בעל שם טוב, עקב י״גBa'al Shem Tov, Eikev 13

א׳ממורי זללה"ה שמעתי ביאור קושיא זו, דאיתא (ב"ק דמ"א ע"ב) שמעון העמסוני דרש כל האתין שבתורה, עד שהגיע לאת ה' אלהיך תירא פירש, עד שבא ר' עקיבא ולימד את לרבות תלמידי חכמים, והקושיא מפורסמת מאי טעמא לא דרש שמעון העמסוני כך, ועיין פירוש רש"י ומוהרש"א בפ"ב דקדושין ובפ"ד דב"ק יעו"ש דפירושו דאי אפשר להשוות שום דבר למוראו יתברך שמו, לכך פירש מדרשא זו, מה שאין כן רבי עקיבא כשהיה עם הארץ והיה שונא לתלמידי חכמים (פסחים דמ"ט ע"ב) והיה מרוחק ממורא השי"ת ועכשיו שנעשה תלמיד חכם דחיל מרבנן, מקורב למורא השם יתברך גם כן לכן דרש את ה' לרבות תלמיד חכם, כי מורא תלמיד חכם מביאו למורא השם יתברך, והנה ישראל שבמדבר היה להם יראה מתלמידי חכמים, שנאמר וייראו מגשת אליו, אם כן בנקל הוא להם שיזכו הם גם כן ליראת השם יתברך, ובזה יובן אין לגבי משה מלתא זוטרתא, ר"ל מאחר שהיה להם יראה לגבי משה וזכו ליראת התלמידי חכמים, אם כן זוטרתא הוא שיזכו גם כן ליראת ה' והבן, ודפח"ח:
(צפנת פענח לר"פ בשלח ד"נ ע'א, ורמז לזה ג"כ שם דכ"א ע"ד)