בעל שם טוב, לך לך ט״זBa'al Shem Tov, Lech Lecha 16

א׳ראשית דבר צריך להיות הבחירה [לבחור בטוב], ואחר הבחירה צריך להיות פיו ולבו שוין להאמין באמונה שלימה בלי שום פניה שמלא כל הארץ כבודו, ובכל דבר יש חיותו יתברך שמו, לפיכך כל אהבה ויראה וכל שאר מדות הכל הוא ממנו יתברך שמו, אפילו דברים רעים שבעולם, לכן אין רשאי לאהוב ולירא ולפאר ולנצח וכל שאר מדות חוץ ממנו יתברך, כי ראוי לחשוב באותו דבר שאני מתיירא ממנו, או אני אוהב את הדבר, ראוי לחשוב מהיכן באה לכאן היראה או האהבה, הלא הכל ממנו יתברך שנתן היראה והאהבה אפילו מדברים רעים, למשל חיות רעות, או מכל המדות שנפלו בעת השבירה, ולפיכך אין היראה כי אם ממנו יתברך, ולמה לי לירא מניצוץ אחד ממנו שהבחינה רעה, ויותר טוב לקשר אותו ביראה גדולה, וכן באהבה, וכן בכל המדות, להוציא משם הניצוץ ולהעלותו אל שרשו, וכן כשמדבר אל יחשוב שהוא המדבר, אלא החיות שבו, הוא הבורא יתברך מדבר בו, והוא מעלה [על ידי זה] הדיבור אל שרשו, ובזה גם כן נכלל השתוות, כי כן הדיבור גם כן אצל חבירו כמו אצלו, הכל מאתו יתברך, וכן בעת האכילה יהיה מחשבתו להוציא החיות שבה להעלותה למעלה בעבודת הבורא יתברך וכן בכל שאר דברים, הכל יהיה מחשבתו לעשות כדי לקשר עצמו למעלה:
(צוואת הריב"ש דט"ז ע"א, לקוטי אמרים דכ"ז ע"ב וע"ג באמצע ד"ה בפסוק וכי תאמרו).