בעל שם טוב, נצבים י״גBa'al Shem Tov, Nitzavim 13
א׳צריך לעבוד את השם יתברך בשמחה ובדביקות בהרחבת הדעת, להשיג ממלכות עד חכמה, המחיה את כולם, להשיג מוחין קדושים וחדוותא דשמעתא, כל אחד לפי מעשיו טועם מאור התורה, כי כל דף גמרא ופרק משניות מחיה ממש הנפש, ובפרט ספר הזוהר על כולם, ולעשות המצוות בשמחה ומרוב כל, כי הם ממש חיינו וחיות נפשינו חיות ותענוג ממשי, מרוב כל, אבל על כל מדרגות אלו אינו בטוח שלא יתאחז בו אלהים אחרים, כמו שנעשה לירבעם וכיוצא בו, כי בכל אלה אם יתערב איזה גסות הרוח להתנשא בכבוד, ולמאוס בקבלת חרופין וגדופין, ומכל שכן כשיש בו בטמירו ובסתירו להיות רב ורבי ורבן, והכל נגלה לפני יודע נסתרות, אזי בקל יוכל לדחות לכעס ולגאוה ולשאול תחתית, ולדרכים רעים ומשונים, ולכן באמת כל הצדיקים אמיתיים, אחר כלות נפשם בודקים את עצמם, והם בעיניהם שפלים ונבזים ממש, פחות שבפחותים מכל ישראל, גרוע מכל הגרועים, בוכה ומבכה שמים וארץ עמו, שלא יהיה נדחה מאור פני מלך חיים, כי בקל יוכל לדחות כידוע ממרן אור שבעת הימים האר"י החי [הבעל שם טוב זי"ע] בן אליעזר בן שרה וכו':
(היכל הברכה פ' משפטים דקצ"ט ע"ד).
(היכל הברכה פ' משפטים דקצ"ט ע"ד).
1