בעל שם טוב, עקב י״זBa'al Shem Tov, Eikev 17
א׳ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלהיך וגו'. שמעתי ממורי זללה"ה לבאר ענין קושיית הפילוסוף, מאחר שהקדוש ברוך הוא נקרא נורא למה צריך לצוות בתורה על היראה, הא יבא ממילא, כנודע ממורא מלך בשר ודם שהוא ממילא לא ציווי:
1
ב׳וביאר כי ענין היראה הוא שירא מן העדר כבוד ועושר וחיים וכיוצא, מה שאין כן אחר ההעדר אין יראה, שאם הוא כבר נעדר מהחיים ומת, שוב אין לו יראה מהעדר החיים וכיוצא בעושר ואינך, והנה יראה זו הוא יראה חיצונית שהוא בכל הנבראים, כי העכבר ירא מחתול, וחתול ירא מכלב, וכלב מזאב, וכיוצא בזה יש באיש אחד ירא מחבירו, ולמעלה מזה יש יראה פנימיית יראת הבורא יתברך שמו, אמנם גם יראה חיצונית הבאה על האדם הוא כדי לעורר אותו אל היראה הפנימיית, והוא חסד ה', יד ימינו פשוטה, ושואל ומבקש מהאדם שיתעורר מזה אל יראת ה', וזהו שאמר מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' וגו' שהוא יראה פנימיית, וההעדר ביראה פנימיית הוא כאשר מדבק את עצמו אל חי החיים ושם הוא נעדר המציאות, וכאשר אין לו יראה זו, אז ידע שכבר הוא נעדר מהחיים, שכבר מת וכמו שאמרו חכמינו ז"ל (ברכות די"ח ע"ב) רשעים בחייהם קרויים מתים, ולכך אין לו יראה:
2
ג׳ובזה סרה קושיית הפילוסוף, שבאמת אין צריך צווי על היראה כי הוא ממילא, ומה שנאמר מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה', היינו מאחר שיש מדת היראה בכל הנבראים, אם כן ראוי שיהיה לאדם מעלה יתירה זו שנתעורר מן יראה חיצונית אל יראה פנימית, אחר שיודע שידו יתברך פשוטה לעוררו בזה, וזהו שאמר מה ה' אלהיך שואל מעמ"ך דייקא וכנ"ל, והבן, והנה אם ידע האדם זה החסד, ואהבת הבורא יתברך שמו עליו בחמלתו, ששלח לו יראה חיצונית כדי לעוררו אל יראה פנימיית אז נעשה מיראה אהבה, שמקבל היראה חיצונית באהבה, ואז נפטר מיראה חיצונית, אך אם כוונתו בזה כדי לפטור מיראה חיצונית, לא מהני כלום, וזהו שהזהירה תורה ואהבת את ה' בכל לבבך, שיהיה בלב שלם כאשר באה יראה חיצונית בנפשך ובמאודך שיהיה בכוונה הראויה וכנ"ל והבן, ודפח"ח:
(צפנת פענח דמ"ט ע"ג).
(צפנת פענח דמ"ט ע"ג).
3