שו"ת במראה הבזק חלק עשירי צ״טB'Mareh HaBazak Volume X 99
א׳ישראל Israel
1
ב׳כסלו תשע"ו
2
ג׳צט. עשיית שיכר מאשכוליות שמיטה
3
ד׳שאלה:
אשכוליות חמוצות מפרדס הפקר בשנת השמיטה נקטפו במטרה לעשות מהן שיכר. אם לא ייקטפו, יש סיכוי גבוה שיירקבו. האם יש איסור בכך?
אשכוליות חמוצות מפרדס הפקר בשנת השמיטה נקטפו במטרה לעשות מהן שיכר. אם לא ייקטפו, יש סיכוי גבוה שיירקבו. האם יש איסור בכך?
4
ה׳תשובה:
א. יש מחלוקת אם מותר להכין ליקר מפירות שביעית רגילים1הרמב"ם כתב לענין תרומה (הלכות תרומות יא, ב), שאסור לעשות שיכר מתמרים של תרומה. פאת השולחן (סימן כד אות ד) כתב שהוא הדין שאסור לעשות שיכר מתמרים של שביעית. אבל ערוך השולחן כתב (שביעית סימן כד סעיף ט) שמותר לעשות שיכר משעורים ויין שרף מדגן, "כיון שדרך העולם בכך". הרב זילבר (ברית עולם ה, כה) הסכים עם פאת השלחן לאיסור, וחלק במפורש על ערוך השלחן. [ויש לעיין בהקשר זה בדברי הרב קוק (משפט כהן סימן פה). הוא התיר בפירות שביעית לעשות שינוי ה"נהוג על פי רוב", ויש לעיין אם דרש ששימוש זה יהיה השימוש של רוב הפירות (כך משמע מדבריו שם סימן פד), או שמא מצריך שרוב האנשים עושים כך בפועל, או שהיו עושים כך אם הייתה להם כמות גדולה של פירות.]. אבל בענייננו, באילן שפירותיו מספיק חמוצים כך ששימוש בפירותיו לעשיית ליקר ייחשב כשימוש הרצוי ביותר, יש להתיר משתי סיבות:
א. יש מחלוקת אם מותר להכין ליקר מפירות שביעית רגילים1הרמב"ם כתב לענין תרומה (הלכות תרומות יא, ב), שאסור לעשות שיכר מתמרים של תרומה. פאת השולחן (סימן כד אות ד) כתב שהוא הדין שאסור לעשות שיכר מתמרים של שביעית. אבל ערוך השולחן כתב (שביעית סימן כד סעיף ט) שמותר לעשות שיכר משעורים ויין שרף מדגן, "כיון שדרך העולם בכך". הרב זילבר (ברית עולם ה, כה) הסכים עם פאת השלחן לאיסור, וחלק במפורש על ערוך השלחן. [ויש לעיין בהקשר זה בדברי הרב קוק (משפט כהן סימן פה). הוא התיר בפירות שביעית לעשות שינוי ה"נהוג על פי רוב", ויש לעיין אם דרש ששימוש זה יהיה השימוש של רוב הפירות (כך משמע מדבריו שם סימן פד), או שמא מצריך שרוב האנשים עושים כך בפועל, או שהיו עושים כך אם הייתה להם כמות גדולה של פירות.]. אבל בענייננו, באילן שפירותיו מספיק חמוצים כך ששימוש בפירותיו לעשיית ליקר ייחשב כשימוש הרצוי ביותר, יש להתיר משתי סיבות:
5
ו׳במקרה זה ייתכן שהמחשבה בשעת הלקיטה מתירה את השימוש לצורך זה2מקור הדברים הוא המשנה בשביעית (ח, א): "כלל גדול אמרו בשביעית... כל שאינו מיוחד לא למאכל אדם ולא למאכל בהמה, חשב עליו למאכל אדם ולמאכל בהמה נותנין עליו חומרי אדם וחומרי בהמה, חשב עליו לעצים הרי הוא כעצים, כגון הסיאה והאזוב והקורנית". היינו שיש צמחים שייעודם אינו ברור מראש. לפעמים משתמשים בהם למאכל אדם או בהמה ולפעמים לצורכי הסקה. במקרה כזה מעמדם של הצמחים נקבע על פי הייעוד שבדעת האדם המלקטם בשעת לקיטתם. וראו במנחת שלמה (מהדורת תניינא, מהדורת תש"ס סימן קיח). ייתכן שגם באשכוליות כאלה, שמחמת חמיצותן אינן בהכרח מיועדות למאכל רגיל, נגדיר את מעמדן על פי דעת המלקט בשעת הלקיטה..
6
ז׳ב. במקרה שפירות שביעית יירקבו אם לא יעבדו אותם באופן שבדרך כלל אסור, יש שהורו להתיר לעבדם ולעשות מהם שיכר על מנת למנוע הפסד זה3כן כתב הרב מרדכי אליהו (מאמר מרדכי שמיטה עמוד פג; שו"ת מאמר מרדכי חלק ה עמוד עז אות טז), ש"פרי שידוע שאם לא יעבור עיבוד בדרך שונה מהרגיל יזרק ויפסד... מותר לעבד אותו כדי שלא ילך לאיבוד". הוא נימק (שם בהערה 13 / הערה כא): "כי אם יאבד ללא פעולה זו – זוהי דרכו". גם הרב יעקב אריאל כתב (באהלה של תורה חלק ג עמוד 244): "ונראה לי לחדש ולומר שאם יש עודפי פרי, שאם לא יעשו מהם מיץ ייפסדו בלאו הכי – מותר. ואף על פי שההפסד שם הוא ממילא ואילו עשיית מיץ היא מעשה בידים, בכ"ז [=בכל זאת] י"ל שגם גרם ממילא אינו רצון התורה, ומי שמציל מהפסד ממילא אינו מפסיד פירות שביעית; אדרבה, הוא מציל אותם. כי המושג הפסד הוא מושג יחסי". אמנם בספר שמיטה של הרב מנחם בורשטין (מהדורת תשע"ה פרק יד סעיף ד עמוד 416 הערה 6) כתב (כנראה על עיבוד בדרך לא רגילה, כשבלי זה הפירות ייזרקו וייפסדו): "והגר"ש ישראלי הורה שניתן להקל רק בגרמא"..
7
