בעל שם טוב, נח ק״יBa'al Shem Tov, Noach 110

א׳שמעתי ממורי ביאור סוד א"ב וכו' ואיך שצריך לעשות בכל תבה הכנעה והבדלה והמתקה, ורצה לומר כי דיני ש"כ ופ"ר הרמוזה בתבת אדנ"י דפתיחת תפלת שמונה עשרה, כל הכוונות שיש שם צריך לכוון בכל תבה ודיבור להמתיק הדינין, כי אות א הוא סוד פלא, ונתלבש באות ב' שהוא ב' אלפין, וכן ג' ג' אלפין, עד אות ת' ד' מאות אלפין, וכל מה שנתרחק האות נתרחק מהחיות ונתלבש בקליפות עד מלכות שבמלכות ששם מחשבות רעות וכו', וכאשר יתן לב על גלות השכינה שהיה ניצוץ השכינה מלובש בתוך כיעור הקליפות הזה יחרד חרדה גדולה ואז יתפרדו כל פועלי און, ונעשה ייחוד יראה עם נורא ונתברר ניצוץ הקדוש ונתחבר למעלה אל החיות בסוד (יחזקאל א׳:י״ד) והחיות רצוא ושוב והוא גאולה מהשביה, וזהו הכנעה, כאילו הוא אינו מדבר רק השכינה, והבדלה להפריד הקליפות, והמתקה להעלותן להמתיקן בשרשן וכו' ודפח"ח:
(תוי"י בסופו דר"ח ע"ד)