בעל שם טוב, נצבים י׳Ba'al Shem Tov, Nitzavim 10
א׳שמעתי אומרים משם הישיש הוותיק איש אלהים מו"ה ישראל בעל שם טוב ממעזיבוז על פסוק (ישעיהו כ״ז:י״ג) ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים וגו', דהאדם שסובר בדעתו שהוא יוצא ידי שמים והוא מאושר בכל דרכיו ואינו מקצר בעבודה, זה האדם הוא אובד ח"ו עדי עד, ואין לו תקומה ר"ל כל ימיו, כי בוודאי עדיין לא התחיל בעבודה ואינו יודע האמת, וימות בלא חכמה, והוא בשקר כל ימיו, מה שאין כן כשהוא צדיק, יודע הוא האמת ומבין רוממותו יתברך שמו, וכל מה שעובד יותר ובא לאיזה מדרגה, מבין הוא יותר רוממותו יתברך שמו, ורואה שכל ימיו היה מקצר בעבודה, ומי לנו גדול ממשה רבנו עליו השלום, שקודם מותו אמר (בפ' ואתחנן) אתה החילות להראות את עבדך וגו', שהיה אצלו כל עבודתו עד עכשיו רק להתחלת עבודה, וסובר בדעתו שהוא נדח ח"ו ממנו יתברך שמו, ושעדיין לא הגיע למעלת הצדיק, ועל זה אמר הכתוב ובאו האובדים בארץ אשור, היינו אותם שהם בארץ אשור, שסוברים בדעתם שהם מאושרים בכל מעשיהם, אלו נקראים אובדים, והנדחים שסוברים בדעתם שהם בארץ מצרים, ר"ל מצר ים שעדיין לא הגיעו למעלתם, אותם נקראים רק נדחים ולא אובדים ודפח"ח:
(אהבת דודים שה"ש בפסוק הנך יפה).
(אהבת דודים שה"ש בפסוק הנך יפה).
1
