בעל שם טוב, לך לך ד׳Ba'al Shem Tov, Lech Lecha 4
א׳גם אמר הגאון הנ"ל כי עיקר בריאת האדם בעולם הזה, לשבר מדות רעות שלו טבעיות ובזה מעלה וכו', כגון אם מחמת חמימות הכבד טבעו להיות כעסן, ראוי לו לשבר טבעו וכעסו בכל מה שאפשר, וכן בענין שז"ל רח"ל מחמת חמימות, ראוי לשבר וכו', וכן מי שטבעו בעצבות ואז מקונן ומתאונן גם בעבודת ה', אין זה מעלה, וכן אם טבעו להיות הולל ובדחן, יראה לשבר טבעו ולעשות ההיפוך: וזהו שאמרו חכמינו ז"ל (שבת דקנ"ו ע"א) האי מאן דאיתייליד ביום ג' בשבת הוי עתיר וזנאי וכו' ע"ש במס' שבת פרק כ"ד, וקשה הא הם שני הפכיים, אם הוא זנאי ראוי להיות עני ולא עושר כדכתיב (משלי ו׳:כ״ו) בעד אשה זונה עד ככר לחם (עיין סוטה ד"ד ע"ב) והוא בקרי והיא בבוצינא כו' (מגילה די"ב ע"א), וצריך לומר דהכי קאמר שאם היה בטבעו להיות זנאי, ושיבר טבעו [להיות נואף אשה] ונעשה זנאי דהיינו למכור מיני מזון וכפירוש רש"י גבי רחב (יהושע ב׳:א׳) אשה זונה מוכרת מיני מזון וכו', ולכך שפיר הוי עתיר וזנאי וכו', ודפח"ח:
(בן פורת יוסף דפ"ה ע"ב)
(בן פורת יוסף דפ"ה ע"ב)
1