בעל שם טוב, נח נ״טBa'al Shem Tov, Noach 59
א׳יש מי שמתפלל בעצבות מחמת מרה שחורה הגוברת עליו, וסובר שמתפלל ביראה גדולה, וכן יש מי שסובר להתפלל מגודל אהבת הבורא, והוא מחמת מרה אדומה, אמנם כשהוא באהבת ה' ומחמת זה נופלת עליו בושה ורוצה לפאר את השם יתברך, ולנצח את היצר הרע בשבילו אז הוא טוב, כי אדם לא נקרא עובד השם יתברך כי אם בדחילו ורחימו, ויראה שתפול עליו יראה, ולא מה שהוא מעורר עצמו ליראה כי זהו העלאת מיין נוקבין, אבל היראה האמיתית [הוא] כשתפול עליו חיל ורעדה, ומחמת פחד אינו יודע היכן הוא, והמוחין נזדככו ויורדין דמעות מאליהן, אבל כשאינו כך, אף על פי שנראה לו שאוהב את הבורא, בוודאי אינו כלום, כי זה השער לה', יראה הוא השער לאהבה, ואם אינו בהשער שהוא יראה, איך אפשר לו להיות באהבה, ומי שהוא כהנ"ל אינו אפילו עבד, ומכל שכן שאינו במדרגה ההוא שתפול עליו יראה, ואין הוא עובד עבדות הראוי ליהודי כלל, שאינו עובד השם יתברך רק מצות אנשים מלומדה, והוא מרמה בעצמו שהוא עובד את השם יתברך ועובדו בשמחה, ואין זו רק שמחה של הוללות, על כן ישוב אל ה' בכל לבו ובכל נפשו:
(ליקוטים יקרים ד"ג ע"א)
(ליקוטים יקרים ד"ג ע"א)
1