בעל שם טוב, בשלח י״חBa'al Shem Tov, Beshalach 18
א׳בענין ערובי חצרות בשבת, דפירש האר"י ז"ל עירוב הוא צירוף ע"ב רי"ו שהם חסד וגבורה, וידוע דחסד הוא בחינת אהבה, וגבורה בחינת יראה, ולעבודת השם יתברך צריך האדם לערוב שני המדות האלו, וכמו שהיה בבריאת עולם, כמו שדרשו רבותינו ז"ל (בראשית רבתי פ' י"ב) בראשית ברא אלהים בתחלה עלה במחשבה לברוא העולם במדת הדין, ראה שאין העולם מתקיים ושיתף מדת הרחמים והקדימו למדת הדין שנאמר ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים, ועל דרך שכתב בפרי עץ חיים בשם הרב גדליה בשם הרב ז"ל בתחלה היה בחינת יראה בספירות, על כן לא רצה העילה לרדת ממדריגתו להשפיע להעלות שלא תפגום קדושתו, וכן לא רצה העלול התחתון לעלות לעליון, שלא יתבטל ממציאותו, וזהו בחינת עלה במחשבה לברוא במדת הדין היינו במדת יראה, ואחר התיקון היה שנבראו במדת אהבה, שהעילה תרד ותשפיע, והעלות יעלה ויקבל, וזהו שנאמר ביום עשות ה' אלהים [רמז אהבה ויראה] ארץ ושמים, ששיתף מדת הרחמים בחינת יראה, שלא יעלה העלול למעלה ממדריגתו, וכן שלא לרדת העליון למטה יותר מהראוי, והם על ידי שם מ"ב ושם ע"ב, שלא יעלה ולא ירד כל אחד חוץ מתחומו, כי אם עד תחום הראוי לו:
1
ב׳ועל כן קורה דמבוי שהוא למעלה מעשרים אמה ימעט (עירובין ד"ד ע"א) וכן למטה מעשרה טפחים הקורה (שם ד"ה ע"א) או לחיין שאמרו לא פחות מעשרה טפחים (עירובין די"ד ע"ב) וכן לפי הנ"ל שהעילה תרד והעלול יעלה. אמרינן פי תקרה יורד וסותם (עירובין ד"ח ע"ב) וגוד אסיק מחיצתא (שם ד"ד ע"ב):
2
ג׳וזהו ענין העירוב, שקודם שעירבו ונשתתפו צריך להיות בחינת יראה לחוד, דהיינו שלא להכניס מהמבוי לחצרות ומחצרות לבתים, שכיון שהחצרות והמבוא הם רשות לכל החברים, צריכין אנו לחשבו כרשות הרבים, וחלקו של כל יחיד לעצמו שהוא ביתו הוא בלבד רשות היחיד, על כן צריך להיות בחינת יראה, שלא להכניס מהמבוי והחצרות לבתים, דהוה ליה כמערב חול בקודש, ושלא להוציא מהבתים לחצרות ולמבוי, דהוי ליה כמוציא קודש לחול, דשמא יטעה ויוציא גם לרשות הרבים גמורה, אבל אם ערבו ונשתתפו, כלומר שכלנו מעורבים ואוכל אחד לכלנו, שכמו שאנחנו שוין במקום זה שנבחר לכלנו, כך כלנו שוים גם במקומות שאחז כל אחד לעצמו, וכלנו רשות אחד, ושוב על ידי מעשה זה לא יבואו לטעות ולדמות שמותר להוציא מרשות היחיד לרשות הרבים גמורה:
3
ד׳וגם ברמז עירוב הוא ע"ב רי"ו בחינת אהבה משותף לבחינת יראה, אזי מותר להכניס מהמבוי לחצרות ולבתים, ומהבתים לחצר ולמבוי, אבל עדיין צריך בחינות היראה שלא להוציא לחוץ מהמבוי לרשות הרבים גמורה:
(כתר שם טוב ח"ב די"ד ע"א).
(כתר שם טוב ח"ב די"ד ע"א).
4
