בעל שם טוב, נח קנ״זBa'al Shem Tov, Noach 157
א׳שמעתי בשם מורי איך יתפלל על שונאו, והתועלת הוא זה, כי (משלי כ״ד:ט״ז) שבע יפול צדיק וקם, רצה לומר בזיי"ן ספירות נתגלגל נר"ן שלו, דהיינו נפש הם עבדים והבהמות שלו, ורוח היא אשתו, והדיבור הוא גם כן זווג שבפה נקרא אשתו, שאמרו חכמינו ז"ל (יבמות דס"ג ע"א) זכה עזר לא זכה כנגדו, דהיינו כשפגם בדיבורו כמו לשון הרע וכיוצא, מזה נעשו אנשים שונאיו המדברים עליו, הנשמה ממוח והם בניו, ופגם שבמוח במחשבה, גורם שיש לו צער מבניו, ובנפש גם כן, אם פגם במעשיו ובעובדא, גורם לו צער מעבדיו ובהמתו. ובכל הספירות יכול להעלות נר"ן, מה שאין כן בספירה שביעית הוא במלכות, ומשם יונקים הקליפות נגה, קשה לו להעלות נר"ן משם, נמצא שונאיו שבאו על ידי פגם הדיבור, צריך לתקנם להעלותם על ידי דיבורי התפלה, ובאם לאו שדוחה אותן, נעשו יותר שונאים על ידי עבייות וחומרייות, לכך (משלי י״ז:כ״ו) גם ענוש לצדיק לא טוב כי הוא רוחו של צדיק עצמו, לכך צריך להתפלל על שונאיו לתקנם ולהעלותם, ועל ידי התפלה נמתק בשורשה, ומוציא מהם רוחו, ומה שנשאר בהם הם כלים מאליהם, ישמע חכם ויוסיף לקח, ודפח"ח .
1
ב׳וזהו ענין מעלת משה רבינו עליו השלום שהעלה ותיקן דיבורו, ותחלה היו צאן שהיה רועה אותן, ואחר כך בגלגול נעשו תלמידיו, שנתן להם התורה, ולמד עמהן וכו' ודפח"ח:
(בן פורת יוסף בסופו דקכ"ו ע"ד)
(בן פורת יוסף בסופו דקכ"ו ע"ד)
2