בעל שם טוב, בראשית י״זBa'al Shem Tov, Bereshit 17

א׳בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. וברש"י אמר ר' יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם שהוא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה טעם פתח בבראשית משום כח מעשיו הגיד לעמו וכו', כתיב (תהלים פ"ה י"ב) אמת מארץ תצמח, יסוד הכללי וגם הפרטי הוא שכל אדם מישראל יאמין וידע שיש בעולם, ה' הגדול הגבור והנורא, והוא אחד יחיד ומיוחד, הוא היה מעולם מאין תחלה וראשית, והוא הוה בשמים ממעל ועל הארץ מתחת בזמן העולם מראשית ועד תכלית, והוא יהיה עד עולם עד אין סוף ותכלית, הוא ברא בששת ימי בראשית את העולם בכללות ובפרטי פרטיות, והכל ברא בשביל ישראל עם קדושו שברא אותנו בעולם, שישראל עלה במחשבה תחלה: (זוהר בראשית דכ"ד ע"א). והוציאנו מארץ מצרים וקרבנו לפני הר סיני ונתן לנו תורת אמת, כדי ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים, ולעבוד עבודתו יתברך שמו באהבה וביראה.

ב׳אמנם צריך כל אדם לדעת, כי עיקר עבדות הש"י הוא לעבדו באמת, כמו שכתוב בזוהר הקדוש (בהקדמת תיקוני הזוה"ק) אית יראה ואית יראה אית אהבה ואית אהבה יעו"ש, והכלל העולה משם הוא, שצריך האדם בכל עת ורגע, לפשפש ולמשמש בכל מעשיו, אפילו במעשיו הטובים ובהמצוות שעושה, אם לא נמצא בהם ח"ו שום תערובות כוונה לאיזה פנייה אחרת ח"ו, או לכבוד הנאת עצמו, ויראה שלא יהיה כוונת עבודתו רק לשמו הקדוש הנכבד והנורא, וכל עשיותיו יהיו בלתי לה' לבדו באמת ובלבב שלם:

ג׳ואת כל זאת הודיע לנו השי"ת בתורתו הקדושה תיכף ומיד בהתחלת התורה הקדושה, ופתח ואמר בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, ולרבות תולדותיהן, (ברש"י בפ' יהי מאורות), וגם בראשית הוא בשביל ישראל שנקראו ראשית כנודע, (רבתי בחקתי פ' ל"ו) וגם בראשית הוא ר"ת בראשונה ראה אלהים שיקבלו ישראל תורה כנודע (כדאיתא בבעל הטורים), וגם בראשי"ת בר"א אלהי"ם הוא ס"ת אמת, הרי שרמוז הכל בפתיחת התורה, שהוא ית"ש ברא הכל, ומה שברא היה בשביל ישראל, וחיבת ישראל הוא בשביל קבלת התורה, וקיום התורה הוא כשמקיימין אותה באמת, שרק כשעושין באמת אזי הוא עבודת הקודש וסלקא לגבוה:

ד׳אמנם צריך כל אחד לידע, שאין אדם זוכה לבא לנקודת האמת כי אם כשיקנה בנפשו בתחלה מדת הענוה והשפלות עד תכליתו, עד קצה האחרון, עד שלא יהיה נחשב בעיני עצמו לכלום, וכמו שאמר מרע"ה ונחנו מה (בפ' בשלח), על כן כל ערום יעשה בדעת, לראות בעין שכלו שבאמת אין בו שום צד במה להשתבח ולהתגאות ח"ו, והגאוה הוא היפך האמת, אבל האמת הוא הענווה והשפלות והגיאות הוא השקר, וכבר מפורסם זה בכל ספרי מוסר, שמראין בחוש הראות לעין כל, שבאמת אין לאדם שום צד שבח במה להתגאות, והחכם עיניו בראשו, ורואה שבאמת כן הוא שאין לו כלום במה להתגאות, אמנם איש בער לא ידע וכסיל לא יבין, לכן לא יזכה כל ימיו לבא למדת האמת, אדרבה הוא מתרחק עצמו מן האמת, ורחוק הוא מהשי"ת שחותמו אמת, ורחוק הוא מן התורה שהוא תורת אמת, ואומר השי"ת (סוטה ד"ה ע"א) אין אני והוא יכולין לדור בדירה אחת, ואמרו עוד (שם בסוטה ד"ד ע"ב) שכל המתגאה כאילו עובד ע"ז שנאמר (משלי ט״ז:ה׳) תועבת ה' כל גבה לב, בפרט שגאוה הוא שקר כנ"ל ואמר הכתוב (תהילים ק״א:ז׳) דובר שקרים לא יכון לנגד עיני.

ה׳אמנם מי שהוא בעיני עצמו אין ואפס, זהו מתקרב אל הש"י ואל תורתו הקדושה, כמו שאמר הכתוב (ישעיהו ס״ו:ב׳) ואל זה אביט כו' ונכה רוח, ועוד נאמר (שם בישעיהו נ״ז:ט״ו) מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח, וזה מרומז ג"כ באמרם אין אני והוא יכולים לדור כו' היינו, אין, מי שהוא אין, אזי אני והוא יכולין לדור בדירה אחת, ואז זוכה לבא לנקודת האמת, וכל עבודתו אמת ופעולתו אמת וסלקא לגבוה:

ו׳וזהו ביאור סיום הפסוק, שמכיון שרמז בתיבת בראשית ברא אלהים, לנקודת האמת, אמר על זה, את השמים, היינו שעבודה שהוא בנקודת האמת סלקא לגבוה אל השמים, אך מהיכן אדם זוכה לבא אל האמת, זהו, ואת הארץ, היינו כאשר נפשו כעפר לכל תהיה ויהיה שפל כארץ, נמצא ששפיר רמז הש"י עיקר יסוד ושורש עבודתו הקדושה בפתיחת התורה:

ז׳וע"ז פירש רש"י ז"ל ומ"ט פתח בבראשית, משום כח מעשיו הגיד לעמו, היינו שגילה לנו ר' יצחק ברוח קדשו שזהו מכוונת הש"י שפתח את התורה בבראשית, ולא התחיל מיד בציווי המצוות, שהוא כדי להגיד לנו ולהודיע לנו עיקר היסוד ושורש של עבודתו הקדושה כמו שביארנו, וזהו משום כח מעשיו הגיד לעמו, שכל זה הוא בכלל כח מעשיו, ראשית הוא כח מעשיו שהוא אדון יחיד ומיוחד, והוא ברא את העולם כרצונו: וגם הגיד לנו שעיקר כוונת הבריאה הוא בשביל ישראל, וזהו ג"כ ענין כח מעשיו, כי הכח הוא בחינת המחשבה ומעשיו הוא הפעולה, והגיד הוא לשון המשכה, וז"ש כח מעשיו היינו קדימת המחשבה, הגיד לעמו, שהמשיך זה בשביל עמו ישראל שהם עלו במחשבה תחלה:
(זוהר בראשית דכ"ד ע"א).

ח׳וגם הגיד לנו הש"י שעיקר בריאת ישראל היה כדי שיקבלו את התורה, והתורה הוא קיום העולם, כמו שאמרו חז"ל (שבת דפ"ח ע"ב) שעל כן נאמר יום הששי בה"א, שכל מעשה בראשית כולם היו תלוים ועומדים עד יום הששי בסיון שקבלו ישראל את התורה, ואז נתחזקו כל יצירת מעשה בראשית, נמצא שהתורה הוא כח של כל העולם ומלואה, שעל ידי התורה יוכל העולם לעמוד בחזקתו, וז"ש משום כח מעשיו היינו הכח מכל מעשיו שהוא התורה, זה הגיד והודיע לנו במה שפתח את התורה בתיבת בראשית וכמו שבארנו:

ט׳וגם הודיע לנו השי"ת שעיקר עבודתו ית"ש הוא כשיהיה בנקודת האמת, ואז יפה כחו בעבודתו בקודש, שעולה למעלה וסלקא לגבוה, וז"ש כח מעשיו, כי המעשים טובים נקראים מעשיו של השי"ת מטעם שהוא ית"ש צוונו עליהם לעשותן ואנו עושין אותן לשמו הקדוש, וגם מטעם שגם השי"ת מקיים כל התורה כנודע, וזהו מעשיו דייקא, וז"ש כח מעשיו היינו הכח מכל מעשים טובים, והיינו האמת, זה הגיד והודיע לנו בפתיחת התורה בראשי"ת בר"א אלהי"ם שהוא ס"ת אמת:

י׳וגם זאת הודיע לנו השי"ת שקניית האמת אי אפשר כי אם בקדימת קניית הענוה והשפלות שאז יפה כחו לזכות לבוא אל האמת, כי הענוה הוא כחו של האמת, ואם אין ענוה אין כלום, ובחינת האמת נקרא מעשיו כמ"ש פעולתו אמת, וז"ש כח מעשיו היינו הכח מן האמת שנקרא מעשיו. והכח היינו הענוה, זה הגיד והודיע לנו השי"ת בפתיחת התורה בבראשית ברא כו' עד ואת הארץ כנ"ל, נמצא כי כל היסוד ושורש עבודתו הקדושה הנקרא כח מעשיו, כפי שביארנו כל אחד באופן הראוי לו, הכל כאשר לכל הגיד והודיע לנו השי"ת בתורתו במה שפתח בבראשית, והבן:

י״אוזהו אמת מארץ תצמח, מי שהוא בבחינת ארץ ונפשו כעפר לכל, לאיש כזה נצמח נקודת האמת, ואמר [הבעל שם טוב ז"ל] בלשון אשכנז, הפסוק אומר אמת מארץ תצמח, וקשה ווארים הייבט עס קיינר ניט אויף, כאשר עינינו רואות אם רואה אדם איזה דבר חשוב על הארץ אזי מיד מגביה אותו, רק התירוץ הוא, עס וויל זיך אבער קיינער ניט איין בייגין והבן:
(גאולת ישראל, פתגמין קדישין בשם הבעש"ט ז"ל)