בעל שם טוב, כי תשא כ״בBa'al Shem Tov, Ki Tisa 22
א׳ורב חסד. סוד כי חפץ חסד הוא (מיכה זי"ן י"ח) האמור במדות דא"א, ובזעיר אנפין נאמר ורב חסד, ובמקום אחר נקרא זעיר אנפין חסד סתם כמו שנאמר (מיכה זי"ן כ') חסד לאברהם, משל על זה, אדם שהוא מכניס אורח, והוא הנקרא בעל חסד, דהיינו כשרואה [את] האורח מכניסו לתוך ביתו ועושה עמו חסד, אבל אין לו התלהבות וחשקות תמיד להכניס אורחים ולעשות עמהם חסד, ולחזור אחר זה, אלא אם נזדמן לו אורח עושה עמו חסד, ויש שאינו נפסק מרצונו הזה, שהוא חושק תמיד לעשות חסד עם בני אדם, ומחזיר תמיד אחריהם כמו אברהם אבינו עליו השלום שהיה מצטער מאוד [שיהיו] לו אורחים לעשות עמהם חסד, המדה הזו באריך שנקרא רצון, שרצונו תמיד לעשות עמהם חסד, לכן כתיב במדותיו כי חפץ חסד הוא, ורצונו תמיד לעשות חסד, ובזעיר אנפין הוא מדה סתם שאין לו רצון זה כמו באריך אנפין, אך בשעה שא"א מאיר בזעיר אנפין, נקרא אז זעיר אנפין ורב חסד, שאז קיבל מא"א חסדים הרבה: (ליקוטים יקרים ד"ד ע"ד).
1
