בעל שם טוב, עקבBa'al Shem Tov, Eikev
א׳כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות וגו'. יש כלל אחד גדול, שצריך לדבק עצמו לפנימיות התורה והמצוה, דהינו לקשר מחשבתו ונשמתו אל שורש התורה והמצוה אשר הוא עושה דאם לא כן עושה ח"ו קיצוץ ופירוד בנטיעות, וכאשר קבלתי ממורי וכן מצאתי בחסד לאברהם נהר י"ד וכו':
(בן פורת יוסף דכ"א ע"א).
(בן פורת יוסף דכ"א ע"א).
1
ב׳ויענך וירעיבך ויאכילך את המן וגו' למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם וגו'. וקשה דההי"ן של שני פעמים האדם מיותרים, והוי לו לומר יחיה אדם, יש לומר דאיתא בס' ליקוטי תורה מהאר"י ז"ל, דהחוקרים הקשו מאין הוא חיות הנשמה, דאין הדעת נותן שיהיה חיות הנשמה מלחם ומאכל גשמיי, ואין לומר דהנשמה יכולה לחיות בלי מזון כמו מלאך, דאם כן מה טעם אם עובר אדם ושוהה כמה ימים בלא מזון ימות ברעב, והמיתה הוא פירוד הנשמה מן הגוף, וקשה מה טעמא תצא הנשמה מחמת מניעת אכילה, כיון שאינה ניהנית ממנה, ונבוכו הרבה בזאת החקירה: ותירץ האר"י ז"ל שהיו סכלים ולא ידעו בשורש הבריאה, דאמרו רבותינו ז"ל (אבות פרק ה') בעשרה מאמרות נברא העולם, פירוש, על ידי המאמרות עצמן נתהווה הכל, דמאמרו של הקדוש ברוך הוא מרום וקדוש, ותיכף כשאמר הקדוש ברוך הוא יהי רקיע נתהווה הרקיע, וכמו שנאמר (תהילים ל״ג:ו׳) בדבר ה' שמים נעשו, ונכנס המאמר ההוא בחיות פנימי להחיות הרקיע כל ימי עולם שיעמוד כמו שנאמר (תהילים קי״ט:פ״ט) לעולם ה' דברך נצב בשמים וכן כשאמר תוצא הארץ דשא ועץ פרי או תוצא הארץ נפש חיה, אותו המאמר היה מהווה הכל, והמאמר הזה הוא חיות פנימי להם:
2
ג׳וכשנוטל אדם פרי או דבר מאכל ומברך עליו בכוונה ואומר ברוך אתה ה', כשמזכיר את השם מתעורר אותו החיות שעל ידו נברא הפרי ההוא כי נברא הכל על ידי השם, ומוצא מין את מינו וניעור, וזה החיות הוא מזון הנשמה, וכל זה במאכלים המותרים וכשרים שציוה הקדוש ברוך הוא להעלותן מגשמיות לרוחניות:
3
ד׳וזהו שאמר הכתוב ויענך וירעיבך, כי המן היה רוחניי מאוד, וההדיוטות לא היה להם קורת רוח ממנו, שעל כן אמרו (בפ' בהעלותך) ונפשינו קצה וגו', וזהו שאמר ויאכילך את המן שהוא רוחניי מאוד, לחם אבירים שמלאכי השרת אוכלים, אלא שנתגשם קצת, כדי שיהיה בו תפיסת יד, לבא לידי כך למען הודיעך, אפילו בזמן שתבא לארץ ישראל ותאכל לחם גשמיי, שתקדים כבוד נשמתך לכבוד גופך, ולהעלות הכל מגשמיות לרוחניות, כי לא על הלחם לבדו, פירוש בזמן שהוא לבדו גשמיות, בלי התעוררות הרוחני בו, יחיה האדם, פירוש, הנשמה שנקרא האדם בה"א הידיעה, כי הגוף נקרא בשר אדם והנשמה נקרא האדם (זוהר בראשית ד"כ ע"ב), כי על כל מוצא פי ה', כשאתה מוציא השם בכוונה על ידי הברכה שברכת עליו, שעל ידי זה מתעורר בו הרוחניות, ומזה יחיה האדם, שהוא הנשמה, שניזונה מרוחניות המאכלים, כי הקדוש ברוך הוא עשה כן בכוונה מכוונת, שעל ידי שהיה בונה עולמות ומחריבן (רבתי בראשית פרשה ג') נפלו ניצוצין קדושין לד' חלקי הבריאה דומם צומח חי מדבר שראוי לאדם להעלותם:
4
ה׳והמשל למלך שנאבדה לו אבן טובה מתוך טבעתו, והנה עמדו לפני המלך בעת ההוא הרבה מעבדיו ושריו הפרתמים והפחות וסגנים מאנשי מלחמתו עד אין מספר, ועם כל זה לא רצה המלך לצוות להם שיחפשו את האבן הטוב, רק ציוה לבנו יחידו וחביבו שיחפש וימצא האבדה, ויחזירה לאביו המלך, הגם שהיה המלך בטוח בכל אחד משריו ועבדיו שכאשר ימצאוהו יחזירו אותו בשלימות, אף על פי כן לא היה ברצונו שהם יחפשו אותו, כי רצה לזכות את בנו חביבו, וכדי שיקרא המציאה על שמו, ולא עוד אלא שרמז גם כן לבנו חביבו בכמה רמזים מקום מציאותו, כי מתחלה היתה האבדה מדעת המלך מקומה, ועשה הכל רק למען לזכות את בנו חביבו, וכדי שיגיע גם להמלך מזה גודל תפארת ושעשועים מבנו, לאמר ראו כי שום בן אדם בעולם לא היה יכול לחפש למצוא זולת בנו:
5
ו׳והנמשל מובן שתחילת בריאת העולמות היה, כדי לברר הניצוצין קדישין על ידי אומה ישראלית, כמו שדרשו (במדרש רבתי בחקותי פרשה ל"ו) בשביל ישראל שנקראו ראשית, שהם יבררו ממאכלים מותרים וכשרים:
6
ז׳וזהו שאמר ריב"ש על פסוק (תהילים ק״ז:ה׳) רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף, פירש בכאן סוד גדול והוא למה ברא הקדוש ברוך הוא דברי מאכל ומשקה שאדם תאב להם, והטעם שהם ניצוצי אדם הראשון, שהיו מתלבשים בדומם צומח חי מדבר, ויש להם חשק להתדבק בקדושה, והם מעוררין מיין נוקבין, בסוד מה שאמרו חכמינו ז"ל (בזוהר פינחס דרמ"ז ע"ב) אין טפה יורד מלמעלה שאין טפיים עולה כנגדה, וכל אכילה שאדם אוכל ושותה, הם ממש חלקי ניצוצות שלו, שהוא צריך לתקן, וזהו שכתוב רעבים גם צמאים, שאדם רעב וצמא להם למה זה, ואמר נפשם בהם תתעטף בסוד גלות, בלבוש ויחשבה לזונה כי כסתה פניה (בפ' וישב), וכל הדברים שהם משמשים לאדם הם ממש בסוד הבנים שלו שנתלבשו, והבן, והשם יתברך רמז להם לישראל בכמה רמזים, שימצאו האבדה ויחזירו לבעליהם, לאביהם שבשמים, ולא ציוה כן למלאכים ושרפים ואופנים, והאבדה ההוא מדעת היתה כמאמר רבותינו ז"ל (בראשית רבתי פ"ג סי' זיי"ן) שהיה בונה עולמות ומחריבן כנ"ל:
(כתר שם טוב די"ת ע"ב)
(כתר שם טוב די"ת ע"ב)
7
ח׳ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך וגו'. שמעתי בשם אא"ז זללה"ה על פסוק (תהילים כ״ב:כ״ז) יאכלו ענוים וישבעו, דאיתא בגמרא (גיטין ע ע"א) לעולם יאכל אדם פחות משליש וישתה פחות משליש, שאם יכעוס יעמוד על מילואו, נמצא מי שיש לו בחינת ענוה שבוודאי לא יבא לידי כעס, אז מותר לו לאכול לשובע, והוא שאמר הכתוב יאכלו ענוים וישבעו, שמותר להם לאכול עד שיהיו שבעים, כי בוודאי לא יבואו לכעס כלל:
(דגל מחנה אפרים פ' בחוקתי).
(דגל מחנה אפרים פ' בחוקתי).
8
ט׳ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך וגו' אשר נתן לך. הרב הצדיק ר' שלמה אמר בשם הבעש"ט, אפילו הקערה עם המאכל מונחת על השלחן, אם אין השם יתברך מצוה לאכול אי אפשר לאכול:
(מדרש פנחס החדש אות י"א).
(מדרש פנחס החדש אות י"א).
9
י׳איתא בגמרא (ברכות די"ד ע"ב) הרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים שלמה יפנה, פירוש, יפנה מחשבתו מהרהורים, ואפילו כשהוא אוכל ושותה ישים מחשבתו כדי שיהיה חזק לעבודתו יתברך שמו, וצריך להגביר תענוג הרוחניי על תאוות הגשמיי, ומזה יהיה לו יותר כח מרוחנייות המאכל, וזהו (שיר השירים זיין) מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים פירוש, שיהיה לך אהבה בתענוגים:
(כתר שם טוב ח"ב ד"ה ע"א, לק"א ד"ה ע"א).
(כתר שם טוב ח"ב ד"ה ע"א, לק"א ד"ה ע"א).
10
י״אצריך כל אדם להיות תמיד דבוק בתענוג רוחניי, וגם כשיזדמן לו תענוגים מתענוגי הזמן כמו בשבת ויום טוב, יהיה דבוק בתענוג רוחניי שבדבר ההוא, שהוא החיות של הדבר, ולא לחומרייות הדבר, שעל ידי שהוא דבוק בתענוג רוחניי, נזכר אצל השם יתברך, שגם הוא יתברך שמו דבוק בתענוג רוחניי שאין אנו יכולין להשיגו, אבל כשהוא דבוק לחומריית הדבר, כגון עצם המאכל, אדרבה בזה הוא מרוחק מהבורא יתברך שמו:
(כתר שם טוב ח"ב דף י"ט ע"ב, לק"א די"א ע"ד).
(כתר שם טוב ח"ב דף י"ט ע"ב, לק"א די"א ע"ד).
11
י״בפן תאכל ושבעת וגו' המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים, ר"ל שהיה תכלית בריאת האדם בחומר וצורה, שיהיה החומר והגוף משועבד לצורה ונשמה, לעבודת ה', ובגלות מצרים הוא להיפך שהיה הנשמה משועבד לעבד לצורך הגוף שנקרא מצרים, שיש לו מיצר וגבול, היפך הרוחניי שהוא נצחיי, עד שבאה הגאולה והוציא הנשמה מגלות ושעבוד הגוף, וזהו שאמר המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים:
(בפ"י לפ' מקץ פן ג' דע"א ריש ע"ג).
(בפ"י לפ' מקץ פן ג' דע"א ריש ע"ג).
12
י״גורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך וגו'. אמרו בגמרא (סוטה ד"ה ע"א) אזהרה לגסי הרוח דכתיב ורם לבבך ושכחת, והרב מוהר"ם מקוצי מנה זה מבמצוות לא תעשה, וכתב אשר נגלו אליו האלהים בחלום הלילה, שעיקר אזהרת כל התורה הוא מצוות הזכירה, וההיפוך הריסות התורה ח"ו הוא השכחה, וביאר הוא [רבינו הבעש"ט זי"ע] כי כאשר יש עכירות בדם אז האדם הוא בבחינת אחוריים גימטריא תשכ"ח, כי הזכירה נמשך משמות זכר, והשכחה מאחוריים דאבא ואמא גימטריא תשכ"ח כמו שכתוב בייחודים, וכמו שהוא הבפרטות אדם אחד כך הוא בכללות, שנמשך הגלות מהשכחה, ומהזכירה בא הגאולה, ודפח"ח:
(בפ"י דע"ג ע"א, צפנת פענח דצ"ו ע"ד).
(בפ"י דע"ג ע"א, צפנת פענח דצ"ו ע"ד).
13
י״דכל המאמרים בעניני גאוה וגסות הרוח העתקתי לעיל בפ' מצורע, ועוד בפ' אחרי אות ה' ואות ו' ע"ש:
14
ט״ווזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל וגו', ותרגם אונקלוס ארי הוא יהיב לך עיטא למקני נכסין, מצאתי כתוב בשם הריב"ש זצלה"ה זי"ע שאמר על מה דאיתא שהרשעים מלאים חרטות, והקשה אם יש להם תמיד הרהורי חרטה על עבירות שבידם, מפני מה קורא להם רשעים, הרי אמר (בקדושין דמ"ט ע"ב) המקדש את האשה על מנת שאני צדיק ונמצא רשע הרי זו מקודשת שמא הרהר תשובה בלבו, ופירש הוא ז"ל שלא קאי על מילי דשמיא אלא על מילי דעלמא, והפירוש הוא כך, שצריך כל אדם לידע שכל מאורעותיו וכל מעשיו הכל הוא בהשגחת השם יתברך, והוא נותן לו במחשבתו לעשות כל מה שהוא עושה, וכמו שנאמר וזכרת כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל, ותרגם אונקלוס ארי הוא יהיב לך עיטא למקני נכסין, נמצא שאין לאדם להתחרט על שום דבר שעשה, כי הוא היה כך על ידי רצון הבורא יתברך שמו, ואם הוא מתחרט נמצא שאינו מאמין שהכל הוא בהשגחת השם יתברך, על כן הם נקראים רשעים, כי לא כן הוא, אלא הכל הוא על פי רצון העליון (ברכות דל"ג ע"ב) חוץ מיראת שמים:
(דגלי הודיה והמצוה, מצוה ע"ה).
(דגלי הודיה והמצוה, מצוה ע"ה).
15
ט״זוהיה אם שכוח תשכח וגו'. פירוש שכל מה שבעולם הוא בהשגחתו יתברך, ומכולם בא היראה לאדם, ר"ל שיזכור בהשם יתברך מחמת כל דבר ודבר, נמצא שגם השכחה בא מהשם יתברך לאדם, כי אין שום דבר מלבדו יתברך שמו, וצריך שמהשכחה גם כן יבא יראה לאדם, אך הגורם שישכח גם השכחה, זהו מדרגה פחותה מאוד, וזהו והיה אם שכח תשכח:
(ליקוטים יקרים ד"ד ע"ד).
(ליקוטים יקרים ד"ד ע"ד).
16
י״זועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלהיך וגו'. ואיתא בגמרא (ברכות דל"ג ע"ב) אטו יראת שמים מלתא זוטרתא הוא וכו', אין לגבי משה מלתא זוטרתא הוא ע"ש, שמעתי ממורי ביאור ש"ס אין לגבי משה וכו' והקושיא מפורסמת הא לישראל אמר דבר זה, וביאר דכתב מהרש"א את ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים (ב"ק דמ"א ע"ב), כי אין בור ירא חטא, ועל ידי שהוא תלמיד חכם בא ליראת ה', ושפיר דרשו לרבות תלמידי חכמים וכו', והנה במשה מצינו (בפ' תשא) ויראו מגשת אליו, אם כן כבר נכנסו ליראת תלמיד חכם, אז בנקל יוכלו לבא ליראת ה', וזהו, שאמרו אין לגבי משה מלתא זוטרא, ר"ל מאחר שכבר נכנסו ביראת תלמיד חכם, שהוא לגבי משה שנאמר וייראו מגשת אליו, אם כן מלתא זוטרתא הוא לבא גם כן ליראת ה', שזה נמשך מזה, ודפח"ח:
(תוי"י דר"ח ע"ג).
(תוי"י דר"ח ע"ג).
17
י״חממורי זללה"ה שמעתי ביאור קושיא זו, דאיתא (ב"ק דמ"א ע"ב) שמעון העמסוני דרש כל האתין שבתורה, עד שהגיע לאת ה' אלהיך תירא פירש, עד שבא ר' עקיבא ולימד את לרבות תלמידי חכמים, והקושיא מפורסמת מאי טעמא לא דרש שמעון העמסוני כך, ועיין פירוש רש"י ומוהרש"א בפ"ב דקדושין ובפ"ד דב"ק יעו"ש דפירושו דאי אפשר להשוות שום דבר למוראו יתברך שמו, לכך פירש מדרשא זו, מה שאין כן רבי עקיבא כשהיה עם הארץ והיה שונא לתלמידי חכמים (פסחים דמ"ט ע"ב) והיה מרוחק ממורא השי"ת ועכשיו שנעשה תלמיד חכם דחיל מרבנן, מקורב למורא השם יתברך גם כן לכן דרש את ה' לרבות תלמיד חכם, כי מורא תלמיד חכם מביאו למורא השם יתברך, והנה ישראל שבמדבר היה להם יראה מתלמידי חכמים, שנאמר וייראו מגשת אליו, אם כן בנקל הוא להם שיזכו הם גם כן ליראת השם יתברך, ובזה יובן אין לגבי משה מלתא זוטרתא, ר"ל מאחר שהיה להם יראה לגבי משה וזכו ליראת התלמידי חכמים, אם כן זוטרתא הוא שיזכו גם כן ליראת ה' והבן, ודפח"ח:
(צפנת פענח לר"פ בשלח ד"נ ע'א, ורמז לזה ג"כ שם דכ"א ע"ד)
(צפנת פענח לר"פ בשלח ד"נ ע'א, ורמז לזה ג"כ שם דכ"א ע"ד)
18
י״טאיתא בגמרא (ברכות דל"ג ע"ב) אטו יראה מלתא זוטרתא, אין לגבי משה מלתא זוטרתא, והקשו בהרבה ספרים הקדושים מה בכך שגבי משה מלתא זוטרתא, הלא דבריו היו לכל ישראל ואצלם לא מלתא זוטרתא הוא, ותירץ הבעש"ט הקדוש ז"ל, לגבי משה היינו להם שהיו גבי משה, והוא היה המנהיג שלהם, היה דבר קטן, כי משה רבינו עליו השלום המשיך בחינת יראה לכל הדור ההוא, כי הוא היה המנהיג, ומפיו יצאו אלו הדברים, ולכך היה זה אצלם דבר קטן:
(מצאתי בכת"י גדול אחד)
(מצאתי בכת"י גדול אחד)
19
כ׳ועתה ישראל וגו' כי אם ליראה, ופריך אטו יראה מלתא זוטרתא הוא, ומשני אין לגבי משה מלתא זוטרתא הוא, וכבר נתחבטו בזה כל גדולי הקדמונים, ושמעתי בשם הרב החסיד ר"י בעל שם ז"ל דאיתא בזוהר הקדוש (בתיקונים תיקון ל' ותיקון ל"ג) אית יראת הרוממות ואית יראת העונש, שמפחד מהקדוש ברוך הוא מחמת עונש זה יראת העונש כמאמר חובת הלבבות כל העובד בשביל זה עובד לזולתו, אלא היראה הטובה הוא יראת הרוממות שמתיירא מהקדוש ברוך הוא בגין דאיהו רב ושליט זהו היראה השלימה, וזו היראה אינו מתיירא רק השמים כי השמים אין לו שכר ועונש ועל כן אמרו במשנה (אבות פרק א') ויהי מורא שמים עליכם, והנה מי שהוא במדרגת יראת העונש רחוק הוא מיראת הרוממות, והנה דבר הממוצע בין שני היראות הוא יראה חדשה שמתיירא מתלמיד חכם כדאיתא (ב"ק דמ'א ע"ב) את ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים, ומי שהוא במדרגה שמתיירא מן התלמיד חכם לא רחוק הוא מיראת הרוממות, והנה ישראל היו במדרגה שהיו מתייראין ממשה כדכתיב (בפ' תשא) וייראו מגשת אליו, נמצא לא היו רחוקים מיראת הרוממות, וזהו כוונת הגמרא ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה דהיינו יראת הרוממות, ופרכינן וכי מלתא זוטרתא הוא ומשני אין לגבי משה ר"ל שהיו במדרגה שהיו מתייראין ממשה הוה מלתא זוטרתא שיגיעו למדרגת יראת הרוממות:
(קהלת משה).
(קהלת משה).
20
כ״אועתה ישראל וגו' ליראה וגו'. דאיתא בזוהר (תיקוני הזוהר תיקון ל"ד) כל האותיות הם פנים כנגד אחור מפני שבושים להסתכל בזה, הואיל וכולם מקבלים זה מזה, ב' מאל"ף וכן כולם, וזהו שאמר ליראה את ה', שיהיה לך יראה ובושה כמו שיש יראה ובושה להאותיות, וזהו את, הם כל האותיות מן א' ועד ת', כשם שהם מתייראים ובושים כך אתה צריך ליבוש ולהכלם ולא להרים ראש נגד המדרגה שעליך:
(ליקוטים יקרים די"ז ע"ב, לקוטי אמרים ד"ב ע"ב, אור תורה).
(ליקוטים יקרים די"ז ע"ב, לקוטי אמרים ד"ב ע"ב, אור תורה).
21
כ״בועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלהיך וגו'. שמעתי ממורי זללה"ה לבאר ענין קושיית הפילוסוף, מאחר שהקדוש ברוך הוא נקרא נורא למה צריך לצוות בתורה על היראה, הא יבא ממילא, כנודע ממורא מלך בשר ודם שהוא ממילא לא ציווי:
22
כ״גוביאר כי ענין היראה הוא שירא מן העדר כבוד ועושר וחיים וכיוצא, מה שאין כן אחר ההעדר אין יראה, שאם הוא כבר נעדר מהחיים ומת, שוב אין לו יראה מהעדר החיים וכיוצא בעושר ואינך, והנה יראה זו הוא יראה חיצונית שהוא בכל הנבראים, כי העכבר ירא מחתול, וחתול ירא מכלב, וכלב מזאב, וכיוצא בזה יש באיש אחד ירא מחבירו, ולמעלה מזה יש יראה פנימיית יראת הבורא יתברך שמו, אמנם גם יראה חיצונית הבאה על האדם הוא כדי לעורר אותו אל היראה הפנימיית, והוא חסד ה', יד ימינו פשוטה, ושואל ומבקש מהאדם שיתעורר מזה אל יראת ה', וזהו שאמר מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' וגו' שהוא יראה פנימיית, וההעדר ביראה פנימיית הוא כאשר מדבק את עצמו אל חי החיים ושם הוא נעדר המציאות, וכאשר אין לו יראה זו, אז ידע שכבר הוא נעדר מהחיים, שכבר מת וכמו שאמרו חכמינו ז"ל (ברכות די"ח ע"ב) רשעים בחייהם קרויים מתים, ולכך אין לו יראה:
23
כ״דובזה סרה קושיית הפילוסוף, שבאמת אין צריך צווי על היראה כי הוא ממילא, ומה שנאמר מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה', היינו מאחר שיש מדת היראה בכל הנבראים, אם כן ראוי שיהיה לאדם מעלה יתירה זו שנתעורר מן יראה חיצונית אל יראה פנימית, אחר שיודע שידו יתברך פשוטה לעוררו בזה, וזהו שאמר מה ה' אלהיך שואל מעמ"ך דייקא וכנ"ל, והבן, והנה אם ידע האדם זה החסד, ואהבת הבורא יתברך שמו עליו בחמלתו, ששלח לו יראה חיצונית כדי לעוררו אל יראה פנימיית אז נעשה מיראה אהבה, שמקבל היראה חיצונית באהבה, ואז נפטר מיראה חיצונית, אך אם כוונתו בזה כדי לפטור מיראה חיצונית, לא מהני כלום, וזהו שהזהירה תורה ואהבת את ה' בכל לבבך, שיהיה בלב שלם כאשר באה יראה חיצונית בנפשך ובמאודך שיהיה בכוונה הראויה וכנ"ל והבן, ודפח"ח:
(צפנת פענח דמ"ט ע"ג).
(צפנת פענח דמ"ט ע"ג).
24
כ״השמעתי ממורי זלה"ה כי בחינת היראה הוא מתפשט בכל העולמות ובכל הנבראים, ובשורש כולם הוא יראה פנימיית, יראת הבורא יתברך שמו, אמנם גם יראה חיצונית הבאה על האדם הוא כדי לעורר אותו אל היראה הפנימיית, והוא חסד ה' יד ימינו פשוטה ושואל ומבקש מהאדם שיתעורר מזה אל יראת ה', וזהו שאמר מה ה' שואל מעמך כי אם ליראה את ה' שהוא יראה פנימיית וכו', והנה אם ידע האדם זה החסד, ואהבת הבורא ית"ש עליו בחמלתו ששלח לו יראה חיצונית כדי לעוררו אל יראה פנימית, אז נעשה מיראה אהבה, שמקבל היראה חיצונה באהבה גמורה, ואז נפטר מיראה חיצונית אך אם כוונתו בזה כדי לפטור מיראה חיצונית, לא מהני כלום וכו', ובזה ביאר אין לגבי משה מלתא זוטרתא הוא (ברכות דל"ג ע"ב) כי מיראת תלמיד חכם ליראה את ה' הוא בנקל לבא, ודפח"ח:
(בן פורת יוסף ד"נ ע"א).
(בן פורת יוסף ד"נ ע"א).
25
כ״ושמעתי ממורי כי כל יראה חיצונית הבאה בעולם בכלל או בפרט אדם אחד, ידע האדם ויתבונן שהוא ידו יתברך שמו פשוטה לקבל שבים, ולעורר אותו על ידי זה ליראה פנימיית ואז מקבלו באהבה ונפטר מיראה חיצונית, מה שאין כן אם מכוון כדי שיפטור וכו':
(בן פורת יוסף דנ"ו ע"ב ודמ"ט ע"ב).
(בן פורת יוסף דנ"ו ע"ב ודמ"ט ע"ב).
26
כ״זשמעתי בשם הוותיק הישיש הריב"ש ז"ל (בגמרא ברכות די"ז ע"א) הוי ערום ביראה היינו בלי לבוש, כי יש מי שיראתו הוא בלבוש, בשביל שיחיה, או בשביל עושר וכבוד ושאר דברים, ויש שהוא בלי שום לבוש רק בגין דאיהו רב ושליט (בהקדמת הזוהר די"א ע"א) וזהו ליראה אותו בגין דאיהו רב ושליט וכו':
(תורי זהב פ' עקב).
(תורי זהב פ' עקב).
27
כ״חועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו' ולדבקה בו. פירוש, כמו השר אפילו הוא גדול שבכל שרי המלוכה, בעמדו לפני המלך הוא בעיניו כמו קטן, ואינו רוצה שיעשו לו שום כבוד מחמת גדלו ושררותו, כמו שעושים לו כשהוא בביתו בפני עצמו, כי אז עושים לו כבוד ובושים ויראים ממנו, אמנם כשהוא לפני המלך, הוא וכל מדותיו נתבטלו, מפני יראתו ובשתו מפני המלך, וזהו שאמר מה ה' אלהיך שואל מעמך, פירוש שתהיה במדרגת מה, על ידי ולדבקה בו:
(כתר שם טוב ח"ב ד"ה ע"ג, לקוטי אמרים ד"ו ע"ד).
(כתר שם טוב ח"ב ד"ה ע"ג, לקוטי אמרים ד"ו ע"ד).
28
כ״טאיתא בגמרא (ברכות דכ"ח ע"ב) הלוואי שיהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם למשל כשהוא ישן ובא רבו והקיץ אותו בידו, מיד הוא נרתע ומזדעזע לפניו, ומכל שכן כשהשם יתברך מקיצו משינתו שהוא בחצות לילה כידוע:
(כתר שם טוב די"ט ע"ג, ליקוטים יקרים ד"ד ע"ד).
(כתר שם טוב די"ט ע"ג, ליקוטים יקרים ד"ד ע"ד).
29
ל׳כי אם ליראה את ה' אלהיך וגו'. מרן הבעל שם טוב הקדוש זצוק"ל זכותו יגן עלינו, אמר, תמה אני עליך, הגוף הנגוף, איך לא התפוררת מאימת בוראך:
(רשפי אש השלם פ' עקב אות פ"ה).
(רשפי אש השלם פ' עקב אות פ"ה).
30
ל״אטעם למדת אהבה ויראה, מפני שאם לא היה לאדם כי אם האהבה של השם יתברך, היה האדם רגיל תמיד עם השם יתברך, וגם היה נטבע באדם אהבה ונעשה לו טבע, אך מכח היראה שעמה הוא ירא לגשת:
(צוואת הריב"ש דט"ז ע"א, לקוטים יקרים ד"ד ע"ב).
(צוואת הריב"ש דט"ז ע"א, לקוטים יקרים ד"ד ע"ב).
31
ל״בהנה מצינו גם בקליפות קצת יראה משם הוי"ה וכו' ולכן הבעש"ט לא רצה ליסע עם גוי שאינו כו':
(מגן אבות ח"ה דס"ח ע"א).
(מגן אבות ח"ה דס"ח ע"א).
32
ל״גאמרו רבותינו ז"ל (ברכות דנ"ט ע"א) על פסוק (קהלת ג׳:י״ד) והאלהים עשה שייראו מלפניו, לא נבראו רעמים אלא לפשט עקמומיות שבלב, והענין נאמר בשם הבעל שם טוב נשמתו בגנזי מרומים שהשם יתברך חפץ מאוד שיהיו כל ישראל יראים מלפניו, אך מי שיש לו שכל ירא מלפניו בגין דאיהו רב ושליט עקרא ושרשא בכל עלמין (זוהר הקדוש בהקדמה די"א ע"ב) ואם יסלק חיותו ח"ו אף רגע כמימריה היו מתבטלין כל העולמות, ומחמת זה הוא ירא וחרד מאימת השם יתברך עד שכל אבריו נרתעים מפחד השם יתברך ומהדר גאונו [לא כמו השוטים שאומרים על היראה אמיתית שהוא מרה שחורה, שאינו צריך רק נקודה, והבל יפצה פיהם ולא כן ידברו, אבל באמת צריך שיפול עליו אימה ופחד גדול עד שיהיו כל אבריו נרתעים אצלו, ונחזור לענינינו] זהו מי שיש לו שכל, אבל מי שאין לו שכל לירא מפניו יתברך שמו, והשם יתברך אף על פי כן חפץ שיראו מלפניו, לכן מאיים עליו השם יתברך בדבר שיהיה נרתע ונבעת לפי קט שכלו, כגון בשמעו קול הרעם, וכוונת השם יתברך שילך מזה אל היראה העליונה, בחשבו הלא הרעם הוא אחד מגבורותיו של הקדוש ברוך הוא, ואיך לא יירא מהשם יתברך בעצמו, וכן שאר היראות החיצוניות שיש לאדם כגון שירא מהשררה או שלא ימותו בניו, כוונת השם יתברך הוא שיעלה מזה אל היראה העליונה, שידע שאינו ירא רק מהשם יתברך, שהיראה עליונה יראת ה' עצמה נתלבשה ונתצמצמה תוך הדברים ההם כדי לאיים עליו לפי קט שכלו:
(מאור עינים פ' יתרו ד"ה ודע, ושם בפ' שמיני, שפתי צדיקים פ' נח).
(מאור עינים פ' יתרו ד"ה ודע, ושם בפ' שמיני, שפתי צדיקים פ' נח).
33
ל״דועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו', שמעתי מפי איש קדוש וטהור ר' ישראל בעש"ט ז"ל על פסוק ועתה ישראל מה ה' אלהיך וגו', על דרך משל שהאב מצוה את התינוק שלא ילך בדרך יחף, פן יזיק עצמו ברגליו, הנה זה הוא היראה שאצל האב שלא יכאב להתינוק, רק שהתינוק אינו יודע מזה ורוצה לילך יחף, אך שמתיירא מאביו שאביו יעניש אותו מחמת שעובר על דבריו, ואם כן יראה של הבן אינו שוה ליראה של האב, מה שאין כן כשהבן הוא חכם, ואז יראת האב שוה ליראת בנו, כך הקדוש ברוך הוא ציוה לנו תרי"ג מצות כמאמרם ז"ל (בשלהי מס' מכות) כדי לזכות את ישראל, כי בלתי המצוות אי אפשר לקרב עצמינו לו יתברך שמו, כי אנחנו מגושמים מאוד, ומכח קיום המצוות אנחנו קונים לעצמינו שלימות, וזהו ענין לזכות את ישראל, זכות הוא מלשון הזדככות וכו', וזהו הכוונה בפסוק מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלהיך, את הוא מלשון עם, והפירוש שיהיה לך יראה שתיהיה שוה עם יראת הבורא יתברך שמו, שרוצה שלא תחטא ח"ו:
(עץ הדעת טוב בליקוטי שיר השירים).
(עץ הדעת טוב בליקוטי שיר השירים).
34
ל״ההנה תכלית הכל הוא היראה, כי (אבות פרק ג') אם אין יראה אין חכמה ספונה וחשובה כלל, ותכלית החכמה הוא יראה, הגם שצריך לעבוד השם יתברך באהבה ויראה אין צריך לתפוס רק יראה וממילא תשרה עליו אהבת הבורא, כי דרכו של איש וכו' (קדושין ד"ב ע"ב) ובזה הבחינה יבחין האדם את עצמו אם יש לו יראה בשלימות, ונבין זה ממשל, אם אחד מן השרים עומד לפני המלך, ויעבירו לפניו דבר שהוא אצלו הגדולה שבתאוות, שאם לא היה עומד לפני המלך היה מתאוה לתאוה ההוא, ועם כל זה בעמדו לפני המלך נתרחק ממנו תאות הדבר ההוא, והוא מפני שכל כך גדלה עליו הבושה והאימה מפני המלך, עד שאינו רואה את עצמו במדותיו וכולם בטלו ממציאות נגד יראת המלך, וזהו שאמרו רבותינו ז"ל (פסחים ד"ח ע"א) למה צדיק דומה לפני הקדוש ברוך הוא כנר לפני אבוקה, כמו שרגא בטיהרא דלא מהני ואינו עושה פעולתו כלל, כן הצדיקים מדותיהם אינם עושים שום פעולה בתאוות העולם, כי תמיד הם בטלים ממציאותם מיראת הקדוש ברוך הוא:
(כש"ט ח"ב די"ז ע"ד, לק"א ד"ז ע"ד)
(כש"ט ח"ב די"ז ע"ד, לק"א ד"ז ע"ד)
35
ל״וומלתם את ערלת לבבכם. פירש רש"י אוטם הלב וכיסויו, והקשה הבעל שם טוב למה כפל רש"י דבריו אוטם וכיסוי, ואמר כי מי שלבבו אטום ומטומטם מעבירות, מזה נעשה כיסוי על הלב שלא יקבל דברי תוכחה ומוסר, וזהו ערלת הלב כיסוי הלב:
(מכתב הרב דמעזבוש).
(מכתב הרב דמעזבוש).
36
ל״זאת ה' אלהיך תירא וגו'. ודרשו חכמינו ז"ל (ב"ק דמ"א ע"ב) לרבות תלמידי חכמים, כי כשירא את ה' ומאמין בו, אז הוא דבוק ביראת התלמיד חכם, והתלמיד חכם בהתדבקו ביראת ה', מדבק עמו כל היראות אמיתיות והנמשכים אחריו, ושורש זה אמר אא"ז זללה"ה באמרם ז"ל (ברכות דל"ג ע"ב) אין לגבי משה מלתא זוטרתא הוא, ופשוט כשהם יראים ממשה, אזי היראה מלתא זוטרתא הוא, כי משה היה מדבקן ביראה הפנימית על ידי התדבקם בו, כך נראין לי דבריו:
(דגל מחנה אפרים בליקוטים לפ' תצוה).
(דגל מחנה אפרים בליקוטים לפ' תצוה).
37
ל״חובו תדבק. בשם הבעל שם טוב ז"ל שלא יצטרך להתיישב את עצמו באלהות, אלא יחשוב כאילו כולו גנוז באור אלהות:
(אור הגנוז לצדיקים פ' וירא ועיין בסמוך אות מ"ב).
(אור הגנוז לצדיקים פ' וירא ועיין בסמוך אות מ"ב).
38
ל״טואיתא בזוהר (עי' ס' בלק דקצ"ה ע"א) דעבד רעותא דמסכנא, ויחשוב שהוא עני, וידבר תמיד בדברים רכים ותחנונים כמו עני, ויתבודד תמיד מחשבתו עם השכינה, שלא יחשוב רק באהבתו אותה תמיד, שהיא תדבק בו, ויאמר תמיד במחשבתו מתי אזכה שישכון עמי אור השכינה, ואם יבא לו תאוות עולם הזה, ירחיק ממחשבתו, ויבזה התאוה, עד שיהיה שנאוי ומאוס אצלו, וירגיז יצר הטוב על יצר הרע ותאותו, ובזה יכניעם, ושלא יהיה לו עצבות כלל כשלא יהיה לו תאוות עולם הזה, אלא אדרבה ישמח מאוד במה שהוא זוכה להכניע תאותו לשם כבוד הבורא יתברך שמו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (גיטין דל"ו ע"ב) ושמחים ביסורין, ובזה, כאשר לא ימשך אחר תאותו אפילו במחשבה ויבזה אותה, יכניע מאוד הקליפות, כמו שכתוב בזוהר (וירא ד"ק ע"ב) ובר לבב (תהילים כ״ד:ד׳) דלא אימשוך לרעותיה וליבא בתר ס"א:
(צוואת הריב"ש ד"ב ע"ב).
(צוואת הריב"ש ד"ב ע"ב).
39
מ׳ענין הדבקות על ידי דיבורי תורה ותפלה מבואר לעיל פ' נח בעמוד התפלה אות פ"ח ושם בהגה ס"א, ובפ' ואתחנן אות מ': ולהתחזק עצמו בדבקות בשעת לימוד התורה מבואר שם בפ' ואתחנן מן אות כ"ד עד אות כ"ח ע"ש:
40
מ״אענין הדבקות פירושו הוא שלא יהא שום מפסיק, אז יש באפשרות יכולת הדבקות, כמשל הבעל שם טוב, שבלתי אפשרות החיבור מחתיכות כסף אחת אל אחת על ידי הדבק, כי אם כשגוררין מן עצמיות הכסף מקום הדבקות אז מתאחז יפה אומר לדבק טוב, ונעשה לאחד, מה שאין כן כשיש איזה חלודה או שום מפסיק, בלתי אפשרות להתחבר, וזהו (משלי ב׳:ד׳) אם תבקשנה ככסף וכו':
(פרי הארץ פ' תשא).
(פרי הארץ פ' תשא).
41
מ״בשמעתי הקדמה אחת איך שיחשוב האדם לקרב את עצמו אל פנימיות אלהות שהוא נקרא חי החיים, כי האדם אילו לא היו לו החיים מן הקדוש ברוך הוא מאין היה יכול לראות או לשמוע או לדבר, אלא עין רואה מן שורש העליון הנקרא עין רוחני, המשפיע חיות לזה העין הגשמי, או אוזן דלמעלה רוחניית משפיע שמיעה להאוזן דלמטה הגשמיי, וכן כל האברים בדרך משל, והעליונים נקראים חי החיים, ואורייתא ופיקודוהי וקודשא בריך הוא וישראל חד הוא (עיין הלשון בזוה"ק פ' אחרי דע"ג ע"א), רק העבירות הם הקליפות תתאין, המלבישין את הקדושה, ומסבבין כמו הקליפה את הפרי ואת המוח שבתוכו, וצריכין ישראל להפריד אותם, ולעשות הבדל בין טמא לטהור, ובין איסור להיתר ובין פסול לכשר, שלא תתדבק ח"ו הקליפה ההוא על ידי עבירה הזו התלוי באבר מאבריו, שם ישכון ח"ו הנחש הוא הקליפה וימות ח"ו האבר ההוא ויהיה בעל מום, זה עונשו:
42
מ״גויזכור ויחשוב האדם ההוא, איך אני יכול לעשות הרעה הזאת, עם החיות שיש לי מן חי החיים באותו אבר, וליתן כח לאבר שבסטרא אחרא ובקליפה, כי אילו לא הייתי מקבל חיות מלמעלה, הייתי כאבן דומם וכמת, ולא היה לי שום תענוג כלל בעבירה שבעולם בלי חיות דלעילא, אלא ודאי תענוג זה שיש לי בעבירה הוא מכח החיות שיש לי מלעילא, כדי לעבוד את בוראי שהוא חי החיים, והשתא ראוי ונכון ליטול קל וחומר מה במקום העבירה והקליפה שהוא מאוס לפני השם יתברך, ונקרא תועבה ושיקוץ, אני מרגיש תענוג מכח חיותו, מכל שכן האיך גדול מאוד התענוג והתאוה כשאני מתדבק עם חיותו בשרשו, שהוא חי החיים, ומשם אקבל יותר ויותר חיות ותענוג עד מאוד, עד אין סוף, כשמתדבק חיותו עם חי החיים, מין במינו, ששם כל ההשפעות וכל הברכות:
43
מ״דדוגמא זו ומשל, לעני שיש לו חיות ומזון מצומצם, המתדבק להיות אוהב לעשיר גדול ושררה, והעשיר הבטיחו כשאתה עושה לי חפצי ורצוני, אז אשפיע לך כל החיות, ומזון שיש לי באוצרותי ובמטמנותי, אזי אתן לך, וכל רז לא אניס לך, ודאי איך יש שמחה גדולה ונפלאה יותר מזה, והנמשל בזה, אדם השפל יש לו מעט חיות מצד נפש רוח ונשמה שלו ומלובש בטפה סרוחה גוף עכור וחוטא, והקדוש ברוך הוא הוא עשיר גדול, מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, וממליך מלכים וכל הממשלות שלו, וכל הגבורות והעשירות וחכמות וחיות מקבלין ממנו כשעושין רצונו, על אחת כמה וכמה שמרגישין בזה העבודה למלך מלכי המלכים כל התענוגים שבעולם, עד שאין הפה יכול לדבר ועין לראות ומוח להשיג תענוג נפלא ההוא, וזהו מכוון במשנתינו (באבות פרק ב') והסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה דע מה למעלה ממך עין רואה וכו', מעין רואה ודאי כמו כשאמרנו, מן חי החיים, ששם עין רוחניית פנימי המשפיע לזה, כדי לעבדו באברים אלו גשמיים לעין דלעילא וד"ל:
44
מ״העוד משל בזה, למלך שנתן שכר גדול לעבדו, כדי שיעשה רצונו בכל פעם שירצה המלך, והעבד הלך עם שכר זה ועשה רצון מלך אחר שהוא שונא למלכו, ודאי האיך יש מורד במלכו יותר מזה, וחייב מיתה למלך, כך המשל הזה, כשהולך עם החיות מן מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא [שהוא] כדי לעשות רצונו לבד, ומורד לעשות רצון הסטרא אחרא וקליפה ר"ל, שונא כביכול של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, ודי בה:
(חסד לאברהם בשם סבא קדישא ר' דוד ממיקלאיוב וניכרין דברי אמת ששמועה זו הוא מפי רבו הבעש"ט זי"ע).
(חסד לאברהם בשם סבא קדישא ר' דוד ממיקלאיוב וניכרין דברי אמת ששמועה זו הוא מפי רבו הבעש"ט זי"ע).
45
מ״ומפני מה יזכה לדבקות מחמת התבודדות מבני אדם, ומחמת שכותב רזי תורה, ומחמת יחודים כידוע מהאר"י ז"ל, וכשיעשה יחודים יחשוב באותה שעה בגדולתו יתברך שמו כפי כחו, וגם שיהיה זהיר [לקום] בחצות, ולחבר יום ולילה:
(צוואת הריב"ש ד"ט ע"א).
(צוואת הריב"ש ד"ט ע"א).
46
מ״זזהו מדרגה גדולה שיראה תמיד הבורא יתברך שמו בעין שכלו כמו שמסתכל על אדם אחד, ויחשוב שהבורא יתברך שמו מסתכל גם כן עליו כמו אדם אחר שמסתכל עליו, כשיהיה תמיד במחשבה זכה וברורה:
(צוואת הריב"ש די"ז ע"ב).
(צוואת הריב"ש די"ז ע"ב).
47
מ״חויהיה תמיד בשמחה, ויחשוב ויאמין באמונה שלימה שהשכינה אצלו ושומרת אותו, והוא מסתכל על הבורא יתברך שמו והבורא יתברך שמו מסתכל בו, והבורא יתברך שמו יכול לעשות כל מה שהוא רוצה, אם הוא רוצה מחריב כל העולמות ברגע אחד, ובורא אותם ברגע אחד, ובו יתברך שמו מושרשים כל הטובות והדינים שיש בעולם, שבכל דבר יש שפעו וחיותו, ואין אני בוטח ומתיירא רק ממנו יתברך שמו:
(צוואת הריב"ש די"ח ע"א).
(צוואת הריב"ש די"ח ע"א).
48
מ״טיחשוב שהבורא יתברך שמו מלא כל הארץ כבודו (ישעיהו ו׳:ג׳), ושכינתו תמיד אצלו, והוא דק מן הדק, והוא אדון כל מעשים שבעולם, והוא יכול לעשות כל מה שאני אחפוץ, ולכך אינו יפה לי לבטוח רק בו יתברך שמו:
(צוואת הריב"ש די"ז ע"ב).
(צוואת הריב"ש די"ז ע"ב).
49
נ׳צריך שיהיה דבוק כל כך, שעיקר ראייתו יהיה בבורא יתברך שמו, ולא שתהיה עיקר ראייתו בעולם ואגב בבורא, לא כן, אלא עיקר ראייתו תהיה בבורא יתברך שמו, כי אין אדם יכול לעשות שום תנועה בלא שפעו וחיותו:
(כתר שם טוב די"ט ע"ב).
(כתר שם טוב די"ט ע"ב).
50
נ״איכול אדם שהוא דבוק בבורא כראוי, להשתדל, בכל דבר שהוא רואה, שיהיה נראה שמסתכל על אותו דבר, והוא אינו מסתכל רק על הבורא יתברך, והעיקר שילך תמיד בשמחה, ובפרט בעת הדבקות, דבלא שמחה אי אפשר להיות דבוק בו יתברך:
(ליקוטים יקרים ד"ג ע"ג).
(ליקוטים יקרים ד"ג ע"ג).
51
נ״במעלה גדולה כשאדם מחשב ומהרהר תמיד בלבו שהוא אצל הבורא יתברך, והוא מקיף אותו מכל צדדיו, ויהיה דבוק כל כך שלא יהיה צריך ליישב את עצמו בכל פעם שהוא אצלו יתברך, רק שיראה הבורא יתברך שמו בעין השכל, ושהוא יתברך מקומו של עולם, והכוונה, שהרי הוא היה קודם שברא העולם, והעולם הוא עומד בבורא יתברך, ואם כן צריך שיהיה דבוק כל כך שעיקר ראייתו יהיה בבורא יתברך, ולא שתהיה עיקר ראייתו בעולם ואגב בבורא, לא כן, אלא עיקר ראייתו תהא בבורא יתברך, וזה האדם זוכה שיפרדו הקליפות מעליו, כי הם מחשיכים ומבדילים בינו יתברך ובין האדם, ומסתימים עיני שכל האדם להסתכל בבורא יתברך, ויחשוב, שהבורא יתברך אין סוף, מקיף את כל העולמות ושפעו יתברך שופע ממעלה למטה על ידי צינורות בכל העולמות, ואנו הולכים תמיד בבורא יתברך, ואין אנו יכולים לעשות שום תנועה בלא שפעו וחיותו:
(ליקוטים יקרים ד"ג ע"ד).
(ליקוטים יקרים ד"ג ע"ד).
52
נ״גויחשוב כמו שמסתכל על דברים גשמיים, כן מסתכל בשכינה שהוא אצלו, וזהו עבודה בקטנות, ופעמים יכול להבחין שיש עוד כמה רקיעים עגולים, והוא עומד בנקודת הארץ הקטנה, וכל העולם כאין נגד הבורא יתברך שמו שהוא אין סוף, והוא עשה צמצום ופנה בעצמו מקום, לברוא באותו מקום העולמות, ואף על פי שהוא מבין כך בשכלו מכל מקום אינו יכול לעלות לעולמות העליונים, וזהו (ירמיהו ל״א:ג׳) מרחוק ה' נראה לי, שרואה את השם יתברך מרחוק:
53
נ״דאבל כשהוא עובד בגדלותו, הוא מחזיק עצמו בכח גדול, ועולה במחשבתו ובוקע כל הרקיעים בפעם אחד, ועולה למעלה, למעלה מן המלאכים והאופנים והשרפים, וזהו עבודה שלימה:
(צוואת הריב"ש די"ח ע"א).
(צוואת הריב"ש די"ח ע"א).
54
נ״הפעמים יכול לדבק עצמו שלא בשעת התפלה, למעלה, שיחשוב במחשבתו שהוא למעלה מכיפת הרקיע, ואחר כך יחזק עצמו לעלות למעלה, ופעמים אפילו בשעת התפלה אינו יכול לעלות למעלה, עובד ברחימו למטה, ומכח מה שמדבר בדחילו ורחימו למטה ומדבק עצמו בבורא יתברך שמו, יזכה לעלות למעלה מכל הרקיעים והאופנים והשרפים, ומדבק שם באותו עולם:
(צוואת הריב"ש די"ז ע"ב).
(צוואת הריב"ש די"ז ע"ב).
55
נ״ומתחלה ידבק עצמו בבורא יתברך שמו, למטה, כראוי, ואחר כך יכול לעלות למעלה, וצריך לירד למטה כמה פעמים ביום לנוח עצמו ממחשבתו מעט, ויש כמה פעמים שאינו יכול לעבוד רק בקטנות, ואינו יכול לעלות לעולם העליון:
(צוואת הריב"ש די"ז ע"ב).
(צוואת הריב"ש די"ז ע"ב).
56
נ״זוצריך לעלות ממדרגה למדרגה כשרוצה לעלות למעלה, בתחלה צריך שיהיה במחשבתו לעלות לרקיע הראשון, שהוא מהלך ת"ק שנה (פסחים דצ"ד ע"ב). וירחיב במחשבתו הרקיע על כל הרוחות, שלא יהיה נראה במחשבתו קצר וקטן, רק ירחיב לכל הצדדים, וכיון שהוא עומד שם צריך לחזור במחשבתו לעלות למעלה יותר, ואחר כך עוד יותר למעלה, אבל בפעם אחד לא יוכל לעלות לכל הזיי"ן רקיעים, רק ממדרגה למדרגה צריך לעלות, אבל באמצע התפלה כשדבק עצמו מתחלה כראוי, יכול לעלות לכל הזיי"ן רקיעים בפעם אחד, ובעלותו ממדרגה למדרגה, כשבא לרקיע הראשון צריך לראות ב' דברים, אחד שלא יפול למטה, ואחד שיעלה עוד למעלה, וכיון שהוא ממש במחשבתו ברקיע הראשון, יכול לעלות עוד רקיע עד שיעלה בעולם המלאכים, ואחר כך בעולם הכסא, ואחר כך ישאר בעולם האצילות, שם ידביק מחשבתו בבורא יתברך, וכשרוצה לעלות, מתחלה יראה כדמות אדם וכדמות כלבים, שהם הקליפות שיש בכל עולם העשייה, וצריך לחזק עצמו ולא יתיירא, ולפעמים יכול לדבר למעלה בנשמתו לבד בלי גופו, שיפריש עצמו מגופו, וזהו התפשטות הגשמייות, שאינו מרגיש במחשבתו כלל הרגשת הגוף וציור זה העולם, רק ציור עולמות העליונים, דהיינו המלאכים והשרפים, ואחר כך כשבא אל עולם האצילות אינו מרגיש רק דק מן הדק, דהיינו אצילותו יתברך, ושם ידע עתידות, ולפעמים בעולמות התחתונים ידע גם כן עתידות ששם מכריזין:
(ליקוטים יקרים ד"ג ע"ג, ועיין בסמוך אות נ"ב).
(ליקוטים יקרים ד"ג ע"ג, ועיין בסמוך אות נ"ב).
57
נ״חצריך שירגיש במחשבתו שהוא בעולם העשייה בתחלת התפלה, ואחר כך ירגיש שהוא ביצירה עולם המלאכים, והאופנים, ואחר כך בעולם הבריאה, עד שירגיש במחשבתו שפרח במחשבותיו גבוה מאוד לעולם האצילות, וכמו אדם שמטייל מחדר לחדר כן יטייל במחשבתו בעולמות עליונים, ויזהר שלא יפול ממחשבתו הגבוה מאוד בעולמות העליונים, רק יחזיק עצמו בכל כח שישאר למעלה במחשבתו הגבוה מאוד בעולמות עליונים במתג ורסן שעשה כמו גדר שלא ירד, וכשרוצה לעשות כן לצורך דבקות בלא שעת תפלה, צריך שלא יהיה שום אדם באותו בית, שאפילו צפצופי עופות יכולים לבטלו, וכן מחשבה של אחר יכול לבטלו:
(כתר שם טוב ד"כ ע"ד).
(כתר שם טוב ד"כ ע"ד).
58
נ״טכשמדבק עצמו ילך מתחלה בעולם העשייה, ואחד כך יפרח במחשבתו למעלה גבוה יותר, ואחר כך עוד גבוה יותר בעולם המלאכים והאופנים ואחר כך בעולם הבריאה, עד שירגיש במחשבתו שפרח במחשבותיו גבוה מאוד לעולם האצילות, וזה נקרא בזוהר (עי' פקודי דרכ"ו ע"א, רס"ט ע"א, ויקרא ד"ה ע"ב), מחשבה שאין בה מעשה, ויזהר שלא יפול ממחשבתו הגבוה מאוד בעולמות העליונים לירד למטה, רק יחזיק את עצמו בכל כחו, שישאר למעלה במחשבותיו, וכמו שכ(כ)תוב (תהלים ל"ב) אל תהיו כסוס כפרד אין הבין במתג ורסן וכו', שיעשה כמו גדר שלא ירד, ואז כשהוא דבוק כל כך, כשנופל במחשבתו שיעלה במחשבה למעלה בעולמות העליונים לדבק בו יתברך, כמו אדם שמטייל מחדר לחדר כן יטייל במחשבתו בעולמות עליונים, וצריך שלא יהיה שום אדם באותו בית כשרוצה לדבק, שאפילו צפצופי עופות יכולים לבטלו, וכן במחשבה של אחר יכולים לבטלו:
(לקוטים יקרים דט"ו ע"ב).
(לקוטים יקרים דט"ו ע"ב).
59
ס׳לפעמים כשאדם דבוק בעולם העליון בבורא יתברך צריך לשמור עצמו שלא יעשה שום תנועה אפילו בגופו, שלא יבטל הדבקות שלו:
(צוואת הריב"ש ד"ז ע"א).
(צוואת הריב"ש ד"ז ע"א).
60
ס״אבשם הבעש"ט ז"ל, מחמת שאין לנו שכל חזק כמו לראשונים, אין אנו יכולים להחמיר בכל החומרות, שיבוטל הדבקות, מחמת שכלינו החלש, לאפוקי הראשונים היה שכלם חזק:
(הנהגות ישרות די"ד ע"ב, אור האמת ד"ק ע"ב).
(הנהגות ישרות די"ד ע"ב, אור האמת ד"ק ע"ב).
61
ס״בריב"ש אמר, כשהוא דבוק בבורא יתברך שמו ונופל לו מחשבה מאיזה דבר, מסתמא הוא כך כמו שנופל במחשבתו, וזהו רוח הקודש מעט, גם אמר מכח התורה שלמד היום ואחר כך באותו יום מזדמן לו דבר לעשות, ואינו יודע אם לעשות אם לאו, יוכל להבין מכח אותו ענין שלמד, איך יעשה, ובלבד שיהא תמיד דבוק בהשם יתברך אז יזמין לו השם יתברך תמיד שידע מכח התורה, אבל אדם שהולך בקרי עם השם יתברך, הולך עמו השם יתברך גם כן באקראי, וגם אינו מזמין לו לבושים ואכילות שיש בהם ניצוצות השייכים לשורש נשמתו שיתקנם:
(צוואת הריב"ש ד"ד ע"א, לק"י ד"ב ע"א).
(צוואת הריב"ש ד"ד ע"א, לק"י ד"ב ע"א).
62
ס״גכשמדבר בדבקות בעולם עליון ואין לו מחשבה זרה, ובאה לו מחשבה כמו נביאות, בודאי יהיה כך, והמחשבה באה מחמת הכרוזים שמכריזין למעלה על כל דבר, ולפעמים ישמע כמו קול מדבר, מחמת שמדבק קול העליון בתפלתו וקול תורתו, וישמע כמו קול אומר עתידות:
(ליקוטים יקרים ד"ג ע"ג).
(ליקוטים יקרים ד"ג ע"ג).
63
ס״דכיון שהוא מוסר מחשבותיו להבורא יתברך, שהוא יתברך שמו ישלח לו מחשבותיו מה שהוא צריך לעשות, כמו שכתוב (תהילים נ״ה:כ״ג) השלך על ה' יהבך, והוא רוצה וחושק ומתאוה לאיזה דבר חסידות, מסתמא הוא צריך לאותו דבר, והשם יתברך שולח לו זאת המחשבה:
(ליקוטים יקרים ד"ב ע"א).
(ליקוטים יקרים ד"ב ע"א).
64
ס״האיתא בשם הבעל שם טוב ז"ל, (ישעיהו ס״א:י׳) שוש אשיש בה', שיש צדיקים שיש להם שמחה, מזה שיוכלו לעשות נחת רוח לשמח הקדוש ברוך הוא:
(תפארת שלמה לשבועות ד"ה כל אשר דיבר).
(תפארת שלמה לשבועות ד"ה כל אשר דיבר).
65
ס״ואני בעצמי פעם אחד ראיתי הרבי"ש ז"ל בחלום, ושאלתי אותו מפני מה בתחילת עבודתי כאשר נכנסתי אל הצדיקים ללמוד ממעשיהם, והרגלתי את עצמי לעבודת השם יתברך, הרגשתי בעצמי שינוי לטובה מיום ליום, בעסק התורה לשמה ובכוונת התפלה ושאר מעשים, ועתה אינני מרגיש כלל השינוי, ונדמה לי כמו יום אתמול כן היום, וכמו כן יום מחר, והשיב לי בדרך משל, כשהתינוק לומד אותיות א' ב' או סידור או חומש, מדי יום ביומו ניכר השינוי בו שלומד יותר ממה שלמד אתמול, למשל בשבוע העבר למד פרשה אחת חומש ועתה לומד ב' פרשיות, וכיוצא בו, מה שאין כן כשהולך ומתגדל ולומד בעצמו גמרא עם פירש"י ותוספות עם הפוסקים, והוא מפולפל גדול, אין ניכר בו שינוי יום מיומו, אמנם לפי ראות עיני השכל בוודאי מה שהאדם נעתק בגדלותו יום מיומו במדרגה, הוא גדול אלף אלפים פעמים מכל המדרגות שהתינוק נעתק בכל השנה כי המה בקטנות עכ"ל, ודפח"ח:
(עבודת ישראל פ' שמיני).
(עבודת ישראל פ' שמיני).
66
ס״זואספת דגנך ותירשך וגו'. ובגמרא (ברכות דל"ה ע"ב) רשב"י אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה וכו' הרבה עשו כר"ש בן יוחאי ולא עלתה בידן כו', מה שביאר בזה הבעש"ט העתקנו לעיל בפ' בראשית אות קע"ה ע"ש:
67
ס״חוסרתם ועבדתם וגו'. מריב"ש, כתיב (ישעיהו נ״ה:ח׳) כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי, פירוש, כי כאשר האדם מפריד את עצמו מהשם יתברך מיד הוא עובד ע"ז ר"ל, ולא יש דבר ממוצע, וזהו וסרתם ועבדתם, מכל מקום אמרו בגמרא (מכות דכ"ג ע"ב) ישב ולא עבר עבירה חשוב כאילו עשה מצוה, וזהו ולא דרכיכם דרכי:
(צוואת הריב"ש ד"ט ע"א).
(צוואת הריב"ש ד"ט ע"א).
68
ס״טהקדושה הוא תכלית השפלות והענוה, כמו שכתבתי במצוה כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה' (בפ' ויקרא), מה שאין כן הקליפות הם שאור וחמץ העולה בנפיחה, להרים ראש ולהתגאות, וזה המשהו דוחה את האדם מהקדושה אל הקליפות, כמו שכתוב וסרתם ועבדתם אלהים אחרים כמו ששמעתי בשם מורי ש"ן:
(תולדות יעקב יוסף פ' שופטים דקצ"ד ע"א)
(תולדות יעקב יוסף פ' שופטים דקצ"ד ע"א)
69
ע׳פירוש הכתוב וסרתם ועבדתם, ר"ל כאשר אדם סר מן הדבקות ח"ו יבא לידי ועבדתם אלהים אחרים:
(לקוטי אמרים דכ"ח ע"א).
(לקוטי אמרים דכ"ח ע"א).
70
ע״אמרגלא בפומיה דהרב בעל שם טוב נשמתו בגנזי מרומים זכותו יעמד לנו, על מה שכתוב וסרתם ועבדתם אלהים אחרים, תיכף כשסרתם מאת ה', מיד ועבדתם אלהים אחרים, כי זהו עיקר הדעת לידע שכל כחותיו וחיותו הוא מהבורא ברוך הוא שהוא תקיף ובעל היכולת ובעל הכחות כולם, והוא יתברך מנענע כל הכחות שלו, ותיכף כשסר מדעת זה, נעשה עובד אלהים אחרים, כחות אחרים זולת הבורא ברוך הוא, שאין לו דעת זה שכל הכחות שלו הוא הבורא ברוך הוא:
(מאור עינים ר"פ שמות, סו"פ ויגש ופ' ראה).
(מאור עינים ר"פ שמות, סו"פ ויגש ופ' ראה).
71
ע״בועצר את השמים ולא יהיה מטר וגו'. מעשה רב שהיה בימי הרב הקדוש הבעש"ט זצ"ל, שפעם אחת נעצרו הגשמים, וגזרו תענית וזעקו בתפלה ובתחנונים הרבה ולא נענו, וראה הבעש"ט את איש אחד מעמי הארץ ופשוטי עם שהיה אומר פרשת קריאת שמע, וכשהגיע לפסוק ועצר את השמים ולא יהיה מטר היה אומרו בכוונה גדולה, ובכי וזעקה הרבה, ושאל אותו אחר כך הבעל שם טוב מה היה כוונתך באמרך הפסוק הזה, והשיב לו שהיה מכוון פירוש הפסוק ועצר את השמים שהשם יתברך יעצור ויסחוט את השמים העליונים, על דרך עצירת הזתים והענבים, ואז לא יהיה מטר כלל למעלה בשמים כי אם שירד למטה הכל לארץ, וכן (בפ' וישב) ואסחט תרגומו ועצרית, ועל ידי תפלה וכוונה זאת נענו כל העם וירד להם הגשם לברכה, שהבורא יתברך שמו הוא הבוחן לבבות ויודע נסתרות, ורחמנא לבא בעי (סנהדרין דק"ו ע"ב) על כן ערבו עליו דברי האיש הזה, יען היו בגודל כוונת הלב, באמיתית ופנימיית כוונתו, וענהו בתפלתו:
(כש"ט ח"ב די"ז ע"ב, באר משה ברמזי שמ"ע).
(כש"ט ח"ב די"ז ע"ב, באר משה ברמזי שמ"ע).
72
ע״גואבדתם מהרה. הבעש"ט אמר שהאדם צריך להיות תמיד בדעה מיושבת, ולא במהירות, וזהו ואבדתם מהרה צריך לאבד את המהירות:
(צרור החיים ד"י ע"א).
(צרור החיים ד"י ע"א).
73
ע״דלאהבה את ה' אלהיכם ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו. וכי אפשר לדבק עצמו בו והלא אש אוכלה הוא, אלא הדבק במידותיו מה הוא רחום אף אתה רחום ע"כ (עיין הלשון ברש"י כאן ובגמרא סוטה די"ד ע"א), פירוש, כי הנה ראוי לעבוד להשם יתברך בהתלהבות הלב, וזהו הדבקות גמור לו יתברך שמו, וזה אי אפשר להיות תמיד רק מטי ולא מטי, כדרך אש, פירוש, כמו באש אם מנפחין אותו, תחלה הוא מכבה, ואחר כך נתגדל האש, והאש גופא עולה ויורד תמיד מעלה ומטה ומתנענע, כן ההתלהבות הוא במטי ולא מטי, כי תענוג תמידי אינו תענוג, וזהו שמקשה הגמרא הלא אש אוכלה הוא, ר"ל הלא ההתלהבות הוא נפסק ממך, וזהו במטי ולא מטי, וכי אפשר לדבק בו יתברך שמו, ותירץ הדבק במידותיו, פירוש, באותיות, כי זה אפשר להיות תמיד במחשבתו לחשוב באותיות התורה, והתורה הוא לבושו יתברך שמו, ואפילו כשמדבר עם בני אדם יחשוב רק באותיות הדברים ההם כי הם גם כן מהכ"ב אותיות התורה :
74
ע״המה הוא רחום וגו'. פירוש כי רחו"ם אותיות חומ"ר, ר"ל כי הקדוש ברוך הוא מרחם עלינו על חומר העכור, ואיך יכול להיות במחשבות דק מן הדק חומר עכור, רק אם מצמצם את עצמו יתברך שמו להיות במחשבתו חומר אז הוא מרחם עלינו, ומהיכן בא הצמצום הלזה, זה בא אם האדם הוא רחום, אז הוא פועל שהקדוש ברוך הוא מלביש עצמו בלבושו, ומצמצם עצמו כביכול ומרחם עלינו, וזהו מה הוא רחום, כי הוא צמצום, וזהו מביא רחמנות, והמדה הזאת נקראת בטעמים שלשלת, שהוא שלשלת הממוצע בין שני דברים, ובנקודות נקרא חולם, כי החולם הוא ממוצע בין הטעמים והתגין, והאותיות נקרא וי"ו כי הוי"ו נקרא (חסר):
(כתבי קודש די"ד ע"ד, אור תורה פ' עקב, צוואת הריב"ש די"ג ע"ב).
(כתבי קודש די"ד ע"ד, אור תורה פ' עקב, צוואת הריב"ש די"ג ע"ב).
75
ע״וולדבקה בו. הדבק במדותיו, ר"ל מה הקדוש ברוך הוא משפיע אף אתה תהיה משפיע, איש זכר, דהיינו שלא על מנת לקבל פרס דהיינו כבוד או כיוצא, כי אם עובד על מנת לקבל פרס הוא כמו נקבה שמקבלת, וזהו (ברכות די"ז ע"ב) כל העולם ניזון בשביל חנינא בני שהוא משפיע ואינו מקבל כנזכר:
(אור תורה פ' עקב).
(אור תורה פ' עקב).
76
ע״זולדבקה בו. וברש"י אפשר לומר כן והלא אש אוכלה הוא אלא הדבק בתלמידים ובחכמים כו', שמעתי ממורי זלה"ה, כי תיקון בעלי תשובה העיקר הוא על ידי גדולי הדור שיכול להעלותו ולקשרו בשרשו:
(תוי"י קרח דקנ"ד ע"ב).
(תוי"י קרח דקנ"ד ע"ב).
77
ע״חאדוני אבי זקיני זללה"ה אמר, שעיקר תיקוני התשובה אי אפשר בלא הצדיק, שרק על ידי הצדיק יוכל להתעלות, ואדם הראשון לא היה יכול לתקון כי אם באבות הקדושים כנודע:
(דמ"א פ' שמיני).
(דמ"א פ' שמיני).
78
ע״טשמעתי בשם ריב"ש ז"ל, שיש צדיקים שמעלים הרשעים מגיהנם בעודו הצדיק בחייו בעולם הזה, בעת שהצדיק מתפלל:
(רב ייבי תהלים ט"ז).
(רב ייבי תהלים ט"ז).
79
פ׳שמעתי מאא"ז זללה"ה, כי כל עליות של אדם אי אפשר להיות כי אם על ידי ראשי וצדיקי הדור, הן המדות של האדם, הן דיבורים שלו, הכל הצדיק יכול להעלות, ויש שני בחינות בזה, יש אנשים שהצדיק מעלה אותם בתורתו ותפלתו, ויש אנשים שאינו יכול להעלותן כי אם בשיחה שלו, על דרך שדרשו חכמינו ז"ל (סוכה דכ"א ע"ב) על פסוק (תהילים א׳:ג׳) ועלהו לא יבול אפילו שיחת חולין שלו יש בו צורך, אף שנראה שהם דברים בטלים, ובאמת הצדיק מעלה אותו על ידי דיבורים לו שמדבר עמו, וכן שמעתי מאא"ז זללה"ה, ולאו כל אדם זוכה לזה, כמו שאמר אא"ז זללה"ה על המשנה (כתובות די"ג ע"א) ראוה מדברת עם אחד ודי בזה:
(דמ"א פ' מצורע).
(דמ"א פ' מצורע).
80
פ״אביאור (משנה במס' כתובות די"ג ע"א) ראוה מדברת עם אחד בשוק וכו', וביאור משנה (שבת דע"ג ע"א) אלו אבות מלאכות ארבעים חסר אחת, על דרך ששמעתי ממורי זלה"ה שיש יחודים בדיבור בין בדיבור תורה ותפלה ובין בדיבור עם חבירו בשוק, ויוכל לחברו ולהעלותו לכל אחד לפי מדרגתו, יש על ידי דיבור דקדושה ויש על ידי דיבור חול, שיש בו גם כן כ"ב אותיות וכו':
(צפנת פענח דע"ו ע"א).
(צפנת פענח דע"ו ע"א).
81
פ״בוגם שמעתי משמו זלה"ה, שאם אדם מוכרח לדבר עם חבירו, או לשמוע מחבירו דברים בעלמא, יוכל להעלותו גם כן על ידי שיתן דעתו כי השמיעה הוא על ידי הנשמה, שהוא חלק אלוהי ממעל, ויכוון לחברה ולייחדה וכו':
(צפנת פענח דע"ו ע"א).
(צפנת פענח דע"ו ע"א).
82
פ״גשמעתי בשם מורי זלה"ה, ענין התחברות להעלותו, אם יש בו מדה אחד שוה לו על כל פנים, אז יוכל לחברו ולהעלותו מצד גזרה שוה אם יש לו שיווי בצד אחד, גם שבשאר הצדדים אינו שוה לו כמו שכתב הרמב"ם, מה שאין כן כשהוא שני הפכיים ממש, אי אפשר להעלותן ודפח"ח:
(צפנת פענח דכ"ו ריש ע"ד).
(צפנת פענח דכ"ו ריש ע"ד).
83
פ״דגודל מעלת דיבוק חכמים והצדיקים שבדור, אשר מזמן הבעל שם טוב נגלה לנו גודל מעלה זאת, כי מפיהם אנו חיים, גילה לנו הבעש"ט זי"ע, שהפיץ אורו על פני תבל, כי בלתי דיבוק חכמים שבדור, איננו באפשרי להיות קיום לעולם:
(תפארת שלמה פ' חיי ד"ה ועשה חסד, ופ' וישב ד"ה וילכו)
(תפארת שלמה פ' חיי ד"ה ועשה חסד, ופ' וישב ד"ה וילכו)
84
פ״הידוע גודל מעלת הצדיקים ודיבוק חכמים שבדור אשר מפיהם אנו חיים, וכל הדבוק בהם לא יזנח לעולם וכו', ודבר זה גילה לנו הבעל שם טוב ז"ל בדורו, ומאז כן הוא בכל דור ודור ודורשיו עד ביאת הגואל, כל הדבוק בהם, יש להם עלייה לכל הנשמות, לא ידח ממנו נדח, מאשר זכינו לאור שבעת הימים קדושת הבעל שם טוב, לאורו נסע ונלך להתחבר עמהם כי כן היתה כוונת הבריאה:
(תפארת שלמה אמור, בחקותי).
(תפארת שלמה אמור, בחקותי).
85
פ״והורה לנו הבעל שם טוב זכותו יגן עלינו, והפליא עצה והגדיל תושיה מכל הדורות שלפניו, לרומם כבוד הבורא, להרבות תלמידים, להורות להם דרכי הקדושה וטהרה, בתורה לשמה והכנת התפלה, כאשר עיניו רואות מכל צדיקי הדור תלמידי תלמידיו אשר מפיהם אנו חיים, וכל הדבוקים בהם יצליחו ויעשו פרי, וכה אמר, כל מי שזוכה להיות משובתי שבת מאוכלי שלחנו, הוא נותן בו סם חיים, להיות בקרבו רפואה, להוושע מכל התאוות, וגם פועל להבא להתנהג בביתו בקדושה ובטהרה:
(תפארת שלמה יתרו ד"ה ויקח).
(תפארת שלמה יתרו ד"ה ויקח).
86
פ״זבזמנינו העיקר לעבודת השם יתברך, הוא להתדבק אל הצדיקים, כל אחד לפי מדרגתו, וזה הענין פירסם הבעל שם טוב ז"ל בעולם, שכל מי שמפריד את עצמו מהצדיק, ואומר בלבבו מה לי לנסוע לצדיק הדור לבקש תורה מפיו, הלא כמה ספרים קדושים במוסר השכל דרושים לכל חפציהם, בתורה ויראת שמים, אבל באמת אין זה כלום, כי ראיית פני הצדיק הוא מבטל ממנו כל המדות רעות, דהיינו העצלות והעצבות, וכל התאוות רעות רחמנא ליצלן, וגם בצדקה מה שנותן לצדיק זוכה למדות טובות, וכל חסרונו ישלים על ידי דיבוק חכמים, וגם הצדיק מעלה תפלתו למעלה, כי הקדוש ברוך הוא מתאוה לתפלתן של צדיקים (יבמות דס"ד ע"א), שמגלין אלהותו יתברך שמו בעולם, ובזה יבא לשלימות האמיתי, וכמשל בן כפר שרוצה לבא אל המלך ולבקש מלפניו על אדותיו ועל עניניו, אבל אי אפשר לו בעצמו לדבר אל המלך, כי כבד לשון הוא לדבר עם המלך דברים מועטים הסובלים פירוש הרבה וענין גדול, והמלך אינו סובל רוב דיבוריו של בן כפר, לכן העצה בזה לבא אל שר אחד משרי המלך המבין בלשון בן כפר, וגם כן יכול לדבר עם המלך כראוי וכו':
(תפארת שלמה פ' נצבים ד"ה פן, ופ' וילך ד"ה ויכתוב, ובמאמרי ר"ה ד"ה ובכן צדיקים).
(תפארת שלמה פ' נצבים ד"ה פן, ופ' וילך ד"ה ויכתוב, ובמאמרי ר"ה ד"ה ובכן צדיקים).
87
פ״חסליק פרשת עקב בס"ד
88