בעל שם טוב, בראשית נ״חBa'al Shem Tov, Bereshit 58

א׳ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו, קבלתי ממורי שיש באדם עשר ספירות כי הוא עולם קטן, וכמו שכתב הראב"ד, כי מה שיש בעולמות עליונים הוא גם כן בשנה ובנפש האדם, וסימנך והר סיני עשן וכו' והיינו כי תיבת עשן הוא ר"ת עולם שנה נפש כידוע] יעו"ש, ומדרגה אחרונה שבאדם כגון צער ועוני ויסורין וכדומה זה נקרא מדת מלכות שהיא אמדה אחרונה כי רגליה יורדות מות, ונצח והוד שבאדם הם עמודי קיימין, שהאדם מאמין אמונת הבורא על אמיתותו, ומדת יסוד הוא כשיש לו תענוג בעבודת השם יתברך יותר מכל התענוגים, כי מבשרי אחזה שאבר המשגל הוא מבחר התענוגים, שהוא אחדות שנתחבר דכר ונוקבא, ומן הגשמיי יבין תענוג הרוחניי כשמדבק את עצמו באחדותו יתברך שמו שהוא שורש כל התענוגים וכו':
(תוי"י לך לך די"ט ע"א)