בעל שם טוב, לראש השנה ויום כפורBa'al Shem Tov, Rosh Hashana and Yom Kippur
א׳התקינו חכמינו ז"ל שיהיו תוקעין בכל שנה מראש חודש אלול, כמו שופר המדבר (פרקי דר"א פרק מ"ו), והיינו אם ראשי הדור משפרים מעשיהם כמשה במדבר, להתבודד מראש חודש אלול, אז יעלו ויתחברו עם בני הדור מה שאין כן אם ראשי הדור אינם עושין כך רק הם בגלות היצר הרע, אז ישתדלו העם עבור עצמן, כמו ששמעתי בשם מורי זללה"ה שאמר נגד בעלי תפלות שהם ראשי אנשי המלחמה שראוי שילביש שריון וכו', ואם לאו ישתדל כל אחד עבור עצמו, שאין לסמוך עליהן וכו' ודפח"ח:
(צפנת פענח דכ"ה ע"ד)
(צפנת פענח דכ"ה ע"ד)
1
ב׳יש שני סוגי מוכיחים ומתפללים בימים נוראים, אחד, המקפיד שיהיה לו חיתוך הדיבור טוב ויפה, שבזה ישא חן בעיני המוני עם ונשים, ואינו יוצא מפנימייות הלב, כמו שכתבתי במקום אחר בשם מורי זלה"ה משל לבן המלך והזונה יעו"ש, ובחינה ב' המקפיד על תוכן הדברים שיהיו מיוסדים על שרשים טובים, והוא מפנימייות הלב גם כן ואין לו חיתוך הדיבור:
(בן פורת יוסף דקי"ג ע"ג)
(בן פורת יוסף דקי"ג ע"ג)
2
ג׳שמעתי ממורי זלה"ה משל על בעלי תפלות בימים נוראים, שלא יסמכו עליהם בני העולם רק ישתדל כל אחד להתפלל בכוונה בעצמו, אמר משל פעם אחד היו שני מלכים נלחמים יחד, ומלך אחד היה אדיר ותקיף שהיו לו גבורי חיל מלבושים בשריון וקשקשים וכו', וזה המלך שכנגדו הלך למצוא אנשים גבורים כאלו ולא עלתה לו וכו'. עד שאמר לחילו שלא יסמכו על הגבורים וכו' ודפח"ח:
(בן פורת יוסף דמ"ד ע"ב)
(בן פורת יוסף דמ"ד ע"ב)
3
ד׳משל ששמעתי ממורי, למדינה שהיה להם גבור אחד, ובטחו עליו כל בני המדינה ולא למדו תכסיסי המלחמה, כי סמכו את עצמם על גבור המלחמה שהיה ביניהם, ואחר כך בעת המלחמה, שרצה הגבור להכין כלי זיינו, והשונא נתחכם וגנב ממנו כלי זיינו אחד לאחד, עד שלא נשאר לו במה להלחם, וגם אנשי המלחמה שסמכו עליו נלכדו עמו וכו' ודפח"ח, ובזה יובן (תהלים פ"ט) אשרי העם יודעי תרועה, ר"ל כשהעם אינם סומכים על הגבור רק הם עצמן יודעין תרועת המלחמה, ואז באור פניך יהלכון לקראת המלך, ואינן סומכין על הגדולים בלבד וכו':
(תוי"י אמור דקי"ד ע"ד, קדושים דק"ב ע"ב)
(תוי"י אמור דקי"ד ע"ד, קדושים דק"ב ע"ב)
4
ה׳פעם אחת שמעתי ממנו [מאא"ז הבעל שם טוב הקדוש זכותו יגן עלינו] אם היה יכול עוד אחד לומר אל רחום שמך ועננו כמו אני, אזי הייתי מביא משיח: (בסוף ס' דמ"א) ענין המצא לנו בבקשתינו מבואר לעיל בפ' נח הגה קי"ט:
5
ו׳מה שאומרים בתפלת שמונה עשדה קדוש אתה ונורא שמך מבואר לעיל פ' ואתחנן ו' ע"ש באורך:
6
ז׳מה שאומרים בסוף הסליחות מי שענה לכל הצדיקים כו' רחמנא דעני לעניי כו' מבואר לקמן בסוף אות י"א:
7
ח׳אף אם מסתיר את עצמו בכל השנה, מכל מקום בראש השנה הזמן גורם לזה לפתוח פיו במוסר, וכן שמעתי ממורי מפורש וכו', רק שיהיה המוסר בבחינה ממוצעת, כי הלא יש ג' בחינות, זהב וכסף ונחושת, והנה נחשת הם נחשים השרפים אשר נאמר עליהם (בפ' חקת) וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים, מוכיחים המעוררים ח"ו דין על בני עולם וכאשר כתבתי מזה גם כן על פסוק (בפ' קדושים) לא תלך רכיל בעמך וכו', נמצא הם נקראים נחשת לשון נחש, וכמו שאמרו חכמינו ז"ל (במדרש רבתי בראשית פל"א סימן ח' והובא ברש"י פ' חקת) ויעש משה נחש נחשת לשון נופל על לשון:
8
ט׳ויש בחינת כסף שהוא כולו רחמים, מלהתעורר במוסר שהוא קצת דין, וכמו שכתוב (משלי ג') מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו, אבל בחינה ממוצעת הוא זהב, לומר דברים נחמדים, וכמו שכתוב (תהלים י"ט) הנחמדים מזהב וגו', גם שהוא דין כי מצפון זהב יאתה (איוב ל"ז), והיינו לעורר לבבות ישראל שישובו בתשובה אל אבינו שבשמים בדברי כבושים, הנכנע בלב כל אחד ואחד לפני בחינתו, ואז יש תועלת גדול שגורם להמשיך שפע, וכמו שכתוב בתיקונים תיקון י"ט וכו': (תוי"י פ' קדושים דק"ב ע"ג) [התעוררות לעורר רחמים על ישראל]
9
י׳כתיב (בפ' תצא) כי יקרא קן צפור וכו' שלח תשלח את האם וגו', ופירשו בתיקונים (תיקון ו' ל"ט ע"ב) כדי לעורר רחמים, דיימא קודשא בריך הוא כל עופא מעורר רחמין על עופין דיליה, ולית מאן דמעורר רחמים על בני, בהאי שעתא יימא קודשא בריך הוא (ישעיה מ"ה) למעני למעני אעשה, אנה קן וציפרין קדישין, רבונא דעלמא אימת תפתח היכל קן ציפור (עיין זוה"ק שמות ד"ז ע"ב ודף ח') ויצא משם משיח מלובש בלבושי נוקמא, אימתי ירוחם משיח, כמו שכתוב במדרש כונן שהוא ביסורין גדולים בשלשלאן דפרזלא, ומלכי בית דוד ונביאי ישראל מנחמים אותו שיצא לחירות, ושלשלאות דפרזלא שעליו מתנתקות, אימת מקימי מעפר דל מאשפות ירים אביון (תהלים קי"ג) ועריכת נר לבן ישי משיחך, אימתי יעמוד מיכאל על ההר ויקרא ובא לציון גואל לשון הפייט בגאולה לשבת ראשון, אחר פסח:
10
י״אאבינו מלכנו עשה למענך אם לא למעננו אם אין בינינו זכות ואין בינינו צדיקים ובעלי צדקות, וגם אין לנו זכות אבות, כמו שכתוב (בפ' האזינו) לעת תמוט רגלם [ופרש"י] שתכלה זכות אבות ח"ו, הלא אתה אבינו, ואתה צדיק ובעל צדקה גדול עם כל ברואיך, כמו שאנו אומרים (דניאל ט') לך ה' הצדקה, עושה צדקות עם כל בשר ורוח, וכמו שכתוב (ישעיה מ"ג) כי אברהם לא ידענו כו' אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך, עשה למען שמך, עשה למען כסא כבודך, עשה למען שכינתך, ואם השכינה וחיילותיה עומדים לפני כסא כבודך, וגם הסטרא אחרא וחיילותיהם, שהם החוחים והקוצים הסובבים השושנה העליונה, הלא וודאי הוא כבודך שתזכה בדין אנחנו ושכינת עוזך, ואל ישמחו שונאינו ככתוב (תהלים צ"ז) יבושו כל עובדי פסל וכו':
11
י״ברבונו של עולם אין אנחנו מחיילותיו של הס"ם המכונים בשם נגע רע ר"ת 'נפילים 'גבורים 'ענקים 'רפאים 'עמלקים (זוהר בראשית דכ"ה ע"א) אלא אנחנו מחיילות של שכינת עוזך, ואנחנו עוברים לפניך כבני מרון אנחנו מחיילות של בית דוד (ראש השנה די"ח ע"א) זרעו של יצחק, ועקדת יצחק לזרעו ברחמים תזכור, וכמו שכתוב (בפ' במדבר) איש על דגלו באותות לבית אבותם. והרי אנחנו חתומים בכנפי מצות. הכר נא למי החותמת:
12
י״גכתיב (בפ' בהר) וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך, אף אם הוא גר או תושב, ואיזהו תושב כשקיבל עליו שלא לעבוד עבודה זרה, ואוכל נבלות, אף על פי כן מצווין להחיותו, אם כן גם אנחנו אם אין בנו כי אם שאין אנחנו עובדים עבודה זרה, כמו שכתוב (תהילים מ״ד:כ״א-כ״ב) אם שכחנו שם אלהינו ונפרוש כפינו לאל זר הלא אלהים יחקר זאת כו', ואם אנחנו כופרים בעבודה זרה, הלא אמרו רבותינו ז"ל (חולין ד"ה ע"א) הכופר בעבודה זרה כמודה בכל התורה, נמצא אנחנו מודים בתורתך ובך, ואף כי גרים ותושבים אנחנו עמך תושיענו, ואף על פי שאיני כדאי ולא ראוי ולא זכאי להמליץ על עצמי כל שכן על אחרים כמאמר רבותינו ז"ל (שבועות די"ד ע"א) יבא זכאי ויכפר על החייב, ואני חייב ולא זכאי, אף על פי כן, הלא אמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין דמ"ב ע"ב) אף על פי שהנדון אומר יכול אני לחפש על עצמי זכות כו', כל שכן על כל ישראל:
13
י״דכתיב (בפ' בחקותי) והבאתי אותם בארץ אויביהם או אז יכנע לבבם וגו', ואנחנו כבר נכנעים מאוד [וכתיב בתריה] ואז ירצו עונם וזכרתי את בריתי יעקב וגו':
14
ט״וכתיב (בפ' שמות) ויהי בימים הרבים ההם וגו' ויאנחו וגו' ותעל שועתם, וגם אנחנו נאנח בשברון מתנים אנחה השוברת חצי גופו של אדם (ברכות דנ"ח ע"ב), ואף כי על חורבן בית המקדש ששנינו בה, מכל מקום צרות חדשות נאנח עליהם, מלאכי מעלה מר יבכיון על דאבוני, אנחנו אין כחינו אלא בפינו, תולעת יעקב (זוהר וישלח דקע"ח ע"א) משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה' (תהלים י"ב), פירוש כי אם ח"ו תגזור גזרות, כגון עצירות גשמים או רעב, אבל איך תוכל לסבול גודל הרחמנות מאנקת אביונים, כי אינך כמלך בשר ודם שאינו יודע עתידות, אבל אתה רואה ומגיד מראשית אחרית (ישעיה מ"ו) ורואה הרחמנות, ומלך רחמן אתה, על כן עתה אקום [היינו] קודם בא הצרה אקום להושיע יאמר ה', כל שכן שתושיע מצרה שכבר בראה, מתי ינחם את משיח מכל יסוריו שסובל (סנהדרין דצ"ח ע"א), [מתי ינחם את אבלי ציון] ואת אבלי ירושלים ואת העיר האבלה וכו':
(כתר שם טוב ח"ב דכ"א ע"ג וע"ד)
(כתר שם טוב ח"ב דכ"א ע"ג וע"ד)
15
ט״זהבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים וגו' (ירמיהו ל״א:כ׳), למי נפנה, לימין ואין עוזר וכו', האם נמכור את עצמינו לעבדים לאומות העולם, ואילו לעבדים נמכרנו החרשתי, אף על פי כן בנמכר לעקר משפחת גר כתיב (בפ' בהר) או דודו או בן דודו יגאלנו, וקרובי אם אפסו הן אתה נותרת (לשון הפייט בגאולה לשבת חמישי אחר פסח) כדכתיב (בתהילים קמ״ה:י״ח) קרוב ה' לכל קוראיו, גואלי אם פסו הן אתה נשארת (שם בפייט הנזכר) כל שכן שכתבת בתורתך בסוף הצ"ח קללות (בפ' תבא) והתמכרתם שם לעבדים ולשפחות ואין קונה, ואף על פי כן עבדים אנחנו כמו שכתוב (ישעיהו כ״ו:י״ג) בעלונו אדונים זולתך, והרי כתיב בתורתך (בפ' תצא) לא תסגיר עבד אל אדוניו אשר ינצל אליך מעם אדוניו עמך ישב בקרבך וכו' בטוב לו לא תוננו, והרי אנחנו נסים היום אליך, כמו שכתוב (ירמיהו ט״ז:י״ט) ה' עוזי ומנוסי, אליך אנוס לעזרה, לפני כסא כבודך, לא תסגרינו לאדון הצר השר הסורר:
16
י״זהנה אנחנו עומדים לפניך ולפני כסא כבודך, ונאמר כמו שכתוב (בפ' ויגש) קנה אותנו ואת אדמתינו בלחם, ונהיה עבדים לך, אנא שלחן אבינו, או לבנים שגלו מעל שלחן אביהם (ברכות ד"ג ע"א), אף על פי כן וודאי ה' הצדיק, מה נתאונן וכו' נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה:
17
י״חמעי מעי אוחילה (ירמיהו ד׳:י״ט) פי' על בניי יוצאי מעי, קירות לבי הומה לי לבי לא אחריש כי קול שופר שמעה נפשי, דכמו שבעולם הזה תוקעין בשופר, כן בעולם עליון בשופר גדול יתקע, וקול זה השופר שמעה נפשי, לפנים היו נביאים השכם ושלוח, ועתה לא נשאר כי אם קול שופר שמעה נפשי תרועת מלחמה, שבר על שבר נקרא, לא די לנו בשבר חורבן בית המקדש כמו שכתוב (איכה ב׳:י״ג) מה אעודך וגו' כי גדול כים שברך, אלו הגזרות רעות ועניות, כי שודדה כל הארץ פתאום שודד אוהלי רגע יריעותי, אין אדם בטוח בחייו ועשרו כמו לפנים בארץ הקדושה, שהיה איש תחת גפנו, ובפרט הולכי דרכים ועוברי ימים:
18
י״טעד מתי אראה נס אשמעה קול שופר (ירמיהו ד׳:כ״א) ולא שופר גדול שלעתיד לבא, עד מתי נאמר בקדושה מתי תמלוך בציון כו', אראה נס, אימתי אראה שיקויים הכתוב (ישעיהו י״ח:ג׳) כנשוא נס הרים תראו כו', אימתי אשמע קול שופר שלעתיד לבא, וגם קול של חצוצרות בבית המקדש, כמו שכתוב (בפ' בהעלותך) וביום שמחתכם וגו' ותקעתם בחצוצרות וגו', ושופר כמו שכתוב (תהילים צ״ח:ו׳) בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה', מתי בא משיח, מתי יבנה בית המקדש, מתי נשמע תורה חדשה מפי הקדוש ברוך הוא מחיצה לפנים ממלאכי השרת (רבתי בלק פרשה כ'), מתי נשמע שופר של משיח, מתי יבואו האובדים בארץ אשור וגו' (ישעיהו כ״ז:י״ג):
19
כ׳או יאמר עד מתי אראה נס, נס הוא שפורסין בספינה לרוח לפרוש לעמקי ים, וכן אנחנו גלי ים עברו עלינו וכו', מתי יקויים (ישעיה נ"ח) כל יושבי תבל ושוכני ארץ כנשוא נס הרים תראו, הם אומות העולם הנקראים הרי נשף, כמו שכתוב (ירמיהו י״ג:ט״ז) תנו לה' אלהיכם כבוד בטרם יחשיך ובטרם יתנגפו רגליכם על הרי נשף, ויפרוס הנס לטורדם במעמקי ים, כמו שכתוב (נחמיה ט׳:י״א) ואת רודפיהם השלכת במצולות כמו אבן במים עזים, וכתקוע שופר תשמעו, שעל ידי זה יבואו האובדים בארץ אשור וכו':
20
כ״אראיתי את הארץ והנה תהו ובהו ואל השמים ואין אורם, ראיתי ההרים והנם רועשים וכל הגבעות התקלקלו, ראיתי והנה אין האדם וגו' (ירמיהו ד׳:כ״ד-כ״ה), פירוש, (לא) [הלא כולם] יחרדו כמו ומלאכים יחפזון כשתוקעין בשופר גם בעולם העליון, [ומכל שכן האדם כמה הוא צריך לחרוד מאימת קול שופר]:
(כתר שם טוב ח"ב ד"י ע"ג וע"ד)
(כתר שם טוב ח"ב ד"י ע"ג וע"ד)
21
כ״בכתיב (בפ' תצא) כי תבא אל הארץ וגו' ואמרת אשימה עלי מלך וכו' שום תשים עליך מלך וגו' מקרב אחיך תשים עליך מלך וגו', ואנחנו רוצים שאתה תהיה מלכנו, ודוד עבדך, כמו שהיום בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניך כבני מרון, כחיילות של בית דוד (ר"ה די"ח ע"א), לא תוכל לתת עליך איש נכרי, אין אנחנו רוצים במלכות הרשעה וחיילותיהם, והיה כשבתו על כסא ממלכתו, כי שבעים כסאות יש להקדוש ברוך הוא מעין כסא מלכיות שבעולם, ועל ידי שישראל הם בארצם והם כסאו, על כן ותנשא מלכותך ויכון בחסד כסאך ותשב עליו באמת:
22
כ״גכתיב (בפ' תצא) כי תהיין לאיש שתי נשים וגו' והיה הבן הבכור וגו', רמז בני בכורי ישראל, יכיר לתת לו פי שנים, כהונה ומלכות, אבל באמת איזה ספר כריתות אמכם וגו' הן בעונותיכם נמכרתם ובפשעכם שולחה אמכם (ישעיהו נ׳:א׳) ואנחנו הבכור בני אהובה: (כש"ט ח"ב די"א ע"ב) [התעוררות לבקשת רחמים ולתשובה]
23
כ״דכתיב (בפ' בהר) כי ימוך אחיך ומטה ידו והחזקת בו, קחה בידינו כי מטה, אף אם היינו חוטאים, הלא מצאנו כי אתה דן את האדם באשר הוא שם, ועתה אני שם ומתוודה, אם און פעלתי לא אוסיף:
24
כ״הרבונו של עולם אתה אמרת ליונה (יונה ד׳:י׳) אתה חסת על הקיקיון אשר לא עמלת בו ולא גדלתו שבין לילה היה ובין לילה אבד ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה אשר יש בה הרבה משתים עשרה ריבוא אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה, למה לא תחוס ח"ו, ותרחם עלינו שיש בנו דעת כאדם:
25
כ״ונאמר באברהם אבינו (בפ' לך) והאמין בה' ויחשבה לו צדקה, ועתה חלפו כמה זמני הגאולה ואנחנו מאמינים:
26
כ״זכתיב (בפ' משפטים) כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד ובשביעית יצא וגו', ובמכרוהו בית דין בגניבתו הכתוב מדבר, ואף אנחנו אם נמכרנו לעבדים, כלו כמה שמיטין ולא יצאנו לחירות, ואם אדוניו יתן לו אשה וכו', ואם אמור יאמר העבד אהבתי את אדוני ואת אשתי וגו', והנה כן הס"ם נתן לנו, ונשים משלו בנו לילית הרשעה בחטא הוצאת ש"ז לבטלה, וכמו שכתוב (בפ' תצא) כי ינצו אנשים וגו' וקרבה אשת האחד וגו' והחזיקה במבושיו [וקצותה את כפרה על ידי נתינת ממון ולצדקה, לא תחוס עיני היינו לבכות], האם אנחנו אומרים אהבתי אדוני ואת אשתי ח"ו, אין אנחנו אוהבים את הצר הצורר הזה ואת השפחה בישא, אנחנו אוהבים אותך כמו שכתוב (בפ' ואתחנן) ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך:
(כתר שם טוב ח"ב די"ג ע"א)
(כתר שם טוב ח"ב די"ג ע"א)
27
כ״חאלו שני ימים דראש השנה הם, מפני כי דיני ממונות גומרין בו ביום בין לזכות בין לחובה, דיני נפשות גומרין בו ביום לזכות וביום של אחריו לחובה (סנהדרין דל"ב ע"א), ויותר מזה עושה לנו אב הרחמן שתלויין עד יום הכיפורים, ועתה בראש השנה יש לנו דיני ממונות ודיני נפשות, מי יעני ומי יעשר, מי יחיה ומי ימות וכו', ואנחנו עומדין לפני כסא דין ומשפט, היש לנו טענות, היש לנו זכיות צדקה וגמילות חסדים:
28
כ״טוכמו שבודקין את העדים בשבע חקירות (סנהדרין ד"מ ע"א) כן נבדוק עצמינו באיזה שבוע באיזה שנה באיזה חודש בכמה בחודש באיזה יום באיזה מקום עברנו עבירות, כי מודה ועוזב ירוחם: (משלי כ״ח:י״ג):
29
ל׳אם נמצאו דברי העדים מכוונים פותחין לזכות (סנהדריך ד"מ ע"א), כן אב הרחמן אף על פי שנמצאו דברי המסטינים מכוונים אף על פי כן פתח לנו לזכות, האם ח"ו מופלא שבבית דין יפתח לחובה, כמו בחורבן בית המקדש שנאמר (איכה ב׳:ד׳) היה ה' כאויב נצב ימינו וגו', אלו המיימינים היו בצד, ואין חולקין על מופלא שבבית דין, וזה אי אפשר, אבל בקשתינו שלא תשמע דברי המסטינים, העדים זוממין הסובבים הכסא שהרי אמרו ז"ל (סנהדרין ד"מ ע"א) אמר אחד מן העדים יש לי ללמד זכות וכו', כמי מליצת הס"ם ביום הכיפורים (פרקי דרבי אליעזר פרק מ"ו) וכל שכן לחובה משתקין אותו, שנאמר (בפ' מסעי) ועד אחד לא יענה בנפש, ונאמר (זכריה ג׳:ב׳) יגער ה' בך השטן:
30
ל״אהיו מאיימין על העדים שלא כדיני ממונות דיני נפשות וכו', דמו ודם זרעיותיו, לפיכך נברא אדם יחידי ללמד שכל המאבד נפש אחת מישראל כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא (סנהדרין דל"ז ע"א), על כן נבקש רחמים אחד על חבירו, והדין הוא אם מצאו לו זכות פטרוהו, ואם לאו מעבירין את דינו למחר (סנהדרין ד"מ ע"א), וכן לנו בדיננו בראש השנה:
31
ל״בואף אם נגמר הדין ח"ו, שנינו במשנה (סנהדרין דמ"ב ע"ב) אחד עומד על פתח בית דין והסודרין בידו וכו', אמר אחד יש לי ללמד עליו זכות, הלה מניף בסודרין והסוס רץ ומעמידו, ואפילו אומר יש לי ללמד על עצמי זכות, ולכן נחפש זכות על עצמינו ועל חבירינו, ונבקשה שיצאו מליצי יושר וינופו בסודרין, הוא הטלית של ציצית, ואפילו אין לנו זכות כי אם קריאת שמע שחרית וערבית ומצות ציצית והסודרין טלית של מצוה, כל שכן שישראל יש להם זכות גדול מאוד, ישראל עמך אשר בך מאמין, וקבלת עול מלכות שמים, אין לנו אלוה אחר מבלעדיך, אם שכחנו שם אלהינו וכו' הלא אלהים יחקר זאת וכו' (תהילים מ״ד:כ״ב):
32
ל״גבסוף הסליחות והתחינות אנו אומרים מי שענה לכל הצדיקים והחסידים והתמימים והישרים הוא יעננו, רחמנא דעני לעניי ענינו, פירוש, אנחנו אין אנו לא צדיקים ולא חסידים ולא ישרים אלא רחמנא דעני לעניי ענינו לתבירי לבא ענינו:
(כתר שם טוב ח"ב די"א ע"ב וע"ג)
(כתר שם טוב ח"ב די"א ע"ב וע"ג)
33
ל״דרבונו של עולם, התפלל אתה בעד בניך, כמאמר רבותינו ז"ל (ברכות ד"ז ע"א) מניין שהקדוש ברוך הוא מתפלל כו', כי אתה רחמן ואתה צדיק, כמו שכתוב (תהילים קמ״ה:י״ז) צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו, ונאמר (איוב ל״ג:כ״ג) אם יש עליו מלאך מליץ, הרי טוב, ואם לאו צריך להיות מליץ, אחד מני אלף, הוא הקדוש ברוך הוא, שהוא אחד מני אלף מן עולם הנקרא אלף חכמה בינה, וזהו שאמר משה רבינו עליו השלום (בפ' בהעלותך) האנכי הריתי את כל העם הזה וכו', אבל [אתה] הרי באמת אנו בניך:
(כש"ט ח"ב די"ב ע"ב)
(כש"ט ח"ב די"ב ע"ב)
34
ל״הנלמד ממשה רבינו עליו השלום מבשר שלנו גואל צדק, כי מי לנו גדול במעשים טובים ממנו, ואף על פי כן כשבא עליו מוטת יד, התחנן כשנכספה נפשו לעבור את הירדן לבוא לארץ ישראל לטובת ישראל, ופשט את ידיו כעני בפתח לפני כסא הכבוד, ואמר רבונו של עולם אין בי שום זכות, תן לי צדקה ומתנת חנם, ראה מוטת ידינו כמו שכתוב (בפ' בהר) כי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו, קחה בידינו כי מטה, ונאמר מה אנו מה חיינו מה חסדינו מה צדקותינו, נפשוט ידינו לפני כסא הכבוד ונאמר אין לנו אפילו מנחת עני, אין בנו לא תורה ולא צדקה ולא גמילות חסדים כי אם בידים ריקנות, מהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאד (תהלים ע"ט ח') אבינו מלכנו ידענו כי אין בנו מעשים צדקה עשה עמנו למען שמך:
35
ל״ועל כן פותחין עם תינוק ספר ויקרא, כי כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה (מנחות דק"י ע"א), נמצא עתה ישראל כולם ממלכת כהנים, כהני היכן אינון:
(כש"ט ח"ב די"ב ע"ב)
(כש"ט ח"ב די"ב ע"ב)
36
ל״זהנה אדונים קשים שלנו הם עלינו בכעס, אם גם אתה תהיה ח"ו עלינו בכעס אם כן מי יקרבנו, כמאמר רבותינו ז"ל על פסוק (בפ' תשא) ודיבר ה' אל משה פנים אל פנים ושב אל המחנה, ודרשו (ברכות דס"ג ע"ב) שדיבר ה' אל משה שישוב אל המחנה, ואמר לו אני בכעס ואתה בכעס אם כן מי יקרבם:
37
ל״חאיה שמחת בית השואבה דאיתא בגמרא (סוכה דנ"ג ע"א) אמר רשב"ג כו' לא ראינו שינה בעינינו, ואיך אנחנו ישינים זה כמה מאות שנים, עורו ישינים וכו':
38
ל״טנאמר במנחת עני (בפ' ויקרא) אשה ריח ניחוח, אין בנו לא תורה ולא צדקה ולא גמילות חסדים, אלא בידים ריקנות כעני בפתח דופק, הלא בצערינו השכינה מצטערת כדאיתא (בסנהדרין דמ"ו ע"א) אמר רבי מאיר בזמן שאדם מצטער שכינה מה הלשון אומרת קלני מראשי כו', אם כן המקום מצטער על דמם של רשעים קל וחומר על דמן של צדיקים:
(כש"ט ח"ב די"ג ע"ג)
(כש"ט ח"ב די"ג ע"ג)
39
מ׳כתיב (בפ' בראשית) ולאשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרונך, עד שיקויים (ישעיהו ס״ו:ח׳) כי חלה גם ילדה ציון את בניה, בעצב תלדי בנים, כמו שכתוב (בפ' וישלח) ויסעו מבית אל, פירוש, מבית אל דייקא, מבית המקדש שנחרב, ויהי עוד כברת הארץ לבא אפרתה, פירש"י לשון כביר ריבוי מהלך רב, ותלד רחל, השכינה שנקרא בד"מ רחל רצונה לילד, ותקש בלדתה, שיקויים כי חלה גם ילדה ציון את בניה, כי בגלות בבל היו שבעים שנה, נגד שבעים קולות, שבמזמור יענך ה' ביום צרה (תהילים כ׳:ב׳), ואחר כך והמליטה זכר, ועתה כתיב (ירמיהו ל״א:ט״ו) כה אמר ה' קול ברמה נשמע, כמה מאה קולות, נהי בכי תמרורים רחל מבכה, לא אמר בוכה אלא מבכה כל העליונים על בניה, וכתיב (ירמיהו כ״ה:ל׳) ה' ממרום ישאג, שאוג ישאג, מתתא לעילא ומעילא לתתא:
(כש"ט ח"ב די"ב ע"ג)
(כש"ט ח"ב די"ב ע"ג)
40
מ״אכתיב (ירמיהו ד׳:ו׳) שאו נס ציונה, לשלוח שם השפלות, העיזו אל תעמונו, כי רעה אנכי מביא מצפון ושבר גדול, עלה אריה, נסתלק מיכאל שנקרא אריה ממליצתו על ישראל, מסובכו, כאיל בסבך בקרניו, כמו שכתוב (דניאל י״ב:א׳) ובעת ההוא יעמוד מיכאל העומד על בני עמך והיתה עת צרה אשר לא נהיית מהיות גוי עד עת ההוא ובעת ההוא ימלט עמך כל הנמצא כתוב בספר, והיה קשה לרש"י משום דיעמוד מיכאל יהיה עת צרה בתמיהה, על כן פירש רש"י ישתתק כאלם שיראה הקדוש ברוך הוא דן בעצמו ויאמר האיך אאביד אומה גדולה כזו בשביל ישראל, והיתה עת צרה בפמליא של מעלה, וקטגוריא בתלמידי חכמים בזוזי ובזוזי דבזוזי (כתובות דקי"ב ע"ב), למה ישתוק הלא נאמר (בפ' תבא) את ה' האמרת וה' האמירך שלא יחליפם באומה אחרת, בימי יחזקאל כשרצו הזקנים להחליפו באלוה אחר השיב הקדוש ברוך הוא (מדרש תנחומא נצבים סי' ג') ביד חזקה אמלוך עליכם (יחזקאל כ׳:ל״ג), כן למה ירצה להחליפנו באומה אחרת, יסתכל ויראה ההפרש שבין ישראל הקדושים בכל מיני קדושות, לבין אומות העולם:
(כש"ט ח"ב די"ב ע"ג).
(כש"ט ח"ב די"ב ע"ג).
41
מ״בואם הפטרן וסניגור משתתק, המנהג שהרשות ביד בעל דין ללחוש לו זכיותיו, איזה הם הזכיות אשר נלחש לו, תפלות ברורות, תלמוד תורה ברורות, תשובות ברורות, צדקות זכות וברורות, אין לנו זכות כי אם מן הקול קול יעקב (בפ' תולדות), קול התורה מתינוקות של בית רבן, הבל שאין בו חטא: תינוקות של בית רבן בכו בכיה גדולה, והתפללו בעד אביכם ואמכם המגדלים אתכם לתורה ולמעשים טובים, בקשו רחמים בעד הטובים שבכם, וזקנים בעלי הישיבות ותלמידי חכמים, שלא יהיו נתפסים בעון הדור, ונגידים, אשר מהם מתפרנסים רבים, שלא יענו, ולא יעדרו ח"ו: אב מוליך בניו בימים האלה לבית הכנסת, אפשר שמוליכו כמו אברהם אבינו את יצחק בנו לעקידה, שיהיה נתפס בעונו, על כן עשו תשובה גדולה והתפללו בעד בניכם:
42
מ״גבקשו לש"ץ שיחוס עליכם, כי הבל פיכם אין בו חטא, כל שכן דמעותיכם, ואף על פי שאינו כדאי להתפלל על עצמו כל שכן על אחרים, כי איני אומר שאני הטוב ח"ו, ואפילו הטוב אין מי יקרא בצדק, איש טוב נמשל כחדק, כשמפשפשים במעשיו, ואף על פי שיש במלחמה גבור, אף על פי כן צריכים העם לעזור לו מכל הצדדים, כן עשו עזר להש"ץ מכל הצדדים ממזרח וממערב ומצפון ומים:
(כש"ט ח"ב די"ב ע"ג וע"ד).
(כש"ט ח"ב די"ב ע"ג וע"ד).
43
מ״ד[התעוררות לבעל תפלה]
44
מ״האיתא ביומא פרק א' משנה ה' (די"ח ע"ב), מסרוהו זקני בית דין לזקני כהונה והעלוהו לעליית בית אבטינס, והשביעוהו כו', ואמרו לו אישי כהן גדול אנו שלוחי בית דין ואתה שלוחינו ושליח בית דין, משביעין אנו עליך במי ששיכן שמו בבית הזה שלא תשנה דבר מכל מה שאמרנו לך, הוא פורש ובוכה וכו', פירוש על שחשדוהו לצדוקי ליתן הקטורת מבחוץ, והנה עתה חרב בית המקדש ואין כהן גדול ולא קטורת, אבל התפלות הקדושות הם במקום קטורת, כמו שכתוב (תהילים קמ״א:ב׳) תכון תפלתי קטורת לפניך, וראוי שלא תתן מבחוץ אותם יחודים קדושים עליונים דקה מן הדקה הנקרא קטורת, וגם אתה לא תשנה ח"ו, כי אם לא היית שלוחינו לא היינו חוששים לך, כי המתפלל וטעה סימן רע לו (ברכות דל"ד ע"ב) אבל אתה שלוחינו, ושליח ציבור שטעה סימן רע לשולחיו ח"ו (ברכות שם) והרי אתה מפסיד ח"ו לכלנו, כי הכהן גדול היה טעון פרישה זיי"ן, והזאת אפר פרה, כל שכן עתה שהתפלה הוא קטורת שלנו, והרי אנחנו מושבעים ועומדים מן המשנה, מתנאים הקדושים מישראל, מבית דין של מעלה ושל מטה, כמה חרב חדה מונחת על צואריהם, ומזלם חזי, ואף על פי כן לא ימנעו עצמם מן הרחמים, והם יבכו בלבב שלם:
(כש"ט ח"ב דכ"ב ע"א)
(כש"ט ח"ב דכ"ב ע"א)
45
מ״ו[התעוררות לתקיעת שופר]
46
מ״זהצופה העולה על המגדל כשרואה איזה דבר אז תוקע בשופר, ועתה עלית על המגדל של בית הכנסת, האם אתה רואה כל המסטינים הסובבים הכסא שאתה תוקע כמו שהיו הראשונים רואים לזמר עריצים להכרית החוחים וכו', על כן נקרא (בפ' פינחס) יום תרועה מלשון מנקש אתרעא (עיין בזוהר חדש פ' חקת דנ"ו ע"ד) כעני בפתח דופק פתחו לי שערי צדק (תהילים קי״ח:י״ט), פתח לנו שערי רחמים, כי בידך מפתח שערי רחמים, זה השער לה' צדיקים יבואו בו (תהילים קי״ח:כ׳):
(כתר שם טוב ח"ב דכ"ב ע"א)
(כתר שם טוב ח"ב דכ"ב ע"א)
47
מ״חכתיב (ירמיהו ט׳:ט״ז) כה אמר ה' התבוננו, פירוש התבוננו מה הפרש השנים הקודמות, וקראו למקוננות ותבאנה, ואל החכמות שלחו ותבאנה, ותמהרנה ותשאינה עלינו נהי ותרדנה עינינו דמעה ועפעפינו יזלו מים כי קול נהי נשמע מציון, משכינתא קדישא דאתקריאת ציון (תיקון ו' שבסוף תיקוני הזוהר דקל"ב ע"א) איך שודדנו, בושנו מאוד כי עזבנו ארץ, פירוש, עזבנו ארץ הקדושה ארץ חפץ, ארץ אשר ה' אלהינו דורש אותה תמיד, כי השליכו משכנותינו, את ירושלים ובית המקדש, ואין אנחנו נגד שער השמים שיעלו תפלתינו, והמלאכים מלאכי רחמים מליצי יושר היוצאים מן השופר ומן התקיעה ומן השברים ומן התרועה ומן התקיעה, ומן תקיעה שברים תרועה תקיעה, ומן תקיעה שברים תקיעה, ומן תקיעה תרועה תקיעה, אפשר שישארו ח"ו ולא יוכלו לעלות, ומי יעלה אותם, כמו שכתוב (קהלת י׳:כ׳) כי עוף השמים, פירוש, על ידי מה יעופף תפלתו לשמים, ועל ידי מי, יוליך את הקול, פירוש, האדם צריך להוליך את הקול, ועל ידי מה יוליך את הקול על ידי, ובעל כנפים יגיד דבר, פירש ואמר הכנפים בה"א הידיעה שהוא יראה ואהבה דחילו ורחימו שנקראים כנפים וגדפין, (עי' שער היחודים פי"א) וזהו שאמר ובעל הכנפים הידועים יהיה כשיגיע דבר [בתורה ובתפלה] ויהיה בדחילו ורחימו:
48
מ״טאליהו הנביא המלאך, האופן, שיוצא גם כן מן השופר, קר"ק גימטריא אליהו הנביא זכור לטוב, אימתי תבא לבשרנו, אימתי יבא משיחנו, אימתי יבנה בית המקדש ומזבח, אימתי נשב על שלחן אבינו, אוי לבנים שגלו מעל שלחן אביהם (ברכות ד"ג ע"א, כש"ט ח"ב די"א ע"ג וע"ד)
49
נ׳כל מי שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו (ירושלמי יומא פרק א' הלכה א'), אם כן הנה בשנה שנחרב בית המקדש איך היו במרירות בראש השנה ויום הכיפורים, וכן אנחנו שלא נבנה בהמ"ק בימינו:
(כש"ט ח"ב די"ב ע"ד)
(כש"ט ח"ב די"ב ע"ד)
50
נ״אאו יאמר התבוננו וכו', כי יש מסטינים הסובבים הכסא, ובנפש יקיפו עלינו לבלענו חיים, כמו שכתוב (איוב א׳:ו׳) ויהי היום, הוא יום ראש השנה (זוהר פ' בא דל"ב ע"ב), ויבאו בני אלהים, הם בעלי הדין, להתייצב על ה' ויבא גם השטן, גם לרבות לילית לפרוש השמלה, והנה אז במצרים נאמר (בפ' בשלח) וישאו בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נוסע אחריהם וגו' ויצעקו בני ישראל אל ה', ועתה השטן השונא הגדול נוסע אחרינו עם חיילותיו לבלענו חיים, למה תשתקו, נתנפל לפני כסא הכבוד ונשאל מה יהיה בסופינו:
51
נ״בכי על כן יש חרדה ובכיה ערב יום הכפורים לעת ערב שאז שעה אחרונה של עשרת ימי תשובה, וביום הכיפורים לית ליה רשות לאסטוני (יומא ד"כ ע"א), על כן בא השטן בכל כחו לקטרג על כל אדם, ומזלם חזי, על כן בוכים אנשים ונשים וטף, וראוי לעשות כן בכל שעה מעשרת ימי תשובה, דאמרו רבותינו ז"ל (באבות פרק ד') יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא, כל שכן וקל וחומר כל שעה ושעה מעשרת ימי תשובה, והנה היום בראש השנה התחלת עשרת ימי תשובה, הנה יהיה עתה אותה השעה הטובה, ושעת מזל, לעשות נחת רוח ליוצרינו ולבכות בכיה של שמחה, על שזכינו לעמוד לפני כסא כבודו, לפני המלך היושב על כסא רם ונשא, ויכון בחסד כסאו, וישב עליו באמת, ולשמח להקדוש ברוך הוא שמחה גדולה, ועל ידי זה ימתקו מעלינו כל הדינים, ועל ידי זה נעורר, אבינו מלכנו תהא השעה הזאת שעת רחמים ועת רצון מלפניך:
52
נ״גתמכנו יתידותינו בשופר כמאמר חכמינו ז"ל (ר"ה דט"ז ע"א) למה אומרים בראש השנה מלכיות וזכרונות ושופרות, מלכות שתמליכוני עליכם, זכרונות שיעלה זכרונכם לפני לטובה, ובמה בשופר, אין אנחנו יודעים הכוונות כי אם סתם לכוון לקיים מצותיך, שדי עשינו את שלנו, תקיף עשה את שלך, ואל תשב עמנו בדין, על כן נקרא תרועה מלשון נוקש אתרעא (עיין בזוהר חדש פ' חקת דנ"ו ע"ד) לפתוח לנו שערי תשובה:
(כש"ט ח"ב די"א ע"ד)
(כש"ט ח"ב די"א ע"ד)
53
נ״דתקעו בחודש שופר בכסא (תהלים פ"א), [ודרשו רבותינו כי] אז מתכסית הלבנה (ר"ה ד"ח עב) ושכינתא קדישתא הרמוזה כנגדה (בתיקוני זוהר הקדוש תיקון מ"ד), כי חק לישראל הוא, כשאז מקבלה חק מזונות בשביל ישראל, הוא משפט ויסורין כביכול לאלהי יעקב, כי עתה בגלות מקבלים שרי אומות העולם ואחר כך ישראל:
(כש"ט ח"ב די"ב ע"ד)
(כש"ט ח"ב די"ב ע"ד)
54
נ״האו יאמר התבוננו וגו' (ירמיהו ט׳:י״ז) מקושי פרנסות של שנים אלו משנים קדמונים, על כן ותשאנה עלינו דייקא נהי וגו', אף על גב דאמר בזוהר (בתקוני זוהר תיקון ו') צווחין הב פרנסה, זה היה בשנים ההם שפרנסה היה בשופי, מה שאין כן עתה, שעל ידי מניעת פרנסה אי אפשר לעבוד אותו יתברך שמו, ולהחזיק בנינו לתלמוד תורה, על כן תינוקות של בית רבן, התפללו עבור אבותיכם ואמותיכם שיזכו לגדל אתכם לתורה ולחופה ולמעשים טובים:
(כש"ט ח"ב די"ב ע"א)
(כש"ט ח"ב די"ב ע"א)
55
נ״ומי יעורר את אברהם סבא חסידא הוא ושרה, שנאמר להם (בפ' לך) ואת הנפש, גוים ונכרים, אשר עשו, להכניסם תחת כנפי השכינה, על ידי שלמדו עמהם תורה ועבודת אלהים, ועתה יראה שהיו לוקחין בניו בני בחוניו ושומטין מתחת כנפי השכינה, ללמוד עמהם כתב ולשון וספר פסול של עובדי עבודה זרה, לטמאות הבל פיהם של תינוקות של בית רבן, הבל שאין בו חטא, כי עלה מות בחלוננו (ירמיה ט' כ') באותן הצדיקים שהיו פותחין חלונות הרקיע בתפלתם, בא בארמנותינו, של היכלות עולמות עליונים, להכרית עולל מחוץ, אשר היה חכמתו בחוץ תרונה, בחורים מרחובות, מבתי כנסיות ובתי מדרשות מקום שהיו מרחיבין את ההלכות, אשר בנינו כנטיעים מגודלים וגו' בנותינו כזויות מחוטבות תבנית היכל (תהילים קמ״ד:י״ב), אוריד דמעות עיני עדי יהי כנחל ויגיעו לקברות שני שרי אצילייך משה ואהרן בהר ההר ואשאל היש תורה חדשה בכן נשרפו גוילייך, [וכן לקברי בני דוד ואשאל דוד ושלמה היש בית המקדש חדש וכו']:
(כתר שם טוב ח"ב די"א ע"א וע"ב)
(כתר שם טוב ח"ב די"א ע"א וע"ב)
56
נ״זכה אמר ה' התבוננו וקראו וגו' ותרדנה עינינו דמעה (ירמיהו ט׳:י״ז), דאיתא בתיקונים (תיקון י"א דמ"ה ע"א) אית היכלין דניגנא דלא מתפתחין אלא בניגונא כמה דאת אמר (מלכים ב ג׳:ט״ו) ויהי כנגן המנגן וגו', ואית היכלא דדמעה, דלא מתפתחא אלא בדמעה, כמה דאת אמר (בפ' שמות) ותפתח ותראהו וגו' והנה נער בוכה ותחמול עליו, ותפלה בדמעה הוא מרוצה להקדוש ברוך הוא, כמו שכתב בזוהר (שמות די"ב ע"ב, תרומה דקס"ה ע"א) עד דלא יכיל למרחש בשפוותיה, והנה כמו בחורבן בית המקדש דאמר לו קודשא בריך הוא לירמיה לך וקרא לאבות ומשה היודעים לבכות (פתיחתא דאיכא רבתי סי' כ"ד) כן אנחנו נלמוד מזה:
57
נ״חואמרו רבותינו ז"ל (בגמרא ע"ז ד"ד ע"ב וד"ה ע"א) לא היה דוד ראוי לחטוא אלא להורות תשובה שאם יחטא יחיד כו', והנה כמו דוד אף על פי שאמרו רבותינו ז"ל (שבת דנ"ו ע"א) כל האומר דוד חטא טועה כו', אף על פי כן התענה כ"ב שנים ובכל יום אמר אפר כלחם אכלתי ושיקויי בבכי מסכתי (תהילים ק״ב:י׳) וכוס דמעות (תנא דבי אליהו רבה פרק ב'), ואנחנו העוברים לפני כסא הכבוד היום, כבני מרום, שאמרו רבותינו ז"ל (ר"ה די"ח ע"א) כחיילות של בית דוד, נלמד מאדונינו דוד לבכות ולשוב מחטאים, וכן רבים, ילמדו מעושי העגל דור המדבר שהן רבים, ועשה אהרן להשיב רבים מעון קשר ידיו בברזל וסיבב מחנה ישראל וצעק ובכה, עד שחזרו כולם בתשובה ובכו עמו, כמו שכתוב במדרש (עיין עיקר הלשון בתנא דבי אליהו רבה פרק י"ג), וכן אנחנו נהיה מקישים אתרעי דדמעה לשוב מחטאינו:
(כש"ט ח"ב די"ג ע"ב).
(כש"ט ח"ב די"ג ע"ב).
58
נ״ט[התעוררות לתשובה]
59
ס׳האדם יודע מה נתכשל כל השנה מחשבות זרות בגופו בשעת תורה ותפלה, מי יתן והיה כלי נחושת, ומורק ושוטף (בפ' צו), אבל ח"ו כלי חרס אינו יוצא מדפיו (פסחים ד"ל וצריך שבירה, (תהלים נ"א) לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה:
(כש"ט ח"ב דכ"ב ע"א)
(כש"ט ח"ב דכ"ב ע"א)
60
ס״אשלח לו רבן גמליאל גוזרני עליך שתבא אצלי במקלך ובמעותיך ביום הכיפורים שחל להיות בחשבונך (ר"ה דכ"ה ע"א), משל למה הדבר דומה, לבעל חוב שהתרו בו שלשים יום שיזמין מעות, ועשו הכרזה שלשים יום על קרקעותיו, כדי שיתיירא ויזמין מעות לפרוע לבעל חוב, והלך והביא מוניטא דשקרא, ורצה אחר כך ללות עוד, ונתנו לו גם כן מוניטא דשקרא, כן אנחנו מכריזין בשופר שלשים יום, להביא הכסף לשלם בראש השנה ויום כפור. וזהו הרמז, שלח לו רבן, רבן של כל העולמות, גמליאל, הגומל חסד חסדים טובים, גוזרני וכו' שתבוא במקלך להציל עצמך מיד השטן, והמשטינים, החוחים והקוצים לקדם ברועים ובמקלות (לשון הגמרא ב"מ דצ"ג ע"ב), ומעותיך, שהם מעשים טובים כמו שכתוב (בפר' ראה) וצרת הכסף בידך והלכת אל המקום וגו', כסף שיש עליו צורה של מעשה, וזמן שבא אז באמת, חזרו ולקחו שפע גדול ועושר רב, כמו שכתוב שם ונתת הכסף בבקר ובצאן וביין ובשכר ובכל אשר תשאלך נפשך, אבל עתה כאשר אומרים לא נכחד מאדוני כי אם תם הכסף אל אדוני (בפ' ויגש) פירוש על דרך רמז, אין כוסף למצוותיו, לא נשאר לפני אדוני בלתי אם גוייתינו ואדמתינו, ועכשיו גלינו מארצינו ונתרחקנו מעל אדמתינו, ולא נשאר לנו בלתי גוייתינו, לפשוט צווארינו כיצחק על גבי מזבח, ונאמר קנה אותנו ואת אדמתינו בלחם, וכאשר רואים שאין להם כסף לוקחים מוניטא דשקרא, שהם הכ"ב אותיות התורה שהם מטבע של מלך, ופגמו בכולן, ואומרים הווידוי בדרך א"ב אשמנו בגדנו וכו', זהו הפרעון מוניטא דשקרא, וכשרוצים לחזור וללוות נותנים להם גם כן מוניטא דשקרא, שהם אותיות א"ב של אשמנו מכל עם בושנו וכו' גלה וכו' יופי אדמתינו וכו':
(כש"ט ח"ב די"א ע"א)
(כש"ט ח"ב די"א ע"א)
61
ס״בהלא ראש השנה הוא יום טוב, ובמשנה (ר'ה דכ"ט ע"ב) יום טוב של ראש השנה וכו', והוא יום שמחה, על כן אומרים שהחיינו, ומה שכתב האר"י ז"ל לבכות, הוא משום גלות השכינה וכו', וכדי שידיננו השם יתברך לטובה, והוא שכתוב (נחמיה ח׳:י׳) לכו אכלו משמנים וכו' ואל תעצבו כי חדות ה' הוא מעוזכם, והבכייה שבוכין הוא בכייה של שמחה על שהחיינו והגיענו, על כן, כיון שהוא יום שמחה ראוי לזכור ירושלים כמו שכתוב (תהילים קל״ז:ו׳) אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי, שקבלנו זה בשבועה ובקללה, כמו שכתוב (תהלים שם) אם אשכחך ירושלים וגו':
(כש"ט ח"ב דכ"ב ע"ב)
(כש"ט ח"ב דכ"ב ע"ב)
62
ס״גמשל שהובא בשם הבעש"ט נשמתו בגנזי מרומים, שאמר להתוקעים ולבעלי תפלות, שפעם אחת איתרמי שהחיות מרדו בארי מלכם, ויקצוף המלך מאוד וחמתו בערה בו, והיו החיות מבקשין עצות ותחבולות לפייסו, ועמד השועל הפקח שבחיות, ואמר להם להחיות לכו עמי אל המלך, ואני יודע שלש מאות משלים הממשיכים את הלב, אולי אוכל לפייסו בהם, והלכו עמו, ויהי הם עודם הולכים עמו, ועדיין היו רחוקים מחצר המלך, ענה השועל ואמר להם, אל נא אחיי ירע לבבכם, היות שעצתי היה לפייס את המלך על ידי המשלים היפים, ועתה שכחתי קצתן, ויאמרו אליו אולי יתפייס המלך בעבור המשלים הנותרים בזכרונך, והנה בהגיעם לחצר המלך ממש, ענה השועל ואמר להם אל נא ירע לבבכם עלי, היות שנשכחו כולם ממני, אך אף על פי כן לכו עמי אולי יתן השם יתברך לנו רחמים וחנינה לפניו, ויתרצה לשמוע בקול צעקתינו, כי מה לנו עוד צדקה כי אם לצעוק אל המלך, והנה כשמעם הדברים האלה, וישמעו לו וילכו עמו ויבואו אל המלך, ויפלו על פניהם ארצה, ויען השועל ויאמר אדונינו המלך יהיו נא אמרינו לרצון לפניך, היות שמתחלה בושנו וגם נכלמנו להרים פנינו אליך, אך מצד שהייתי בקי בדברי משל ומליצה הממשיכים הלב, לזה משכתים בדברים, ואמרו אלי אחריך נרוצה, אולי תוכל לפייס את המלך בדבריך, ובמשליך הנעימים, וכעת מה אעשה שנשכחו ממני, הנה אנחנו כחומר ביד היוצר ויש בידך להמית ולהחיות, ואנחנו מבקשים את פניך בבכי ובצעקה, ויכמרו רחמיך עלינו ואל תשחיתנו ועשה עמנו חסד חנם, כי כן דרכיך, והנה כשמוע המלך צעקתם ושברון לבם, נתרצה להם ומחל להם, והנמשל מובן:
(אהבת שלום פ' נצבים)
(אהבת שלום פ' נצבים)
63
ס״דמשל נפלא לפני התקיעות, מלך גדול מלך מפואר ששלח את בניו לצוד ציד, ותעו הבנים מהדרך והיו צועקים אולי ישמע האב, ולא נענו, ואמרו בלבם אולי שכחנו את הלשון של אבינו, לפיכך אינו שומע את צעקתינו, בכן נצעק בקול בלא דיבור, והתיישבו את עצמם שישלחו את האחד לצעוק, והזהירו אותו ראה והבן כי כלנו תלויים בך, כך הנמשל, הקדוש ברוך הוא שלח אותנו להעלות ניצוצות הקדושות, ותעינו מאבינו, ואולי מפני ששכחנו הדיבור של אבינו אין אנו יכולים להתפלל הדיבור, נשלח אותך בעל תוקע שתעורר רחמים עלינו, בקול בלא דיבור, וראה והזהר כי כלנו תלויים בך ראה אנשים ונשים תלויים בך: ואף על פי כן יחזיק עצמו לאין, כי הוא רק כמגריפה ההוא שיש בה נקבים נקבים, ודרך הנקבים יוצא הקול זמר, וכי יתגאה העור במה שיוצא ממנו קול, כך הוא האדם, המחשבה והדיבור וכל המדות שורים בו כבתוך כלי, ומה יתגאה, הלא הוא בעצמו אינו כלום, ואין בו רק מדות רעות, והוא מחוייב לעלות אותם אל הקדוש ברוך הוא, והוא ח"ו מביא את השם יתברך בהם כביכול, ומלביש אותו בקליפות כביכול ח"ו רחמנא ליצלן, ואם בא במחשבתו שהוא בעצמו עובד את השם יתברך אזי בוודאי הוא גרוע מכולם:
(ליקוטים יקרים ד"מ ע"ג)
(ליקוטים יקרים ד"מ ע"ג)
64
ס״הלהבין ענין תקיעת שופר על פי כוונת הבעל שם טוב ז"ל, דהנה יש להקדים הקדמה אחת בענין קול ודיבור, והוא אשר אנו רואים בקול ודיבור, שיש בחינת ממוצע בין הקול והדיבור, שאינו בערך הקול וגם לא בערך הדיבור, דהנה אמיתית ענין הקול הוא רק קול פשוט, מורכב מאש ומים ורוח, (כן הוא בזוה'ק תצוה דק"ד ע"ב שמיני דל"ח ע"ב, ואתחנן דרס"א ע"א, תצא דרפ"ג ע"א) ונקרא רוח או הבל בלבד, ואינו בגדר אותיות הדיבור כלל, ובחינת הדיבור הוא דווקא בבחינת הברת אותיות מחולקים, ונמשכים באופנים שונים ומורכבים יחד וכו', ונמצא רחוק ערך מהות הדיבור ממהות הקול הפשוט, שיוצא מהבל הלב, אמנם אנו רואים שהקול והדיבור יש להם חיבור והתקשרות זה עם זה, שהרי הקול הפשוט יוצא בחמשה מוצאות הפה, ומתחלק לאותיות הדיבור, וכמו שכתב בזוהר (פ' ויחי דרמ"ו ע"ב) דקול ודיבור כמו כלל ופרט דפרט צריך לכלל וכלל צריך לפרט וכו', אך הענין הוא שיש בחינת ממוצע המחברם וכו':
(בסידור הרב ז"ל בשער התקיעות ע"ש באריכות גדול ידרשנו הקורא משם)
(בסידור הרב ז"ל בשער התקיעות ע"ש באריכות גדול ידרשנו הקורא משם)
65
ס״וכמו שמתערבב השטן בגאולה כלליית דיתקעו בשופר גדול, כך מתערבב בגאולה פרטיית, כמו שכתוב (תהילים ס״ט:י״ט) קרבה אל נפשי גאלה וכמו ששמעתי בשם מורי, שעל זה יתפלל כל חסיד לגאול נפשו מיצר הרע, בפרט בראש השנה ויום כפור וכו' ודפח"ח:
(תוי"י פ' וילך דר"ה ע"ד)
(תוי"י פ' וילך דר"ה ע"ד)
66
ס״זשמעתי בשם מורי פירוש הפסוק (תהלים פ"א) תקעו בחודש שפר וגו' כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב, והקשה דהוי לו לומר תקעו שופר בחודש, והעולה מדבריו כי יראה האדם שיהיה בחודש ר"ל לחודש, שלא יהיה כמו חק קבוע וזהו שאמר כי חק לישראל וכו' ודפח"ח:
(תוי"י פ' צו דפ"ו ריש ע"א)
(תוי"י פ' צו דפ"ו ריש ע"א)
67
ס״חנודע שיש הפרש בין תענוגי הגוף הגשמיי ובין תענוגי הנשמה, כי הגוף מצד שהוא בעל גבול ומיצר וסוף, לכן גם תענוגי הגוף כשהוא תמידי נעשה טבע וחק קבוע, ושוב אין לו תענוג, מה שאין כן תענוגי הנשמה שהוא רוחניי שאינו בעל גבול ומיצר, אין סוף ואין תכלית להתענוג ההוא, שהוא קיים והולך תמיד, וזה שדרשו חכמינו ז"ל בספרי אשר אנכי מצוך היום שיהיו בעיניך כדיוטגמא חדשה וכו', שהוא על התענוג חדש שיהיה לו מהתורה ועבודה כל יום והבן זה וכו', וכיוצא בזה שמעתי ממורי תקעו בחודש שופר וכו':
(תויי פ' נשא דק"ל ע"ד)
(תויי פ' נשא דק"ל ע"ד)
68
ס״טהנה אמרו ז"ל על ידי תשובה זדונות נעשו לו כזכיות (יומא דפ"ו ע"ב), כי הנה השב צריך להיות נמאס אצלו הדבר שנכשל בה, כי אף על פי שכאשר עדיין לא חטא אמרו ז"ל (הובא ברשי סו"פ קדושים) אל יאמר אי אפשר בבשר חזיר וכו', מכל מקום כשחטא צריך שיהיה נמאס ממש אצלו הדבר ההוא, וזהו שנעשים כזכיות, שאליהם אין שום יצר הרע, כך להעבירות לא יהיה לו יצר הרע:
(כש"ט ח"ב די"ט ע"ד, לקוטי אמרים די"ג ע"ג באמצע ד"ה ומל)
(כש"ט ח"ב די"ט ע"ד, לקוטי אמרים די"ג ע"ג באמצע ד"ה ומל)
69
ע׳קבלתי ממורי, מה שהזהירו חכמי הקבלה בכל מצוה ותורה ותפלה, שיהיה בדחילו וברחימו שהוא אהבה ויראה, מכל מקום בראש השנה צריך להיות היפוך שיהיה היראה יותר מן האהבה:
(תוי"י פ' קדושים דק"ב ע"א)
(תוי"י פ' קדושים דק"ב ע"א)
70
ע״אעל ידי מחשבות זרות, נפסל התפלה ומשליכין למקום פסולי המוקדשין, ואם מתפלל בראש השנה בכוונה, מעלה כל התפלות של כל השנה, שחרית לשחרית ומנחה למנחה וכו':
(תוי"י פ' שלח דקמ"ג ע"ג)
(תוי"י פ' שלח דקמ"ג ע"ג)
71
ע״ביש עיכוב להתפלה מלעלות, עד שיתפשט ממחשבות זרות, וזהו שכתב הרמב"ם (בפ"ד מהלכות תפלה הלכה א') חמשה דברים מעכבין את התפלה, ואחד מהם כוונת הלב, וכו', והקשו עליו וכו', ולפי הענין מבואר הוא בפסוק (תהילים י׳:י״ז) תכין ליבם תקשיב אזניך וכו', וכמו שכתוב בתיקונים וכו' ובזה כתבתי ביאור (תהילים כ״א:ג׳) וארשת שפתיו בל מנעת סלה, אולי יכוון פעם אחת בשנה ומתעטפין בתפלה זו כל התפלות ועולין, ובפרט בראש השנה יש סגולה בזה, כנודע:
(בן פורת יוסף דקט"ז ע"ג)
(בן פורת יוסף דקט"ז ע"ג)
72
ע״גלתקן כל התפלות הפסולים אשר הם אסורים ביד מלאכים הממונים על זה, והן הנה התפלות המעורבות במחשבות זרות, שכל השנה מסורים התפלות הפסולות ביד הממונים, עד שיתעורר האדם ומתפלל תפלה הגונה, אז מעלה התפלות הפסולות, מהמוונה שנקרא סהדיא"ל למלאך הנקרא סנדלפו"ן, ומוליכה למעלה, ואם לא התפלל תפלה הגונה אזי ממתין הממונה עד [ראש השנה] ויום הכיפורים, וכשיתפלל אז כהוגן אז עולין התפלות הפסולות גם כן למעלה, ואם לאו, הממונה משליכה למקום פסולי המוקדשין, שהוא חוץ לרקיע, ושם אשת זנונים לילית חייבת, ונוטלת התפלות הפסולות ועושין מהן רקיע של שוא ועולה ומשטנת על אותן התפלות ר"ל:
73
ע״דועיקר לכוון ביום זה בקריאת שמע, שמכוון בה עשרת הדברות, לקבל עליו קבלה חדשה, בפסוק ראשון יכוון דיבור אנכי ה' אלהיך בתיבת ה' אלהינו, ובתיבת אחד דיבור לא יהיה לך, ובואהבת דיבור לא תשא, שהוא מזלזל ואוהב אינו מזלזל, מזוזות ביתך דיבור לא תחמוד בית רעך, ובואספת דגנך דיבור לא תגנוב, ובואבדתם מהרה דיבור לא תרצח, ובלמען ירבו דיבור כבד את אביך, ובלא תתורו דיבור לא תנאף, ובאת כל מצוותי דיבור זכור את יום השבת ששקול ככל התורה כו', ובפסוק אני ה' אלהיכם דיבור לא תענה ברעך עד שקר וכו':
74
ע״הואחר כל אלה צריך לדקדק להפריד בין הדבקים, ושלא יחסר אפילו אות אחד בקריאת שמע הזאת, ואדם הראשון מריח בכל הקריאות שמע, ואותה שחסר משליך לחדר הפסולים, וחוץ מזה, הכוונות של הקריאת שמע, כי רבים הם:
(גנזי יוסף בדרושים ליו"כ)
(גנזי יוסף בדרושים ליו"כ)
75
ע״ושמעתי בשם הבעש"ט זלה"ה, שביאר (שמואל א א׳:ב׳) ויהי לפנינה ילדים ולחנה אין ילדים, כי פנינה רומז לסטרא אחרא ר"ל, כדברי חכמינו ז"ל (ב"ב דט"ז ע"א) שטן ופנינה וכו', וחנה רומז לשכינה, ומתרעם הכתוב על העדר הצדיקים, שאין צדיקים בארץ שיהיו ילדים לשכינה, להיות לה דיבורים במה להתפאר, והעוסקים בבנינה, וילדים של הסטרא אחרא ר"ל שהוא פנינה, רבים המה, כי רבים המתפרצים את מעשיהם ר"ל, ונעשו ילדים לס"א לבנות קומת הסטרא אחרא בחטאם כו':
(אור המאיר פ' לך)
(אור המאיר פ' לך)
76
ע״זשמעתי בשם הבעש"ט זלה"ה ויהי לפנינה ילדים ולחנה אין ילדים, שהכתוב מתרעם על מעשה בני אדם, המתרפים מתורה ועבודה, ואמר ויהי לפנינה כינוי לסטרא אחרא על דרך מאמרם ז"ל (ב"ב דט"ז ע"א) שטן ופנינה לשם שמים נתכוונו, יש ילדים, ברוע מעשיהם נעשו בנים לפנינה, ולחנה הכינוי לשכינה, אין ילדים, כי נרפים הם מעבודת הבורא ואין לה דיבורים להתפאר במעשה הצדיקים לומר (זוה"ק ויקרא די"ג ע"א) חזי במה ברא אתינא לגבך, בהעדר הבנאים לעסוק בבנינה, שעיקר בנינה תולה בכשרון פעולת הצדיקים לערך אחיזת נשמתם בקומת השכינה, ואין לך בושה גדולה יותר מזה, מלבד החטא בעצמו, כי רע ומר לעזוב את ה' ר"ל, אלא עוד זאת שנשלם בסיבתם קומת הסטרא אחרא רחמנא ליצלן:
(אור המאיר פ' האזינו ד"ה זכור)
(אור המאיר פ' האזינו ד"ה זכור)
77
ע״חפירש הבעש"ט נ"ע בפסוק ויהי לפנינה ילדים ולחנה אין ילדים, שפנינה הוא קליפת נגה, יש לה ילדים, היינו מדות, בזה לעומת זה, אהבת זרות ויראות זרות פן יחסר לחמו וכדומה, ולחנה מלכות דקדושה אין ילדים שהם אהבה ויראה:
(מגן אבות ואתחנן דמ"ב ע"ב)
(מגן אבות ואתחנן דמ"ב ע"ב)
78
ע״טכבר נהגו כל ההולכים בעקבות הבעל שם טוב, לתקוע ל' קולות אחר קריאת התורה, ול' קולות על סדר הברכות בלחש, ול' קולות על סדר הברכות בחזרת התפלה, וי' קולות בקדיש קודם תתקבל:
(משמרת שלום סי' מ"א אות זיי"ן)
(משמרת שלום סי' מ"א אות זיי"ן)
79
פ׳עיין בפרי עץ חיים בכוונת ראש השנה ענין השינה בר"ה, אמר האלוהיי רבש"ן כי בראש השנה כל המחשבות של האדם שהיה לו כל השנה מחשבות טובות מתעלים למעלה, ומקבלין התחדשות שיקבלו בהירות גדול, שהמחשבה יבורר יותר, כמו אחר השינה שהמחשבה יבורר, ומחשבות רעות המבטלין מחשבה הקדושה קודם השינה והם הדינים ינסרו עתה, עד כאן: ואמר כל מה שיפול לאדם מחשבות בראש השנה הם הכתיבה, הן לטוב הן שפל ח"ו, והמחשבות רעות צריך להמתיקם ולעשות מלחמה עם היצר הרע שהוא מפיל במכוון המחשבות האלו, וימתיקם בשם ע"ב, או במסירת נפש:
(כתבי קודש דכ"ב ע"ב)
(כתבי קודש דכ"ב ע"ב)
80
פ״אפעם אחת עמדתי לפניו במוצאי ראש השנה, וסיפר האיך מתנהג שם, וסיפר שעומדים שם לפני המלך המשפט אבות העולם, ומסופק אני אם אמר כל השבעה רועים עם אברהם יצחק ויעקב, ומגישים הזכיות של ישראל, וגם משה רבינו עליו השלום עומד שם, והוא כמו סרסור פונה אנה ואנה ומכניס הזכיות, ורואה בחכמה ובמחוג שלא יבואו המקטריגים והעונות ח"ו, זה תוכן דבריו, אף על פי שהוא בשינוי לשונו הטהור מעט, ואחר כך שאל אותי אם מעשה יפה הוא מה שסיפרתי:
(דגל מחנה אפרים בסופו)
(דגל מחנה אפרים בסופו)
81
פ״בפעם נאמר (בישעיהו נ״ה:ו׳) דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב, ואמרו רבותינו ז"ל (יבמות דק"ה ע"א) שזה קאי על עשרת ימי תשובה, ופעם נאמר (בפ' ואתחנן) ובקשתם משם את ה' אלהיך ומצאת כי תדרשנו, וכמו שכתוב (שם בפ' ואתחנן) אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראינו אליו, הפירוש הוא דהנה היום בזמן הגלות הוא בנקל להיות נענה בתפלה ולהשיג רוח הקודש יותר מבזמן הבית, כמשל המלך כשהוא בבית מלכותו אי אפשר להתקרב אליו כל כך כמו כשהוא בדרך, שאז יוכל להתקרב אליו כל מי שרוצה, אפילו בן כפר שאינו הגון לבוא לפניו ולדבר עמו, כך היום בגלות, כשהאדם מחשב בדביקות השם יתברך ברוך הוא, אזי שורה עמו ושוכן אצלו, בכן ראוי לאדם שירחק עצמו מן התאוות ומחשבות זרות בכדי שלא יפרד ממנו יתברך, רק יעשה כל מעשיו לשמו יתברך שמו:
82
פ״גוזהו הרחק משכן רע (אבות פרק ה') ר"ל ממי ששוכן אצלך הרחק את הרע:
(כש"ט ח"ב ד"ה ע"ב, לק"א ד"ו ע"ב)
(כש"ט ח"ב ד"ה ע"ב, לק"א ד"ו ע"ב)
83
פ״דבערב יום הכיפורים רצו לבטל ישיבת האנשים עם הקערות, מחמת בלבול תפלה, וציוה הבעל שם טוב שלא לבטל, וסיפר הבעש"ט, שפעם אחת נתקשרו הקליפות ר"ל כו', ועל ידי הקשקוש עם המעות בערב יום הכיפורים נתפרדו הקליפות כולם:
(מדרש פינחס החדש אות נ"ה)
(מדרש פינחס החדש אות נ"ה)
84
פ״העל כן יש בכייה והתעוררות גדול לכל אדם בערב יום כפור לעת ערב כי אז בא השטן לקטרג על כל אחד בכח גדול, מפני שהוא שעה אחרונה של עשרת ימי תשובה, דביום כיפור לית ליה רשות לאסטוני (יומא ד"כ ע"א), על כן נתוודה ונפייס את התורה שמרדנו בה, כי מודה ועוזב ירוחם (משלי כ"ח):
85
פ״וכי על כן פתח הקדוש ברוך הוא את התורה בבי"ת, ולא באל"ף שהוא לשון ארור, וב' הוא לשון ברכה (בראשית רבה פרשה א' סי' י'), נתוודה כמה ברכות לא ברכנו בכוונה, וגזלנו אבינו שבשמים כביכול, כי הנהנה מעולם הזה בלא ברכה מעל וגוזל (ברכות דל"ה ע"א), על כן פתח התורה בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, בראשית הוא לשון ברכה שעיקרו מלך העולם, שמים וארץ הוא עולם:
86
פ״זאם יש לך ח"ו גזר דין שיש עמו שבועה אנחנו מתירין לך, כמאמר רבותינו ז"ל (ב"ב דע"ד ע"א) [היה לך] להתיר לו נדרו:
(כתר שם טוב ח"ב די"ב ע"ד)
(כתר שם טוב ח"ב די"ב ע"ד)
87
פ״חבמשנה (יומא דס"ז ע"א) חציו קשור בסלע וחציו בין קרניו, שלא יכוף השעיר ראשו ולא ידע אם הלבין הלשון, ויהיו כל ישראל עצבין, הנה עתה שיש ספק אם הלבין הנה אנחנו בחושך ועצבות, מי יודע למי חתך הדין ראשו או בניו או פרנסתו, מעכבי פתקין עד אחתימו, יבקשו רחמים, כמה חרב חדה מונחת על צואריהם ואף על פי כן לא ימנעו עצמן מן הרחמים:
(כתר שם טוב ח"ב די"ג ע"א)
(כתר שם טוב ח"ב די"ג ע"א)
88
פ״טשמעתי מבני הוותיק כ"מ יעקב נ"י ששמע ממוהר"ר נחמן נ"י אב"ד דק"ק קאלימייע יצ"ו בשם מוהר"ר ישראל בעל שם טוב עליו השלום, טעם שקורין יום שאחר יום הכיפורים "שם השם יתברך" שהוא מצד שפוסקין אז לומר המלך הקדוש, ואומרים מאז והלאה האל הקדוש:
(אשל אברהם מבעל דע"ק או"ח סי' תרכ"ד)
(אשל אברהם מבעל דע"ק או"ח סי' תרכ"ד)
89
צ׳סליק בס"ד
90