בעל שם טוב, בשלח כ׳Ba'al Shem Tov, Beshalach 20
א׳ויהי ידיו אמונה וגו'. ותרגם אונקלוס והוה ידוהי פרישן בצלו וגו', שמעתי שהרב הצדיק ר"פ מקאריץ פעם אחת היה נבוך בענין עבודתו לה', והבין שנחוץ לו ליסע להבעל שם טוב, אך לא היה לו על הוצאת הדרך, ופתאום שמע שהבעש"ט בא לעירו, ורץ אליו בשמחה, והנה כל אנשי שלומו מקבלים שלום והוא אומר לפניהם תורה על פסוק ויהי ידיו אמונה וגו', ואמר לפעמים יקרה לאדם שנבוך מעט בענין אמונת השם יתברך, התקנה לזה, שיבקש רחמים מהשם יתברך שיחזק אותו באמונה, כי ידוע שעמלק הרשע הקר את ישראל מאמונתם הגדולה שהיה להם בהשם יתברך, כמו שכתוב מקודם ויאמינו בה', ועתה אמרו היש ה' בקרבנו, וזהו אשר קרך בדרך. מלמד אותם משה רבינו עליו השלום לתקן את עצמם, על כן פירש התרגום על ויהי ידיו אמונה והוה ידוהי פרישן בצלו, וכאשר שמע הר"פ זאת נהפך תיכף לאיש אחר ונתחזק באמונת השם יתברך לגמרי כו':
(בסוף ספר ילקוט חדש).
(בסוף ספר ילקוט חדש).
1