בעל שם טוב, משפטיםBa'al Shem Tov, Mishpatim

א׳ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. איתא בזוהר הקדוש (ר"פ משפטים דצ"ד ע"א) אלין סדורין דגלגולין ע"ש, והוא תמוה לכאורה הא הפסוק מפרש ואזיל דיני ממונות, אך שמעתי בענין הדין שאחד דן את חבירו בבית דין ויודע בעצמו שבוודאי הוא זכאי בדין, והתורה מחייבתו, אל יקשה לו הלא תורת אמת הוא ודרכיה דרכי נועם, כי זהו אמיתות התורה ונועם דרכיה, כי בודאי מסתמא היה חייב לחבירו בגלגול העבר לאיש הדן עמו, וכעת חייבתו התורה לשלם לו כדי לצאת ידי חובתו, וחבירו שלוקח עתה המעות במרמה הוא עתיד ליתן את הדין, וכאלה רבים בענייני דינים, וזה יש לומר שרימז בזוהר הקדוש ואלה המשפטים שהם דיני ממונות אף על פי שמן הנראה הם לפעמים נגד האמת, אך דהאמת הוא אלין סדורין דגולגלייא, והיינו שהבורא הכל ובורא כל הנשמות, הוא היודע איך היה בגלגולים הקודמים בין איש לחבירו, ככה יסובב המסבב ומנהיג על פי התורה את עולמו, בחסד וברחמים בצדק ובמשפט אמת, לשפוט בין איש ובין רעהו שורו וחמורו וכל אשר לו, כפי אשר יורם אלהים, ויש בזה פתח רחב:
(דגל מחנה אפרים)

ב׳ידוע מאדוני אבי זקיני זללה"ה שתלת אבהן הם תלת דיינים ונקראו משפטים:
(דגל מחנה אפרים).

ג׳ורפא ירפא. דרשו חכמינו ז"ל (ברכות ד"ס ע"א) מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות, ענין רפואות הבעל שם טוב זצללה"ה עיין לעיל פ' נח בעמוד התפלה בהגה קמ"ט, ולקמן פ' ויקרא אות א' ואות ב' ע"ש, ולקמן בפרשתינו אות י"ט ושם בהגה:

ד׳כי יבער איש וגו'. ואמרו רבותינו (בב"ק ד"ב ע"א) ארבעה אבות נזיקין השור והבור המבעה וההבער, השור מלשון אשורנו (בפ' בלק) לשון הבטה והסתכלות, וזה הראייה מזיק לבני אדם, והבור, לשון שדה בור שאינה חרושה וזרועה והוא מי שאינו לומד אלא הולך בטל, המבעה לשון שן שאוכל כל דבר, וההבער זה הכעס שהוא הרתחת האש:
(צוואת הריב"ש דט"ו ע"א).

ה׳מכשפה לא תחיה. בגמרא (שבת דפ"א ע"ב) רב חסדא ורבה בר רב הונא הוי קאזלי בארבא, אמרה להו ההוא מטרוניתא אותבן בהדייכו ולא אותבוה, אמרה איהי מלתא אסרתא לארבא, אמרו אינהו מלתא שריוה כו', ופירש רש"י אמרה מלתא דכשפים כו', אמרי אינהו מלתא על ידי שם טהרה עכ"ל, והקשה כבוד קדושת הבעש"ט ז"ל, בשלמא מלתא דידה לא נזכר בש"ס, מצד שהוא שם טומאה, אבל מלתא דידהו שהוא שם טהרה, למה לא נזכר בש"ס מה שאמרו, בכדי שנדע הלחש במה ביטלו הכישוף, והרי מצאנו בכמה דוכתי שנזכרו לחשים לכמה ענינים:

ו׳ואמר הוא ז"ל, שביטול הכישוף הוא, כשאומרים הפסוק מכשפה לא תחיה, ובתנאי שידע לכוון בכוונות הנסתרות המרומזים בפסוק זה, ודרש דרוש גדול סודות נפלאות בפסוק זה, ואמר שבאלו הכוונות יכולים לבטל כל מיני כישוף שבעולם, ואמר שגם רב חסדא ורבה בר רב הונא בטלו הכישוף באמרם פסוק זה בכוונות הנסתרות, כי מה שאמרו בש"ס אמרה איהי מלתא הוא כפשוטה, שאמרה דבר של טומאה, ולא נזכר מה שאמרה, אבל מלתא דידהו צ"ל מלת והוא ר"ת 'מכשפה 'לא 'תחיה ובזה הפסוק בטלו הכישוף, כן אמר הבעל שם טוב הקדוש זצוקללה"ה, ואחר ששמענו הפירוש הנפלא הזה טרחנו ועמלנו לחפש ספרי ש"ס ישנים, ומצאנו ש"ס ישן נושן אשר נדפס כמעט בהתחלת מציאות מלאכת הדפוס, ומצאנו כדבריו הקדושים, שמלתא שלה נדפס באות א בסוף, ומלתא דידהו נדפס מלת בלא א' לבסוף וגם נרשם למעלה נקודות כמו לסימן ר"ת, הנה זכינו לראות בחוש שתורתו של הבעל שם טוב הוא תורת אמת כמו למשה בסיני:
(כך כתב בעל מצרף העבודה ששמע מהרב בעל שערי תשובה).

ז׳אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס. היינו שלא לדבר רע על שום אחד מישראל ח"ו, כי על ידי זה יצטרך להיות עד חמס, כשמקטרג הרשע זה היצר הרע, ויביא אותו לעדות על דבריו ולכן גם כשיצטרך לגנות איזה מדה רעה, ולדבר מאיזה אדם רשע, יאמר בפירוש שאינו מדבר על עצם האדם רק על המדה הרעה, וכמו שאירע למרן הבעל שם טוב הקדוש:
(רשפי אש השלם פ' משפטים אות מ"ד)

ח׳שמעתי מאדוני חמי הרב האלהיי הקדוש מו"ה אברהם מרדכי מפינטשוב, שסיפר לי מגדולת מרן אלהיי הבעל שם טוב, ובתוך הדברים סיפר, שפעם אחת עמדו התלמידים בר"ה והתפללו, ואחד מן התלמידים נפל ממנו לארץ בתוך התפלה הכלי עם הטאבאק, והגביה אותו, וחבירו ראה זה והתרעם עליו על שהפסיק בתפלתו להגביה הטאבאק ולשאוף, כמנהג, ומרן אלוהיי הבעש"ט ראה ברוח קדשו, שתרעומת של צדיק זה, גרם לחבירו שפסקו עליו שימות באותה שנה ר"ל, ועלה הבעש"ט בעליית נשמתו למעלה, וטען הרבה טענות על זה, ולא הועיל, עד שבליל הושענא רבה עלה עוד וטען וצעק, ופעל בתפלתו שאם זה המקטרג מעצמו ימצא לו זכות יפטר זה, נכנס מרן לבית מדרשו ומצא התלמיד שהתרעם שהוא עוסק בתיקון במשנה תורה, ונטל הבעש"ט המוחין ממנו, ולא היה יכול לומר בדביקות כראוי באמירת התיקון, ומפני זה הלך אנה ואנה לחשוב ברוממות אל ויחודו ובאיזה ענינים, ונפל בזה במחשבתו, מפני מה נתגלה בדור אחרון עקב הזה, ענין עשב טאבאק לשאוף ולעשן, ואמר במחשבתו כי יש כמה נשמות יקרות בדור האחרון, שאי אפשר להם שיתלבשו ויתגשמו, אלא עיקר תיקונם בדבר דק בריח כטעם (בפ' ויקרא) אשה ריח ניחוח לה', ומזה באה לו חרטה. שלא היה לו להתרעם על חבירו, ששאף הטאבאק בתוך התפלה, כי מי יודע איזה נשמה ודבר יקר העלה הצדיק הזה בייחודו:

ט׳וביום הושענא רבה, היה דרך מרן אלקיי הבעש"ט, להשיב לכל שואלו מה שנגזר למעלה ולמטה, ומה שיתהוה בכל העולם, כי צפה ברוח קדשו מסוף העולם ועד סופו, והיה בדיחא דעתו מאוד ביום הנ"ל, וכל אחד היה מכין לעצמו איזה שאלה, הן בדרוש הן בגמרא ופוסקים, או בשאר עניינים, ולכולם היה דרכו להשיב ביום זה, ואותו תלמיד הכין לעצמו לשאול שאלה הנ"ל [למה נתגלה טאבאק בדורותינו] וכששאל זה להבעש"ט, אמר לו הרב הקדוש הבעש"ט אמור אתה, ואמר טעמו של דבר, ואמר מרן אמור יותר יתר הדברים שהיו במחשבתך אז, ונזכר וסיפר לו האיך שמצא בזה זכות על חבירו, ואז נתבטל הקטרוג והגזר מעל חבירו, וכיון שנתבטל סיפר לו מרן כל הענין שגרם על חבירו, והזהיר לו שתמיד ידין לכף זכות להירא שמים, ולא יעורר עליו דינא ודיינא, ויהיה טוב לו:
(אוצר החיים פ' קדושים דקע"א ע"ג, נוצר חסד פ"ד משנה ח').

י׳כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וגו'. פירוש, חמור נקרא הגוף, שונאך, הוא שם מושאל ליצר הרע, וזהו רובץ תחת משאו הן בחליו ר"ל, הן בירידת פרנסה, או כל צרה שלא תבא, עזוב תעזוב, ותעזור לו בתפלתך, וזה מכוון למה שדרשו חכמינו ז"ל (ב"מ דל"ב ע"א) עמו דווקא, היינו שהוא גם כן יתפלל ויחזור בתשובה, לאפוקי כשהוא יושב ואינו פונה עצמו להשם יתברך, אז אתה גם כן פטור כשהוא אינו רוצה, וכאשר ראיתי מאא"ז זללה"ה:
(דגל מחנה אפרים בליקוטים לפ' משפטים).

י״אלא תטה משפט אביונך בריבו. מבואר לקמן פ' קדושים אות ב' בענין בצדק תשפוט עמיתך:

י״במדבר שקר תרחק. שמעתי ממורי, מי שרגיל לדבר שקר, אז תשובתו שלא לדבר שקר גם לעשות שלום, כמו לוקחי רבית, גם מגוי לא יקבל ודפח"ח:
(בן פורת יוסף לפ' ויצא אופן ד', דנ"ה ע"ג).

י״גשמעתי מאדוני אבי זקיני זללה"ה, משל לרופא אומן וחכם מופלא בעיני הטבעים ומזגם של בני אדם, כשבא לחולה קשה, והוא יכול לעמוד על דעתו, ונותן לו סממנים אף שהם חדים ומרים מאוד, וכמעט מסוכנים הם למות, אך מחמת שהוא מבין היטב הדבר, שלזה החולה צריך סממנים ההם, אבל רופא אחר זולתו אין רשאי לעשות כך, כשאינו חכם ובקי כמוהו, כי בקל יכול לטעות ולאבד נפש כו':
(דגל מחנה אפרים ר"פ אחרי).

י״דשמעתי פירוש הפסוק (תהילים נ״ב:ה׳) אהבת רע מטוב שקר מדבר צדק סלה, שרואה צדיק מדבר פעם אחת שקר [כגון] מפני השלום, והוא לומד ממנו לדבר שקר תמיד וכו', וזהו שאמר הכתוב (תהילים ל״ד:י״ד) נצור לשונך מרע, שלא תלמוד מצדיק המדבר שקר לעשות שלום:
(בן פורת יוסף דנ"ה סוף ע"ב)

ט״ובשם הבעל שם טוב שאמר להנלווים אליו בזה הלשון, [קינדער, איהר דארפט מיין ניט נוהר איהר זאלט זיך זייער היטין פון ליגינט, וועט אויס אייך זיין לייט], בניי, אין אתם צריכים יותר רק לשמור עצמכם מאוד מן השקר, ובזה תהיו לאנשים גדולים:
(מדרש פינחס דכ"ו ע"ב).

ט״זמדבר שקר תרחק. שמעתי ממורי בענין עבודת השם יתברך, אף שאינו עולה לו לפי דעתו יכוון כי בפעם א' אשר נשבעתי באפי (תהילים צ״ה:י״א) כי גם כשיש ח"ו אף, יכוון כי אלו שמונה מדרגות מבינה, ואף שהוא פא בו גם כן נתעלם אלופו של עולם, ועל ידי זה נמתק האף, ודפח"ח: ובענין מחשבות יש כמה מיני מחשבות טובים ורעים, ובתוך שקר יש אמת כי מספר שקר [עולה בגימטריא] ת"ר, ובו מובלע אמת שהוא תמ"א, והבן:
(צפנת פענח דקכ"ו ע"ג).

י״זועבדתם את ה' אלהיכם וגו'. שמעתי ממורי פירוש הש"ס (חגיגה ד"ט ע"ב) ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע, בין עובד ה' לאשר לא עבדו (מלאכי ג׳:י״ח) ופריך הש"ס היינו צדיק היינו עובד היינו רשע היינו לא עובד אלא אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה פעמים ואחד, ויש להבין וכי בשביל שחסר אחד יהיה נקרא רשע לא עובד, וביאר על פי משל (תהילים קכ״ו:ו׳) בא יבא ברנה נושא אלומותיו, אם יסוד תורתו ועבודתו ליוהרא, גם כשהוא עובד ה' אינו כלום, מאחר שחסר ממנו אחד היינו שיכוין לשמו יתברך, סוד אחד האמיתי, ובזה יובן, גם שהוא עובד ה' מכל מקום מקרי לא עובד, והטעם שאינו דומה שונה מאה פעמים לשונה מאה פעמים ואחד [שיש בו אחד, אבל בזה שלומד מאה פעמים מה לנו וללימודו אם] חסר אחד, והבן:
(תוי"י בסופו דר"ח ע"ג).

י״חהלוך ילך ובכה נושא משך הזרע בא יבא ברנה וגו' (תהלים קכ"ז), ר"ל אם הוא הולך ממדרגה למדרגה ועוד חפץ להשיג יותר, הוא ממש כמו שאין סוף כביכול אין לו סוף, כך זה האדם יש בו המדה להשיג הזרע המושפע מאין סוף, אבל זה האיש האומר יש לי די בזה שאני יכול ללמוד, זה אינו משיג רק הקש והתבן שהם הקליפות, וזהו פירוש הפסוק הלוך ילך ובכה, ר"ל שרוצה לילך ממדרגה למדרגה, וכל מה שהשיג כבר אינו שוה לו, זהו נושא משך הזרע מא"ס ב"ה המשפיע אליו, אך מי שאומר בא יבא, היינו שבא כבר לכל המעלות, והוא ברנה תמיד, לאמור שלום עלי נפשי כי למדתי תורה הרבה ואין צריך יותר, זה נושא אלומותיו דהיינו הקש והתבן:
(ליקוטים יקרים ד"ד ע"ב, רמזי תהלים בס"ס אור תורה דמ"ו ע"ג).

י״טשאלו להבעש"ט מהו עיקר העבודה, הלא אנו יודעים ואבותינו ספרו לנו שבימים קדמונים היו אנשי מעשה מתענים משבת לשבת ואתם בטלתם את הדבר הזה, שאמרתם שכל אדם שהוא מתענה עתיד ליתן את הדין, שנקרא חוטא, שמענה את נפשו (עיין בגמרא תענית די"א ע"א) על כן הגידו נא לנו מהו עיקר העבודה, והשיב להם הבעל שם טוב, דעתי בזה, שיראה אדם להמשיך על עצמו שלשה דברים הללו היינו אהבת השם יתברך, ואהבת ישראל, ואהבת התורה, ואין צריך לעשות סיגופים:
(בוצינא דנהורא די"ז)

כ׳ועבדתם את ה' אלהיכם ובירך את לחמך ואת מימך וגו', כשמדבר דברי תורה על השלחן, הדברי תורה הם נשמה לאותו הגשמיות של השלחן, וידבר הרבה דברי תורה על שלחנו תמיד בסעודתו בחול וכל שכן בשבת:
(כתר שם טוב ח"ב ד"ד ע"ב, לקוטי אמרים ד"ד ע"ב).

כ״אוהסירותי מחלה מקרבך. כשיש כאב לאדם יקשר את עצמו להבורא יתברך שמו, דהיינו שיקשור עצמו למעלות הבורא יתברך שמו ולא ירגיש הכאב:
(כתר שם טוב ח"ב ד"ד ע"א, לקוטי אמרים ד"ד ע"ב).

כ״בכל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע. [שמעתי מן מוהר"ן] ביאור ענין נעשה ונשמע, שהוא בכל אדם ובכל זמן, כי על ידי עשייה כפשוטו יוכל לשמוע ולהבין בו, איך יתנהג לעבודת השם יתברך, והוא, בין בתפלה יעשה עשייה כפשוטו, ואחר כך ישמע, וכן בתורה על ידי דבקות עשייה, יהיה אחר כך שמיעה להבין, וכן בכל עניני גשמיים, והבן:
(תוי"י בסופו דר"ט ע"ג)

כ״גויראו את אלהי ישראל. פירוש, שהשיגו דבר זה כי, ותחת רגליו, פירוש על ידי מה יוכל האדם להיות תחת רגליו היינו שיוכל להיות מרכבה אל אלהי ישראל, זהו על ידי, כמעשה לבנת הספיר, אם מזכך חומרו כמעשה לבנת הספיר, שיהיה עירוב ושיתוף גוף ונפש, וגם עושה כמעשה לבנת הספיר שמפוצץ הפטיש, כמו שנאמר (ירמיהו כ״ג:כ״ט) וכפטיש יפוצץ סלע, ובמס' שבת (פ"ח ע"ב) פירשו התוספות דסלע ספיר מפוצץ הפטיש, וכן הוא ברמז לפוצץ היצר הרע (קדושין ד"ל ע"ב) אם ברזל הוא מתפוצץ, ועל ידי זה יזכה שיהיה וכעצם השמים לטוהר, וכמו שכתוב (דניאל י״ב:ג׳) והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע וגו':
(כתר שם טוב ת"ב די"ד ע"ב).

כ״דויאמר ה' אל משה עלה אלי ההרה וגו' ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה וגו'. ודרשו רבותינו (ברכות ד"ה ע"א) שכולם ניתנו למשה מסיני ע"ש, שמעתי משל בשם מוהר"ז, שרצה להוכיח לאחד איך כל חכמות שבעולם הן חכמת מדידה והן תשבורת ושבע חכמות, הכל נרמז בש"ס, ושאל השואל הא יש כמה עוסקים בלימוד הש"ס ואינם יודעים חכמות אלו, והשיבו על פי משל, שהיה מלך אחד, ולו כמה מיני אוצרות זה גדול מזה, וגם היו לו כמה מיני עבדים ובן אחד, ולעת זקנתו התחכם והטמין אוצרות החשובים בבנין, בכותלי אפריון וחדרי המלך, ועשה רק שינוי אחד בכותל, שירגיש בו החכם ומבין, ומה שהיה האוצר יותר חשוב הטמינו יותר, ועשה שינוי יותר דק בתכלית, ואחר כל זה אמר לבנו ביחידות שתדע כל מה שעשיתי אינו דבר ריק, שים לבך להבין. והנה אחר מיתת המלך, האוצרות הגלויים חטפו העבדים, וזה הבן נתן לב להבין מה שאמר לו אביו, ואחר העיון הרגיש שיש שינוי בכותל במקום זה, וחפש על ידי סתירת הכותל ומצא אוצר, ואחר זה נתן לב יותר והרגיש המעט שינוי שיש שם אוצר יותר חשוב, כך הוא בנמשל, חכמות חיצונות חטפו העבדים, שהן האומות, ואוצרות החשובים הוא יראת ה' לבנו יחידו, ואוצר החשוב יותר מזה תוכו רצוף אהבה, ודפח"ח:
(תוי"י פ' בהר דקכ"ג ע"ד).

כ״האיתא בגמרא (ר"ה דכ"א ע"ב) חמשים שערי בינה ניתנו למשה חסר אחת וכו', שמעתי בשם מורי זלה"ה טעם שניתן רק מ"ט שערי בינה למשה ולא שער החמשים, ותירץ כי שער החמשים הוא חוזר ומתחיל נ' שערים למעלה מזה, וכן למעלה למעלה עד אין סוף, כי שנת החמשים דיובל עולה לכאן ולכאן וכו' ודפח"ח:
(תוי"י פ' דברים דקע"ו ע"א).

כ״ומאמר הבעל שם טוב, מ"ט שערי בינה זכה משה רבינו עליו השלום, ואמר הבעש"ט אם כן מה עשה אחר כך, ותירץ כשבא לשער החמשים וזה בחינת האינו מושג, ואחר כך כשזכה להשיג בו התחיל מחדש חמשים שערים, וכן היה לעולם וכו':
(חסד לאברהם בראשית פ"ד ענף ב' אות ב').

כ״זסליק פרשת משפטים בס"ד