בעל שם טוב, בראשית קכ״אBa'al Shem Tov, Bereshit 121
א׳לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו. שמעתי מהרבני הוותיק מוהר"ן פירוש על דברי הרב [הבעל שם טוב] ז"ל שיכוון בכל דיבור הכנעה והבדלה והמתקה דמעל"ד, שיצא ממדת הגבורה שלא ללמד חוב על בני עולם, רק שיכנס ברחמים וילמד זכות על כולם, גם שיראה דבר כעירות מחבירו, ידגיש שהוא לטובתו, שיבחין בעצמו שיש לו שמץ מנהו, וישוב בתשובה ממנה גם במחשבה, וזהו טובתו, שאילו היה יחיד היה סובר שהוא חסיד, מה שאין כן עתה, ונ"ל שזהו פירוש לא טוב היות האדם לבדו מטעם זה, רק אעשה לו עזר מן כנגדו, שיבחין שיש בו שמץ מנהו, והבן, ולכך אם על ידי שכן רע מבלבל תפלתו או תורתו או שאר ביטול, יתן [לב להבין] שהוא לטובתו, שלא היה בכוונה ישרה ושלחו לו ביטול זה להרגיש, ויתחזק יותר, ישמע חכם ויוסיף לקח: והעיקר שיתן לב להבין שהשם יתברך בכל מקום ובכל עסקיו, אם כן גם בסיפורי דברים יוכל להרגיש ענייני הבורא יתברך שמו, כמו בלימודו ותפלתו:
(תוי"י בסופו דר"ט ע"ב).
(תוי"י בסופו דר"ט ע"ב).
1