בעל שם טוב, מצורע כ״דBa'al Shem Tov, Metzora 24

א׳ובא אשר לו הבית והגיד לכהן לאמר כנגע נראה לי בבית וגו', הנה ראוי להבין כי המצוות הוא נצחיות מעצמותו יתברך, והוא בכל זמן ובכל אדם וכו', ונ"ל דהאדם הוא עולם קטן, ויש בו ד' יסודות כמו שיש בכללות העולם דומם צומח חי מדבר, והאדם על ידי פגם עוונותיו, הן בעצמו או משורש נשמתו שהיה באדם הראשון וברפ"ח ניצוצין שירדו במאנין תבירין, בד' עולמות אצילות בריאה יצירה עשייה, והאדם צריך להעלות ניצוצי נשמתו הן על ידי אכילתו או תורתו ותפלתו, עד שיברר כל ניצוצין שלו, אשר זהו תכלית בריאת האדם וסוד מספר ימיו, כמו שכתוב (תהילים ל״ט:ה׳) ומדת ימי מה הוא, כי כמו שצריך לתקן ולהעלות הניצוצין במספר הימים, כך ניתן לו שני חייו, עיין בכתבים מזה, ובעת אשר שליט האדם באדם לרע לו (קהלת ח׳:ט׳), רצה לומר כי העוונות של האדם הם המייסרים את האדם בעצמו, כמו שכתוב (ישעיהו ס״ד:ו׳) ותמוגנו ביד עוונינו וגו', ופעמים שעל ידי עוונותיו נברא אדם להצר לו, עד שנפרע על עוונותיו, ואז מוציא הניצוצין מאדם המיצר לו, ואז אין לו שום חיות לזה המיצר, ומת ובטל מהעולם אחר שעשה שליחותו:

ב׳ופעמים שיורדין ניצוצי נשמתו על ידי פגם עונותיו בדומם, כמו בבית, שאדם שפגם שם הוא הדר בבית זה להיצר לו, על ידי ניצוצי נשמתו שיש בעצים ואבנים חומר שטח הבית, מניצוצי נשמתו שירדו שם, עד שהאדם ששם בבית שב בתשובה והחזיר והעלה ניצוצי נשמתו אל שרשן, מן הדומם אל בחינת האדם חי מדבר, וזה נקרא תשובה ששב אל מקורו, כי הכל הוא ניצוצי השכינה, בסוד (תהלים ק"ג) ומלכותו בכל משלה, שקשרה ודבקה אל חי החיים לשרשה, וכמו שכתוב בכתבי האר"י בענף עץ חיים פ' תזריע והובא אל הכהן, כי האורות שיצאו לחוץ ונעשו נגעים שיחזירו למקומן, וידבק במקורו, ועל ידי כן אין כח בחיצונים לינק כשהוא דבוק בשרשו, והוא חזרת האור אל הכהן למקומו בזעיר אנפין וכו' יעו"ש, והיינו ממש כדברינו הנ"ל, ואז נרפא בין בבית בין באדם:

ג׳ובזה יובן ובא אשר לו הבית, כי בית זה הוא שייך לו דווקא, שניצוצי נשמתו שם, אשר על ידי פגם עוונותיו ירדו ניצוצי השכינה מן מדרגת חי מדבר, אל מדרגת דומם, ועל ידי הצרות אשר עברו עליו בבית לייסרו, ושב והגיד לכהן, שהחזיר האור ניצוצי השכינה שהוא חלק נשמתו, אל שרשו, וזה לשון והגיד כנודע, וזה שאומר לכהן כנגע נראה לי, רצה לומר, כמו הנגע שנראה לי בעצמי בפגם נשמתי, הוא בבית שלי כנ"ל, ועל ידי חזרת האור לשרשו שהוא הכהן נרפא הנגע, והבן:
(תוי"י פ' מצורע דצ"ו ע"ב).