בעל שם טוב, כי תשא כ״טBa'al Shem Tov, Ki Tisa 29
א׳כל פטר רחם לי וכל מקנך תזכר וגו'. פירש הרב [הבעל שם טוב זי"ע] כשאדם עושה מצוה מתקן כל רמ"ח אברים של קומה הקדושה, ולכן מעורר השפעת רחמים לעולם, והוא נעשה מרמ"ח רחם, שבא לעולם רחמים, ואם בהיפך ח"ו שעשה עבירה, הגביר קומת הקליפה ונעשה חרם ר"ל, והענין שיש רפ"ח ניצוצין שצריך לתקן כל אחד ואחד בבחינתו, וכמו שמבואר בכתבי האר"י ז"ל, ואם כן כשאדם ח"ו עושה עבירה גורם להוריד רפ"ח ניצוצין מבחינתו אל הקליפות, וצריך האדם בתשובתו להעלות הרפ"ח ניצוצין, ואם כן צריך להוריד החיות שלו להעלות הרפ"ח ניצוצין, ואם כן נעשה עם החיות שלו רפ"ט ואז נעשה רח"ם לעולם, וזהו שאמר הכתוב כל פט"ר רח"ם לי, והבן:
1
ב׳ומקנך תזכר, הוא מורה ענין התשובה, דהעיקר חטא בא לאדם מן התגברות הבהמייות שלו, זהו נקרא מקנך, לכן צריך להעלות הבהמיות שלו למקום הזכירה, להזדכך הגשמיות להכניע להרוחניות הקדושה, ויהיה האדם בסוד הזכר שהוא רחמים, ומכניע הבהמיות, ומשבר התאוות שלו, רק להעלות כל תאוות הראשיות לה', וזהו פירוש וכל מקנך תזכר ודפח"ח: (קונטרס דברים נחמדים בסוף גנזי יוסף).
2