בעל שם טוב, בשלחBa'al Shem Tov, Beshalach

א׳בפסוק ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא וגו'. ושמעתי בשם מורי כשהזכרים קודם בשם הוי"ה, אז הוא חסד גובר [ואם לאו] גובר השכחה הנקרא פרעה, [כי האדם עולם קטן ויש בו פרעה ומצרים, והורה הכתוב סדר התשובה, שיהיה בהדרגה להסב דרך ולא בפ"א, שאם כן יתבטל מכל וכל, וזהו שאמר], עכשיו, ויהי בשלח פרעה את העם, שהם אברי האדם שהיו עד עכשיו מוכנעין תחת יד פרעה, ועתה שלח את העם שהם אבריו לחירות, ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים, כי יש בחינה הנקרא דרך, כי שם ס"ג ושם אהי"ה קס"א גימטריא דרך, אשר משם ניזונין אפילו הרשעים, כי עד שם אינו מגיע פגם וחטא בני אדם התחתונים, ועל זה נאמר (איוב ל"ה ו') אם תרשע מה תפעל לו, תשובה מהני, כי שם לא הגיע פגם החטא, אם חטא בזנות לא מתעורר שם רק בחינת אהבה, רק למטה עשה רשימות רעות על ידי חטאו, ובעושה תשובה עשה רשימות טובים וניתקן הכל, כי העלה המדרגות עד הבינה שהוא אהי"ה וכו', ואמר שיש בעמקות הזה דברים נפלאים והמשכיל יבין, וזהו שאמר הכתוב ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים, כי מן הדרך הזה ארץ פלשתים שהם הקליפות גם כן ניזונין, ולא נחם דרך ההוא, כי קרוב הוא, ר"ל השכחה הנקרא פרעה קרוב הוא, ופן יראה בחינה זו הנקרא דרך על דרך הנ"ל, ויש מקום בזה וכו' ותיכף בהעלות על דעתו זה, אז קרוב לחזור אל פרעה שהוא השכחה, לכך ויסב וגו' ודפח"ח:
(תוי"י בשלח דנ"ג ע"ב והמוסגר הוא מכתר שם טוב ד"י ע"ג. שהעתיק מס' תוי"י דיבור הקודם לזה ע"ש).

ב׳בזוהר הקדוש (בשלח דמ"ר ע"א) בענין אלישע דלא אעבר זבובא בפתוריה ע"ש, שמעתי ממורי ביאור ש"ס (סוכה דכ"ח ע"א) שמונים תלמידים היו להלל וכו' עד עוף הפורח נשרף בהבל פיו וכו', ולהבין זה, גם ביאור ש"ס (ברכות ד"י ע"ב) שלא נראה זבוב על שלחנו וכו', והענין לפי מחשבתו של אדם כך יש עולמות למעלה ממנו העומדים עליו, אם מחשבתו בקדושה ורוחניי, כך הם העולמות שלמעלה ממנו, ואם מחשבתו בטומאה כך הם העולמות, וכפי המחשבה והעולמות, כך עוברין לפניו בגשמיי עופות טהורים או טמאים, והוא הדין שאר מיני בעלי חיים טמאים או טהורים עוברים לפניו, ויש בזה שלשה בחינות, א' טהורים, ב' טמאים, ג' ממוצע וכו', ולמעלה מזה יש עולם השכל שאין שום דבר משיגו וכו', וזהו שאמרו כל עוף הפורח נשרף וכו', וזהו שלא נראה זבוב על שלחנו וידעו שהוא איש קדוש ומחשבתו קדוש וכו' ודפח"ח:
(בן פורת יוסף לפ' ויצא דנ"ו ע"ד).

ג׳ויקח משה את עצמות יוסף עמו וגו'. ובמדרש (רבתי פרשה כ') עליו הכתוב אומר (משלי י׳:ח׳) חכם לב יקח מצוות כו' הבעש"ט זלה"ה אמר על פסוק חכם לב יקח מצוות, ולמה לא אמר יקח מצוה לשון יחיד, אלא הכי פירושו לקשר מעשה המצוה שעשה שנקרא מצוה תתאה, לייחדה אל מצוה עליונה, שהוא המחשבה והכוונה של המצוה וזהו שאומרים על מצוה אחת אשר קדשנו במצוותיו לשון רבים:
(אור הגנוז לצדיקים פרשת וירא).

ד׳ופרעה הקריב. מה שאפשר על ידי זה שיהיה הרע כסא אל הטוב מבואר בפ' שמות אות ט' ועוד עיין בסמוך בפרשתינו אות י"א:

ה׳כי כאשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד וגו'. הבעל שם טוב ז"ל פירש כאשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם. היינו הראייה שראיתם אותם היום היא גרמה לכם, שלא תוסיפו לראותם עוד עד עולם:
(מצאתי כתוב)

ו׳ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי וגו'. ובזוהר הקדוש (דמ"ח ע"א) דא בעתיקא תליא, מבואר לעיל בפ' נח בעמוד התפלה אות קל"א ע"ש:

ז׳וישב הים לפנות בוקר לאיתנו. מעשה מהבעל שם טוב ז"ל, שבא אחד אצלו ורצה לשאול אותו, היות כי למד חכמת הטבע והפילוסופיא ועל פי חכמות הללו יצא לו שבאותה שעה שנבקע הים לפני בני ישראל היה צריך הים אז להבקע על פי הטבע של הים, ואם כן מה זה הרעש מהנס בקריעת הים שאנו מאמינים, ועם זו הקושיא הלך במבוכה גדולה, ונסע להבעל שם טוב, וכאשר בא שמה, קודם שהוא שאל זאת מהבעל שם טוב, הלך הבעל שם טוב לבית הכנסת וציוה לקבץ את בני העיר ודרש לפניהם, בהיות כי יש שוטים בעולם ואפיקורסים שהוקשה להם כנ"ל, אמנם עינים להם ולא יראו כי כתיב (בפ' בראשית) בראשית ברא אלהים כו' אלהי"ם גימטריא הטב"ע, והטבע בעצמו גם כן ברא הקדוש ברוך הוא, וזהו שדרשו חכמינו ז"ל (במדרש רבתי בשלח פכ"א סי' ו') לאיתנו לתנאו מלמד שהתנה הקדוש ברוך הוא במעשה בראשית כו', ומאז הטביע הקדוש ברוך הוא בטבע הים שיתבקע לפני בני ישראל לאותה שעה, וממילא הנס יותר גדול, כי בראשית בריאת העולם עשה הקדוש ברוך הוא טבע זו לצורך ישראל, ובראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית נברא טבע זו, ובאם לא היו ישראל צריכים לזה הנס לא היה הקדוש ברוך הוא עושה טבע זו בים:
(בית יעקב פ' בראשית ופ' בשלח).

ח׳ויאמינו בה' ובמשה עבדו. נודע שהאמונה היא דבקות הנשמה בהקדוש ברוך הוא כמו ששמעתי ממורי על פסוק ויאמינו בה' ובמשה עבדו:
(תוי"י פ' תבא דר"ג ע"ג)

ט׳אמר אויב ארדוף אשיג אחלק וגו'. שמעתי ממורי כי ר"ת אמר אויב ארדוף וגו' ר"ת הם ה' אלפין ששם אלופו של עולם מסתתר בסוד שם סא"ל וכו' ודפח"ח:
(תוי"י ר"פ בראשית ד"ח ע"ג).

י׳שמעתי ממורי שיש בר"ת אמר אויב ארדוף ה' אלפין ודפח"ח, והיינו שהאויב יודע שעושה רצון אלופו של עולם, מה שאין כן אם מכוון להנאת עצמו תמלאמו נפשי כמו שתרגם אונקלוס תשבע מנהון נפשי, לכך נענש נשפת ברוחך וגו':
(תוי"י סו"פ תצא דר"ב ע"ב).

י״אשמעתי ממורי פירוש הפסוק אמר אויב ארדוף אשיג אחלק שלל וגו' יש בו ה' אלפין כי אלופו של עולם גנוז בו כדי לקרבו אליו יתברך כמו ופרעה הקריב וכו' ודפח"ח:
(תר"י סו"פ וישב דל"ד ע"ד).

י״בויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם וגו'. ושמעתי ממורי זלה"ה דרך הלצה, כי דברת בני אדם שלא לשמוע מוסר המוכיחים. מאחר שכוונתם שיתנו להם מעות. וזהו שכתוב ולא יכלו לשתות מים מימי המוסר, כי מרים הם בל"א מר פר געלט ודפח"ח:
(בן פורת יוסף לש"ת תק"ן דקי"ג ע"ב).

י״גויצא העם ולקטו דבר יום ביומו. שמעתי בשם ריב"ש, שיש זכייה לעני שבכל יום יש לו רשות לדבר לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, כי העשיר נותן לו השם יתברך מזונות, בפעם אחת עשירות הרבה, שיהיה די כל ימי חייו, ואינו צריך לגשת לבקש בכל יום מזונות מאת השם יתברך, רק אם הוא צדיק הרבה ויש לו שכל שגם כשיש לו מזונות, אם ח"ו לא יתן השם יתברך חיות בתוך מזונותיו לפרנסו לא יועיל כלום, והראיה חולה שיש לו מזונות ואינו יכול לפרנס את עצמו באותן מזונות אבל העני מחמת דוחקו שאין לו מה לאכול. צריך בכל יום לגשת ולבקש מאת השם יתברך מזונות, נמצא שזוכה העני שמדבר לפני השם יתברך בכל יום, ועוד שהעני צריך השם יתברך לזכור אותו בכל יום, להזמין לו פרנסתו בכל יום ויום, אבל לעשיר אין השם יתברך צריך לזכור אותו בכל יום, כי כבר נתן לו בפעם אחת על כל ימי חייו:
(רב ייבי תהלים י"ג).

י״דוהיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו. הרב הגדול מוהר"ר צבי בן הריב"ש, אמר להר"פ מקאריץ, שצריך האדם לעשות הכנות שיוכל לקבל קדושת שבת, כמו שאמר הכתוב והכינו את אשר יביאו, והוא [הרר"פ מקאריץ] השיב לו כי דבר שניתן מלמעלה, והאדם אינו יודע כלל איך ומה יתנו לו, איך אפשר לאדם להכין את עצמו אליו, רק שצריך לשמור את עצמו מכל דבר רע, וזהו מה שאמרו (ברכות ד"כ ע"א) בשני דרב יהודה כולה תנויי בנזיקין הוה, היינו לשמור את עצמו מכל דבר המזיק לנפש:
(מדרש פינחס אות נ"א).

ט״וונחנו מה כי תלינו עלינו. ודרשו חכמינו ז"ל (חולין דפ"מ ע"א) גדול הנאמר במשה ממה שנאמר באברהם אבינו שאברהם אמר (בפ' וירא) ואנכי עפר ואפר ובמשה נאמר ונחנו מה, פירש קדוש ישראל מהר"י בעש"ט ז"ל דזה היה משום שגדלה מדרגת משה רבינו לכך גדלה ענוותנותו, עד כאן דברי פה קדשו:
(נועם מגדים פ' קרת).

ט״זאמר הבעל שם טוב ז"ל על דבריהם גדול הנאמר במשה וכו', ודקדק הוא ז"ל מה בין בחינת עפר ואפר לבחינת ונחנו מה, ופירש דכוונת דבריהם דענין גדול הנאמר במשה הוא על שלא אמר ואנכי כמו שאמר אברהם רק שכלל עצמו בשאר העם ואמר ונחנו מה:
(תשואות חן פ' שמות, שפתי צדיקים פ' תשא).

י״זשבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו ביום השביעי. ורבותינו ז"ל (עירובין דנ"א ע"א) דרשו מכאן אלפים אמה של תחום שבת, שמעתי בשם מורי סוד עירוב אלפים אמה, כי אמרו רבותינו ז"ל (ברכות ד"ח ע"א) אין להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ד' אמות של הלכה, והענין כי בכל דבר שבעולם יש בו שלשה שמות אדנ"י הוי"ה אהיה כמו בית נקרא אדנ"י ומה שמהווה ממנו כגון שיש לו הנאה מבית מקושט וכיוצא נקרא הוי"ה ואור המקיף הבית להציל מכל הקליפה נקרא אהי"ה:
(בן פורת יוסף בסופו דקכ"ז ע"א).

י״חבענין ערובי חצרות בשבת, דפירש האר"י ז"ל עירוב הוא צירוף ע"ב רי"ו שהם חסד וגבורה, וידוע דחסד הוא בחינת אהבה, וגבורה בחינת יראה, ולעבודת השם יתברך צריך האדם לערוב שני המדות האלו, וכמו שהיה בבריאת עולם, כמו שדרשו רבותינו ז"ל (בראשית רבתי פ' י"ב) בראשית ברא אלהים בתחלה עלה במחשבה לברוא העולם במדת הדין, ראה שאין העולם מתקיים ושיתף מדת הרחמים והקדימו למדת הדין שנאמר ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים, ועל דרך שכתב בפרי עץ חיים בשם הרב גדליה בשם הרב ז"ל בתחלה היה בחינת יראה בספירות, על כן לא רצה העילה לרדת ממדריגתו להשפיע להעלות שלא תפגום קדושתו, וכן לא רצה העלול התחתון לעלות לעליון, שלא יתבטל ממציאותו, וזהו בחינת עלה במחשבה לברוא במדת הדין היינו במדת יראה, ואחר התיקון היה שנבראו במדת אהבה, שהעילה תרד ותשפיע, והעלות יעלה ויקבל, וזהו שנאמר ביום עשות ה' אלהים [רמז אהבה ויראה] ארץ ושמים, ששיתף מדת הרחמים בחינת יראה, שלא יעלה העלול למעלה ממדריגתו, וכן שלא לרדת העליון למטה יותר מהראוי, והם על ידי שם מ"ב ושם ע"ב, שלא יעלה ולא ירד כל אחד חוץ מתחומו, כי אם עד תחום הראוי לו:

י״טועל כן קורה דמבוי שהוא למעלה מעשרים אמה ימעט (עירובין ד"ד ע"א) וכן למטה מעשרה טפחים הקורה (שם ד"ה ע"א) או לחיין שאמרו לא פחות מעשרה טפחים (עירובין די"ד ע"ב) וכן לפי הנ"ל שהעילה תרד והעלול יעלה. אמרינן פי תקרה יורד וסותם (עירובין ד"ח ע"ב) וגוד אסיק מחיצתא (שם ד"ד ע"ב):

כ׳וזהו ענין העירוב, שקודם שעירבו ונשתתפו צריך להיות בחינת יראה לחוד, דהיינו שלא להכניס מהמבוי לחצרות ומחצרות לבתים, שכיון שהחצרות והמבוא הם רשות לכל החברים, צריכין אנו לחשבו כרשות הרבים, וחלקו של כל יחיד לעצמו שהוא ביתו הוא בלבד רשות היחיד, על כן צריך להיות בחינת יראה, שלא להכניס מהמבוי והחצרות לבתים, דהוה ליה כמערב חול בקודש, ושלא להוציא מהבתים לחצרות ולמבוי, דהוי ליה כמוציא קודש לחול, דשמא יטעה ויוציא גם לרשות הרבים גמורה, אבל אם ערבו ונשתתפו, כלומר שכלנו מעורבים ואוכל אחד לכלנו, שכמו שאנחנו שוין במקום זה שנבחר לכלנו, כך כלנו שוים גם במקומות שאחז כל אחד לעצמו, וכלנו רשות אחד, ושוב על ידי מעשה זה לא יבואו לטעות ולדמות שמותר להוציא מרשות היחיד לרשות הרבים גמורה:

כ״אוגם ברמז עירוב הוא ע"ב רי"ו בחינת אהבה משותף לבחינת יראה, אזי מותר להכניס מהמבוי לחצרות ולבתים, ומהבתים לחצר ולמבוי, אבל עדיין צריך בחינות היראה שלא להוציא לחוץ מהמבוי לרשות הרבים גמורה:
(כתר שם טוב ח"ב די"ד ע"א).

כ״בוהיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל. ענין תיבת יד"ו שהוא אותיות יו"ד מבואר לעיל בפ' לך אות זיי"ן ושם בהגה ל"ט ע"ש.

כ״גויהי ידיו אמונה וגו'. ותרגם אונקלוס והוה ידוהי פרישן בצלו וגו', שמעתי שהרב הצדיק ר"פ מקאריץ פעם אחת היה נבוך בענין עבודתו לה', והבין שנחוץ לו ליסע להבעל שם טוב, אך לא היה לו על הוצאת הדרך, ופתאום שמע שהבעש"ט בא לעירו, ורץ אליו בשמחה, והנה כל אנשי שלומו מקבלים שלום והוא אומר לפניהם תורה על פסוק ויהי ידיו אמונה וגו', ואמר לפעמים יקרה לאדם שנבוך מעט בענין אמונת השם יתברך, התקנה לזה, שיבקש רחמים מהשם יתברך שיחזק אותו באמונה, כי ידוע שעמלק הרשע הקר את ישראל מאמונתם הגדולה שהיה להם בהשם יתברך, כמו שכתוב מקודם ויאמינו בה', ועתה אמרו היש ה' בקרבנו, וזהו אשר קרך בדרך. מלמד אותם משה רבינו עליו השלום לתקן את עצמם, על כן פירש התרגום על ויהי ידיו אמונה והוה ידוהי פרישן בצלו, וכאשר שמע הר"פ זאת נהפך תיכף לאיש אחר ונתחזק באמונת השם יתברך לגמרי כו':
(בסוף ספר ילקוט חדש).

כ״דויאמר ה' אל משה כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע וגו'. שמעתי בשם רבינו הבעל שם טוב הקדוש זלה"ה, מה שצריכין לנסוע לצדיק הדור ולא די בספרי מוסר לבד, זה מפורש בתורה, ויאמר ה' אל משה כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע, אף שאמר ה' אל משה לכתוב בספר, ולכאורה די בזה, ועם כל זה אמר לו ושים באזני יהושע, שידבר עמו פה אל פה, כי העיקר הוא מה ששומעין מצדיק הדור, כי משה היה צדיק הדור:

כ״הואיתא במדרש (עיין מדרש רבה יתרו פרשה כ"ז) על פסוק ועתה ישראל שמע אל החקים כו' משל למלך שנתן לבנו שני כתרים ובאריכות הזמן נאבד ממנו כתר אחד כו', אמר לו המלך בני הוה זהיר מאד שתשמור הכתר שנשאר לך מאחר שכבר אבדת כתר אחד וכו', כן ישראל היה להם שני כתרים נעשה ונשמע ואחר חטא עשיית העגל אבדו כתר אחד שהוא נעשה, ולא נשאר כי אם נשמע, על כן מזהיר השם יתברך את ישראל ועתה ישראל שמע, רצה לומר שמור על כל פנים הכתר השני שנשאר לך, וזהו שמע דייקא, על כן כשלומד בספרים שזהו בחינת נעשה אין בזה כח כל כך לעורר אותו, כי כתר נעשה אבדו ישראל, אבל כששומעין מפי הצדיק הוא בחינת נשמע שזהו הכתר שנשאר להם, לכן מוכרח כל איש לנסוע לצדיק הדור ולהתקשר אליו:
(בהקדמה לס' מגדל דוד).

כ״וכי יד על כס יה וגו'. ודרשו רבותינו ז"ל במדרש (תהלים פרשה ט') שאין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה שמו של עמלק, שמעתי בשם הבעל שם טוב זכותו יגן עלינו פירוש הפסוק (תהילים כ׳:ו׳) ימלא ה' כל משאלותיך היינו שכל משאלותיך כללות כל התפלות וחפצם וכוונתם שימלא ה', כלומר שיתמלאו כל הוויות היינו במילויים בהגיון ע"ב ס"ג וכו', וכשההויות הם מלאים, כל העולמות מלאים כל טוב וברכה, עד כאן דבריו וש"י:
(עטרת צבי על הזוה"ק שמוח ד"ט ע"א).

כ״זבשם הבעל שם טוב זלל"ה, פירוש הפסוק ימלא ה' כל משאלותיך, דידוע בכל צרתם לו צר (ישעיהו ס״ג:ט׳) ועל דרך דכתיב (תהילים צ״א:ט״ו) עמו אנכי בצרה, ואיתא בתיקונים (תיקון ו') צווחין ככלבין ולית מאן דיתער בתיובתא לתברא בית אסורין דלהון, דעיקרה דתשובה צריך להיות למען כבודו יתברך שמו לתקן ולהסיר צערה מעוונותינו, וצריך האדם בכל בקשותיו, שיהיה כוונתו למען כבוד השכינה שיתמלא השם ברוך הוא, וזהו ימלא ה', פירוש שיתמלא ה', כל משאלותיך, זה יהיה כל בקשתך, וכשהאדם כל כוונתו רק למעלה, אזי גורם לה עלייה ונעשה ייחוד בתמניא אתוון:
(מבשר צדק פ' פקודי).

כ״חסליק פרשת בשלח בס"ד.