בעל שם טוב, שמות י״זBa'al Shem Tov, Shemot 17
א׳שמעתי ממורי ענין גלות מצרים. וכן גלות המר הזה דעיניו כיונים דעבדין אונאה (זוה"ק האזינו דרצ"ג ע"ב) שהרשעים סוברים שהעולם הפקר. ודרך רשעים צלחה. הכל מחסרון הדעת היה. וגלות מצרים היה שלא ידעו להכריע שיש לעולם בורא אחד מלא כל הארץ כבודו המחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית. עד שבא משה בחינת הדעת. ועל ידי הנסים שעשה נתפרסם בעולם שיש בורא והבורא משגיח בהשגחה פרטיית על כל פרט ופרט ועל כל פסיעה ופסיעה ועל כל דיבור ודיבור. אמנם לא נתגלה אלא דעת דנוקבא. ולכן בגלות המר הזה הוא בבחינת נשים דעתן קלות (שבת דל"ג ע"ב) ונסתלק הדעת עד שנתגבר המינות האומרים לא יראה יה. אך דעת דדכורא יתגלה לעתיד לימות המשיח. והיו עיניך ראות את מוריך שיראו אותיות התורה והתפלה שלומדים ומתפללים לנגד עיניהם. ויראו שהם עולמות מצוחצחות. וזהו ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות שיתפרסם כבוד אלהותו. עד שכל אחד ירגיש ויראה שמלא כל הארץ כבודו. כי חשך הקליפות גורם הסתרה ואונאה. עד לעתיד שיתגלה כבוד מלכותו. וכל העולם יראו שהכל ברצונו הפשוט. והכל היה נעשה על ידי השגחתו בפרט ובפרטי פרטיות. ובכל תנועה היה אלופו של עולם, כי כח הפועל בנפעל, ובריאת העולם כהדין קומצא דלבושיה מיניה וביה (לשון מדרש בראשית רבתי פרשה כ"א סי' ה') וכו':
(אוצר החיים פ' בהר דרס"ד ע"ב).
(אוצר החיים פ' בהר דרס"ד ע"ב).
1