בעל שם טוב, נח קנ״חBa'al Shem Tov, Noach 158

א׳שמעתי ממורי זלה"ה כי נר"ן של אדם נתגלגל בזיי"ן ספירות והנפש הם עבדיו ובהמותיו, ואם פגם בנפש דהיינו במעשה, גורם לו צער מעבדיו ובהמותיו, והרוח ממללא הוא הדיבור, ואם פגם בדיבור לשון הרע וכיוצא בזה, נעשה מדיבור זה אנשים שמצערים אותו, ומדברים עליו, ונודע כי הדיבור נקרא זווג כמו שאמרו חכמינו ז"ל (כתובות די"ג ע"א) ראוה מדברת וכו', אם כן אשתו היא רוח גם כן זכה נעשה לו עזר ואם לאו כנגדו, הנשמה שוכנת במוח שמזה נעשה טפה זרעיית והם בניו, ואם פגם במחשבה שבמוח גורם שיש לו צער מבניו, ובכל הספירות יכול להעלות נר"ן מה שאין כן בספירה זיי"ן שהוא מלכות אשר משם יונקים הקליפות נגה, קשה לו להעלות משם נר"ן שלו. כלל העולה כי בני אדם השונאים אותו באו על ידי פגם דיבורו לכך צריך להעלותן ולתקנן על ידי דיבור התפלה להתפלל עליהם שישובו ויתוקנו, כמו שאמרו בש"ס (ברכות ד"י ע"א) גבי ר' מאיר וברוריא איתתיה יתמו חטאים ולא יתמו חוטאים וכו', ואם אינו עושה כך רק שדוחה אותן נעשו חומריות ועב יותר, ושונאים אותו יותר, וזהו שדרשו חז"ל (ברכות ד"ג ע"א) גם ענוש לצדיק לא טוב, כי הוא רוחו של צדיק עצמו שמזה נעשו בני אדם השונאים אותו, וצריך לתקנם ולהעלותם בתפלתו, ועל ידי התפלה נמתק בשרשו ומוציא מהן רוחו, והנשאר בהם כלה מאליו וכו', וזה ענין משה רבינו עליו השלום שהיה רועה צאן ואחר כך נתן להם התורה ונעשו תלמידיו וכו' ודפח"ח:
(תוי"י פ' לך די"ז ע"ג).