בעל שם טוב, כי תצאBa'al Shem Tov, Ki Teitzei

א׳כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו ה' אלהיך בידך ושבית שביו, שמעתי ממורי זלה"ה ביאור פסוק כי תצא למלחמה על אויביך וגו' ושבית שביו, כי על ידי טענת היצר הרע עצמו, בזה כובש את היצר הרע, שאם הוא זריז במלאכתו לפתות את האדם בעברה, כדי לעשות שליחות השם יתברך, כמו שכתוב בזוהר (פ' תרומה דקס"ג ע"א) משל הזונה, מזה יקח האדם מוסר לעצמו, שיהיה הוא זריז במלאכתו, שלא לשמוע ליצר הרע, שהוא רצון קונו יתברך שמו וכו', ודפח"ח:
(תוי"י פ' בחקותי דקכ"ו ע"ד).

ב׳וראית בשביה אשת יפת תואר וגו'. אש"ת ר"ת א'דני ש'פתי ת'פתח (תהילים נ״א:י״ז) כמו ששמעתי מן אא"ז זללה"ה על פסוק וראית בשביה אשת יפת תואר:
(דגל מחנה אפרים פ' בחקותי).

ג׳אשת יפת תואר. אשת ר"ת א'דני ש'פתי ת'פתח, יפת ר"ת פי יגיד תהלתך:
(אוצר החיים ר"פ תצא).

ד׳וראית בשביה אשת יפת תואר וגו' ולקחת לך לאשה. וראית בשביה אשת יפת תואר, זהו גם כן הבטחה, כשיתן ה' בידך את היצר הרע, אז וראית איך שהשכינה שהיא אשת יפת תואר היא בשביה כביכול וחשקת בה לפדותה מן השביה ולקחת לך לאשה:
(דגל מחנה אפרים פ' תצא)

ה׳והסירה את שמלת שביה מעליה וגו'. כבר בארתי בשם אדוני אבי זקיני זללה"ה, כי המחשבות זרות הבאות לאדם [הוא], כי מתאוה הניצוץ הקדוש שבתוך אותיות המחשבה זרה לתיקון, להעלותו לשרשו ולתקנו, וכל המחשבות זרות, בעולמות עליונים, האותיות הם אורות צחות, אלא שירדו למעמקים, ונתלבשו בלבושים צואים, כמו שבירר אא"ז זללה"ה והסירה את שמלת שביה מעליה וכו', שלא ליקח אותם בלבושין המגואלין, רק יראה להסיר ולהפריד מהם הלבושים הצואים, ואז יאירו כשחר אורם:
(דגל מחנה אפרים פ' ויחי בפסוק שמעון ולוי).

ו׳והיה הבן הבכור לשנואה. מה שיש בכתוב זה רמז לישראל מבואר לקמן במאמרים לר"ה ויום כיפור אות ט':

ז׳וכי יהיה באיש חטא משפט מות וגו'. שמעתי ממורי פירוש הש"ס (יומא דפ"ו ע"ב) זדונות וכו', וטעם שנקרא חטא, כי כבודו יתברך שמו מלא כל העולם כביכול, גם מקום החטא והתענוג של החוטא נמשך מתענוג העליון וכו', והנה יש מדה הנקרא חמדה, אשר ממנו יתברך מתפשט לכל הברואים אדם ובהמה וחיות ושרצים וכו', כאשר החוש מעיד על זה, ובכל אחד מהחמדה יש הוי"ה אדנ"י, כי החמדה קודם שנפעל הוא הוי"ה, ואחר הפעולה נברא אדנ"י, הרי ח' מן החטא שהם ח' אותיות של שני שמות הנ"ל, ובתוכו יש טוב גנוז בתוכו הרי אות ט' מן חטא, ואות א' מובלע בו הרי חטא:

ח׳והנה יש י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן ואחד מהם קל וחומר וכו', והנה על ידי התעוררות זו החמדה מטה, נתעורר מדה זו למעלה בקל וחומר וכו', רק הקליפה של החטא הוא מסך מבדיל, ומפסיק מלהתעורר הטוב למעלה, כי אם אחר ששב בתשובה, ונסתלק חלק הרע והקליפה, ונשאר רק טוב הגנוז, ואז נתעורר גם הטוב שלמעלה, ולכך זדונות נעשו כזכיות, ובלבד שיהיה הזדון לתאבון ולא להכעיס, אז נעשו זכיות, ודפח"ח:
(כתונת פסים פ' בהעלותך דל"ה ע"ב).

ט׳שמעתי מאא"ז זלה"ה, שלכך מובלע א בתוכו (בתוך תבת חטא כדלעיל באות הקודם) להודיע ששם גם כן שורה אלופו של עולם ברוך הוא, מובלע ומכוסה, כי מבלעדו לא ירים איש את ידו לעשות קטון וגדול:
(דמ"א עקב ד"ה ויש להבין)

י׳שמעתי מן אא"ז זלה"ה שמלת חטא, אות א שבו אינו ניכר בהברה, והטעם לפי שהרשע בשעה שרוצה לעבור עברה שוכח באלופו של עולם, כמו שכתבתי במקום אחר:
(דמ"א בליקוטים לפ' דברים ד"ה בערבה).

י״אשמעתי מן אא"ז זללה"ה כי חטא אלופו של עולם מסתתר בו, ודפח"ח, והפירוש, כי הא הוא אינה נגלית ואינה ניכרת במבטא, והוא באחרונה, וכן בתיבת טמא ר"ל, גם כן הא מובלע באחרונה, ולהבין זה, כי האדם העובר עברה ח"ו, אז הוא הסתלקות הדעת מעליו, כמאמרם ז"ל (סוטה ד"ג ע"א) אין אדם עובר עברה וכו', ואז הוא מחשב בוודאי שעזב ה' את הארץ, ואינו משגיח בה, כי אם היה יודע ומאמין בזה, שנגד ה' כל מפעליו, שהוא משגיח עליו בכל עסקיו, בוודאי לא היה עובר עברה כלל, אבל באמת הוא בוודאי שקר גמור, כי בוודאי גם שם יש השגחתו מאתו יתברך שמו, כי אם יצוייר העדר השגחתו משם אף רגע אחד ח"ו מיד היה מת באותו רגע, ולא היה כח בו לעשות שום דבר, אך בוודאי שם גם כן הוא הקדוש ברוך הוא, אך בהעלם ובהסתר מאוד, ועל זה מרמז הסתרת אות א' שהוא אלופו של עולם:
(דמ"א פ' אמור ד"ה אלה המצוות).

י״בוכי יהיה באיש חטא משפט מות וגו'. ראיתי בכתבי הרב החסיד מו"ה יעקב יוסף הכהן בשם אדוני אבי זקיני על פסוק וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת ותלית אותו על עץ לא תלין נבלתו על העץ כי קבור תקברנו ביום ההוא, והקשה הא חטא הוא שוגג, ואיך הוא משפט מות שזה שייך למזיד, וביאר ז"ל כי בחטא של הוצאת ז"ל, אף על פי שהוא שוגג, הוא משפט מות, כי בפעם ראשון מסלק הסטרא אחרא ר"ל ממנו הנפש שלו, ופעם ב' הרוח, ובפעם ג' הנשמה, שמסבב אותו לקליפות שלא יקבל מוסר, הגורם למיתה ר"ל, וזהו שאמר הכתוב וכי יהיה באיש חטא, היינו שוגג כזה שיהיה משפט מות אף שהוא שוגג, והיינו טומאת קרי ר"ל, ותלית אותו על עץ, היינו אף אם תתלה אותו על עץ חיים, לומר לו תוכחת מוסר לא יקבל שום מוסר, לכן לא תלין נבלו על העץ כי אם קבור תקברנו ביום ההוא, כשיזדמן שיהיה בבחינת יום, היינו טהור יומא (ברכות ד"ב ע"א) לזכך את נפשו אז תקברנו, להפריד הפסולת מעליו ודפח"ח וכו', וביאור הפסוק כי יהיה וכו', שמעתי בעצמי מפי אדוני אבי זקיני זללה"ה:
(דמ"א פ' עקב ד"ה עוד ירמוז והיה עקב)

י״גאמר מרן הקדוש הריב"ש טוב, האיך יהיה חטא שוגג משפט מות, ואמר דקאי על חטא הכללי שהוא שוגג ואונס מקרה לילה, ולפעמים יארע זה לצדיק גמור בילדותו כמבואר בספר המגיד משרים, וכמבואר בספר החזיונות, ומהיכן יהיה כזה, ולמה תצא כזאת מלפני השם יתברך, ואמר שזה בא מעירוב טוב ורע, חטא אדם הראשון בעץ הדעת, ולפעמים מחמת איזה ניצוץ רע, יהיה נגזר על הצדיק מיתה ר"ל, ובהכרח גוזרין עליו שיארע לו זה החטא ר"ל וינצל ממיתה, כי הרע חלף והלך לו ולקחו חלקם, כי זה החטא קשה לצדיק כמיתה, וזהו וכי יהיה באיש חטא שהוא משפט מות, והומת שקשה לו כמיתה, ומהיכן יהיה כזה, ותלית אותו על עץ, שעל ידי חטא עץ הדעת אירע לו כזה, אבל באמת לא תלין גם לינת לילה את נבלתו נבלה שעשה לא ילין בחטא העץ, כי קבור תקברנו ויעלה הטוב וימית הרע, ביום ההוא, על ידי קריאת שמע שעל המטה, שאז נתגלה הארת עתיקא הנקרא ההוא בהתמשכות וחרב פיפיות הידוע, ומאור הגדול מתים כל הקליפות, כמבואר בפרי עץ חיים, כי קללת אלהים תלוי, עיין לקוטי תורה יחזקאל על מה שאמרו רבותינו ז"ל (רבתי בראשית פכ"א אות י"ב) קין תלוי ברפיון, כי הנוצר מהנוקבא הוא טפה חזקה, כי יוצא הטפה מן הזכר וניתן בנוקבא, ומה שהיה טיפת מים רופפת הוא מצטיירת, ומתחזקת בפרצוף גוף ואברים חזקים, אך טפה היוצאת מן הזכר נקרא קללת אלהים, כי יש לו רבות רעות, אחר שנשאר תלוי באויר, שיוצאת מן הזכר, שמים, ולא נכנס בנוקבא, ארץ, אם כן היא תלויה באויר ואין לה מנוחה, עד שתכנס בנוקבא, בגין שהוא רפוייה ברפיון, וזה סוד קין תלוי ברפיון, כמו שדים שהם תלויים בין שמים לארץ, עיין שם בלקוטי תורה היטב, וכל זה מיסודי מרן הריב"ש במעט תוספות ביאור להבין דבריו המתוקים:
(היכל הברכה פ' תצא דק"ל ע"א, קל"א ע"א).

י״דהבעש"ט זללה"ה אמר, שלא ידאג אדם על מקרה בלתי טהור, שראה קרי בשוגג בלי שום מחשבה זרה והרהור, כי הוא ח"ו היה חייב מיתה, ועל ידי זה כי יצא ממנו הרע נפטר ממיתה, ובאם לאו היה מת ח"ו, ואמר רמז לזה (בתהילים קט״ז:ט״ו) יקר בעיני ה' המותה לחסידיו, יקר אותיות קרי, הוא טוב לחסידיו, היינו כשבאה לו שלא מחמת הרהור, הוא טוב, שבאם לאו היה אפשר להיות מת ח"ו, אם כן אין לדאוג אלא אם ראה על ידי מחשבה ח"ו, וכשבאה לאדם מחשבה רעה חלילה, יראה לטהר אותה בהעלותה להתקשרות הבורא יתברך שמו וכו':
(לק"א דכ"ח ע"ד, אור תורה ראה).

ט״ושמעתי אומרים מפה קדוש הרב בעל שם טוב הוותיק החסיד מו"ה ישראל ממעזיבוז, על הגמרא (ברכות די"ט ע"א) דאם ראית תלמיד חכם עובר עברה בלילה, אל תהרהר אחריו ביום שמא עשה תשובה, ומקשה שמא עשה תשובה ס"ד, אלא אימא ודאי עשה תשובה, ופירש על פי דברי תוספות יום טוב (אבות פרק ה') שהקשה על הא דאמרינן עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש, ואחד מהם לא אירע קרי לכהן גדול ביום הכיפורים, דמקשה למה יארע לו קרי, אחר שהיו מזרזין אותו כל זיי"ן הימים, והוא בטהרה כל היום ההוא, ותירץ כי יצר טוב ויצר הרע מתקוטטים זה עם זה, ולזה היה קרוב מאוד להיות הכהן בעל קרי עד כאן, ונמצא לפי זה כשאדם עושה תשובה כראוי ונכון, אזי הוא מסוכן לבל יחטיאנו היצר הרע בחטא קרי, כי המנוצח מחזיק את עצמו בכל כחו, להחטיאו להמנצח, ופירש הרב הנז"ל ז"ל, אם ראית תלמיד חכם שעבר עברה בלילה, ר"ל שראה קרי, אל תהרהר אחריו ביום, ר"ל שמא הוא חייב בדבר שהרהר ביום, ובא לידי קרי בלילה, רק שמא עשה תשובה, ולכך היצר הרע מתחזק את עצמו בכל כחו להחטיאו ודו"ק:
(תורי זהב פ' תצא).

ט״זלא תלין נבל(ת)ו על העץ כי קבור תקברנו ביום ההוא וגו', ראה זאת העתקתי מכתבי קודש אדומו"ר הרב המגיד מקאזניץ זצ"ל זי"ע, והוא מועתק מהבעל שם טוב זצללה"ה זכותו יגן עלינו, וזה לשונו הזהב:

י״זמהבעש"ט, אם צריכין להוסיף על בית הקברות ר"ל ככה יתנהגו, מקיפים תחלה המקום שרוצה להוסיף בשבע הקפות, עם עשרה אנשים לא פחות, בכל הקפה יאמרו בארבעה קרנות מקום ההוספה בתהלים קפיטל ק"ב ק"ג ק"ד, ובישעיה קפיטל מ"ב מתחיל שירו לה' שיר חדש וגו', ובכל הקפה יתחילו מצד קרן דרומית מזרחית, ותיכף בצד אותו קרן יאמרו בתהלים קפיטל ק"ב, ומאותו קרן יקיפו ויאמרו ויהי נועם דרך הקפה עד שיגיעו לקרן מזרחית צפונית, ובצד אותו קרן יאמרו קפיטל ק"ג בתהלים, ומאותו קרן יקיפו ויאמרו דרך הקפה ויהי נועם עד שיגיעו לקרן צפונית מערבית, ובצד אותו קרן יאמרו בתהלים ק"ד, ומאותו קרן יקיפו ויאמרו דרך הקפה ויהי נועם עד שיגיעו לקרן מערבית דרומית, ובצד אותו קרן יאמרו בישעיה קפיטל מ"ב שירו לה' שיר חדש וגו', ובגמר הקפה ראשונה יאמרו אנא בכח, ויכוונו השם הראשון בפסוק הראשון, וככה יתנהגו בכל הקפה משבע הקפות, ואחר גמר כל הקפה משבע הקפות יאמרו אנא בכח, ויכוונו שם אחד מהשבע שמות, עד שיגמרו השבע שמות בשבע הקפות, וכשיתחילו לעשות מחיצות למקום ההוספה, לא יתחילו מרוח צפונית, וגם לא יתחילו לקבור ברוח צפונית, גם לא יתחילו מכהן, ויהי רצון שיבולע המות לנצח במהרה בימינו אמן סלה:
(זה נדפס בס"ס נר ישראל על ליקוטי ר"ה גאון).

י״חכי יקרא קן צפור לפניך וגו', שלח תשלח את האם וגו', מבואר לקמן במאמרי ר"ה ויו"כ אות זיי"ן ע"ש:

י״טוהיה מחניך קדוש. מה שזה קאי על כל אברי הגוף מבואר לעיל פ' בראשית בהגה ט', בפ' לך אות מ"א, ובפ' וישלח בסוף הגה ג' ע"ש:

כ׳כי תדור נדר לה' אלהיך לא תאחר לשלמו. מבואר לעיל בפ' מטות אות ב' שזהו הבטחה שמבטיח הכתוב שלא תאחר לשלמו, כשיהיה הנדר לשם ה' אלהיך, ע"ש:

כ״אכי יקח איש אשה ובעלה וגו'. אומרים בשם הרב הקדוש והטהור הבעש"ט נבג"מ זי"ע, הטעם למה בשעת שידוכין שוברין כלי חרס, ובשעת נישואין כלי זכוכית, כי אי אפשר לקרוע התנאים כשם שכלי חרס אחר שנשבר אין לו תקנה, אך אחר הנישואין יכול לפוטרה על ידי גט, דוגמת כלי זכוכית שאף על פי שנשבר יש לו תקנה:
(תולדות אהרן בליקוטים).

כ״בבשם הבעש"ט זי"ע, דכשמכריזין בת פלוני לפלני (סוטה ד"ב ע"א) נאספים כמה זווגים שקרים, ונאחזים ונסבכים בהדי האי זווגא שהכרוז יצא עליהם, וחד בחד כי סביך, אי אפשר לפטרם כל כך בנקל, רק יש שנפטרים מהם על ידי שנדברים זה בזה להתחתן, ומהם יש שנפטרים על ידי שמתוועדים להתחתן, ומהם יש שנפטרים על ידי התקשרות בתקיעת כף, או ראשי פרקים או תנאים, עד שנפטרים מכולם, ואז ימצא מין את מינו זיווגו האמיתי, וישאו זה לזה, כדת משה וישראל:
(דובר שלום אות רל"ט).

כ״גשמעתי טוב טעם בשם הבעל שם טוב למה מותר לשנות בשדוכין, והוא לכאורה מבואר בגמרא (כתובות דס"ו ע"א) דאיתא שם במשנה וכנגד השום הוא פוסק פחות חומש, ופירש"י שדרך הנועדים למזמוטי חתן לשומם יותר משויים לכבוד הכלה, ובאמת לא נמצא היתר לשנות לכתחלה מפני הכבוד בשום מקום, רק בשביל השלום מצינו שגדול השלום שהקדוש ברוך הוא שינה בו (יבמות דס"ה ע"ב), וזהו אם כבר נולדה קטטה בין אדם לחבירו או בין איש לאשתו, ואמר [הבעש"ט] שהוא כדי לתת חלקו דהס"ם, דקשה לזווגם כקריעת ים סוף והוצרכו לשחדם:
(נחל אשכול פ' תולדות)

כ״דשמעתי ביאור ש"ס (עירובין דנ"ד ע"א) האי עלמא כבי הלולא דמיא, כמו הילולא שיש בו כמה טרחות, ותכלית הכל לתיבת לי שאומר החתן להכלה וכו', והנמשל מובן כי תיבת לי הוא שורש הדבקות וכו' יעו"ש:
(צפנת פענח לפ' תרומה פן ג' דפ"ח ע"ב, בן פורת יוסף לשבת הגדול תקכ"ז דק"ט ע"א).

כ״הושלחה ידה והחזיקה במבושיו וגו'. מה שיש בכתוב זה רמז נפלא לתיקון פגם ברית קודש על ידי נתינת צדקה ובכייה בדמעות מבואר לקמן במאמרי ר"ה ויו"כ אות כ"ג ע"ש:

כ״ותמחה את זכר עמלק וגו'. איתא בכתבי קודש של מרן ר"י בעש"ט הקדוש זצוקללה"ה זי"ע וז"ל, עיקר מחיית עמלק הוא כי מתחלה צריכין למחות שר של מעלה שנקרא גס רוח, כמו שהובא בזוהר הקדוש בכמה דוכתי, וביוצר דקדושה דפ' זכור ע"ש, ואחר כך נמחה עמלק דלמטה:
(כבוד התורה פ' בשלח).

כ״זסליק פרשת תצא בס"ד