בעל שם טוב, בראשית מ״זBa'al Shem Tov, Bereshit 47

א׳אמרו רבותינו ז"ל אור זו מעשיהם של צדיקים, פי' כי אדם החכם יכול לאכול דברים טובים ושארי תענוגים ומכל מקום יכול הוא לסגף עצמו עם זה וכן יכול לראות בכל מקום שירצה, ועם כל זה שלא להסתכל חוץ לד' אמות היינו לראות תמיד בשם בן ד' אותיות שיש באותו דבר, בסוד (תהלים ט"ז) שויתי ה' לגדי תמיד, בסוד אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו (אבות פ"ד) דעיקר כל דבר שבעולם הוא הרוחניות שבו, הבא מהשם יתברך, שנותן בו טעם ומקיימו, וכן בדיבור כנ"ל יכול הוא לדבר אפילו דברים בטלים באיזה פעם ולהיות דבוק בהשם יתברך, וכן בתפלה יכול הוא לעבוד עבודת התפלה להשם יתברך, שלא יהיה עבודתו נראה בפני בני אדם כלל, שלא יעשה שום תנועה באברים, רק בפנימיות בנשמתו, יהיה בוער בלבו, וצועק בלחש מחמת התלהבות, בענין שתהא עבודתו שבפנימיות הלב יותר גדול משתהא עבודה נראית באברים החיצוניים:
(לקוטים יקרים דט"ו ע"ד).