בעל שם טוב, ויצאBa'al Shem Tov, Vayetzei
א׳ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. ואיתא במדרש (רבתי פס"ח סימן ב') דאמר מה אנא מוביד סברי מן בריי ח"ו לית אנא מוביד סברי מן בריי אלא (תהילים קכ״א:א׳-ב׳) עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ ע"ש, שמעתי ממורי כשרוצין ליפרע העונש למי שהוא ראוי לעונש אזי נוטלין ממנו מדרגת הבטחון, על כן ראוי להתפלל לפניו יתברך שיתחזק בבטחון בו וכו' ודפח"ח:
(ס' תולדות יעקב יוסף פ' משפטים דס"ג ע"א).
(ס' תולדות יעקב יוסף פ' משפטים דס"ג ע"א).
1
ב׳ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו שמעתי ממורי כשבא נשמה מאצילות אל עולם העשייה ורואה איך שם נתגבר הקליפה, ואיך נקל כבוד המלך רב ושליט בעיניהם, אז הוא מעורר את עצמו, ליתן יותר שבח לכבוד המלך מלכו של עולם שאין הוא כאחד מהם וכו' ודפח"ח, וזהו שאמר ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו, רצה לומר שלקח מוסר מאנשי המקום שיש להם לב אבן, ונקראו אצלו אבני המקום, וישם מראשותיו, [ששם דבר זה] בראש מחשבתו להבין זה, ויתן יותר שבח והודייה לשמו יתברך על שאינו כאחד מהם כו':
(תוי"י פ' ויצא דכ"ו ע"א).
(תוי"י פ' ויצא דכ"ו ע"א).
2
ג׳והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו. שמעתי אומרים בשם הרב הקדוש הריב"ש ז"ל כי סולם בגימטריא ממון, וזהו אומרו והנה סולם שהוא ממון מוצב ארצה שהוא דבר גשמיי וארציי, רק שראשו השני מגיע השמימה שהוא שכר נצחיי, רק שמלאכי אלהים הם הבני אדם עולים ויורדים בו, ר"ל שיש מהם שעולים, שיש להם עליות גדולות על ידי הממון, ולהיפך ח"ו יש שיש להם ירידה גדולה לעמקי השאול על ידי ממונו, כענין (קהלת ה׳:י״ב) עושר שמור לבעליו לרעתו, עד כאן שמעתי מפה קדוש זללה"ה:
(תורי זהב פ' ויצא, אמתחת בנימין קהלת בפסוק מה שהיה).
(תורי זהב פ' ויצא, אמתחת בנימין קהלת בפסוק מה שהיה).
3
ד׳אמר הבעל שם טוב זללה"ה שמה שאמרו חכמינו ז"ל (במשנה אבות פ"ג) ומצודה פרוסה על כל החיים, פרוסה הוא מלשון פרס, כמו (אבות פרק א') על מנת לקבל פרס, ופירוש פרס מלשון פרנסה, וזהו מצודה של פרנסה הוא על כל חי, שמבקש פרנסתו ונטרד מאוד, ואין לבו פנוי לעבודת ה':
(בת עין פ' במדבר).
(בת עין פ' במדבר).
4
ה׳והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו, הבעל שם טוב זצוק"ל המשיך לזה העולם מלאכים, ואמר, אסתכילו לא אסתכל באפיכון, כי מסתמא כשבראם הבורא יתברך שמו שיהיו בשמים, אינני צריך לראותן, רק לשאול אותם מה הוא העבדות שלהם, אפשר שיהיה יכולת לקבל מהם גם הוא דרך עבדות זה, לעבוד גם כן כך את הבורא יתברך שמו:
(בסוף ספר דברי ישראל).
(בסוף ספר דברי ישראל).
5
ו׳אני ה' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק. פירש הבעל שם טוב דלכך אנו אומרים אלהי אברהם ואלהי יצחק [ואלהי יעקב] ואין אנו אומרים אלהי אברהם יצחק [ויעקב] להורות שאל יסמוך האדם על חקירת ועבודת אביו, וכן יצחק ויעקב לא סמכו עצמם על חקירת ועבודת אברהם אבינו, רק חקרו בעצמם אחדות הבורא ועבודתו, לכן אנו אומרים אלהי בכל אחד ואחד:
(קרבן העני פ' בחקותי).
(קרבן העני פ' בחקותי).
6
ז׳הנה ידוע שהאבות הם חג"ת [חסד גבורה תפארת], שאברהם היה מדתו חסד, שהיה גומל חסד ואוהב את הבריות ומקרבן לאמונת השם יתברך ולעבודתו, כי מדת חסד הוא אהבה כידוע, ומתוך שהיה דבוק במדה זאת מאוד, הכיר והשיג את בורא שיש מנהיג ואלוהי בעולם, והנה יצחק הגם שקיבל ולמד מאברהם אביו שיש אלוהי בעולם, עם כל זה רצה לידע להשיג מעצמו ידיעת הבורא, כמו שאמר הכתוב (דברי הימים א כ״ח:ט׳) דע את אלהי אביך, ולא שיהיה אצלו בקבלה לבד, מצות אנשים מלומדה, ולכן התדבק את עצמו במדת היראה, ומכח זהירותו הכיר והשיג השם יתברך בעצמו, לבד ממה שהיה לו בקבלה מאביו, והנה יעקב ראה בעין השכל שמן ההכרח שיש בהנהגת העולם מדה הממוצעת והמכריע בין חסד וגבורה, שאילו לא כן לא היה העולם מתקיים אם היה נוטה לאחד משני קצוות הנ"ל, לכן התדבק במדת התפארת, שהוא רחמים המכריע בין חסד וגבורה, ומתוך זאת המדה הכיר והשיג יותר מאבותיו, [וזהו] שהוא בחיר שבאבות (רבתי וישלח ריש פ' ע"ו) ראה שאין העולם מתקיים בדין ושיתף עמו מדת הרחמים וכו':
(ליקוטים יקרים ד"ט ע"ב, אור תורה רמזי תהלים דמ"ח ע"ד).
(ליקוטים יקרים ד"ט ע"ב, אור תורה רמזי תהלים דמ"ח ע"ד).
7
ח׳הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה וגו'. וברש"י קיפל הקדוש ברוך הוא כל ארץ ישראל תחתיו כו', והוא מדברי רבותינו ז"ל בגמרא (חולין דצ"א ע"ב) שמעתי בשם מורי ביאור הש"ס קיפל וכו' דהיינו שלא יצטרך לנסוע ממקום למקום לברר ניצוצין שלו, כי יבררן במקומו, ודפח"ח:
(בן פורת יוסף די"ח ע"ד, וד"כ ע"ב).
(בן פורת יוסף די"ח ע"ד, וד"כ ע"ב).
8
ט׳שמעתי בשם מורי ביאור פסוק הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך וגו' ופרצת ימה וקדמה וגו' ודרשו חכמינו ז"ל פ"ז דחולין שוכב עליה מאי רבותיה, אמר ר' יצחק מלמד שקיפל הקדוש ברוך הוא כל ארץ ישראל תחתיו שתהא נוחה ליכבש לבניו, ע"כ, והקשה מהרא"ם למה הוצרך לקפלה ולא סגי בהבטחה לבד שתהא נוחה ליכבש, ותירץ שיש הפרש בין הכח והפועל וכו', והקשה מהרש"א אם כן מנא לן שהקפילה הוא כדי שתהא נוחה ליכבש, דהא לא קשיא לן אלא מאי רבותיה, ואימא שזו רבותא טובא שנתן לו כל ארץ ישראל וקיפלה תחתיו שתהא הבטחה בפועל, ותירץ שהיו שני הבטחות, א' על הנתינה, והבטחה ב' בקיפול שתהא נוחה ליכבש וכו' יעו"ש, ולפי מה שביאר מורי בזה מבואר כל הנ"ל.
9
י׳דהנה כתבתי במקום אחר ביאור ש"ס (סוטה דמ"ז ע"א) חן מקום על יושביה וכו', ראיתא בפרק ה' דברכות (דל"א ע"א) אמר דיב"ח מאי דכתיב (ירמיהו ב׳:ו׳) ארץ אשר לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם, וכי מאחר שלא עבר איש לא ישב שם, אלא לומר לך כל ארץ שגזר עליה אדם הראשון לישוב נתיישבה וכל ארץ שלא גזר עליה וכו'.
10
י״אולהבין זה יש לומר דמבואר בכתבי האר"י זלה"ה בפדי עץ חיים די"ב ודף מ"ה כי על ידי חטא אדם הראשון נפלו כל הניצוצות של הנשמות קדושות בתוך הקליפות ונתערב טוב ברע, וצריך לבררן על ידי התורה והעבודה והמצוות של בני אדם בעזר וסיוע העליון, השכינה אשר עמהם, בסוד (תהילים ס״ח:ל״ה) תנו עוז לאלהים, ואז מתבררץ ועולין בבחינת מיין נוקבין וכו', ולכן הוצרך גלות ישראל בכל שבעים אומות שנפלו שם הניצוצות, וצריך כל אחד מישראל לגלות שם במקום שיש שם הניצוצות משורש נשמתו להוציאן ולבררן, רק במצרים נאמר (בפ' בשלח) לא תוסיפו לראותם וגו' לפי שנאמר (בפ' בא) וינצלו את מצרים ודרשו חכמינו ז"ל (ברכות ד"ט ע"ב) כמצולה שאין בה דגים, שלא נשאר בה שום ניצוץ קדושה, והיה שם גלות השכינה לגמרי וכו' יעו"ש, וזהו שדרשו חכמינו ז"ל (הובא ברש"י פ' ויגש) ואתנה לכם את טוב ארץ מצרים ניבא ואינו יודע מה ניבא סופם לעשותה כמצולה שאין בה דגים וכו', והכוונה שיבררו בארץ מצרים כל חלק הטוב שנתערב בין הרע והקליפות שם, והכל על ידי הדעת והמחשבה, וכמו שאמרו (עיין בזוה"ק שמות ד"כ ע"א) במחשבה אתברירו, והוא על ידי משה, שנקרא דעת שבקדושה הנקרא טוב וכמו שכתב בליקוטי תורה פ' שמות ותרא אותו כי טוב הוא, דאמרו חכמינו ז"ל (בספרי פ' ברכה) ולא קם נביא עוד בישראל כמשה וכו' אבל באומות קם וכו' כי משה ובלעם הם סוד הדעת זה בקדושה וזה בטומאה ותחלה נתערב טוב ודע על ידי חטא אדם הראשון וקין והבל ואחר כך ניתקן, ויצא משה טוב לבדו, וזהו שכתוב (בפ' שמות) ותרא אותו כי טוב הוא, ונפרד ממנו בלעם השקול כמשה בדעת של הטומאה, וזהו שכתוב (בפ' בלק) ויודע דעת עליון וכו', ודורו של משה נקרא דור דעה, וכן בכל דור ודור משה בתוכם להשלימם כו'.
11
י״בונודע כי מקום נפילת הניצוצות הוא בקליפת נגה כמבואר בעץ חיים יעו"ש, גם נגה גימטריא חן, ובזה יובן חן מקום על יושביה, ר"ל כי מקום שנפלו ניצוצות שורש נשמתו בקליפות נגה הנקרא חן, יש לו חן המקום על יושביה כדי לברר שם ניצוצין שלו מקליפת נגה.
12
י״גובזה מובן גם כן כוונת ריב"ח מקום שגזר אדם הראשון ליישוב, היינו שידע שנפלו שם ניצוצין מחטא אדם הראשון ונתערבו טוב ברע, שם גזר שיהיה מקום יישוב, כדי שיבא שם מי שיש לו שם ניצוצין משורש נשמתו לברר ולהוציאן, והבן.
13
י״דונחזור לביאור מורי הנ"ל, כי ענין נסיעת האדם ממקום זה למקום אחר עבור פרנסתו וכיוצא, הוא משום שיש שם ניצוצות שלו וצריך להוציאן משם ולבררן, ובזה יובן שקיפל הקדוש ברוך הוא כל ארץ ישראל תחתיו שלא יצטרך לנסוע ממקום למקום לברר הניצוצין שלו, כי נכלל כל ארץ ישראל תחתיו ויברר ניצוצין שלו במקומו, ודפח"ח.
14
ט״ואמנם יש להבין למה עשה כך ליעקב ולא לשאר אבות או לאדם אחר, ונראה לומר דשמעתי ממוהר"ן פירוש המשנה פרק א' דפאה אלו דברים וכו' והבאת שלום ותלמוד תורה כנגד כולם, והענין כמו שיש בחינת שלום וההיפוך פירוד לבבות בכללות העולם, כך יש בחינה זו בפרטות אדם אחד בסוד עולם שנה נפש, ויש בו חלק פירוד שני בני אדם וכשרוצה יסיר הפירוד שבו, ולהמשיך אחדות בעולם, והיינו בעוסקו בתורה, וממילא הוא בפועל גם כן, וזהו שאמרו ותלמוד תורה כנגד כולם, ר"ל גם שיש מדרגה של שלום מכל מקום על ידי התורה מתקן הכל ודפח"ח.
15
ט״זולי נראה כפשוטו, כמו שיש בחינת תיקון על ידי המעשה להמוני עם, כך יש בחינה זו עצמה בעסק התורה של תלמידי חכמים, כי על ידי התורה נברא המעשה, שהוא כלי אומנתו של הקדוש ברוך הוא, שעל ידי התורה נברא העולם, וזהו שאמרו ותלמוד תורה כנגד כולם.
16
י״זוהנה יעקב הוא בחינת התורה עצמו, וזהו שכתוב (בפ' תולדות) הקול קול יעקב, וכתיב (מיכה זיי"ן) תתן אמת ליעקב, שהתורה נקרא אמת, ואם כן יעקב יכול לברר במקומו מה שאדם אחר צריך לילך במעשה, כי תלמוד תורה כנגד כולם, ולכך קיפל ליעקב כל ארץ ישראל תחתיו, דהיינו שיברר במקומו על ידי עסק התורה, שהוא כנגד כל העולם, וזהו ופדצת ימה וקדמה, ר"ל במקומך תברר כל ניצוצין שיש בארבע דוחות העולם, ולא יצטרך לנסוע ממקום למקום, להיות נטרד בעסק פרנסתו, וכיוצא בזה, לברר שם על ידי הילוכו ממקום למקום כי תלמוד תורה כנגד כולם, וזהו שהאריך בש"ס (שבת דקי"ח ע"ב) לא כאברהם שכתוב בו קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה, הרי שהוצרך להתהלך בארץ ממקום למקום כדי לברר, מה שאין כן ביעקב נאמר הארץ אשר אתה שוכב עליה שם נפלו כל הניצוצין וכו':
(כתונת פסים פ' בהעלותך דל"ה ע"ב וע"ג, צפנת פענח דקי"ד ע"א).
(כתונת פסים פ' בהעלותך דל"ה ע"ב וע"ג, צפנת פענח דקי"ד ע"א).
17
י״חאיתא שקיפל כל ארץ ישראל לד' אמותיו, כי יש באדם שצריך לטרוח וליסע בכל מקומות פיזור ניצוצותיו, כדי לבררם ולהעלותם לשרשם, אך יעקב שהיה מדרגת אמת, שהוא ראש תוך סוף כולו יחד, וזהו הרמז שקיפל הקדוש ברוך הוא כל ארץ ישראל תחתיו, כדי שלא לטרוח כלל לברר ניצוצות וכו':
(דגל מחנה אפרים בחקותי).
(דגל מחנה אפרים בחקותי).
18
י״טאכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי. ופירש"י שאילו ידעתי לא ישנתי כו', ביאור ואנכי לא ידעתי שאם ידעתי לא ישנתי, ר"ל שאם ידע לייחד מדה זו לא היה נקרא שינה וכו':
(כתונת פסים דל"ה ע"א).
(כתונת פסים דל"ה ע"א).
19
כ׳מהבעל שם טוב זללה"ה, מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים, קשה דבשלמא אם היה אדם אחר עומד לנגדו והיה אומר שאין זה בית אלהים רק בית אחר כמו אכסניא וכדומה שייך לומר לו בלשון זה אין זה כמו שאתה אומר כי אם בית אלהים הוא, אבל כיון ששום אדם לא עמד לנגדו להכחישו, מהו הלשון אין זה כי אם בית אלהים, והוי לו לומר ודאי זהו בית אלהים. ופירש על פי הגמרא (שבת דל"א ע"ב) מכריז ר' ינאי חבל על דלית ליה דרתא ותרעא לדרתא עביד, ופי' רש"י ז"ל (במס' יומא דע"ב ע"ב) דהתורה הוא בית שער ליראה, והנה ידוע שיעקב היה נטמן בבית עבר י"ד שנה ועסק בתורה קודם שהלך לחרן, (כן הוא בגמרא מגילה די"ז ע"א) והנה כל הי"ד שנה לא הרגיש עדיין יראה כזו שהרגיש כאן בהר המוריה מקום בית המקדש, על כן אמר כך, מכח שאני רואה מה נורא המקום הזה אני גוזר ואומר אין זה כי אם בית אלהים, זהו עיקר ביתי ודירתי כמו (ישעיהו נ״ו:ז׳) ביתי בית תפלה, וזה פירוש תלמודי שיש בידי מבית עבר, הוא שער השמים לבד, שאינו אלא תרעא לדרתא:
(כתר שם טוב ח"ב ד"ה ע"ג).
(כתר שם טוב ח"ב ד"ה ע"ג).
20
כ״אוהיה ה' לי לאלהים. ר"ל בכל דרכיך דעהו (משלי ג׳:ו׳) הן טוב הן רע (לתורה ומצוות), כאשר יארע לו ח"ו איזה רע יחשוב בוודאי הוא לכפר עונו, אך, הצדיק אף על הדרך הטוב יש לו לדאוג כי אולי מנכין לו מזכיותיו, וזהו והיה ה' לי לאלהים היינו ה' שהוא הוי"ה מדת הרחמים, אולי הוא מדת הדין, שהוא אלהים, וצריך אני להוסיף זכיות בתמידות:
(צוואת הריב"ש די"ב ע"ב, אור תורה ויצא).
(צוואת הריב"ש די"ב ע"ב, אור תורה ויצא).
21
כ״בוישא יעקב רגליו וגו'. הם בחינות התחתונות, שעל ידי קטנות הצדיקים מעלים את הניצוצות הנתונות בשפלות כידוע במקום אחר בשם אדוני אבי זקיני נ"ע זללה"ה:
(דגל מחנה אפרים פ' ויצא).
(דגל מחנה אפרים פ' ויצא).
22
כ״גורחל היתה יפת תואר וגו', ויאהב יעקב את רחל וגו'. זה היה בעבור שיש ליעקב מדת התפארת כל מה שהיה רואה דבר נאה אמר אם לגשמי זה נאה מכל שכן אם היה בזה הדבר הלול ושבח לה':
(אור תורה פ' ויצא).
(אור תורה פ' ויצא).
23
כ״דותקרא שמו ראובן וגו', שמעון וגו'. ענין שמות השבטים כמו שיש בקדושה כך להיפך וכו' העתקתי לקמן בפ' שמות כי שם מקומו ע"ש באות ב' ובאות ג':
24
כ״הויקח לו יעקב מקל לבנה לח וגו' רמז לאור המחיה העולמות כמו שכתבו על פסוק (תהילים י״ט:ה׳) בכל הארץ יצא קום, כי תחלת הצמצום הוא קו, כי כל קו יש לו ימין ושמאל, כי מהרוחב יבואו ימין ושמאל, ומהגובה מעלה ומטה, ומהאורך פנים ואחור, וזהו יש מאין, יש הוא ר"ת ימין שמאל, וזה הקו הוא הקו שבאמצע אות א, וכל זמן שהיה ישר כזה יוי הוא רחמים גימטריא הוי"ה, וכשנתעקם הוא דין כמו שכתוב בכתבי האר"י ז"ל ובתיקונים וכמו שאמר הכתוב (איכה ב׳:י״ח) חשב ה' להשחית חומת בת ציון על כן נטה קו, וקו הנ"ל נקרא דרך משל מקל לבנה, רומז לאור עליון המחיה כל העולמות, לבנ"ה ר"ת ל"ב נתיבות החכמה, לח, היינו שנותן שפע חיות ולחלוחית חיות לכל העולמות:
25
כ״וויפצל בהן פצלות ע"ד רמז, התחיל להפריד הקליפות שהם לבושין וכיסויין של העולם, ועל כן אמר לבנות פירוש לגלות האור הפנימי שנקרא לבן, וזהו שאמר מחשו"ף הלב"ן, ר"ת ל"ב נתינות החכמה וזהו שאמר, אשר על המקלות, על דייקא, להוריד שפע אור לובן עליון:
26
כ״זויצג את המקלות אשר פיצל ברהטים בשקתות המים. פירוש מקום שרהטים ורצים שפע העליון שנקרא שקתות המים של ירידת שפע אור עליון, אשר תבאנה הצאן, פירוש ישראל שנקראים (יחזקאל ל״ד:ל״א) צאן מרעיתי אדם, מפני ששרשם הם מאותיות, ונשמתם הם מטעמים ונקודות, 'צ'א'ן ר"ת 'צירוף 'אותיות 'נקודות וזהו שאמר, לשתות לנכח הצאן, נגד שרשי הנשמות שלמעלה בעולם העליון, ועל ידי זה, מחשוף הלבן, נתגלו לו ל"ב נתיבות החכמה ר"ת הלבן, ועולמות עקודים נקודים וברודים שבמחשבה:
27
כ״חותלדן הצאן עקודים נקודים וגו'. על דרך רמז, דקשה מאי טעמא מקדימין במבטא הנקודה קודם לאות כגון קמץ אלף ולא אלף קמוצה, אלא מפני שאות בלי נקודה אין לו תנועה, וגם אין להם לאותיות חיבור כי אם על ידי הנקודות שהם התנועות, וזהו שאמר ותלדן הצאן עקודים, פירוש, מפני מה האותיות עקודים יחד, נקודים, פירוש על ידי הנקודות הם הצאן ר"ת 'צירוף 'אותיות 'נקודות שעל ידי הנקודות מצטרפים האותיות וזהו נקודים:
(כתר שם טוב ח"ב די"ד ע"ג).
(כתר שם טוב ח"ב די"ד ע"ג).
28
כ״טויקח את אחיו עמו וירדף אחריו וגו' הנה נודע כי סוד יעקב הוא הדעת, כי בחינת יעקב ובחינת משה הן אחד, רק שזה מלגאו וזה מלבר, כי זה פנימיות הדעת וזה חיצוניות הדעת כנודע, וקודם הליכת יעקב לבית לבן, לא היה התגלות הדעת והתורה כי אם בהעלם, וכמה שרשי התורה היו מפוזרין במדרגות תחתונים על ידי שלא היה התגלות הדעת בעולם, ובבית לבן היו כמה שרשי תורה מלובשין שם, שזהו התורה הנכתב בספר תורה מסיפורי מעשיות שעשה יעקב בבית לבן, שבהם היו מלובשין השרשים ההם שהוציא יעקב ובירר וצירף אותם מעומק קליפות לבן, כנודע גודל הקליפות שלו, והנה יעקב אבינו עליו השלום הוציא משם השרשים ההם בעשרים שנה שהיה שם וכו':
29
ל׳וכמו שאמר הבעל שם טוב זללה"ה נשמתו בגנזי מרומים שמה שרדף לבן אחר יעקב הוא, כי עדיין נשאר אצלו התלבשות התורה ההוא שהם אלו הפסוקים שנכתבו בתורה איך שרדף לבן אחר יעקב ואיך שנתווכחו זה עם זה, עד סוף הפרשה, כל הענין, שזאת התורה שבאלו הפסוקים נשארו עדיין בהתלבשות אצל לבן, מה שלא בירר עדיין יעקב, וסיבב השם יתברך כך שירדוף אחריו להביא אליו את התורה שעדיין לא נשלמה להתברר, ששם בהשיגו את יעקב, על ידי דיבורו עמו אלו הדיבורים שנכתבו שם, בירר יעקב זה את זה, עד שלא נשאר אצלו כלום, וכל מה שעשה אצל לבן בכל העניינים הכתובים במקרא, היה הכל תורה ועסק עבודה לשמים, לגלות התורה מבחינת חרן שהוא עומק הקליפות, להביאה לידי התגלות הקדושה, לכוללה לתורה עליונה:
(מאור עינים ר"פ ויצא).
(מאור עינים ר"פ ויצא).
30
ל״אסליק פרשת ויצא בס"ד
31