בעל שם טוב, נח קנ״אBa'al Shem Tov, Noach 151
א׳שמעתי ממורי בענין קישוטי הכלה שמקשטין אותה בכמה מיני לבושין, כדי שיבואו לקירוב הזווג על ידי שמצאה חן, על ידי הקישוטין, ובעת הזווג (תיקוני הזוהר סוף תיקון ס"ו) אשתלילו מלבושהון בקירוב בשר וכו' ומבשרי אחזה אלוה (איוב י״ט:כ״ו) כביכול שהתפלה הוא השכינה כלה עליונה, והשושבין הוא הצדיק שעל ידו נעשה היחוד והזווג, על ידי תפלתו מעומקא דלבא מייחד התפלה שהוא הכלה לאלהי ישראל, והוא זווג עליון, ועל כן קודם הזווג צריך לקשטה בכמה קישוטין כנ"ל, וצריך שתדע משם לבושים הגודם לקישוט, כי נודע מה שמצינו כי הפרי הוא הצדיק, והלבוש אל הפרי הוא המוץ והתבן הם הרשעים, שאי אפשר בטבע הבריאה להוציא הפרי בעצמו בלתי המוץ והתבן, כי אם לעתיד על דרך שאמרו חז"ל (כתובות דקי"א ע"ב) עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מלת [וכו'], ובעת אשר שליט האדם באדם לרע לו (קהלת ח) ר"ל לרע לו של השליט והטעם מבואר בכתבים להוציא ניצוצי קדושה שהם חיותו יעו"ש, ולדברינו הנ"ל מבואר, כי הרשע הנקרא לבוש מיצר אל הצדיק כדי שיקרא ממיצר, אם כן הוא קישוטי לבושי השכינה שגורם להתפלל ממיצר, ונעשה יחוד התפילה שהיא הכלה עם דודה, וכאשר נעשה הייחוד אז כביכול אישתליל מלבושיה ויתפרדו כל פועלי און, עד כאן תוכן דבריו הגם שאין זה לשונו:
(תוי"י פ' שלח דקמ"ט ע"א)
(תוי"י פ' שלח דקמ"ט ע"א)
1