בעל שם טוב, צו א׳Ba'al Shem Tov, Tzav 1
א׳איתא כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה (עי' גמרא מנוחות דק"י ע"א), כשאדם מחדש איזה דבר חכמה בתורה הוא נותן מוחין באותן הדיבורים, מפני שהיו המוחין בתחלה בהעלם מלובשים באותן הדיבורים, ועכשיו הוא מפשיט אותם מהלבוש, ומתגלים ומתגדלים, וזהו קישוטי כלה, וכן כשהוא מדבר דברי תורה בדחילו ורחימו, הוא נותן מוחין באלו הדיבורים, [ולכן] כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה, מפני שכאשר הוא מדבק באותן הדיבורים ביראה ובאהבה, אז הוא נותן חיות חדש באלו הדיבורים, אף על פי שנתקלקלו מחמת חטאים, אף על פי כן הם לבושין דמלכא, אבל כשהיה בית המקדש קיים והיה מקריב קרבן עולה, היה נותן כח אף בעולם המעשה:
(לקוטי אמרים ד"ג ע"ג, והוא בקיצור בכש"ט ח"ב ד"ג ע"ב).
(לקוטי אמרים ד"ג ע"ג, והוא בקיצור בכש"ט ח"ב ד"ג ע"ב).
1