בעל שם טוב, כי תשא כ״דBa'al Shem Tov, Ki Tisa 24
א׳ביאור מה ששמעתי ממורי ורשמתי ראשי פרקים כי יראתי וכו', פסוק (ירמיה ט') אל יתהלל חכם בחכמתו ועשיר בעשרו כי אם בזאת וגו' השכל וידוע אותי וגו', והקשה מה בחכמתו בעשרו, וביאר כי הוא מדה מגונה המתפאר את עצמו וכמו שכתב בספרא דשלמה מלכא מובא בזוהר (פ' בלק דקצ"ג ע"ב) סימן דלא ידע כלום שבוחי כו', וכשהוא רוצה להתפאר ולשבח את עצמו, והיינו משום שנתפשט מדת התפארת בעולם, וכשמתפשט ויורד עד אדם זה שהוא בקליפה, אז רוצה לשבח ולפאר את עצמו, רק שהוא גנאי לו, ועושה תחבולה לפאר אחרים שיצא מזה תפארת לעצמו, כגון שאומר איש פלוני חכם מאוד שלא נצחו אדם כי אם אני, וכן גבור ועשיר, דזהו שאמר אל יתהלל חכם בחכמתו של אחר כדי שיצא מזה שבח לעצמו, כי אם בזאת יתהלל, שיתן לב שנתפשט מדת תפארת בעולם עד מדרגה אחרונה שנקרא זאת, והחכם יבין שנתפשט מדה זו, השכל וידוע אותי, מה שאין כן הטיפש לוקח תפארת לעצמו וכו', ודפח"ח: (תוי"י בסופו דר"ח ע"ב).
1