מי ישב שמא יצטרף עם אנשים שאינן הגונים ונמצא בכלל קשר בוגדים לא בכלל בית דין". ומזה רצה ללמוד שמי שמצטרף עם רשעים נפסל לדון, אלא שכתב שלא התברר אם פסול זה הוא מדאורייתא או מדרבנן.
אבל לכאורה דבריו צריכים עיון גדול, שהרי בגמרא וברמב"ם מבואר שאותו צירוף עם רשעים אינו נחשב מניין, וכן מדויק ברמב"ם שכאשר יושב עם אנשים שאינם הגונים אין זה בית דין. אך לא התבאר בשום מקום שמחמת שהצטרף לרשעים באיזה ענין שעתה נפסל לדון ואינו יכול לשבת כלל בדין אף עם כשרים. ואף בדברי האגרות משה שהבאנו לעיל נראה שלהפך, שאם אכן מתברר שהרב הקונסרבטיבי שומר תורה ומצוות ומאמין באמונה שלמה, אף שעבר על אזהרת חז"ל להתרחק מן המינות בכך שהצטרף אל הקונסרבטיבים, מכל מקום אינו נפסל משום כך, ולכן במקרים מסוימים שהתבררו לעיל, הכשירם האגרות משה בעת הדחק. וכן מבואר מדברי הפוסקים שהבאנו שיש לדרוש ולחקור היטב אודות כל גיור הנעשה אצל הקונסרבטיבים ואחרת הוא ספק, ולדברי הרב אהרן סולובייצ'יק מה יש לדרוש ולחקור? הלוא כולם פסולים משום שהצטרפו אל הרשעים!].
נראה שאין לקבוע באופן גורף שכל רב קונסרבטיבי בהכרח פסול לעדות1הרב חיים ג'קטור כתב על קידושין קונסרבטיביים (תחומין כרך יח עמוד 84 ואילך):
מבין מנהיגי התנועה ורבניה יש שאינם סומכים על 'היתרים' ביחס לחילול שבת, ולכשעצמם הם מקפידים לשמור את כל פרטי ההלכה, כמקובל בישראל מקדמת דנא. בכל זאת הם מזהים עצמם עם התנועה הקונסרבטיבית. במקרים רבים הם אינם מזדהים עם ההשקפה הקונסרבטיבית באשר לעיקרי אמונה, ובכל זאת הם נמנים על חברי תנועה זו, וכאמור אף על מנהיגיה (אולי מטעמי פרנסה בלבד?).
והביא על כך כמה תשובות של האגרות משה. הנדון בתשובה הראשונה (אבהע"ז חלק א סימן קלה) היה גט שהיה חתום עליו רב קונסרבטיבי:
בדבר הגט אשר סדרו רבאי שלמד איזה זמן אצל סעמינאר הקאנסערוואטיוון וגם הוא רבאי בביהכנ קאנסערוואטיווי והוא גם חתום בעד על הגט וגט אחר א"א להשיג מהבעל כי הוא רוצה לעגנה רק כשיתנו לו סך גדול מאוד שאין ביד האשה ליתן, וטיבו ומעשיו של הרבאי זה לא ידוע אך כת"ר דבר עמו בעצמו להודע ממעשיו ואמר לו כי הוא מתפלל ומניח תפילין בכל יום ושומר שבת ונזהר ממאכלות אסורות, אבל מזלזל באיסור הוצאה בשבת, ומאחרים לא נשמע כלום אודותו מה טיבו.
והנה מצד אמירתו בעצמו לפני כת"ר שעבר על איסור הוצאה בשבת פשוט שלא נפסל לעדות, דאין אדם משים עצמו רשע ואינו נאמן לפסול עצמו לעדות...
אבל יש לדון בזה ממה שכתבתי כבר בתשובה דמינים ואפיקורסין נפסלין לעדות אף בלא הגדת עדות בפניהם ובפני ב"ד...
וא"כ באלו שלמדו בסעמינאר הקאנסערוואטיוון והם רבאייס בבתי כנסיות שלהן ששיטתם הוא לבטל ולזלזל בכמה דיני התורה שהוא בא מכפירה בתורה מן השמים שזהו אפיקורס לדין זה, כדאיתא בפ"ד מרוצח ה"י, יש אולי להחשיבן כמוחזקין לכופרין בתורה שפסולין לעדות כיון שנרשמו בתלמידיהן. ואף אם נימא שלא נחשבו כמוחזקין לכופרין במה שלמדו שם, דאפשר מאיזה טעם להנאתן למדו שם וקבלו משרת רבאי אצלם אף שנשארו באמונתם בתורה, מכל מקום אולי איתרע חזקת כשרות שלהן והוו ספק פסולין. אך יש גם סברא לומר דכיון שמצוי אלו שלומדין שם איזה זמן בשביל פרנסה שמשיגים אח"כ משרת רבאי בב"כ שלהן שמשלמין ביותר, לא איתרע חזקתן לחשדן בכופרין. ואף שאסור זה מקרא דהרחק מעליה דרכך זה מינות... מכל מקום אין לפוסלן לעדות מצד איסור זה דאין בו לאו ומלקות, וחשוד על הקל לא חשוד על החמור ונשארו בחזקת כשרותן שאינם כופרים. ולכן הדבר אצלי בספק אם הרבאי פסול לעדות; ואף שאולי נוטה יותר שלא נפסל כ"ז שאין לנו עדים ובפניו שעבר על איסורין הפוסלין לעדות, מכל מקום לא הייתי מכשיר בפסול דאורייתא".
מבואר בדברי האגרות משה שרב קונסרבטיבי שומר מצוות אין לפסלו מצד עברה כל זמן שלא באו עדים שעבר עברות, אלא שיש לחשוש שמא הוא פסול מצד שהוא מאמין בשיטתם של הקונסרבטיבים, שיש בה עניני כפירה ונפסל מדין כופר. אמנם אין זה מוכרח, כי ייתכן שהוא אינו כופר ואינו לומד ועובד אצלם אלא מטעמי פרנסה, ואף שגם זו עברה, אינו נפסל משום כך. ולכן נטה יותר לומר שאינו נפסל.
למעשה, כיוון שבאותו מקרה היו עדי מסירה כשרים, והחשש לא היה אלא מדרבנן לבד מצד מזויף מתוכו שחתום עליו פסול, כתב האגרות משה:
וכיון שהוא רק חשש פסול מדרבנן, סמכתי במקום עגון עמ שבארתי שיותר נוטה שלא נפסל הרבאי עדין לעדות. ולכן מותרת האשה להנשא. והסכים לזה גם הגרי"א הענקין שליט"א. ידידו מוקירו, משה פיינשטיין".
נמצא שבנדון שלפניו הכשיר הגר"מ פיינשטיין את עדותו של הרב הקונסרבטיבי לענינים דרבנן. ואף שכתב שאילו הנידון היה דאורייתא לא היה סומך להכשיר, מכל מקום נראה שזה רק בנדון ההוא, שלא היה ברור לו אם הרב כופר, ולכן רק נטה לומר שאינו נפסל כל זמן שלא התברר הדבר, אבל למיחש בעי, ולכן לא רצה להקל בדאורייתא. אך אילו היה ברור לו שאינו כופר, לא היה פוסלו אף בדאורייתא.
וכעין הדברים האלו כתב האגרות משה (אבהע"ז חלק ד סימן יג ענף ג), ושם הנדון היה אישה שנישאת אצל רב קונסרבטיבי, ושוב נישאה לאחר בלא גט מהראשון ונולדו ילדים מהשני:
והנה לבד זה איכא ספק על עצם הקידושין שהיו אצל ראביי קאנסערוואטיווי שאף אם היה מהטובים שבהם שלא היה אוכל מאכלות אסורות ולא היה מחלל שבת בפרהסיא לבא לביהכנ שלו במכונית, מכל מקום לבד שחזקת כשרות הא ודאי לית לו וממילא פסול מספק, הא כיון שהוא חבר להראבייס דקאנסערוואטיוון ששיטתם לבטל איזה מצות התורה גם דאורייתא ורוב איסורין דרבנן שהם עניני כפירה הם פסולין לעדות אף שלא שמענו ממנו כלום... שלכן גם לענין פסלות עדותן שרק זה הוא נוגע למעשה בזה"ז נמי תלוי בפרסום ובחזקה ואין לך פרסום וחזקה היותר גדול שהוא מחזיק בשיטת הקאנסערוואטיוון לכפור בהרבה דיני התורה ואולי גם לכפור בעיקר קבלת תורה בהר סיני כשהוא ראביי בבית כנסת שלהן, ואף אם עושה זה בשביל פרנסה נמי הוא בדין כופר שפסול לעדות, דלענין כפירה לא שייך לחלק בין כופר ממש ובין כופר בשביל שיש לו ריוח ושכר מזה, ואדרבה אם הוא בשביל פרנסה הא גרע לענין עדות דבמומר לתיאבון פסול לכו"ע ובמומר להכעיס הא לרבא אינו פסול...
עכ"פ באלו הראבייס דקאנסערוואטיוון שהיא כפירה בהרבה דיני התורה, הם פסולין לעדות אף אם נימא שלא עברו על איסורין לאוין דמלקות ומכיון שנוטלין שכר גדול הוא גם לתיאבון שאף לרש"י שלית לו הק"ו דהרמב"ם יפסלו גם לרבא".
אמנם אף בתשובה זו נראה שהדבר לא יצא מכלל ספק לגר"מ פיינשטיין, שכן בסוף התשובה כתב:
עכפ הרי נתבאר כמה ספקות שיש בקידושי בעל הראשון בעצם אף בלא ענין טעות בהקידושין... שלכן אף אם היה נוגע זה להאשה עצמה להתירה להנשא הייתי ירא מלהתירה מפני חומר א"א שהחמירו בה הרבה, אבל כיון שנוגע זה להבן והבת שהנידון הוא לענין לאו דממזרות דאדרבה התורה הקלה בהו הרבה וגם רבנן מצינו שהקלו הרבה, פשוט וברור שיש להתירן לינשא לקהל".
ומוכח שלמעשה הקל רק לגבי ממזרות הילדים, ואף זה רק מפני טעמים נוספים ולא סמך על היות הרב הקונסרבטיבי פסול. ונראה בטעם הדבר כפי שביאר בתשובתו הראשונה, שאין זה מוכרח שהוא כופר מחמת שעובד אצל הקונסרבטיבים, ואם יתברר שאינו כופר כלל, הרי שהוא כשר, וממילא יש לחשוש לקידושין שסידר.
ובמקום אחר (אבהע"ז חלק ד סימן מו) כתב:
אבל כותב כתרה שיש לעיין בזה מחמת שהיו קידושיה ונישואיה לפני ראביי קאנסערוואטיווי שפשוט לדידי שהוא פסול לעדות אף שאומרים עליו שהוא שומר שבת ואוכל כשר, כי זה עצמו שהוא רב אצל קאנסערוואטיוון ונוהג את עדתו בדרכי הקאנסערוואטיוון הוא איסור מעניני כפירה שפוסל לעדות. ואף אם בלבו הוא מאמין ממש, כיון שעכ"פ בפיו מסכים לשיטתם הוא פסול לעדות וכ"ש שודאי גם בלבו הוא כופר בדברים שהם כופרים".
כאן התבטא שב"ראביי קאנסערוואטיווי שפשוט לדידי שהוא פסול לעדות אף שאומרים עליו שהוא שומר שבת ואוכל כשר, כי זה עצמו שהוא רב אצל קאנסערוואטיוון ונוהג את עדתו בדרכי הקאנסערוואטיוון הוא איסור מעניני כפירה שפוסל לעדות". משמע שכל מי שהוא רב בבית כנסת קונסרבטיבי פסול לעדות, גם אם שומר את כל המצוות באופן גורף. אלא שמהמשך דבריו, "כיון שעכ"פ בפיו מסכים לשיטתם", נראה שאם רב זה באמת לא דיבר נגד ההלכה, יש מקום להכשירו. והרי בנדון דידן העיד מר ו' (ראו למעלה הערה 6) שנוסף לקיום המצוות האישי של הרב ב', אף פעם לא שמע אותו מדבר נגד ההלכה. ואדרבה, הרב ב' ניסה לשכנע אחרים לקיים את ההלכה והוא "כעס על התנועה הקונסרבטיבית" בגלל כל מיני קולות שרצו לחדש, ובאופן יחסי (לרבנים קונסרבטיביים באופן כללי) היה "מאוד מחמיר".
ובמקום אחר כתב האגרות משה (אבהע"ז חלק ד סימן עח):
אך אם היה גר כדין או שהיה ישראל ממש, הרי הקידושין לפני רב קאנסערוואטיווי שחזקתם שהם כופרים בעיקרי האמונה אף כשלא ידוע הגברא ממש, וכש הכא שידוע למחלל שבתות בפרהסיא שאין קידושין".
ונראה שזה כדבריו ביתר התשובות, שחזקתם ככופרים או שיש לחשוש לכך, אך במקום ש'ידוע הגברא' שאינו כופר, אין הדין כן [בגוף התשובה שם בכל מקרה היה טעם נוסף להקל כמבואר שם].
ובמקום אחר (אבהע"ז חלק א סימן קכא) כתב האגרות משה:
בדבר מה שלא נמצא שם סופר שיכול לכתוב גט אלא אחד שהוא שמש בביהכנ של הנוהגים במנהגי הקאנסערוואטיוון והוא בעצמו בחזקת שומר תורה ומצות רק בזה מיקל לפרנסתו והוא גט בשעת הדחק ומקום עיגון ואין להם או אין רוצים ליתן בעד הוצאות להביא סופר ממקום אחר שרחוק משם וצריך לזה הוצאה מרובה, אם יש להכשירו לכתוב הגט.
הנה בשעת הדחק כזה פשוט לע"ד שיכול לכתוב הגט, דרק מומר לע"ז ומחלל שבת בפרהסיא פסול משום דאינו כותב לשמה...
ובעובדא זו איני רואה שיהיה פסול לעדות, דלא עבר עבירה שיש בה מלקות בזה שמשמש בביהכ"נ של הקאנסערוואטיוון כיון שאינו מחזיק כשיטתם שהרי הוא שומר תורה ומצות. ואף שמתפלל כשיש שם תערובות אנשים ונשים שהוא איסור גמור מה"ת, מכל מקום הא אין בזה מלקות ואף מדרבנן מסתבר שאין לפוסלו משום שבאיסור זה מזלזלין הרבה בעוה"ר מחסרון ידיעה וגם הא פסול מדרבנן צריך הכרזה, ולכן אף שודאי מכוער הדבר ליקח אותו לסופר כשאפשר באחר אבל להוציא הוצאה יתירה גם להישועות יעקב מסתבר שאין להחמיר ויש להכשירו. אבל להיות עד אין להכשירו אף כשליכא אחר".
והנה אף בתשובה זו נקט שאדם המוחזק כשומר תורה ומצוות אלא שמחמת פרנסתו עובד בבית כנסת קונסרבטיבי ואף מתפלל עמם, אינו פסול לעדות מעיקר הדין, אלא שלכתחילה אין לקחתו להיות עד על גט. וזה כמו שנראה מיתר תשובותיו שאינו בהכרח שכל מי שעובד אצל הקונסרבטיבים נפסל, ואם ידוע לנו שהוא בחזקת כשרות ואינו כופר ואינו עובר על איסורים, אינו פסול מעיקר הדין.
עוד כתב (יו"ד חלק ב סימן קז):
הנה לקבל משרת מורה ומנהל בתת של בית כנסת של קאנסערוואטיוון אין רוח חכמים נוחה מזה, אך שאין לומר שהוא דבר איסור להיות מנהל ומורה בת"ת שלהם אם מניחים ללמדם תורת השי"ת ולהתפלל כראוי וגם שיהיה זה במקום אחר לא בביהכ"נ שלהם, ולכן אין מוחים לאלו שצריכים פרנסה מלקבל משרה כזו, כי הרי יש גם מעלה שגם בניהם של הקאנסערווטיוון צריכים ללמד תורת השי"ת ואולי יתגדלו לתורה ומצות כיהודים כשרים..."
והנה בתשובה זו נקט שמעיקר הדין אין איסור אם לצורכי פרנסה מלמד אצל הקונסרבטיבים, אף שאין רוח חכמים נוחה הימנו ואין ראוי לעשות כן אם שיכול להתפרנס בדרך אחרת, כפי שביאר בהמשך התשובה. אבל מצד שני, במקום אחר (יו"ד חלק ב סימן יב וסימן קח) כתב לגבי מי שעובד אצל הקונסרבטיבים שאין לסמוך על שחיטתו וכן אין למנותו למגיד שיעור, ולמרות כל זאת כתב (חלק ב סימן קז) שאין לומר שהוא דבר איסור. ועל כורחך שהכול לפי הענין, ובסתם מי שעובד אצל הקונסרבטיבים יש לחשוש שנמשך אחריהם, ולכן אין ראוי למנותו לתפקידים הדורשים נאמנות. אך אם שהתברר שאינו עושה כן אלא לצורכי פרנסה ולקרבם, מעיקר הדין אינו נפסל.
[נציין שבמקרה של השוחט ובודק שביו"ד חלק ב סימן יב פסלו מטעם שעבד אצל הקונסרבטיבים, חזר והכשירו ביו"ד חלק ג סימן א:
הנה בדבר שאלת ידידי הרהג ר' בן ציון ראזענטאל שליט"א בדבר שו"ב שנעשה שמש בביהכ"נ של קאנסערוואטיוון שהשבתי (אג"מ חיו"ד ח"ב ס' י"ב) שאין לו נאמנות, קבלתי ידיעה מהשו"ב שעליו היתה השאלה, ומתנצל אשר מחמת שלא ידע חומר הדבר באשר ראה שעוד שוחטים יש בשיקאגא אשר יש להם איזה משרה בביהכ"נ דקאנסערוואטיוון מעניני שמשות כקריאה בתורה וכדומה ומרכז הרבנים לא מיחו בהם מאיזה טעם, לכן הקל גם הוא בעת דחקו לקבל עליו השמשות שם שעיקר עבודתו היתה בהמקום שקורין אותו ביהמ"ד ששם נוהגין כדיני התורה בכל הפרטים ורק שם התפלל בעצמו, ומעולם לא עשה שום דבר נגד הדין ומנהגי ישראל קדושים, ועתה שנודע מחומר הדבר יעזוב את משרת השמשות שם. ולכן פשוט וברור שיש לו חזקתו הראשונה לנאמנות בכל עניני השחיטה ולכל מצות התורה כמתחלה, שהיה ידוע לשו"ב מובהק וירא שמים, וגם אני בעצמי הכרתיו לשו"ב מובהק וזהיר במלאכתו מלאכת הקדש דשחיטה ובדיקה וח"ו לקפחו בעבודת השחיטה ובדיקה שלו".
ובמקום אחר (אבהע"ז חלק ב סימן יז), בתשובה על מי שרצה לערוך חתונה בבית כנסת קונסרבטיבי, כתב:
והראביי עצמו פשוט שפסול לעדות ואין חלוק אם היה מתחלה רב קאנסערוואטיווי שלמד בסעמינאר שלהם או שהיה רב מוסמך שקבל משרה בטעמפל הקאנסערוואטיווי, ואולי עוד גרוע שהוא כשנה ופירש.
אולם שם הנדון היה על חתונה עתידית, ולכן הוכיח אותו שאין לעשות כן וכמבואר בהמשך התשובה, שהרי בסתם יש לחשוש שהרב אצלם פסול, אך אין משם סתירה ליתר התשובות שהבאנו, שמוכח מהן שיש רק חשש פסול, ויש מקרים שבהם יכול להתברר שהרב כשר.
ובמקום אחר (אבהע"ז חלק ב סימן כו ענף ה ד"ה ומש"כ) כתב:
...מסתמא הוא מהקאנסערוואטיוון שסתמן פסולין לעדות מחזקת כופרין בעיקרי הדת. ועוד מצאנו (אבהעז חלק ה סימן ז):
ובכלל לדעתי כיון שהוא רב אצל קאנסערוועטיוון הוא בחזקת פסול בודאי דהרי הם כופרין בתורה שבעל פה בכמה דברים, וצריך ראיה שהוא כשר..."
ויש לציין תשובה נוספת מהגר"מ פיינשטיין בכתב ידו מה' במנחם אב תשל"ב (שהמציא לנו הרב יונה ריס), שבה כתב:
הנה הגרות אצל קאנסערוואטיווע ראבייס... אין הגרות אצלם כלום, אם לא שידוע בברור שראביי זה הוא שומר תורה, וגם בזה הוא ספק משום דכמו שקבל משרה כזו בשביל הרוחת ממון ולא חש על האיסור כמו כן הא יכול להעיד שקר בשביל ממון ואיזה הנאה אחרת... אך אם היה ידוע שהוא שומר תורה בברור אולי היה מקום להכשיר בשעת הדחק אבל הא הוא דבר שליכא על זה ידיעה ברורה.
וראו גם בדבריו ביו"ד חלק א סימן קס ד"ה אבל עכ"פ.
ונראה מכל תשובותיו של האגרות משה הוא שבסתם מי שעובד אצל הקונסרבטיבים, אף אם הוא כשלעצמו שומר תורה ומצוות, יש להניח שהוא כופר. אך אם התברר שאינו כופר, אינו פסול, ולכן במקצת התשובות הכשירם בשעת הדחק.
וכן מסקנת הרב ג'קטור (במאמרו שם), שכל מעשה הנעשה אצל הקונסרבטיבים מחייב דרישה וחקירה על מנת לברר היטב מה נעשה ואצל מי. וראו גם במאמרו של הרב שילה רפאל, הרפורמים והקונסרבטיבים בהלכה (משכן שילה, תשנ"ו, עמודים קמה–קנב), שאחרי שהביא את דברי האגרות משה בתשובותיו השונות, הסיק גם הוא:
נמצינו למדים שלגבי הקונסרבטיבים הדבר ספק ויש לענד לבדוק כל מקרה לגופו של ענין ולחקור היטב מיהו אותו ראביי, האם הוא שומר שבת, האם הוא מצרף עדים כשרים וכד' ואין נידון אחד דומה לחברו".
ובפסק דינו של הרב ישראל מאיר יונה (קובץ בית הלל מא [א], עמודים נה-ס), שדן במקרה כעין זה, שבו האימא התגיירה בגיור קונסרבטיבי ולאחר הולדת בתה גוירה שוב עם בתה בגיור אורתודוקסי, ואחרי שדרש וחקר על בית הדין הראשון שהיו כולם רבנים שומרי מצוות, העלה גם הוא להתירה לכהן. ובסוף דבריו הביא מכתב מהרב עובדיה יוסף שעיין בפסק הדין והסכים עמו [ועיינו עוד בתגובות לפסק דין זה בקובץ בית הלל מג, עמודים קטו-קכב].
וכן מקובלנו ממרן הגר"ש ישראלי, שבכל הנעשה אצל הקונסרבטיבים יש לדרוש ולחקור היטב, כי יש ביניהם העושים כדין. וכן מופיע בשו"ת במראה הבזק (חלק א תשובה צז), שיש לדרוש ולחקור אחר גיור הנעשה על ידי קונסרבטיבים אם נעשה כדין. וכן כתבנו שם (תשובה פד) שאם הרב למד בישיבות יש לחשוש שהיו שלושה כשרים בגיור ויש לחוש לחומרא שהגיור היה כדין. גם במקום אחר (חלק ד תשובה צה) כתבנו שבסתם יש לחוש לחומרא שגיור קונסרבטיבי תקף, ואם מגיירים שנית, אין לברך על הטבילה (וכן גם נפסק בחלק ב תשובה קטו ובתשובות רבות בשו"ת במראה הבזק).
ובמקום אחר (חלק ו תשובה ח), בדיון אם חזן של בית כנסת קונסרבטיבי יכול לשמש כחזן בבית כנסת אורתודוקסי, נכתב:
אם בעבודתו בבית הכנסת הקונסרבטיבי אין הוא עובר עברות (כגון שתמיד יש מניין של גברים, ואין שינויים אסורים בתפילה, ובמיוחד אם עבודתו שם היא לצורך קירוב רחוקים), הוא יכול לשמש כחזן בשעת הצורך גם בבית כנסת אורתודוקסי.
אמנם במאמרו של הרב אהרן סולובייצ'יק, לגבי קידושין שנערכו על ידי רב קונסרבטיבי (הפרדס שנה סא חוברת ב, עמודים 8–19, ומשם בתחומין כרך כ עמודים 297–310), כתב בסופו שרב קונסרבטיבי, אף אם הוא שומר מצוות קלה כבחמורה וירא שמיים ומאמין באמונה שלמה ותלמיד חכם, מכל מקום פסול להיות דיין בבית דין של גיור. וביאר שהסיבה לכך היא משום שבכך שהוא חלק מהתנועה הקונסרבטיבית הצטרף לרשעים, ומבואר בגמרא (סנהדרין כו ע"א) ש"קשר רשעים אינו מן המנין". ועוד הביא את דברי הרמב"ם (הלכות סנהדרין ב, יד): "ואסור לאדם חכם שישב בדין עד שידע עם מי ישב שמא יצטרף עם אנשים שאינן הגונים ונמצא בכלל קשר בוגדים לא בכלל בית דין". ומזה רצה ללמוד שמי שמצטרף עם רשעים נפסל לדון, אלא שכתב שלא התברר אם פסול זה הוא מדאורייתא או מדרבנן.
אבל לכאורה דבריו צריכים עיון גדול, שהרי בגמרא וברמב"ם מבואר שאותו צירוף עם רשעים אינו נחשב מניין, וכן מדויק ברמב"ם שכאשר יושב עם אנשים שאינם הגונים אין זה בית דין. אך לא התבאר בשום מקום שמחמת שהצטרף לרשעים באיזה ענין שעתה נפסל לדון ואינו יכול לשבת כלל בדין אף עם כשרים. ואף בדברי האגרות משה שהבאנו לעיל נראה שלהפך, שאם אכן מתברר שהרב הקונסרבטיבי שומר תורה ומצוות ומאמין באמונה שלמה, אף שעבר על אזהרת חז"ל להתרחק מן המינות בכך שהצטרף אל הקונסרבטיבים, מכל מקום אינו נפסל משום כך, ולכן במקרים מסוימים שהתבררו לעיל, הכשירם האגרות משה בעת הדחק. וכן מבואר מדברי הפוסקים שהבאנו שיש לדרוש ולחקור היטב אודות כל גיור הנעשה אצל הקונסרבטיבים ואחרת הוא ספק, ולדברי הרב אהרן סולובייצ'יק מה יש לדרוש ולחקור? הלוא כולם פסולים משום שהצטרפו אל הרשעים!].
5
ו׳נראה שהעובדה שהרב א' והרב ב' היו בין המגיירים אינה פוסלת את הגיור, אף שהשתמשו במיקרופון בשבת2הזכרנו כמה פעמים שיש עדויות שגם הרב א' וגם הרב ב' היו שומרי שבת ומצוות, אבל מול זה הרי גם יש עדות ששניהם השתמשו במיקרופון בבית כנסת בשבת. האם אין עדויות אלו סותרות? והאם שימוש במיקרופון בשבת אינו פוסל לעדות וממילא גם מלהיות דיין?
לעניות דעתנו עצם השימוש במיקרופון אינו פוסל. שהרי אמנם נכון הוא שהתקבל ביהדות האורתודוקסית שיש איסור מוחלט להשתמש במיקרופון בשבת, אפילו לצורכי מצווה, כגון דרשות בבית כנסת. אבל איסור זה, לפחות במיקרופון שהודלק לפני שבת, לא היה מוסכם תמיד אפילו בין הרבנים האורתודוקסים. רבנים חשובים התירוהו לפני עשרות שנים ועדיין יש ויכוחים אם הוא אמור להיות מותר מעיקר הדין. ועל כן, הואיל ויש עדויות על הרב א' שהמשיך לשמור מצוות, נראה שיש לומר שנשאר בחזקת הכשרות שלו, אף שכאשר הגיע למקום שבנדוננו (כאמור, כדי להיות עם ילדיו) השתייך לבית כנסת קונסרבטיבי. ויש להניח שהשתמש במיקרופון בהסתמך על הדעות המקילות על כל פנים בראותו את המצב כשעת הדחק.
נוסיף שגם על הרב ב' יש עדויות ששמר שבת ומצוות אחרות, ולפי ההתרשמות של מי שהכירו כעשרים שנה, שמירה זו הייתה שלמה. ואמנם גם עליו יש עדות שהשתמש בשבת במיקרופון בבית כנסת, אבל יש לציין שהוא גדל בקהילה קונסרבטיבית, קיבל 'הסמכה לרבנות' מגוף קונסרבטיבי (Jewish Theological Seminary), והמדיניות הרשמית של התנועה הקונסרבטיבית היא שיש להתיר שימוש במיקרופון אפילו מבחינה הלכתית.
ועל כן, אם ההשתייכות של האדם לתנועה הקונסרבטיבית (אם הוא עדיין שומר מצוות) אינה פוסלת אותו לעדות, נראה שגם השימוש במיקרופון בבית כנסת לא יפסול אותו..
לעניות דעתנו עצם השימוש במיקרופון אינו פוסל. שהרי אמנם נכון הוא שהתקבל ביהדות האורתודוקסית שיש איסור מוחלט להשתמש במיקרופון בשבת, אפילו לצורכי מצווה, כגון דרשות בבית כנסת. אבל איסור זה, לפחות במיקרופון שהודלק לפני שבת, לא היה מוסכם תמיד אפילו בין הרבנים האורתודוקסים. רבנים חשובים התירוהו לפני עשרות שנים ועדיין יש ויכוחים אם הוא אמור להיות מותר מעיקר הדין. ועל כן, הואיל ויש עדויות על הרב א' שהמשיך לשמור מצוות, נראה שיש לומר שנשאר בחזקת הכשרות שלו, אף שכאשר הגיע למקום שבנדוננו (כאמור, כדי להיות עם ילדיו) השתייך לבית כנסת קונסרבטיבי. ויש להניח שהשתמש במיקרופון בהסתמך על הדעות המקילות על כל פנים בראותו את המצב כשעת הדחק.
נוסיף שגם על הרב ב' יש עדויות ששמר שבת ומצוות אחרות, ולפי ההתרשמות של מי שהכירו כעשרים שנה, שמירה זו הייתה שלמה. ואמנם גם עליו יש עדות שהשתמש בשבת במיקרופון בבית כנסת, אבל יש לציין שהוא גדל בקהילה קונסרבטיבית, קיבל 'הסמכה לרבנות' מגוף קונסרבטיבי (Jewish Theological Seminary), והמדיניות הרשמית של התנועה הקונסרבטיבית היא שיש להתיר שימוש במיקרופון אפילו מבחינה הלכתית.
ועל כן, אם ההשתייכות של האדם לתנועה הקונסרבטיבית (אם הוא עדיין שומר מצוות) אינה פוסלת אותו לעדות, נראה שגם השימוש במיקרופון בבית כנסת לא יפסול אותו..
6
