בעל שם טוב, עקב כ״וBa'al Shem Tov, Eikev 26
א׳אמרו רבותינו ז"ל (ברכות דנ"ט ע"א) על פסוק (קהלת ג׳:י״ד) והאלהים עשה שייראו מלפניו, לא נבראו רעמים אלא לפשט עקמומיות שבלב, והענין נאמר בשם הבעל שם טוב נשמתו בגנזי מרומים שהשם יתברך חפץ מאוד שיהיו כל ישראל יראים מלפניו, אך מי שיש לו שכל ירא מלפניו בגין דאיהו רב ושליט עקרא ושרשא בכל עלמין (זוהר הקדוש בהקדמה די"א ע"ב) ואם יסלק חיותו ח"ו אף רגע כמימריה היו מתבטלין כל העולמות, ומחמת זה הוא ירא וחרד מאימת השם יתברך עד שכל אבריו נרתעים מפחד השם יתברך ומהדר גאונו [לא כמו השוטים שאומרים על היראה אמיתית שהוא מרה שחורה, שאינו צריך רק נקודה, והבל יפצה פיהם ולא כן ידברו, אבל באמת צריך שיפול עליו אימה ופחד גדול עד שיהיו כל אבריו נרתעים אצלו, ונחזור לענינינו] זהו מי שיש לו שכל, אבל מי שאין לו שכל לירא מפניו יתברך שמו, והשם יתברך אף על פי כן חפץ שיראו מלפניו, לכן מאיים עליו השם יתברך בדבר שיהיה נרתע ונבעת לפי קט שכלו, כגון בשמעו קול הרעם, וכוונת השם יתברך שילך מזה אל היראה העליונה, בחשבו הלא הרעם הוא אחד מגבורותיו של הקדוש ברוך הוא, ואיך לא יירא מהשם יתברך בעצמו, וכן שאר היראות החיצוניות שיש לאדם כגון שירא מהשררה או שלא ימותו בניו, כוונת השם יתברך הוא שיעלה מזה אל היראה העליונה, שידע שאינו ירא רק מהשם יתברך, שהיראה עליונה יראת ה' עצמה נתלבשה ונתצמצמה תוך הדברים ההם כדי לאיים עליו לפי קט שכלו:
(מאור עינים פ' יתרו ד"ה ודע, ושם בפ' שמיני, שפתי צדיקים פ' נח).
(מאור עינים פ' יתרו ד"ה ודע, ושם בפ' שמיני, שפתי צדיקים פ' נח).
1