בעל שם טוב, נח קי״טBa'al Shem Tov, Noach 119
א׳שמעתי ממורי ביאור פסוקי (תהלים סי' ק"ט) ותפלתו תהיה לחטאה יהיו בניו יתומים ואשתו אלמנה וגו' ינקש נושה לכל אשר לו וגו', והקשה מה זה עונש לרשע שתהיה אשתו ובניו וגו', וביאר על פי דאיתא בש"ס (קדושין ד"מ ע"ב) תלמוד גדול שמביא לידי מעשה וכו' והקשה דמשמע דמעשה גדול וכו', וביאר כי תלמוד יש בו שניהם כי אמרו רבותינו ז"ל (עיין מנחות דק"י ע"א) כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה, אם כן שניהם בידו, מה שאין כן מעשה הוא לבד וכו', והנה נפש הוא מלבוש לרוח, ורוח מלביש הנשמה, אם כן נפש נגד רוח נקרא אשתו, וכן רוח נקרא נגד נשמה אשתו וכו', וכמו שאמרו חכמינו ז"ל (מגילה ד"ו ע"ב) שצדיק ממנו בולע הכי נמי אמר דוד המלך עליו השלום נגד דואג ואחיתופל שלמדו על כל פנים תורה שהוא מיין נוקבין לתפלה, וכמו שכתב מהרש"א שכל התורה הוא הכנה ליראה הנקרא תפלה וכו', ובתפלה משפיעין למתפלל מיין דכרין נגד מיין נוקבין וכשלמד לשמה כמו שהיה מיין נוקבין כך הוא מיין דכורין, מה שאין כן כשלמד שלא לשמה כך משפיעין לו בתפלה ואז תפלתו לחטאה, שמבלבלין אותו בתפלתו מחשבות זרות, ואז אשתו שהוא נפש הוא אלמנה שאינו מלבוש לרוח להיות מיין נוקבין וכו', וגם בניו שהם מעשים טובים הם יתומים, כי התורה שנקרא מעשה כנ"ל אחר שהיה שלא לשמה הם נע ונד דלא פרחית לעילא והם יתומים וגו', ינקש נושה לכל אשר לו, כי היצר הרע מלוה לו להמציא לו איזה מצוה שיעשה כדי להתפאר, או שילמד תורה שנקרא מעשה להתפאר וכך משפיעין לו מיין דכרין מלמעלה, רבות רעות וצרות, ואז היצר הרע נושה שלו בא להפרע מן הלוה, וזהו שאמר הכתוב ינקש נושה לכל אשר לו רחמנא לשיזבן וכו' ודפח"ח:
(תוי"י בסופו דר"ח ע"ד).
(תוי"י בסופו דר"ח ע"ד).
1